כמעט מחצית מהדיונים בבג״צ – פלסטינים ערביי יו״ש

את מי משרת בית המשפט העליון? בדיקה של יומן הדיונים במחצית השנה הראשונה של שנת 2025 מגלה כי כ-45 אחוזים מהדיונים בבית המשפט עסקו בעתירות של פלסטינים ערביי יו״ש נגד רשויות המדינה.

על פי הרישום ביומן בית המשפט העליון המופיע באתר הרשות השופטת, בחודשים ינואר-יוני של שנת 2025 קיים בית המשפט העליון סה״כ 2,518 דיונים. הנתונים אינם מפולחים לפי אזרחות הצדדים כך שניתוח סדור של טיב התיקים נתון למגבלות מסוימות, אך באמצעות מספר פילוחים אפשר לקבל תמונת מצב מדויקת למדי. 620 מהתיקים הם תיקים נגד ״המפקד הצבאי באיו״ש״ – כלומר הממשל הצבאי ביהודה ושומרון, שאליו כפופים הפלסטינים המתגוררים בשטחים; ו־537 תיקים נוספים הם נגד ״שופט צבאי״, כלומר בתי המשפט הצבאיים שאליהם כפופים הפלסטינים, וסביר מאוד להניח שיש גם דיונים נוספים בתיקי פלסטינים שהפילוח הזה לא מגלה עליהם (כמו למשל ערעורי מחבלים שהורשעו). כל זאת כמובן גם מבלי לדבר על קבוצה שלמה אחרת של עתירות בענייני פלסטינים המוגשות בידי ארגוני שמאל קיצוני ישראליים, קבוצה הכוללת עוד עשרות רבות של דיונים לכל הפחות.

בשורה התחתונה, כ־1,157 דיונים מתוך 2,518 הדיונים במחיצת הראשונה של 2025 היו בתיקים של פלסטינים, יחס שערורייתי וחסר פרופורציות של 46 אחוזים. חשוב לציין כי מדובר במספר הדיונים ולא במספר התיקים, שכן המספר הזה משקף את כמות הזמן שמקדישים השופטים לכל נושא ולא את מספר התיקים במערכת. החישוב המוצג פה כאמור שמרני וזהיר למדי, והמספר האמיתי של דיונים בענייני פלסטינים גדול פי כמה.

האבסורד של זכות העמידה

שאלת עילות הסף ופתיחת בית המשפט העליון של מדינת ישראל בפני עותרים מכל המינים והסוגים נתונה במחלוקת עזה כבר כמה עשורים לאור הרחבת זכות העמידה שהוביל אהרן ברק. ״פתיחת הדלתות בפני כל פונה שינתה לחלוטין את אופיו של בית המשפט״ כתב על כך שר המשפטים לשעבר פרופ׳ דניאל פרידמן בספרו ׳הארנק והחרב׳, ״ההליך שינה כליל את אופיו של בית המשפט״ עד כדי כך שלא נמצא כבר זמן לעסוק בענייניהם הפעוטים של אזרחי ישראל. ״ואכן תוך שנים הסתבר שבג״צ לא מסוגל לטפל בעניינים יום יומיים אלה, ונתחים גדולים מהם הועברו לבתי המשפט המנהליים״, כותב פרידמן (עמוד 100).

והמחיר הכבד של הרחבת זכות העמידה משתקף גם בנתוני התיקים. בשנת 2024 כולה נפתחו בבית המשפט העליון 11,236 תיקים, נסגרו כ-10,568 תיקים (חלקם נפתחו בשנים קודמות) ומלאי התיקים הפעילים עמד על 8,566. אלו מספרים אדירים המשקפים עומס קיצוני על המערכת, מה שאומר שהטיפול בכל תיק אורך יותר זמן, ועינוי הדין הולך ומתארך, והאמון בבית המשפט הולך ופוחת.

פתיחת הדלתות בפני עותרים ציבוריים ואזרחי הרשות הפלסטינית הם חלק מהגורמים לעומס הזה. כשהשופט עמית אמר באחד הדיונים בעתירת ארגוני השמאל שדרשו להגדיל את הכנסת האספקה לעזה ש״בית המשפט הזה מעמיד את עצמו לרשותכם״, הוא התכוון בדיוק לזה, וכעת אנחנו משלמים את המחיר.