הביקור שלי בסעודיה

סופת חול חולשת על ריאד. העיר הזו, בירתה של סעודיה, יושבת בלב תל המוקף בצוקי מדבר. השעה היא לקראת ערב. הטמפרטורה הרותחת של 45 מעלות שבשילוב האוויר היבש גורמת למי שמסתובב ברחובות להרגיש בסאונה, יורדת מעט. גורדי שחקים שנבנו בעשור האחרון, לרבות מגדל "קינגדום סנטר" הנראה למרחקים, מעטרים את קו הרקיע של העיר עם אורות ניאון בצבעים מתחלפים ויוצרים תחושה של ניו יורק או טוקיו.

אינספור מנופים מעל אתרי בנייה מבשרים על פרויקטי יוקרה של מגורים וקניות בתהליכי סיום, אך במרחק קילומטרים נמצאים עוד שרידיה של ״דרעיה״ העתיקה – עיר מדבר מהמאה ה־15 שממנה יצאו לוחמים רכובי גמלים עם חרבות לכיבוש חצי האי הערבי בשם האסלאם. ממנה צמחה ריאד המודרנית.

הגעתי לערב הסעודית לצרכי עסקים בתחום השקעות AI. הביקור היה מרתק. ערב הסעודית, יותר מכל מדינה אחרת שבה ביקרתי, היא מדינה של ניגודים – בין הרצון להציג את עצמה כחדשנית וגלובלית לבין תפיסתה כ"שומרת הסף" של האסלאם והמסורת. בפגישות עם אנשי טכנולוגיה, בעלי עסקים ונציגי ממשל מקומיים, שמעתי מקרוב על השינויים רחבי ההיקף שעוברת הממלכה ועל האופן שבו תהליכי נורמליזציה אזוריים משתלבים בדילמות האסטרטגיות שלה.

נאג׳ד: ברית שבטים שהקימה ממלכה

כדי להבין את ערב הסעודית צריך להכיר את ההיסטוריה הייחודית שלה. שבטים דוברי ערבית חיו בחצי האי ערב לפחות מאז האלף הראשון לפנה"ס. מאז הולדת הנביא מוחמד במאה ה־7 ועליית האימפריות המוסלמיות שאחריו, שימש חצי האי כצומת לשבטים, בדואים, סוחרים ואנשי דת.

העולם החיצון הגיע אליו במאות האחרונות דרך שתי מעצמות: האימפריה העות׳מאנית, שכבשה ממנו חלקים מהמאה ה־16, והאימפריה הבריטית, שבמאה ה־19 שלטה במפרץ הפרסי, הגנה על כווית והחזיקה נקודות אחיזה בנתיבי הסחר.

במרכז חצי האי, באזור נאג׳ד, עלו ונפלו שושלות מקומיות במאבק על כס השלטון. אחת מהן, שבט סעוד, הקימה את “המדינה הסעודית הראשונה” (1744–1818) בברית עם התנועה הווהאבית, ואת “המדינה הסעודית השנייה” (1824–1891) שנפלה אף היא במאבקי שבטים. המוזיאון הלאומי בריאד מציג בגאווה את סיפורן – הקדמה לעליית עבד אל־עזיז אבן סעוד, המייסד המודרני של המדינה, מעין נפוליאון ערבי שכבש מחדש את ריאד ב־1902.

השתלטות זו סימנה את תחילת התרחבות בית סעוד מחוץ לנאג׳ד, בזמן שמעצמות אירופה נאבקו על השפעה בחצי האי. הבריטים, שביקשו להחליש את העות׳מאנים, קשרו בריתות עם בית סעוד ועם השריף חוסיין ממכה בחיג׳אז. לאחר המרד הערבי (1916–1918) השתלט בית סעוד על החיג׳אז, וב־1932 הוכרזה ערב הסעודית המאוחדת בראשות עבד אל־עזיז.

