מסר מבן גוריון לחותמי העצומות

מי שנותן נשק בידי האויב, אפילו נשק הסברתי, יוצא מגדר יריב פוליטי לממשלה והופך לדבר מסוכן הרבה יותר. אלו החותמים בעד הפסקת המלחמה ובעד כניעה ו"הסדר", ואלו המפיצים בעולם עלילות דם מרושעות על ישראל, מסייעים לאויב העזתי ולאויבי ישראל בעולם כולו לפגוע באזרחי המדינה ובסופו של דבר להשמיד את ישראל.

ישראל אינה אמריקה, ועזה (או יו"ש או לבנון) אינה וייטנאם. אין כאן מלחמה קולוניאליסטית כפי שמציגים זאת אויבינו הערבים והאירופים ועוזריהם היהודים כגון טוני ג'אדט וג'ודית באטלר. אין כאן סכסוך גבולות או מלחמה ל"שחרור" "הגדה המערבית" וכיוצא בזה. אש"פ, הארגון לשחרור פלשתין הוקם ב-1964 שהייתה כידוע לפני 1967 במטרה לשחרר את התנחלות תל-אביב ולא את התנחלות יצהר. אמנת חמאס קובעת מפורשות ששלום עם ישות ציונית ריבונית אינה אופציה כלל וכלל.

בשנת 1937 הוצעה לערבים על ידי ועדת פיל הבריטית מדינה עצמאית על 80% משטחה של ארץ ישראל. מאז ועד היום הם דחו כל הצעה מגונה שאינה מדינה ערבית מהריבר עד הסי. הווי אומר: מלחמותינו עד היום, וביתר שאת, כפי שטבח אוקטובר הוכיח, הם מלחמות על עצם קיומנו.

מי שהבין אמיתות יסוד אלו היה דוד בן-גוריון, וראוי לחזור לכתביו. כבר בעיצומה של מלחמת תש"ח הוא כתב:

ואני אומר לכם, העם היהודי יש לו ממה לפחד, וישנם דברים שהעם היהודי לא צריך לפחד מהם. הוא צריך לפחד ולא לעשות דברים העלולים להרע את מצבו, ואינו צריך לפחד משום דבר שעשייתו הכרחית לקיומנו וגאולתנו… ליישב את ארץ ישראל, להילחם על ארץ ישראל – את אלה צריך עם ישראל לעשות… כי אם לא נעשה זאת אין לנו קיום."
(סקירה מדינית במועצת המדינה הזמנית 25.11.1948 בהילחם ישראל עמ' 331)

באשר לבהלת המערכה הדיפלומטית האנטי-ישראלית, יש לציין כי מערכה כזו מלווה את הפרויקט הציוני מאז תחילת הגשמתו. אין כל חידוש. בן-גוריון קובע בפירוש בתש"ח כי:

מלבד המערכה הצבאית יש לנו גם מערכה מדינית. אנו עומדים לא רק בפני צבאות ערב אלא במידה ידועה בפני העולם כולו. זוהי מערכה היסטורית שבין העם היהודי ובין כל שוטניו, נוגשיו ומנדיו בכל העמים ובכל הארצות מאז ומעולם. אין זו מערכה מקומית, ושורשיה בזמן אינם נעוצים בהווה בלבד. ישראל תובע עכשיו עלבון כל הדורות, מתדיין עם כל האומות, וגמר המערכה יהיה גמר בינלאומי.
גם בימינו יש עוד מלחמות שאינן נוגעות לעולם כולו, ועמים שלא במקום המעשה מסיחים דעתם מהן, ואיש אינו מתערב בהן… במלחמה זו- שבה מעורבים היהודי, והיא נערכת בארץ ישראל ועל ארץ ישראל-כמעט כל העולם הוא "צד בדבר". העולם כולו רגיש כלפי היהודים-ורגיש כלפי ארץ ישראל. והסכסוך בינינו ובין הערבים מסעיר את העולם יותר מהסכסוכים שבקרב מאות המיליונים של הודים ומוסלמים בהודו ופקיסטאן, יותר ממלחמת האזרחים שבין העם הסיני המונה כמעט רבע של האנושות כולה. ההיסטוריה והגאוגרפיה של הארץ, ההיסטוריה והגאוגרפיה של היהודים הפכו מלחמתנו למאורע עולמי."
(׳במה נקבל פני הבאות׳ – בכינוס חברי הקיבוץ המאוחד 11.9.48 מופיע בתוך: בהילחם ישראל עמ' 229 )

