הניסיון להתמודד בתוך הסתדרות המורים חשף את עומק החסמים, הכשלים והפגמים החמורים שבארגון ואת חוסר התוחלת של ההליך הדמוקרטי בתוכו. פרק מתוך הספר ״עד הילדים״
זהו פרק מתוך הספר ׳עד הילדים: איך אינטרסים, דילים ומאבקי כוח מסכנים את עתיד ילדינו׳, שעתיד לצאת לאור בקרוב וחושף את הכשלים העמוקים של מערכת החינוך הישראלית – ואת הדרך לתקן אותה.
הצטרפו למסע! תמכו בהוצאת הספר לאור, וקבלו אותו ראשונים: לחצו להצטרפות.
ייתכן שתוך כדי קריאת הפרקים הקודמים שאלתם את עצמכם את השאלה הבאה: אם הבנו שהקושי לבצע שינויים במערכת החינוך קשור לארגוני המורים, ואם הבנו שאופי התנהלותם של הארגונים הללו נובע בעיקר ממי שעומדים בראשם – מדוע לא לנסות להתמודד דמוקרטית מול ראשי הארגונים? מדוע לא להציע חילופי שלטון? מדוע לא לבצע רענון שורות, למשל באמצעות בחירות?
שאלה טובה – עם תשובה קצרה, שהיא בעצם תשובה ארוכה.
נתחיל מהחלק הקצר: את ראשי ארגוני המורים אי־אפשר להחליף באמצעות בחירות.
שני הארגונים – הסתדרות המורים וארגון המורים העל־יסודיים – אינם פועלים באופן דמוקרטי, והמנגנון שעליו הם נשענים פשוט לא מאפשר שינוי. די להביט במה שמתרחש בעשורים האחרונים. יו"ר ארגון המורים, רן ארז, לא הוחלף מאז 1997; מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, מכהנת כבר כמעט עשור; וקודמה בתפקיד, יוסי וסרמן, נאלץ לפרוש לאחר כ־15 שנות פעילות בשנת 2016, רק בעקבות הגשת כתב אישום נגדו. כתב אישום שכלל לקיחת שוחד, סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים, פגיעה בפרטיות, שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד . בהמשך, בשנה שלאחר מכן, הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בשלושה סעיפים: מרמה והפרת אמונים, פגיעה בפרטיות ושיבוש מהלכי משפט, יחד עם הטרדת עד . בגזר הדין, שניתן בנובמבר 2017, נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח. אלמלא כן, מי יודע כמה זמן נוסף היה ממשיך בתפקידו.
ועכשיו – לחלק הארוך.
בכל הנוגע לבחירות להסתדרות המורים, מילת המפתח היא שליטה. הסתדרות המורים מייצגת, כזכור, את כלל עובדי ההוראה והגמלאים בחינוך הציבורי – מהגננות ועד למורים בחטיבות הביניים – והיא בנויה מוועידה כללית, ממועצה, ממרכז ומהנהלה. בבחירות הכלליות נבחרים 401 צירים לוועידה, שמכנסת את עצמה לאחר הבחירות לצורך שינוי התקנון. הוועידה בוחרת את המועצה; המועצה בוחרת את המרכז, שתפקידו להוציא לפועל את החלטות הוועידה והמועצה; ולצד זאת, המרכז בוחר את ההנהלה, שהיא הגוף המבצע. המועצה בוחרת גם את המזכ"ל.
הבחירות לוועידה הכללית ולהנהלות הסניפים מתקיימות באמצעות בחירת סיעות. על פניו, מדובר בהליך מסורבל אבל דמוקרטי. אלא שכידוע, השטן נמצא בפרטים הקטנים.
מורה שמעוניין להתמודד לתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים יידרש להפקיד סכום כסף לא מבוטל – עירבון של 27,500 שקלים, שיחולט אם סיעתו לא תעבור את אחוז החסימה. וזהו עדיין סכום סמלי לעומת ההשקעה שתידרש ממנו אם ירצה לעשות את מה שכל מועמד סביר יעשה – להגיע לקהל הבוחרים הפוטנציאלי שלו.
כפי שכבר צוין, ראשי הארגונים מחזיקים כיום במידע החשוב ביותר במערכת – פרטי הקשר של המורים. מועמד חיצוני יוכל אמנם לעמוד בכיכר העיר ולצעוק, אבל אם ירצה להגיע באמת אל ציבור המורים, הוא יצטרך להשקיע משאבים רבים בפרסום. גם אם הארגון יפרסם את שמו ברשימת המועמדים, הוא לא יוכל לפנות למורים בעצמו – פשוט כי אין בידיו את פרטי הקשר שלהם. בניגוד לראשי הארגונים ששולחים מדי שבוע עשרות מסרונים ומיילים, למתמודד חיצוני אין שום אפשרות להתמודד בתנאים שווים.
