מה קרה לזמיר ״ההתקפי״?

תקוות רבות מאוד נתלו ברא"ל אייל זמיר כאשר התמנה לכהן כרמטכ"ל לפני כחמישה חודשים, במיוחד לאור המתיחות הרבה בתקופת קודמו הרצי הלוי. צה"ל נמצא, כנראה, על ספו של כיבוש רצועת עזה, אבל מי שעומד בראשו מערים קשיים שרבים לא צפו, וכגודל הציפיות – גודל האכזבה.

היה זה שר הביטחון ישראל כץ שהמליץ למנות את אייל זמיר לרמטכ"ל: "בטוח כי הרמטכ"ל המיועד אייל זמיר יוביל מדיניות התקפית, ינווט את צה"ל בתבונה ובאחריות", הוא אמר באמצע פברואר, ואפילו ביקש לזרז את התהליך.

בטקס החילופים בתחילת חודש מרץ הציב השר כץ רף גבוה בפני זמיר: "אתה, אייל, צריך לנווט ולהוביל כרמטכ״ל החדש של צה״ל עד למימוש כל המטרות. התקרה של הרצי היא הרצפה שלך, ואני משוכנע שתגביה אותה מעלה מעלה".

באותו מעמד התייחס השר לנעשה ברצועת עזה והתחייב: "אם חמאס לא ישחרר את החטופים אנחנו נחזור ללחימה והם יפגשו את צה"ל בעוצמות ובדרכים שהם לא הכירו – עד להכרעה מוחלטת. לא נאפשר לחמאס לעולם לשלוט בעזה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפר עם מינויו של זמיר שהתרשם ממחויבותו למדינה עוד כשראיין אותו לתפקיד המזכיר הצבאי ושניסה בעבר למנות אותו לרמטכ"ל פעמיים. הנימוק הראשון של נתניהו לגבי בחירתו של זמיר היה משום "גישתו ההתקפית".

ואכן, זמיר הבין את הציפיות. בנאום ההכתרה שלו דיבר רא"ל אייל זמיר על ניצחון, על מחויבות, על הכרעה. "המשמרת הזו אינה ככל המשמרות, זהו רגע מבחן היסטורי", היטיב להגדיר את גודל השעה. "המשימה טרם הושלמה", קיבל על עצמו את המשך המאבק נגד חמאס ונגד שאר אויבינו.

עם כניסתו לתפקיד סייר בגזרות לחימה שונות ודרש מבכירים בפיקוד דרום להכין תוכניות תקיפה שיביאו להכרעה מהירה של חמאס תוך שימוש בהפעלת אש עצימה. כבר בתהליך החפיפה שלו הבטיח כי תחת הפיקוד שלו תהיה זו לחימה אחרת. זמיר שכיהן בעבר כמפקד פיקוד דרום (2015–2018) תכנן בעצמו תוכנית לכיבוש רצועת עזה אך זו לא התממשה.

בחודש אפריל השנה אמר זמיר: "אם בקרוב לא נראה התקדמות בהשבת החטופים נרחיב את הפעילות למהלך עצים ומשמעותי עוד יותר עד שנגיע להכרעה". חודש לאחר מכן איים: "חמאס ישלם את מחיר סרבנותו – הוא ייתקל בעוצמת אש, נרחיב את התמרון, נכבוש שטחים נוספים, נטהר ונשמיד את תשתיות הטרור עד להכרעתו. לחמאס יש אופציה אחת והיא לשחרר את חטופינו".

החלום ושברו

הציפיות מזמיר היו גבוהות, ולכן גם האכזבה מרה. מי שביטא זאת באופן חד היה האלוף אליעזר (צ׳ייני) מרום, לשעבר מפקד חיל הים. "מתאים לי מאוד שיבוא עכשיו שריונר ויעשה קצת סדר בצבא", הוא אמר בתחילת השנה, והסביר שצריך לנתק את שרשרת הכומתות האדומות, 11 במספר, שעמדו בראש הצבא בעשרות השנים האחרונות. "צריך להביא מישהו מדיסציפלינה אחרת".

השבוע אמר האלוף מרום: "כולם חשבו שכשיגיע אייל זמיר, אז יגיע המשיח ומה שהרצי ה'מגננתי והלא התקפי' לא עשה – יעשה אייל זמיר. היו פה ציפיות בשמיים. כגודל הציפיות ככה התרסקנו".

גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' היה בין המתפכחים. הוא היה מאלו שבירכו בחודש בפברואר על המינוי: "האלוף זמיר מתמנה לתפקידו בתקופה היסטורית ועם ישראל מצפה ממנו להוביל את צה"ל מהר מאוד לשינוי דרסטי בתפיסת הביטחון ולניצחון מלא בכל החזיתות… כשר אוצר וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני אעמוד לצידו ואעשה הכול כדי לוודא שבעזרת השם כך יהיה".

באפריל התקיים דיון בקבינט הביטחוני ונתגלע בו ויכוח לגבי חלוקת הסיוע ההומניטרי, כאשר הרמטכ"ל הפתיע ובניגוד לדברים שאמר בעבר, הצהיר כי חיילי צה"ל לא יחלקו סיוע הומניטרי אך ישראל לא תרעיב את הרצועה.

בשלב זה השר סמוטריץ' כבר התנגח בזמיר ואמר: "מי שלא יודע לעמוד במשימות – יכול ללכת הביתה. אתם מבצעים פקודות. אם אתם אומרים שאין ביכולתכם לבצע, אפשר להחליף אתכם".

