צ׳ארלי קירק (1993–2025) היה לוחם אמיץ ופטריוט שלא נרתע לומר את האמת ולהילחם על החירות. ההתנקשות בו היא נקודת מפנה
הדגלים שמתנוססים על הבית הלבן וברחבי ארצות הברית הורדו לחצי התורן בהוראתו של הנשיא טראמפ שאיבד יחד עם האומה כולה פטריוט אמריקאי מופלא – צ'ארלי קירק. כל אמריקאי יזכור היכן היה כשמתנקש אכזר נטל רובה וירה ברגע שחור אחד בצווארו של קירק בעת שהשתתף באירוע באוניברסיטה במדינת יוטה.
צ'ארלי קירק היה פעיל חברתי ימני, רפובליקני, שמרן, נוצרי אוונגליסטי, תומך טראמפ ואוהב ישראל מהגדולים שידענו. הוא היה איש צעיר ונמרץ, חכם מאוד, רהוט, בעל כריזמה שמספיקה למספר אנשים, הוא נלחם כל יום על במות ובתקשורת למען ארצות הברית ולא שכח מעולם את ידידתה הטובה ביותר. הוא היה אחד המשפיענים הגדולים ביותר בעולם וזכה לקהל אוהד ועצום בהיקפו. בגיל 31 כבר הספיק להקים את הארגון Turning Point USA שסחף אחריו דור של צעירים אמריקאים שרוצים לקדם ערכים שמרניים. בעבר היה גם המנכ"ל של הארגון Students for Trump ובין לבין כתב ארבעה ספרים. לפני הכל הוא היה בעל ואבא לשני ילדים קטנים שאיבדו את אביהם רק כי מישהו לא הסכים עם דעותיו.
"אני מלא צער וכאב", אמר הנשיא טראמפ, "צ'ארלי היה פטריוט שהקדיש את חייו לקיום של דיון פתוח במדינה שכה אהב. הוא נלחם למען ליברליות, דמוקרטיה, צדק והעם האמריקאי. סמל של אמת וחופש. מעולם לא היה מישהו שזכה לכבוד כזה מצד בני נוער. משימתו היתה לקרב צעירים לעשיה פוליטית. השמאל הרדיקלי השווה אנשים כמו צ'ארלי לנאצים, לרבי מרצחים. צ'ארלי היה מהטוב ביותר של אמריקה והמפלצת שתקפה אותו – תקפה את המדינה כולה".
שידורי טלויזיה ברחבי העולם הופסקו לפתע עם הגעת הידיעה על ההתנקשות. בתחילה דווח שהמתנקש נתפס ושמצבו של קירק מתייצב אולם שני הדיווחים התבררו כלא נכונים. קשה היה לצפות במנחי החדשות של FOX News נשברים בשידור חי ופורצים בבכי. זה הערוץ שנתן לקירק במה כאשר היה תלמיד תיכון כדי להציג את עמדתו אחרי שכתב על הטיה ליברלית בתכנים של ספרי הלימוד.
מאז ימי התיכון לא הפסיק צ'ארלי קירק לרגע אחד להלחם באנשי שמאל, להלחם נגד תפיסות עולם פרוגרסיביות וגם לעמוד איתן שוב ושוב מול שונאי ישראל כדי להציג את אהבתו הכנה לארץ ולעם היושב בה. באחד מתוך אינספור העימותים שערך עמד קירק מול מישהו שטען שחיילי צה"ל הורגים ילדים קטנים וכך השיב: "הם מפזרים כרוזים לפני שהם מפציצים בעזה, הם מזהירים לפני שהם נוקטים בפעולה צבאית, הם מעניקים טיפול רפואי לעזתים. קוראים לזה מלחמה ובמלחמה קורים לפעמים דברים רעים. מי התחיל את זה? לטעון שאלה פשעי מלחמה זה מגוחך. פשע מלחמה זה לחדור לקיבוצים, להכנס לפסטיבל בנובה, להכנס לבתים של אנשים בשבעה באוקטובר. אם תוקפים יהודים ביום שמקודש להם, תצפו לסערה ואל תתלוננו עליה. ישראל לא הורגת ילדים במכוון. ישראל לא יושבת וחושבת "איך נהרוג היום ילדים?" חמאס עושה שימוש בילדים כמגן אנושי מעל הבסיסים הצבאיים שלו. לחמאס לא אכפת מחיי העם שלו". כך היה, אוהד ישראל, נוקב, רודף צדק שאינו פוחד לומר בקול את דעתו. בעבר העיד על עצמו: "כנראה שאין אדם לא יהודי בגילי עם רקורד ברור וארוך יותר של תמיכה בישראל".
באחד הציוצים האחרונים שפירסם, כתב קירק: "אמריקה כבר לא תהיה אותו הדבר".
היה זה ציוץ שהתיחס לרצח המחריד של אירינה זארוצקה, צעירה אוקראינית שנדקרה למוות בנסיעה ברכבת לעיני הנוסעים על ידי הומלס בעל עבר פלילי עשיר. אמריקה אכן כבר לא תהיה אותו הדבר גם בגלל ההתנקשות הנוראה בחייו של קירק, עדות מחרידה לאלימות הפוליטית ששוררת בארצות הברית. ביטויי השמחה על מותו שנכתבו באינספור ציוצים מציגים שוב ושוב את שנאתם ואת אלימותם של אנשי השמאל שמתהדרים בנוצות שקריות של פתיחות, הכלה ופלורליזם. הם שוזרים פרחים בשיערם, מעלים זכרונות מוודסטוק, שרים ׳קומביה׳ אך מתחת לכל ה Peace and Love מסתתרת שנאה בלתי מתפשרת מוכנות "לשרוף את הכל" בשם עמדות שמאל, בשם תפיסות פרוגרסיביות, בשם אידאולוגיית ה-Woke. לכידתו של המתנקש וחקירת מניעיו יהוו רק את הצעד הראשון בהליך הבירור שחייבת לעשות ארצות הברית.