גורלה של המדינה והשפעתה הגיאופוליטית השתנו לעד ב-1938, עם גילוי מאגרי נפט עצומים באזור המזרחי. חברת סטנדרד אויל מקליפורניה (לימים שברון) קיבלה זיכיון להפקת נפט, צעד שהביא להקמתה של אראמקו (Aramco), חברת נפט ענקית שהאיצה את ההתפתחות הכלכלית של הממלכה. בשנות ה־70 הייתה ערב הסעודית ליצואנית הנפט הגדולה בעולם ולאחר משבר הנפט העולמי ב-1973 ניצלה את מעמדה זה כדי להשפיע על מחירי הנפט העולמיים כראות עיניה. ברבות השנים השלימה את רכישת מלוא האחזקות הבינלאומית של אראמקו והלאימה אותה, ובעשורים שלאחר מכן ביססה סעודיה את מעמדה כמעצמת נפט עולמית, אך התלות הזו בזהב השחור גם הפכה לה לרועץ בפני התחדשות.

בתקופת המלך פַּאהד (1982-2005) החלה הממלכה בתהליכי מודרניזציה. בתקופת המלך עבדאללה (2005-2015) הושקה תוכנית מלגות ששלחה מדי שנה עשרות אלפי סעודים ללימודים בארה״ב, בריטניה ומדינות נוספות במערב. בשיא, סביב 2013-2014, למדו בחו״ל כמעט 200 אלף סעודים, רובם במימון ממשלתי מלא. כמעט כל סעודי שפגשתי למד או חי בחו״ל לתקופה, אך שמר על קשר הדוק לתרבות המקומית. זהו בעיניי תמהיל מעניין: פתיחות לרעיונות גלובליים לצד אחיזה בזהות הדתית והמסורתית.

חזון 2030: שאיפה להפוך את סעודיה למעצמת כוח רך

כיום, יורש העצר מוחמד בן סלמאן מוביל את חזון 2030 – תוכנית אסטרטגית בהיקף של מאות מיליארדי דולרים שמטרתה להפחית את התלות בנפט ולפתח תחומים חדשים כמו תיירות, לוגיסטיקה, טכנולוגיה ובינה מלאכותית. ההנפקה החלקית של אראמקו ב־2019, שהייתה ההנפקה הבורסאית הגדולה בהיסטוריה (25.6 מיליארד דולר), סייעה למימון שורה של השקעות לאומיות כאלה.

בין המיזמים הבולטים: הקמת העיר העתידנית NEOM, שלצד שאפתנותה מלווה באתגרים כלכליים ותדמיתיים; השקת פרויקטים טכנולוגיים לאומיים כמו HUMAIN, חברת הבינה המלאכותית הלאומית שהוכרזה במאי 2025 עם ביקור טראמפ במדינה; והשקעות מסיביות בספורט, תרבות, בידור ותכנון אורבני.

זרוע מרכזית ביישום החזון היא קרן ההשקעות הציבורית של סעודיה (PIF) – מהקרנות העשירות והפעילות בעולם, עם נכסים בשווי מאות מיליארדי דולרים ופורטפוליו בתחומי טכנולוגיה, תשתיות, תיירות, נדל"ן ובידור. לצד השקעות בבלאקסטון, אובר, סופטבנק, רילאיינס, מועדון הכדורגל ניוקאסל יונייטד ונמל התעופה הית'רו, הקרן מממנת פרויקטים מקומיים אדירי ממדים לשינוי הכלכלה והחברה הסעודית.

בריאד פגשתי יזמים שסיפרו כי השינויים בממלכה משכו עניין מקרנות הון סיכון מובילות מעמק הסיליקון, וחלקן אף פתחו נציגויות מקומיות. כנס הטכנולוגיה LEAP 2024 משך לריאד מעל 200 אלף משקיעים, יזמים ומנכ"לים מכל העולם. מספר חברות יוניקורן (חברות פרטיות בשווי מיליארד דולר) צמחו בסעודיה בשנים האחרונות – כמו STC Pay, Jahez, Tabby, Tamara. אלו הן הסנוניות הראשונות המבשרות את הצמיחה המהירה של עולם הסטארטאפ הסעודי.

חלק מרכזי ב״חזון 2030״ נוגע למעמד האישה. מצד אחד, רבות מנשות סעודיה עדיין לובשות ״עביה״ – השמלה השחורה המסורתית עם כיסוי הראש – וחלקן אף ״ניקאב״ המסתיר את הפנים למעט העיניים. מצד שני, נשים מהוות יותר ממחצית בוגרי האוניברסיטאות בסעודיה ומשתלבות במגוון מקצועות, מרפואה והנדסה ועד ניהול בכיר. ב־2018 ניתן להן היתר רשמי לנהוג. המתח הזה, בין שמרנות חזותית לשילוב כלכלי ואקדמי, ממחיש את אופייה הדואלי של החברה הסעודית.