לראש ממשלת בריטניה סטארמר ולנשיא צרפת מקרון המבקשים למצוא חן וחסד ורחמים בעיני האוכלוסייה המוסלמית שלהם, נאמר את אשר כתב הסופר והפובליציסט ההומניסט הגרמני פרדריק ו' נילסן בעקבות כניעת בריטניה וצרפת להיטלר בועידת מינכן ב- 1938. לראש ממשלת בריטניה צ'מברליין הוא כתב: "אל תשלה את עצמך! אותם קולות המהללים את שמך היום, יקללו אותך בעתיד הלא רחוק, כאשר יתברר איזה רעל צומח מזרע ׳מעשה השלום׳ הזה." לראש ממשלת צרפת דאלדייה הוא כתב: "גדולתה של צרפת שקמה בסערת הבסטיליה, הפכה בחתימתך ללעג ולשנינה בעולם כולו" (איאן קרשו, לגיהנום ובחזרה, עמ' 322).

גם אחרי 77 שנות מדינה אל לעם היהודי להשלות את עצמו שריבונותו המדינית במתכונתה הנוכחית היא עובדה מוצקה שפוטרת אותו ממאבק בינלאומי מתמשך על קיומה. גם כאן הבין בן-גוריון כבר בעיצומה של מלחמת תש"ח כי:

מצבנו בעולם הוא כזה: יש גוש עולמי אחד שהוא רוצה להשמידנו, וזה גוש עמי ערב. יש גוש שני שאינו מוכן להשמידנו אבל מוכן לעזור לעמי ערב במלחמתם נגדנו, וזה רוב עמי האסלאם. וישנו גוש שלישי שאין לו נגדנו כלום, אבל מסיבות שונות אינו רוצה להכיר בקיומנו…ויש גוש חמישי שהוא מודה במדינת ישראל, אינו שולל קיום העם היהודי, אם כי לא אכפת לו אם תתקיים אם לא, וזה כל השאר [כל שאר אומות העולם, ש.פ.] כי אין הגויים מחוייבים לדאוג ליהודים."

בן-גוריון חש, כנראה, מה שנתמך במידת מה שנים לאחר מכן במחקר, כי המדיניות האנטי-ציונית של בריטניה, ובמידה מסוימת גם זו של ארצות הברית, לא הייתה יותר מאשר "כסות לאנטישמיות", כפי שהגדיר זאת מרטין גילברט, הביוגרף הרשמי של ווינסטון צ'רצ'יל. (ראה למשל מרטין גילברט, צ'רצ'יל והיהודים, עמ' 280 ואילך).

אשר על כן המעלילים עלילות דם על ישראל בדבר "רעב" ו"רצח עם" יודעים היטב כי הם מסייעים לאויבינו. לא רגשות הומניסטיים או ביקורת עניינית מדריכים אותם כי אם כוונות פוליטיות ואידיאולוגיות אנטי-יהודיות היסטוריות. הם יודעים שאין "בלתי מעורבים" שהרי החמאס "מערב" אותם כחלק מהאסטרטגיה הצינית שלו.

אילו יאיר גולן, למשל, היה טוען כי חיילי צה"ל חייבים להיזהר יותר כדי לצמצם פגיעה באזרחים (מי אזרח ומי מחבל בעזה?) ניתן היה לראות בכך ביקורת עניינית, אבל כשהוא טוען ש"התחביב" של צה"ל הוא רצח תינוקות (הוא עצמו השתמש בנוהל שכן) ברור לכל שהוא מצטרף ביודעין לעלילת דם אנטישמית.

אין ברירה: מלחמתנו בעזה צריכה להיות מלחמת חורמה, ואת מעלילי הדם יש להוקיע ולנדות מהחברה הישראלית לדיראון עולם.