לפני מספר ימים שוב פקעה סבלנותו של סמוטריץ' כשהזכיר שזמיר הציג בעבר תוכנית להכרעת חמאס תוך שלושה חודשים ואף התוודה בציניות שהוא מתגעגע להרצי הלוי.

יו"ר עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר, הוא מתפכח נוסף. עם מינויו של זמיר הוא אמר: "מקווה שינהיג את צה"ל בגישה התקפית של ניצחון והכרעת האויב. זו העת להשתחרר מקונספציות העבר, להחזיר את ההרתעה ולפעול ביד חזקה נגד הטרור".

השבוע מתוך אי אמון דרש השר מהרמטכ"ל להבהיר בקולו שימלא אחרי הוראות הדרג המדיני, גם אם יוחלט על כיבוש והכרעה.

כיתור או כיבוש?

אחת התוכניות שיוחסו לרמטכ"ל זמיר בעבר הציגה אפשרות של כיבוש רצועת עזה תוך שישה חודשים או פחות, באמצעות ארבע או חמש אוגדות שתתקפנה בו זמנית בצפון הרצועה, במרכזה ובדרומה. לאחרונה אמר הרמטכ"ל שכיבוש עזה יימשך בין שנתיים לבין חמש שנים ושזו אינה האופציה הרצויה בעיניו.

זמיר, כך מסתמן, בעד כיתור אזורים בהם שוהים מחבלים על תשתיתם.

יש המביעים ספק ביעילותו של כיתור מסוג זה להכרעתו של החמאס, כאשר האוכלוסייה נמצאת גם היא בשטח המכותר. הטלת כיתור שכזה על חלקים מהרצועה לא מאוד שונה מתוכנית מרכבות גדעון שכשלה, והיא תיפול באותה מלכודת – תשלום כל המחירים על השליטה באוכלוסייה, בלי הרווחים של כיבוש והשמדת החמאס.

כידוע, אופן הלחימה ברצועת עזה מושפע מהימצאותם של חטופים במקומות שונים, שהחשש לפגיעה בהם כופה על צה"ל לפעול בזהירות מירבית ומקשה על הכרעת החמאס. ההנחה היא שהחטופים נמצאים באזור מחנות נוסייראת ודיר אל-בלאח אשר בהם לא התבצע תמרון עצים מסיבה זו. כיבוש כלל הרצועה, כולל כניסה למקומות אלו, עלול לסכן את החטופים, וזו אחת הסוגיות שבמחלוקת עם הרמטכ"ל.

דבר נוסף שמעיב על המבצעים הצבאיים הוא שאלת הסיוע ההומניטרי. העברת הסיוע מחזקת את החמאס, וכל עוד לא נמצאה חלופה בדמות הנעת האוכלוסייה האזרחית לאזורים הומניטריים או תוכנית הגירה מהסוג שנשיא ארה"ב טראמפ מנסה לקדם, גם המשימה הזו תמשיך להעסיק את חיילי צה"ל ולהגביל את המבצעים.

ספינים והדלפות

מהרגע בו נודע שראש הממשלה מנהל דיונים בטחוניים מתוך נטיה לכבוש את רצועת עזה, נפתחו בתקשורת שערי התדרוכים. עשרות ספינים והדלפות שטפו את כל אמצעי התקשורת ואת הרשתות החברתיות עד כי לא ברור בכלל מה נאמר באמת בדיונים ומה הומצא רק למטרות פוליטיות. 

ב׳ישראל היום׳ דווח שהרמטכ"ל זמיר מתנגד לתוכניתו של ראש הממשלה עד כדי ביטול נסיעה מתוכננת לארצות הברית כדי שיוכל לשכנע שרים בעמדתו. נחום ברנע מ׳ידיעות אחרונות׳, עורר מהומה כאשר דיווח שהמשבר בחריף כל כך עד שעלול להגיע שלב בו הרמטכ"ל ישקול את המשך כהונתו. 

השמועות על הקרע בין הרמטכ"ל לנתניהו הביאו את "פורום הבכירים" לשגר מכתב לראש הממשלה בו הם מתריאים מפני פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה במידה והוא יכפה את עמדתו על הצבא.

סוגיית ההדלפות מפורומים ביטחוניים רגישים כל כך היא נושא שצריך לדון בו ארוכות. המהירות בה נפוצים בתקשורת ציטוטים או ציטוטים לכאורה, דקות אחרי תום הדיונים בקבינט, היא בלתי נסבלת. מי דואג להדליף? מהי מטרתם של המדליפים? האם יש הדלפות "בהסכמה" כדי להשפיע על חמאס? השאלות הללו נותרות פתוחות לעת עתה.

אך כל מה שמיוחס לרמטכ"ל אינו פוטר במאומה את אחריותה של הממשלה. היא זו שהחליטה למנות את זמיר לתפקידו, היא זו שמחליטה כעת להשאירו והיא זו שצריכה לקבל החלטה באופן מיידי האם פנינו לעבר כיבוש או לעבר כיתור. 

ישראל אינה יכולה להמשיך להתמהמה, גם משום שחיי החטופים בסכנה וגם משום שנדרשת החלטה ברורה. המהלכים שנעשו על ידי צה"ל באיראן, בלבנון ובתימן לא הסתיימו. והכרעת חמאס באופן מוחלט לא נוגעת רק בנעשה ברצועת עזה ויש לה השלכות אזוריות חשובות. 

כאשר התמנה אייל זמיר לרמטכ"ל, כתבו רבים כי "עת הזמיר הגיע". האם הוא יעמוד בהבטחות שלו? האם שינה את דעתו? עט הזמיר יכריע.