בערב אחד, לאחר פגישה עם איש טכנולוגיה מקומי, ישבתי במרפסת גבוהה המשקיפה על קו הרקיע החדש של ריאד. הירח המלא האיר את השמים, מלצריות עטויות עביה הדליקו נרגילות והגישו קוקטיילים ללא אלכוהול (אלכוהול אסור בסעודיה), וברקע התערבבו קריאת המואזין ומופע אור שבו ריצד מעל הבניינים הירוק – צבע האסלאם. העבר וההווה, כך הרגשתי, התמזגו.

ציר חדש במזרח התיכון?

באופן כללי, כדי לממש את ״חזון 2030,״ הסעודים מעוניינים בשקט אזורי שיהיה אקלים נוח להשקעות זרות ושיתופי פעולה בינלאומיים. רוב הסעודים המבוגרים שאיתם שוחחתי נוקטים גישה פרגמטית ומבינים שנורמליזציה עם ישראל היא כמעט הכרחית. פרויקטים כמו NEOM תוכננו גם למשוך תיירות והשקעות ישראליות ביום שאחרי הסכם.

אבל ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה טרפו את הקלפים. בקרב צעירים רבים, במיוחד אלה החשופים לרשתות החברתיות ולשיח בתקשורת הערבית, התחזקו העמדות השליליות כלפי ישראל. במציאות כזו, כל צעד בכיוון נורמליזציה דורש מהנהגת הממלכה תזמון מדויק וניהול זהיר של דעת הקהל כדי לא לאבד תמיכה ציבורית.

ועדיין, גם בתקופה הזו, מצאתי אופטימיות בקרב חלק מהאליטה הכלכלית. אחד מאנשי העסקים שפגשתי המקורב לשלטון סיפר לי שהחלום שלו הוא להיות השגריר הסעודי הראשון בישראל. מבחינתו, יהיה זה לא רק הישג אישי אלא גם רגע היסטורי שיסמל עידן חדש במזרח התיכון.

בביקורי מצאתי גם קווים משותפים רבים בין סעודים לישראלים. בניגוד לאמריקאים, שהתקשורת שלהם נוטה להיות מעגלית וזהירה, הסעודים – בדומה לישראלים – מדברים דוגרי, ישר ולעניין. תוך דקות מארוחת ערב עם אנשים חדשים הם פותחים את הלב, מקבלים אותך למעגל החברות וגורמים לך להרגיש רצוי. תרבות האירוח הערבית נדיבה ומרשימה, ובמובנים רבים הסעודים והישראלים דומים הרבה יותר זה לזה מאשר ישראלים ואמריקאים.

בין מסורת למהפכה

ערב הסעודית של 2025, מדינה ששטחה כגודלה של כל מערב אירופה, ניצבת על סף שינוי היסטורי. מצד אחד, חזון טכנולוגי וכלכלי אדיר, השקעות עתק והבנה שהעתיד מחייב אינטגרציה אזורית ומעבר הדרגתי מתלות בנפט לטכנולוגיות של המאה ה־21; מצד שני, מציאות פוליטית ורגשית מורכבת, שבה זהות דתית, לחצים פנימיים ומלחמות אזוריות מכתיבים את הקצב. חולות המדבר חזו כבר בשלל אימפריות, משיחים, שרי מלחמה ואילי הון שביקשו להטיל עליהם את מרותם, וכעת הם עדים למהפכה מסוג אחר: מהפכת חדשנות, פתיחות ושאיפה לכוח רך. אם חזון 2030 יצליח, סעודיה לא רק תשנה את פניה, אלא גם את פני המזרח התיכון כולו. כשעזבתי את ריאד, תהיתי אם בעשורים הבאים העולם יזכור את השנים הללו כראשיתו של עידן סעודי חדש – או כהזדמנות שהוחמצה.

אופיר זיגלמן הוא מנהל בכיר בחברת טכנולוגיה מובילה וחוקר אורח של בינה מלאכותית במרכז לגיאופוליטיקה באוניברסיטת קיימברידג׳. מתגורר בניו יורק.