אבל גם אם אותו מורה מצליח לגייס משאבים, להגיע לקהלים רחבים ולעורר עניין ציבורי– הדרך להתמודד נותרת חסומה כמעט לחלוטין. ההתמודדות פשוט אינה מתנהלת על מגרש שוויוני. אמנם קיימים מנגנוני פיקוח מסוימים על התקציבים הרשמיים שמוקצים לסיעות, אבל בפועל אין שום הגבלה אפקטיבית על השימוש של היו"ר במשאבי הארגון לצורכי קמפיין. קשה לקבוע מתי שימושים כמו שליחת מסרונים, ארגון כנסים, הפצת סרטונים או פרסום "תוכן מקצועי" הם באמת חלק מפעילות הארגון, ומתי הם כלי תעמולה שמטרתם לבסס את שלטונו של המועמד המכהן. אין רגולציה שמפקחת על כך, אין ועדת בחירות עצמאית, ובפועל – היו"ר המכהן יכול לנהל קמפיין מלא לאורך חודשים, תוך שימוש במערכות הארגון, בכוח האדם ובכל הפלטפורמות שברשותו – בלי שזה ייחשב להטיית בחירות.
בחירות, כידוע, הן עניין יקר. לאחר הבחירות ב־2017, צמצמה בן דויד את תקציב הסיעות מ־2.2 מיליון שקלים לרבע מיליון בלבד. לכאורה, צעד של יעילות תקציבית. אבל קיצוץ כזה לא נעשה לאחר שלוש מערכות הבחירות שקדמו לו.
מדוע הוא בוצע דווקא אז?
התשובה נעוצה בכך שבעשורים האחרונים פועלת סיעה לעומתית בשם נח"ל, שנאבקת בבן דויד ובקודמה יוסי וסרמן. בעוד סיעות הקואליציה מקבלות משרדים בבית הסתדרות המורים ופועלות מתוכו, לסיעת נח"ל אין משרד כלל. לכן, הוצאותיה גבוהות יותר, והפגיעה מתקצוב נמוך היא ניכרת.
מי שרוצה להתמודד מול המזכ"לית, מבין מהר מאוד עד כמה היא שולטת במשאבי הארגון ויכולה לנצלם – בלי כל חובה לשקיפות (ראו הרחבה בפרק הבא).
לכאורה, אמור לפעול גוף בקרה פנימי שיבחן אי־סדרים. בפועל, הגוף המבקר ממונה בידי ההנהלה – דבר שפוגע בעצמאותו ומונע ביקורת אובייקטיבית על התנהלות הארגון.
יתרון נוסף של המזכ"ל המכהן הוא השליטה כמעט הבלעדית בקביעת מועד הבחירות. הוא יכול לתזמן אותן לפי נסיבות ציבוריות, הישגים מקצועיים או שיקולים פנים־ארגוניים.
ב־2021 הקדימה בן דויד את הבחירות ליוני, שנה שלמה לפני המועד המקורי – יוני 2022. הסיבה הרשמית הייתה הרצון לקבל מנדט מחודש לקראת משא ומתן על הסכם שכר. סיעות האופוזיציה טענו שמטרת ההקדמה הייתה להקשות על יריבים פוליטיים ולחסום את האפשרות לערער על הליך שנידון אז בבית הדין של ההסתדרות – הליך שעסק בזיופי פרוטוקולים, שריפת קלפיות והצבעות כפולות בבחירות 2017. זאת בעקבות דיווח בכתבת תחקיר בחדשות 12 מ־2017 על מחדלים בבחירות, בהם פרוטוקולים שאבדו ושוחזרו מהזיכרון, תשלום במזומן למפעילי קלפיות ללא חשבונית, ודיווחים על פתקים שנזרקו וקלפיות שנשרפו.
יש לציין כי בית הדין הפנימי של הסתדרות המורים דחה לבסוף את עתירת סיעת נח"ל, וקבע כי שלוש הטענות – על זיופים במגזר הערבי, על פגמים בשינוע הפתקים ועל שריפת הקלפיות – אינן מבוססות. בפסק הדין צוין, בין השאר, כי דו"ח פורנזי חיצוני הראה שהסרטון שבו נראו קלפיות בוערות אינו קשור לבחירות. עם זאת, בית הדין הפנימי פסק שבסניף קריית גת נמצאו פגמים בבחירות, אך הימנעות מקיום בחירות חוזרות נומקה בכך שהבחירות הכלליות כבר הוקדמו לשנת 2021, ולכן הפגם הפך לבלתי רלוונטי.
ובכל זאת, סיעת נח"ל, האופוזיציה של יפה בן דוד, טענה כנגד ההליך המשפטי שמדובר בבית דין פנימי של הסתדרות המורים שחוסה תחת החוקה של אגודה עותמנית ובשל כך, הצדק שבדין מוטל בספק.
