מלחמת הסחר תעלה לנו ביוקר?

מלחמת הסחר של טראמפ מתנהלת עד כה לטובתו. רוב שותפות הסחר של ארה"ב השלימו עם המכסים הגבוהים יותר על היצוא שלהן לארה"ב מבלי לדרוש יחס הדדי על הסחורות האמריקאיות שהן מייבאות. כמה זמן שלא תימשך הא-סימטריה הזו, טראמפ הוכיח תוך שלושה חודשים בלבד את עוצמת המנופים יוצאי הדופן שיש לארה"ב כיבואנית הגדולה בעולם. בעוד שנשיאים קודמים נהגו באיפוק, טראמפ הראה נכונות לנצל את המנוף הזה עד הקצה.

הפירות של מלחמת הסחר

כרגע שיעור המכס האפקטיבי הממוצע בארה"ב עומד על כ־20% – הגבוה ביותר מאז השפל הגדול, ומחירם היחסי של מוצרים מתוצרת אמריקאית לעומת המיובאים עובר שינוי דרמטי. הדבר צפוי להעניק דחיפה משמעותית לענפים המתחרים ביבוא.  הגירעון המסחרי של ארה"ב הצטמצם ל-2.4% בלבד מהתוצר ברבעון השני, היחס הנמוך ביותר מאז תקופת הקורונה.

בד בבד ההכנסות של אמריקה ממכסים מזנקות. בחודש יוני דיווח משרד האוצר של ארה"ב על עודף תקציבי של 27 מיליארד דולר לעומת גירעון של 71 מיליארד דולר שנה קודם לכן. מדיניות הסחר של טראמפ תצמצם את הגירעונות של אמריקה (הפיסקלי והשוטף) ותסייע להחיות את הייצור המקומי. חברות אמריקאיות וזרות כבר התחייבו להשקעות של טריליוני דולרים להרחבת הייצור בתוך ארה"ב, במטרה לייצר מקומית את מה שהן מוכרות בארה"ב. Apple הכריזה על תוכניות להשקעה של 600 מיליארד דולר בארה"ב ב-4 השנים הקרובות. בהנחה שהכל ימשיך כרגיל, ב-2026 הכלכלה האמריקאית צפויה לשגשג.

כפי שטענתי בפרק אחר, התמיכה התקציבית מה"חוק היפהפה והגדול" של טראמפ תסייע לרכך את הפגיעה בהכנסות שתגיע מעליית המחירים על מוצרים מיובאים. הקלות מס רטרואקטיביות על טיפים, שעות נוספות וקצבאות ביטוח לאומי יכניסו יותר כסף לחשבונות הבנק של רבים מבעלי ההכנסות הנמוכות ואזרחים וותיקים. אין מתכון עוצמתי יותר מהשילוב של מכסים גבוהים וגדילה פיסקלית.

הסכנות של הפגיעה בגלובליזציה

התחזית הצמיחה לכלכלה האמריקאית נראית חזקה, אבל יש בה בעיה אחת קטנה… היא הפכה את הגלובליזציה למילה גסה. עד לא מזמן, הגלובליזציה נחשבה למנוע רב-עוצמה של שגשוג, במיוחד בוול סטריט. למה? כי הגלובליזציה הייתה אחראית לבועת הנדל"ן הגדולה ביותר אי פעם, ובלב הבועה הזו עמדה אמת פשוטה אחת: הגלובליזציה הציבה תקרה למחירם של המוצרים הסחירים. מחירי מוצרים סחירים כמו אלקטרוניקה וריהוט נמוכים היום בכ־5% משהיו ב-1980 ואילו מחיריהם של מוצרים לא סחירים כמו שירותים, זינקו ביותר מ-400% מאז. הגלובליזציה החלישה את כוח המיקוח של העובדים בענפים הסחירים, ומחקרים מראים שהיא גם ריסנה את גידולי השכר במגזר הלא-סחיר דרך השפעות עקיפות על שוק העבודה הרחב יותר. התוצאה הייתה כמובן ירידה באינפלציה. הגלובליזציה אפשרה לבנקים להם להוריד את הריביות הריאליות ולהשאיר אותן נמוכות מבלי לחשוש מההשלכות האינפלציוניות של פעולותיהם. וההורדה הזו העלתה את מחירי הנכסים כמו שלא היה מעולם.

הגלובליזציה אולי האטה את הגידול בשכר אבל האיצה את יצירת העושר. שווי הנכסים נטו של משקי הבית בארה"ב עומד כעת על יותר מ-160 טריליון דולר – פי חמישה מהתוצר השנתי. וזו בדיוק הבעיה שלי עם מלחמתו של טראמפ בגלובליזציה. בתיאוריה, ככל שהוא יצליח יותר, כך יצטרכו הריביות הריאליות להתאזן ברמה גבוהה יותר, וככל שהריביות הריאליות יעלו תמחור היתר של הנכסים יחמיר. טראמפ רוצה מכסים גבוהים יותר אבל גם רוצה מחירי מניות גבוהים, וזו הסיבה שהוא מפעיל לחץ על הפדרל ריזרב להוריד את הריבית. אבל טראמפ טועה כשהוא חושב שהבעיה היא הפד. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. טראמפ אולי בונה על כך שהבינה המלאכותית תקזז את הלחצים האינפלציוניים אבל עד כה, אין כמעט ראיות לזינוק משמעותי ביצרנות מ־AI חוץ מתעשיית התוכנה.

יש הטוענים ששוק המניות האמריקאי אינו רק השתקפות של הכלכלה אלא הוא הוא הכלכלה. הגלובליזציה יצרה כלכלה מבוססת עושר שתלויה באינפלציית נכסים, וזוהי כנראה הסיבה שכל מה שאנשים בשוק רוצים לדבר עליו לאחרונה הוא מי יהיה יו"ר הפד הבא. מכיוון שליו"ר הפד יש קול אחד בלבד כמו ליתר 11 חברי הוועדה המוניטרית (FOMC), הכלכלה של עידן טראמפ תהיה בסופו של דבר חשובה יותר מהשאלה אם היו"ר יהיה יוני או ניצי.