אבי דיסקין הגיע לשיחה מרתקת באולפן "שומר סף" עם גדי טאוב על השסע הפנימי בישראל ועל עריצותה של מערכת המשפט, ולא עושה הנחות לאף אחד, גם לא לעצמו
"בראש ובראשונה אני מודאג מהקיטוב", פותח דיסקין. "כמובן שאני מודאג מהאיומים הקיומיים, מהאנשים שבאמת רואים ייעוד בלכלות אותנו. בין היתר הם נסמכים גם על הקיטוב ואני לא יודע שהם לא צודקים".
האם לדעתך הקיטוב הוא בתוך החברה, בתוך האליטות או בין האליטות לבין השאר?
"הלוואי שהייתי יכול להגיד שזה רק באליטות. זה לא רק באליטות כי אנשים חשופים לתקשורת, והתקשורת מזינה אותם ברעל בלי הרף. אנשים שניזונים לתקשורת רגילה בטוחים שמדובר בהשתלטות לא מוסרית של אנשים פרימיטיביים אנשים שיש להם אמונות משיחיות, מושחתים שבראשם עומדת משפחה מופרעת. אמנם הם לא מובילים את הקו הזה ולפעמים אני חושב שחלק מהאנשים שמובילים את הקו הזה הם פחות קיצוניים מאנשים שנוהים אחריהם. חלק גדול מהמנהיגים של אותם אנשים הם אנשים שמבינים שמדובר בדברי הבל, אבל חלק גדול מהם גם מאמין בזה".
דיסקין מציג עמדה אישית כנה ומטלטלת: "אני שונא את עצמי על כך שאני שונא את מתנגדי הממשלה הנוכחית יותר מאת אויבי ישראל." לטענתו, האליטות הישראליות – התקשורת, האקדמיה, חלקים במערכת המשפט – גררו את המדינה למצב מסוכן הרבה לפני 7 באוקטובר. הוא מזהיר כי קיטוב פנימי קיצוני כפי שראינו במחאת בלפור וקפלן, היה זרז לקריסה אסטרטגית, ושהכתובת הייתה על הקיר: "ידעתי שיגיע עימות עם איראן, חמאס וחיזבאללה".
משפט נתניהו חסר שחר
בהמשך עובר דיסקין לדבר על משפט נתניהו. עיון נרחב בפרוטוקולים עורר בדיסקין ספק בכתב האישום הזה, ודוגמא אחת לכך היא סעיף הפרת האמונים: "בסעיף שמדבר על הפרת אמונים בחוק העונשין", מסביר דיסקין, "כתוב שמדובר בהפרת אמונים שגורמת נזק לציבור. מה הנזק לציבור כאן", תוהה דיסקין.
מערכת המפלגות בישראל: נאמנות מחנאית
דיסקין מסביר כי בישראל – בדומה לארה”ב – הבחירה הפוליטית אינה תמיד תוצאה של שיקול רציונלי, אלא של נאמנות זהותית. “אין הרבה קפיצות בין מחנות, וגם כשיש, זה תמיד דרך מי שמתחזה להיות חלק מהמחנה שלך.” הוא מתאר נאמנות גושית עיקשת בישראל, עם מעברים ספורים בלבד, ומדגיש את כוחם של מתי מעט שמסוגלים לנוע בין עמדות.
על הרפורמה המשפטית והפוליטיזציה של הוויכוח
טאוב ודיסקין דנים בהרחבה גם ברפורמה של יריב לוין. דיסקין טוען כי מדובר במהלך מתון יחסית וכי ההיסטריה סביבו לא מבוססת על הבנה ממשית של תוכן הרפורמה. "אם תשאל מישהו מה בדיוק מפריע לו ברפורמה, לא תקבל תשובה קונקרטית". לדעתו, המהות של המאבק היא לא משפטית אלא מאבק על הגמוניה, "ניסיון למנוע כניסת רגל של מישהו אחר למערכת".
זיכרונות פוליטיים: הסכם הרוטציה 1984
חלק חשוב בשיחה מוקדש להיסטוריה האישית של דיסקין כאיש מאחורי הקלעים של ההסכם ההיסטורי בין פרס לשמיר. הוא חושף כיצד לאחר המפלה בסקרים לפני בחירות 1984, ייעץ לפרס להיפגש עם עזר ויצמן ולסגור עמו עסקה פוליטית מבעוד מועד, עצה שהובילה להקמת ממשלת אחדות ורוטציה. "זו הייתה עצה מלוכלכת", הוא מודה, אך מוסיף: "הממשלה הזו הצילה את ישראל ממשבר כלכלי חמור".
בין זהות אישית למחויבות לאומית
לסיום, דיסקין מספר כי אף שאינו שומר מצוות הוא קשור ליהדות “בכל ממני נפשו”, ומדגיש: “אני ציוני לפני הכול.” מפלגות ששוללות את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, טוען דיסקין, אינן לגיטימיות. עם זאת גם כאן הוא מעדיף התמודדות דמוקרטית פתוחה ככל האפשר ומבקר את הפרשנות המשפטית המרחיבה העוקפת את החקיקה הברורה בשם "תכלית החוק".
הפודקאסט "שומר סף" של גדי טאוב מספק הבחנות וניתוחי עומק שנעדרים בדרך כלל מן השיח השטחי הרווח בישראל. עקבו אחריו ביוטיוב ובספוטיפיי ותמכו בו כאן.
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית.
יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.