עצם החזקתה בתפקיד יו"ר הארגון מעניקה לבן־דויד גישה למשאבי הארגון, לכלי התקשורת וליכולת לעצב את השיח הציבורי – מה שבאופן טבעי יוצר נראות ציבורית גבוהה, במיוחד בתקופה שלפני בחירות. גם כאשר המסרים, המאבקים והקמפיינים
נוגעים לפעילות השוטפת של הארגון, הם בהכרח מחזקים את נוכחותה התקשורתית של העומדת בראשו. מתמודדים אחרים, לעומת זאת, נדרשים להסתמך על אמצעים מוגבלים בהרבה, כגון פעילות ברשתות החברתיות, פרסום בשלטי חוצות וחלוקת פלאיירים.
לקראת הבחירות ב־2021, העלתה יפה בן דויד לפתע דרישה פומבית מהממשלה להחזיר למורים מענקים על "שנת הקורונה" – אף שידעה היטב שמדובר בדרישה שסיכוייה להתממש קלושים. עצם העלאת הדרישה זיכתה אותה בראיונות אוהדים בתקשורת ושימשה כלי לקידום מעמדה הציבורי כמגינת המורים המסכנים".דרישה נוספת שהעלתה– להשיב רטרואקטיבית כספים לקרנות ההשתלמות של המורים – הייתה אף היא בגדר מהלך מניפולטיבי, שכן כראש הארגון הייתה לה אפשרות לטפל בבעיה עוד קודם
לכן. אבל היא המתינה לרגע הפוליטי הנכון כדי להציף את
הנושא, וכך להציג את עצמה שוב כמי שנלחמת למען ציבור מורים מקופח.
חשד לזיופים ואי־סדרים
בבחירות להסתדרות המורים בפתח תקוה ב־2017, ניצחה סיעת נח"ל בראשות עופר ארביב את סיעת אמ"י של בן דויד, עם כ־60% מקולות הבוחרים בעיר. אלא שסיעת נח"ל לא הצליחה להרחיב את הישגיה לרמה הארצית, וזאת בשל מגבלות כלכליות קשות. לקראת הבחירות הבאות, ב־2021, נקטה בן דויד שורת מהלכים שנועדו למנוע תחרות דומה.
באמצעות שימוש ב"הוראות שעה", היא הקימה ועדות אד־הוק והעבירה מורים מאזור פתח תקוה – אזור שבו שלטה סיעת נח"ל – לאזורים אחרים ולסניפים שבשליטת תומכיה. בעקבות כך, עופר ארביב איבד מהשפעתו בסניף.
לאחר הבחירות של 2021, הועלו טענות קשות מצד גורמים באופוזיציה, ובראשם סיעת נח"ל, בדבר אי־סדרים חמורים שפגעו בזכות ההצבעה של מורים רבים.
לטענתם, כבר ביום הבחירות – 1 ביוני 2021 – אירעו שיבושים משמעותיים: כלי רכב שהובילו קלפיות נעצרו, וקלפיות רבות הועברו למיקומים חדשים בלא תיאום, תוך היעדר פיקוח מצד משקיפים. בנוסף, ספירת הקולות התבצעה לעיתים בבתי מנהלים פרטיים ולא במרכזים מוסדרים.
עוד נטען כי בעוד ביישובים יהודיים הועמדו קלפיות ניידות, בחברה הערבית לא התאפשר פתרון דומה – מהלך שנתפס כניסיון לדיכוי ההצבעה במגזר.
סיעת נח"ל הגישה עתירה לבית הדין של הסתדרות המורים בדרישה לדחות את הבחירות, אבל העתירה נדחתה על הסף. לאחר ההצבעה, דרשה הסיעה לבטל את תוצאות הבחירות בטענה שההליך כולו "מזוהם", אבל גם עתירה זו נדחתה ביולי 2021. בית הדין הכיר בליקויים טכניים לא מבוטלים, אבל קבע כי אין בהם כדי להצדיק ביטול מלא של ההליך.
לא ניתן לקבוע בוודאות אם תוצאות הבחירות שונו בפועל בשל כשלים אלה, אבל עצם קיומן של טענות כה חמורות מצד סיעות מתמודדות, לצד העובדה שהטיפול בעתירות מתבצע בתוך מנגנוני הארגון עצמו – בלא גוף פיקוח חיצוני עצמאי – מעוררים ספקות כבדים בנוגע לאמינות ולשקיפות ההליך.
הליך הבחירות בהסתדרות המורים ממחיש עד כמה מערכות מיושנות, בירוקרטיות וריכוזיות עלולות להיות יקרות וכבדות להפעלה. ב־2021, עלות ניהול הבחירות המסורתיות של ההסתדרות הוערכה בכעשרה מיליון שקלים.
הבחירות התנהלו באמצעות קלפיות פיזיות בבתי ספר ובסניפים, לצד קלפיות ניידות שהועברו ממקום למקום לפי לוח זמנים מתוכנן. מדובר בתהליך עתיר לוגיסטיקה, יקר ומסורבל, שגם לא העניק מענה הולם למחלוקות שעלו בעקבותיו.
