עתידו המעורער של המשטר האיראני

הישגי המבצע הישראלי: "שנים אחורה"

טוביאן פתח את הראיון בהערכה כי ישראל השיגה הישגים משמעותיים במבצע הצבאי האחרון נגד איראן, המכונה "מבצע עם כלביא". לדבריו, המבצע פגע קשות ביכולות הגרעיניות של איראן, כאשר מתקנים כמו נתנז ופורדו נפגעו באופן ש"החזיר את התוכנית הגרעינית שנים אחורה".
הוא ציין כי כ-60% ממשגרי הטילים של איראן חוסלו, וכי כוחות הפרוקסי שלה, כמו חיזבאללה, נחלשו משמעותית. עם זאת, הוא הדגיש כי המאבק עדיין לא הסתיים, והצביע על האתגרים שנותרו, כמו המשך פעילות כוחות פרוקסי קטנים ש"מזמזמים כמו יתושים".
טוביאן התייחס גם להפסקת האש, שלדבריו הופרעה על ידי איראן, אך הדגיש כי המצב הנוכחי משקף הישגים טקטיים חשובים לישראל. הוא ציין כי התמיכה האמריקאית, מילאה תפקיד מרכזי בהצלחת המבצע.

המשטר האיראני: בין תעמולה לדעיכה

טוביאן תיאר את המשטר האיראני כמי שמתמודד עם משבר פנימי עמוק. הוא ציין כי המנהיג העליון, עלי חמינאי, מראה סימני חולשה, כפי שניכר בסרטונים האחרונים שבהם הוא נראה חלש, עם שפת גוף שונה מהמוכר. לדבריו, חמינאי ניתק קשרים טלפוניים עם העולם החיצון ומסתמך על מעטים מקורבים, כמו קמל חרזי, להעברת הוראות. טוביאן גם הדגיש כי המשטר נמצא תחת לחץ כבד בשל הפרות הסכם הגרעין (JCPOA), מה שעלול להוביל להחזרת סנקציות בינלאומיות דרך מנגנון הסנאפבק.
המשטר, לדברי טוביאן, נאבק לשמור על תמיכת "הגרעין הקשה" של תומכיו, תוך שהוא משתמש בתעמולה כדי להציג תמונת ניצחון מדומה. הוא ציין דוגמאות כמו טענות מופרכות בטלוויזיה האיראנית על הפלת מטוסי F-35 ישראליים או הריגת מאות "ציונים" בהתקפה בחיפה. עם זאת, הוא סבור כי אפילו בתוך הגרעין הקשה של המשטר יש מודעות להישגים הישראליים, כולל חיסול בכירים ומפקדים.

הקהילה היהודית: חיים בצל הדיכוי

טוביאן, שגדל כיהודי באיראן, שיתף בחוויותיו האישיות, שמשקפות את המציאות המורכבת של הקהילה היהודית במדינה. הוא סיפר על ילדותו בפרוור של אספהן, שבה חי בשכונה סגורה לעובדי מדינה עם תנאים טובים יחסית, אך גם על האנטישמיות שחווה לאחר המהפכה האסלאמית. בין היתר, הוא תיאר מקרה שבו איש תחזוקה אמר לאביו כי "לא עשינו מהפכה כדי שיהודי יהיה הבוס שלנו", מה שהוביל את משפחתו לעבור לטהרן ולהתכונן לעלייה לישראל.
בבית הספר היהודי בטהרן, טוביאן נתקל באינדוקטרינציה קשה, כולל דרישה לצעוק סיסמאות כמו "מוות לישראל" במסדרי בוקר. הוא סיפר על ניסיון של מורה להסלימו וללמד אותו קוראן, ועל מקרים של אפליה, כמו ספלי תה של יהודים שהופרדו כדי "לא לטמא" כלים של מוסלמים. כיום, לדבריו, הקהילה היהודית באיראן, שמונה פחות מ-10,000 איש, חיה תחת דממת אלחוט, עם הוראה מפורשת לא להתבטא על המצב מחשש לנקמה.

האם יש עתיד לקהילה היהודית?

טוביאן הביע ספק לגבי עתיד הקהילה היהודית באיראן, במיוחד אם המשטר ימשיך להתקיים. הוא ציין כי חלק מהיהודים נשארים באיראן מתוך נוחות או חשש משינוי, בעוד אחרים, כמו שני צעירים מאספהן שעלו לישראל לאחר ה-7 באוקטובר, בוחרים לעזוב. לדבריו, המשטר אמנם לא מפריע באופן ישיר ליהודים, אך האווירה הדכאנית והחשש מנקמה תמידיים.

סיכוי למהפכה?

טוביאן סבור כי הסיכוי למהפכה באיראן קיים, אך ייקח זמן. הוא הצביע על סירובי פקודה הולכים וגוברים בקרב קצינים ופעילי בסיג', הזרוע האזרחית של משמרות המהפכה, כסימן לדעיכת המשטר. לדבריו, המשטר תלוי ב-20% מהאוכלוסייה שתומכים בו מסיבות אידיאולוגיות, דתיות או כלכליות, אך הפגיעה במנגנוני הדיכוי והמצב הכלכלי הקשה עלולים להביא לקריסתו. עם זאת, הוא הדגיש כי האופוזיציה מפולגת, והמועמד היחיד עם סיכוי ממשי לשינוי הוא הנסיך רזה פהלווי, שנהנה מתמיכה של כ-70% מהאוכלוסייה, לפי הערכות.