רעיון הקלפיות הניידות מעלה תהיות של ממש בנוגע לשקיפות ולפיקוח. עקב שינוען הרציף ממקום למקום, לא תמיד ברור מי מפקח על התהליך ומה בדיוק מתרחש בין תחנה לתחנה. בבחירות שנערכו ב־2017, למשל, דווח על מקרים שבהם הוצבו קלפיות במקומות לא שגרתיים – כמו מוסכים – ואף נטען כי מורים הורשו להצביע מבעד לחלון רכבם, בלילה יכנס לקלפי כלל.
טענות נוספות בדבר חשש לזיופים עלו כאשר קבוצת מורים ליוותה רכב שהעביר קלפיות מירושלים למטה הספירה המרכזי ביהוד, והופתעה לגלות כי הרכב סוטה מהמסלול שנקבע מראש. הדבר עורר מתיחות ודרש את התערבות המשטרה.
בניהול הבחירות תחת הנהגתה של בן דויד עלו גם טענות להעדפת מקורבים. נטען, בין היתר, כי החברה שניהלה את הבחירות והייתה מופקדת על תפעול הקלפיות, הייתה מקורבת לבעלי תפקידים בארגון. נוסף על כך, נשמעה ביקורת נרחבת על חוסר השקיפות בהליכי הבחירות, תחושה שהעמיקה את הרושם כי מאחורי הקלעים פועלים שיקולים פוליטיים ואינטרסים אישיים של בעלי ברית ומקורבים – ולא בהכרח שיקולים ענייניים או ראיית טובת המורים.
ראוי לציין כי כיום קיימות חלופות פשוטות וזולות בהרבה לשיטת הקלפיות הפיזיות – ובראשן בחירות דיגיטליות, שעלותן עשויה להסתכם בכ־200 אלף שקל בלבד. בחירות כאלו מאפשרות למורים להצביע מכל מקום ובקלות רבה. הבחירה להיצמד לשיטה המסורתית והיקרה של קלפיות פיזיות אינה רק בזבזנית, אלא גם יוצרת חסם ממשי למורים שמעוניינים להצביע, אבל אינם יכולים או מוכנים להקדיש זמן לנסיעה יזומה לקלפי.
סבוך, מסורבל וחסר שקיפות
ארגון המורים, המייצג את עובדי ההוראה בבתי הספר העל־יסודיים, פועל באמצעות שלושה מוסדות מרכזיים: הוועידה הארצית, המועצה וההנהלה.
הוועידה הארצית – הכוללת כ־950 צירים מכל רחבי הארץ – מתכנסת אחת לארבע שנים, ונתונה לה הסמכות לדרוש דוחות כספיים, לשנות תקנונים ולשמש מוסד העליון של הארגון. עם זאת, סדר היום של הוועידה נקבע מראש בידי "הוועדה המתמדת", שהיא קבוצה מצומצמת של צירי ועידה שנבחרו אליה – דבר שמפחית את הסיכוי לשינויים מהותיים בתקנון, ובעיקר מעורר שאלות באשר לשאלה מי בדיוק מרוויח משינויים כאלה כשהם מתרחשים.
הליך הבחירות לוועידה מורכב למדי. כל חברי הארגון שממלאים את תנאי הסף – בעיקר ותק ותשלום מסים – רשאים לשלוח נציגים (צירים) מטעם בית הספר שבו הם עובדים. מספר הצירים שמוקצה לכל מוסד תלוי בגודל בית הספר ובמספר חברי הארגון שבו – לפי מדד פנימי המכונה "המודד".
המודד, המהווה למעשה את המקבילה ל"מנדט" בבחירות הארציות, משתנה בכל מערכת בחירות, כמו גם מספר הצירים הכולל. הגוף שמחליט על גובה המודד – ובכך משפיע ישירות על הרכב הוועידה – הוא המועצה עצמה.
צירי הוועידה הם אלו שבוחרים את חברי המועצה – 52 מתוך 59 חברים – לפי מפתח שלחלוקה למחוזות ולבתי ספר. שבעת החברים הנוספים הם נציגים של קבוצות מוגדרות מראש: תא המנהלים, נציג המפקחים וחמישה נציגי גמלאים.
המועצה מתכנסת באופן שוטף ומנהלת בפועל את מדיניות הארגון, בהתאם להנחיות הוועידה. בסמכותה לבחור את חברי ההנהלה ואת יושב ראש הארגון – אחת לחמש שנים, לפי התקנון.
ההנהלה היא הגוף העיקרי, המייצג ומפעיל את ארגון המורים. להנהלה סמכויות רבות, ובין היתר היא אחראית על סניפי המחוז – היא מקימה את הסניפים; ממנה את מזכירי הסניפים ואת כל מקבלי השכר בהם; קובעת את סמכויותיו של כל סניף ותחומי אחריותו; ומפקחת על הסניפים. על הנייר, אם כן, המורים בוחרים נציגים בית־ספריים אשר בוחרים חברי ועידה; חברי הוועידה בוחרים נציגים למועצה לפי המחוזות ונציגי המועצה בוחרים את היו"ר וההנהלה.
אפשר להבין את הבעייתיות שבמערכת הבחירות המתוּוכת והמסורבלת הנהוגה בישראל, אם משווים אותה למה שמתרחש בעולם.
בארצות הברית, ארגון המורים הגדול ביותר, ה־National Education Association) NEA) מעניק לכל מורה חבר את הזכות להצביע ישירות לנציגיו. הבחירות מלוות בפיקוח מלאובשקיפות מוחלטת, כך שלכל חבר בארגון יש גישה שווה להליך – בלא תלות במיקוםגיאוגרפי או במעמד ארגוני. לכל מורה יש אפשרות ממשית להיות מעורב, להשפיע ולהחליףהנהגה כשעולה צורך בכך.
גם בבריטניה, ארגון ה־National Union of Teachers) NUT), מהגדולים והוותיקים בתחום, מקיים בחירות ישירות להנהגה. כל חבר זכאי להצביע, ההצבעות מתבצעות בדואר אלקטרוני, וההליך כולו מלווה בשקיפות רבה. חברי הארגון מקבלים את כלל החומרים הרלוונטיים לקבלת החלטה מושכלת, מה שתורם לדינמיות וליכולת ממשית לשינויהנהגה.
בקנדה, ארגון המורים המרכזי CTF (Canadian Teachers' Federation), מקיים הצבעה כללית לנשיאות ולוועדות ההנהגה, באופן מקוון או בדואר. חברי הארגון נחשפים למידע מלא עלהמועמדים והקמפיינים, וההליך כולו מפוקח על ידי ועדת בחירות עצמאית. נוסף על כך, קיימת רגולציה ממשלתית שקובעת כללים לאיסוף תרומות ודורשת דיווחי שקיפות.
באוסטרליה, ארגון (AEU Australian Education Union) מקיים בחירות ישירות למזכ"ל ולגוף המנהל אחת לשלוש־ארבע שנים. הבחירות מפוקחות על ידי גוף חיצוני, מתקיימות בשקיפות גבוהה, וכוללות תהליך מוקדם להצגת מועמדים.
מה קרה כשניסיתי להתמודד בבחירות
כפי שתיארתי בפרקים 9־10, ככל שחשפתי יותר בעיות במערכת החינוך, כך התחזקה בי ההבנה – אי־שם באמצע 2021 – ששורש הבעיה נעוץ בפעולתם של ארגוני המורים ובאופיים הריכוזי והמיושן. לכן החלטתי לנסות ולהתמודד על הנהגת ארגון המורים ולהחליף את רן ארז באמצעות הארגון המתחרה שייסדתי "מורים מובילים שינוי".
בתחילת 2022, לאחר שהסתיימו הבחירות להסתדרות המורים, שתוארו קודם, התחלתי להתכונן לבחירות בארגון המורים. בתמימות מסוימת הנחתי שהפעם אצליח לגבור על החסם המרכזי – היכולת להגיע למספר גדול של מורים ולהפיץ מסרים.
כבר היו לי לא מעט עוקבים ברשת, והאמנתי שדווקא הרשתות החברתיות, שנהפכו לפלטפורמה משמעותית להשפעה ציבורית, יאפשרו הפעם לשנות את כללי המשחק.
אך מהר מאוד הבנתי – נאיבי שכמותי – שבארגון המורים מתנהל הליך בחירות שונה לגמרי מהנהוג בהסתדרות המורים, ודמוקרטי הרבה פחות.
כבר בשלב מוקדם הופתעתי לגלות שארגון המורים כלל אינו טורח לעדכן את חבריו – עשרות אלפי מורים – שהבחירות מתקיימות בכלל.
באמצע ינואר 2022 פנו אליי כמה ותיקי מערכת, אנשי המעגל הפנימי של מתנגדי רן ארז – מורים שנאבקים נגד שלטונו כבר שני עשורים – והתריעו בפניי כי הבחירות קרבות. מאחר שלא התקבלה כל הודעה רשמית בנושא, התקשיתי להאמין והחלטתי לבדוק בעצמי. עברתי על כל המסרים ששלח רן ארז באותה תקופה, חיפשתי באתר ארגון המורים – ולא מצאתי רמז לקיומן של בחירות. רק בפינה נידחת באתר, מצאתי גיליון אינטרנטי עלום, כמעט בלא חשיפה, ובו אזכור כללי על הבחירות.
פניתי לארגון בבקשה לברר – אבל לא קיבלתי כל מענה. משום כך, החלטתי להשתמש בכוחן של הרשתות החברתיות. יחד עם קבוצת מורים שהתגבשה סביבי, פירסמנו קריאה ציבורית ליו"ר הארגון להודיע על הבחירות. במקביל, פנינו לעיתונאית חן ארצי סרור מ"ידיעות אחרונות". לאחר שפירסמה טור בנושא בגיליון סוף השבוע, ניאות הארגון סוף־סוף להוציא הודעה – מסרון בודד, עם קישור לאתר. זהו.
נדמה היה כי המכשול הראשון מאחורינו: נדרשנו רק לעודד מורים רבים ככל האפשר – שמתנגדים למדיניות של רן ארז – להתמודד בבתי הספר כנציגים לוועידה, וכך להשפיע על הבחירות.
אבל כשהתחלנו לפנות למורים, הבנו מהר מאוד שהדרך לפעולה אפקטיבית רצופה מכשולים נוספים – ובראשם: דרך הפעולה של הנציגים הבית־ספריים הקיימים.
הנציג הבית־ספרי הוא בעל הסמכות לכנס את ועדת הבחירות הבית־ספרית, לקבוע את חבריה ואת לוח הזמנים שלה. במילים אחרות, האדם שמתמודד בבחירות – הוא גם זה שמנהל את ההליך. פעמים רבות מחזיק הנציג גם בתפקידים רשמיים בבית הספר, כמו רכז מערכת או רכז מקצוע, כך שעלול להיווצר מצב שבו מורה מתמודד מול מי שיש לו מרות עליו או השפעה ישירה על תנאי עבודתו.
בעיה נוספת היא שמורים רבים, ובעיקר מורים מתחילים שהצטרפו למערכת בשנים שקדמו לבחירות, כלל אינם רשומים בפנקס הבוחרים של ארגון המורים – ולכן אינם יכולים לבחור או להיבחר. מי שאחראי על רישום המורים לפנקס הבוחרים הוא, כצפוי, אותו נציג בית־ספרי.
בבתי ספר קטנים קיימת בעיה נוספת: לעיתים אין מספיק חברים כדי לשלוח נציג. הנציג במקרים כאלה אמור להיות מצוות לבית ספר גדול באזור, או לייצג מספר בתי ספר קטנים יחד. בפועל, מעטים מבתי ספר אלה משתתפים בפועל בהליך הבחירות.
הבנו שבבתי ספר מבוססים עם נציגים ותיקים כמעט שלא נוכל להשפיע, ולכן החלטנו להתמקד בבתי ספר ובאזורים, שפחות מעורבים בדרך כלל. שם הצלחנו, במאמץ רב, להביא לבחירתם של נציגים מטעמנו.
ואז ניצב בפנינו אתגר נוסף: הבחירות למועצת ארגון המורים.
לאחר פנייה לנציגים הבית־ספריים שנבחרו, יצאנו למהלך לבחירת נציגים למועצה – הגוף שמייצג את הסניפים, כלומר את האזורים הגיאוגרפיים. כל סניף מנוהל על ידי מזכיר סניף, שהוא עובד בשכר מטעם הארגון. המזכיר משמש איש קשר בין ההנהלה לבין השטח, מבקר בבתי ספר, מסייע למורים, ולעיתים אף מחלק תקציבים.
הבעיה היא, שבדרך כלל מזכיר הסניף עצמו הוא גם זה שנבחר לייצג את הסניף במועצה– שוב ושוב. כך קורה שאותו אדם שמחובר לארגון, מחזיק במשאבים ונהנה מהשפעה ישירה על ציבור הבוחרים – הוא גם המתמודד המרכזי.
וכאן מתחילים הכשלים.
הכשל הראשון: ארגון המורים משלם את שכרם של 52 מזכירי הסניפים – אותם אנשים שלעיתים מתמודדים בעצמם בבחירות. זהו מצב אבסורדי, המזכיר מנכ"ל ממשלה שמצביע בכנסת על תקציבו שלו.
הכשל השני: המועמדים שמתמודדים מול מזכיר הסניף נמצאים בעמדת נחיתות ברורה. המזכיר מחזיק במשאבים, קובע חלוקות תקציב ומעורב בשטח – כלומר, יש לו השפעה ישירה על ציבור הבוחרים שאמור להחליט אם ימשיך בתפקידו.
הכשל השלישי: מזכיר הסניף מחזיק בכל התשתיות – רשימות נציגים, פרטי קשר, מערכות דיוור. לעומתו, המתמודד שמולו לא מקבל אפילו כתובת מייל אחת, ואין לו כל דרך חוקית או טכנית לקיים קמפיין משמעותי.
מעבר לכל זה, קיים גם כשל תפעולי מטריד: כדי להתמודד לנציגות הסניפים במועצה, נדרש נציג בית ספר לקבל מייל מהארגון המאשר את בחירתו – זהו תנאי סף להגשת מועמדות. אבל מסתבר, ולא במקרה, כי שהארגון "שכח" לשלוח מיילים רבים כאלה. גם מישכן קיבל, נתקל בשלב הבא בטופס מועמדות שהיה צריך להגיע למזכירות הסניף. ושוב, כמה מפתיע, חלק מהטפסים נעלמו או "לא התקבלו".
ואז הגיע שלב הבחירות עצמן: שלושה ימים בלבד לאחר סיום הבחירות לוועידה, נפתחת תקופת בחירות בת 13 ימים למועצה – אבל כל מזכיר סניף קובע את מועד הבחירות בסניפו. כך שמועמד חזק ובטוח יזדרז ויערוך בחירות מייד, ואילו מועמד שזקוק לזמן – ימתין, ייעץ, יתכנן, יפעיל קשרים ויקבל גיבוי.
לעומת זאת, הבחירות בתוך בתי הספר – שם אין לנציגים תמיכה ארגונית – מתקיימות במשך שלושה ימים בלבד.
בעיה חמורה נוספת היא שהקלפיות האזוריות מנוהלות בידי ועדת בחירות אזורית – שאותה מכנס מזכיר הסניף, שגם מתמודד בבחירות. כלומר, מי שמקבל שכר מהארגון, שולט במידע, מחלק תקציבים, קובע מועד בחירות – הוא גם זה שמתמודד וגם זה שמנהל את ההליך.
כדי להבין את גודל האבסורד, הנה ההודעה שקיבלתי ממורה שסייעתי לה להיבחר כנציגה באזור בנימין (יו"ש) – אזור שבו לארגון המורים לא הייתה בעבר אחיזה משמעותית:
שלום טל, לאחר שבבתי ספר רבים בבנימין נבחרו נציגים שלא נמצאים בכיס של רן ארז, התקיים בשבוע שעבר כנס שהפיק מזכיר הסניף של מחוז ירקון, במימון הארגון, במסעדה יוקרתית בשילה הקדומה. במסגרת הכנס חולקו מתנות מוגזמות, ורן ארז נשא נאום על חשיבות גיוס מורים חדשים לארגון ועל ההתחייבות להעצים את מעורבות הארגון בהתנחלויות. הופתענו מהפזרנות, מהטון החדש ומהחיבוק – אחרי שנים של הזנחה".
לא עברו כמה ימים וקיבלתי הודעה נוספת מנציג בית ספרי במחוז שרון. הוא סיפר לי שמזכיר מחוז שרון הנוכחי אינו צופה שהוא יצליח להיבחר, בגלל פוליטיקה פנימית ומאבקים עם קודמו בתפקיד. לכן, באורח פלא, הוא מועמד להתמודד במחוז ירושלים דרום של ארגון המורים, אף על פי שהוא לא מילא טופס התמודדות, והוא כלל אינו מלמד בבית ספר בירושלים. הסיבה היא שבאותו מחוז, המזכיר הנוכחי עתיד לפרוש מהוראה, ורן ארז מעוניין למנות את איש שלומו.
בתוך תקופת הבחירות הקצרה, פירסמתי לראשונה את רשימת מזכירי הסניפים שהתמודדו למועצה. המהלך גרר ביקורת חריפה מצד הארגון.
בהמשך, פירסמתי גם את שכרם החודשי של אותם מזכירים – דבר שלא נעשה מעולם. לא חלף יום, וקיבלתי שיחת טלפון ממזכירת סניף מוכרת, שאיימה בתביעת דיבה מטעם הארגון. היא אף הזהירה אותי: "אם תמשיך לפרסם את המידע הזה – לך, למשפחה שלך ולהורים שלך לא יישאר כסף אפילו לחלב בשביל הילדים".
ברור שהמשכתי לפרסם, והאיום בתביעה מעולם לא מומש.
תקופת הבחירות למועצת הארגון חלפה, ואנו נכשלנו כישלון חרוץ. לא נבחר אפילו נציג מועצה אחד מקרב נציגי בתי הספר שהתמודדו והתנגדו לרן ארז. למרות זאת, נשאנו עינינו קדימה, אל ועידת ארגון המורים.
כזכור, הוועידה הארצית – המורכבת מכלל הנציגים הבית־ספריים – מתכנסת בכל מערכת בחירות בין שלב בחירת חברי המועצה לשלב שבו המועצה בוחרת את ההנהלה ואת היו"ר. בכל כינוס, חברי הוועידה מצביעים על שינויים בתקנון, שייכנסו לתוקף במערכת הבחירות הבאה.
בתקנון נקבע, כי יו"ר שכיהן שתי קדנציות, יידרש לרוב של 64% לפחות כדי להיבחר שוב.
יום כינוס הוועידה עבר כמעט ללא סיקור תקשורתי – פרט לנוכחותו של כתב החינוך שלכאן 11, לירן כוג'הינוף. הוועידה התנהלה במעמד צד אחד – זה התומך ברן ארז. הנהלת הארגון קבעה את סדר היום, כמעט בלא התייעצות עם המורים מן השטח, ותוצאות הכינוס לא פורסמו.
לקראת כינוס מועצת הארגון, שלחתי מכתב רשמי ליו"ר רן ארז ולמזכירי הסניפים, ובו ביקשתי, כחבר בארגון, להעלות להצבעה שורה של תיקונים בתקנון: שחברי הוועידה – ולא המועצה – יבחרו את היו"ר; הגבלת כהונת יו"ר לשתי קדנציות בלא סייגים תנאים; קיום בחירות חשאיות להנהלה וליו"ר; הצבעות חשאיות בוועידה; התרת גיוס כספים והתארגנות קבוצתית בתוך הארגון; קביעה שגמלאים יוכלו לבחור ולהיבחר רק במסגרת תא הגמלאים; החלת שקיפות מלאה לפי חוק העמותות.
כצפוי, פניתי – וזכיתי להתעלמות.
ניסו גם לפניי
לאחר כינוס המועצה, המתנו לשלב האחרון – בחירת ההנהלה והיו"ר.
לא הצלחנו לאתר כל מידע בנוגע לבחירות עצמן, ועד היום אינני יודע מתי, כיצד והיכן הן התקיימו. מה שכן התברר: איננו הראשונים לנסות.
לקראת בחירות 2010, ביקש דודי פרידמן, מורה לפיזיקה מכפר סבא, להתמודד על ראשות הארגון. הוא דרש לדעת מועד מדויק, ביקש גישה לספר הבוחרים הארצי, אפשרות לפרסם מודעות בביטאון הארגון ומינוי מפקח חיצוני.
כל דרישותיו נדחו.
ובכל זאת, הקים פרידמן את סיעת "רוח חדשה", והחל לאסוף תרומות.
על פי התקנון – לא קיימת חובה למסור את פנקס הבוחרים למתמודדים.
הסיעה לא קיבלה את שמות חברי הארגון או המועצה – ולא יכלה לפנות אליהם.
ביום הבחירות נפסלו עשרות קלפיות שבהן הייתה ל"רוח חדשה" תמיכה – בלי נימוק רשמי.
פרידמן הפסיד. הוא טען שהליך הבחירות היה מושחת, משום שלדבריו ארז שלט במינוי 60% מחברי המועצה, שהועסקו בשכר מהארגון. בהמשך הגיש רן ארז שתי תביעות דיבה נגד העיתונאי מרדכי גילת על כתבות בנושא – שתיהן נדחו.
ב־2014 התמודדה ענת שניידר, מורה למתמטיקה מנתניה. יומיים לאחר הפסדה – הושעתה שניידר מתפקידה.
מקרה נוסף התרחש ב־2017, כשאייל נמר, מורה מתיכון בתל אביב, ניסה להקים התארגנות עצמאית בשם "יציגים", בעקבות בעיות בשכר המורים. תחילה פעל נמר מול הארגון ומשרד החינוך, ולאחר מכן הקים עמותה שמטרתה לייצג את כלל עובדי ההוראה.
הארגון לא קיבל זאת. רן ארז טען שהדבר מהווה הפרת "חובת נאמנות", והוגשה תביעהפנימית לבית הדין של הארגון. לטענת הארגון, נמר – שהיה חבר ועד – הפר את התקנון, במיוחד כשטופסי ההצטרפות לעמותה כללו סעיף המבטל חברות בארגון המורים.
נמר לא הגיש כתב הגנה, מתוך הנחה שהתוצאה ידועה מראש. ואכן, בית הדין פסק כי הואי ושעה לעשר שנים מחברותו בארגון. ההשעיה לא הייתה סמלית: נמר גם איבד את זכאותו לביטוח אחריות מקצועית, קרנות השתלמות והטבות נוספות.
נמר טען שההדחה נובעת מביקורת שהשמיע כלפי רן ארז, והוסיף כי גם ניסיונותיו לשתף פעולה עם הארגון נענו בסירוב. במקום לראות בו שותף – בחר הארגון להרחיקו.
ב־2018 התמודד מול ארז חיו בוקובזה, בבחירות צמודות. התקנון קבע כי על יו"ר מכהן להשיג 66% מהקולות, אבל ביום הבחירות שינה ארז את התקנון לרף של 60% בלבד. הוא זכה ב־64% – ונשאר בתפקידו.
בוקובזה עתר לבית המשפט – אבל בית הדין הפנימי של הארגון לא נתן לו סעד.
הוא לא המשיך.
ובכן, אם נחזור לשאלה שפתחה את הפרק – מדוע לא לנסות להחליף את ראשי הארגונים באמצעים דמוקרטיים – אני סבור שקיבלתם תשובה. לא מדובר רק בחסמים טכניים, בירוקרטיים ומסורבלים, אלא בכשלים מוסריים חמורים, בחשדות לאי־סדרים, לזיופים, לניגודי עניינים, ולנתק מוחלט בין ההנהגה לבין ציבור המורים. ניתוק שאינו מאפשר לחברים להשפיע באמת על אופי הארגון או על זהות המנהיגים העומדים בראשו.
זהו פרק מתוך הספר ׳עד הילדים: איך אינטרסים, דילים ומאבקי כוח מסכנים את עתיד ילדינו׳, שעתיד לצאת לאור בקרוב וחושף את הכשלים העמוקים של מערכת החינוך הישראלית – ואת הדרך לתקן אותה.
הצטרפו למסע! תמכו בהוצאת הספר לאור, וקבלו אותו ראשונים: לחצו להצטרפות.