מגמות רבות עושות את דרכן כל השנים במהירות מאמריקה לישראל, בכללן גם מגמות שונות של מחאה. מתוך כך, על כל איש ימין בישראל, פוליטיקאי, פעיל חברתי או משפיען, לדעת שפצצות התאורה שהושלכו לעבר ביתו של ראש הממשלה נתניהו, המחסומים שנפרצו לא פעם ברחוב בו הוא גר, ביטויי השנאה האלימים והבלתי נתפסים של אנשי שמאל ברשתות החברתיות, איחולי המוות שנשלחים בכל פעם שבה נתניהו עובר הליך רפואי כלשהו – כל אלה עלולים להוביל לרצח של איש ימין בישראל. הכתובות כולן על הקיר.
תרשו לי להעתיק לכאן, מתגובה אחרת שכתבתי באתר.
תרשו לי להרכין את הראש ולציין כאן, את הצער העמוק שאני חש ואני מאמין שלא רק אני, בעקבות מותו בטרם עת, של אוהד הישראל הידוע צ'ארלי קירק.
צ'ארלי קירק, היה אוהד ישראל מושבע והוא הפיץ את האמת על הנעשה בארצינו הקטנטונת, יותר טוב מחלק מהאנשים האמונים על כך וזו לא ביקורת כלפי אנשים אלה, אני מכיר את חלקם ויודע שגם הם עושים כמיטב יכולתם. לצ'ארלי קירק היה פשוט כשרון אדיר וחוש צדק בלתי מתפשר.
צ'ארלי קירק נרצח הלילה, כמעט צפיתי בכך בשידור חי, במה שנראה בשלב זה, כהתנקשות פוליטית! אופי הרצח והמקום בו זה נעשה, אומרים שזו האפשרות הסבירה ביותר. גם כעת, כאשר עובדות המקרה עוד לא ברורת במלואן והחקירה רק בראשיתה.
וזה לא משנה, מהו האגף הפוליטי אליו משתייך הרוצח, כיוון שאלימות אינה פתרון.
לפיכך, המסר אותו הייתי רוצה להעביר בשעה חשוכה זו, הוא – (וזה לא אישי, כבר אבהיר כיצד), תזכרו את מי שאמרה: "אסור לדבר עם נאצים בין אם הם יהודים או לא יהודים".
מדוע זה חשוב וכיצד זה לא אישי?
כיוון שהרצח של צ'ארלי קירק, זה בדיוק מה שקורה – כאשר אתה מחליף את היוצרות והופך את הויכוח להיות *בין אנשים* במקום **בין רעיונות**
זה, זה מה שמשותף לכל רוצחי ההמונים, אשר שפכו נהרות של דם (ולא רק, גם מעשה יחיד הנו מתועב באותה הצורה בדיוק) וזה לא משנה לצורך הדיון וההגינות לצד השני, אם אלה היו רוצחים בשם רעיונות הימין או בשם רעיונות השמאל – האמונה העיוורת שאני מגדלור המוסר והצד השני, הם "נאצים", "אוייבי העם" (המושגים השתנו במשך ההסיטוריה) ולפיכך – מסקנה "לוגית" כמעט בלתי נמנעת, ש-לי נתונה הזכות, בעצם חובה (!) מוסרית, לפעול באלימות במטרה "למגר את הנאצים". בשם ה"מוסר" כמובן.
את/ה חושב/ת כמוני או שאת/ה נגד המוסר?
כי כאשר מחליפים את היוצרות והאדם שמולי הוא "נאצי", – עזבו טועה או צודק ומה הנימוקים של כל צד (לא בזה מדובר בכלל) – אז לוגית לחלוטין: "אסור לדבר עם נאצים בין אם הם יהודים או לא יהודים". ברור, לא?
אנחנו לא בריטים, אנחנו במזה"ת ואני לא מצפה שכל דיון יהיה מלא בנימוס מזויף. אבל ראיתם, כמה קצרה הדרך מ"נאצים בין אם הם יהודים או לא יהודים" לבין "אסור לדבר עם"?
ניסיתם פעם לנהל דיון בלי לדבר? לא מזכיר שום דבר, ממה שכתבתי למעלה? באמת? אני אלוהים והצדק תמיד איתי, כי ככה אני החלטתי – לא? בכלל לא?
תהי נשמתו של צ'ארלי קירק צרורה בצרור החיים. זו אבידה לכל העולם הנאור וגם למשפחתו, אשר אני משתתף בצערה העמוק (גם אם כנראה, אין סיכוי שהיא תקרא הודעה זו – זהו פשוט הדבר האנושי לעשות). צ'ארלי קירק הגיע ע"מ לדבר ומי שרצח אותו, לא רצה לדבר. הביריון המאוס הזה, רצה בכוח הזרוע, להכריע בויכוח רעיוני כלשהו (ככל הנראה). להטיל טרור ומורא, על מי שמעז לחשוב שונה ממנו. שלא נדבר. שלא נעיז לגלות התנגדות. אחרת …
אבל החושך לא יכול לנצח. לפעמים העולם חשוך ויש מי שמכסים את האור, ע"מ לעשות אותו חשוך עוד יותר. אבל זה מעולם לא הצליח ולא יכול להצליח. לא מכיוון שאלימות לא הורגת. לא מכיוון שיש כוח קוסמי עליון, הגומל לכל אחד עפ"י מעשיו.
אלא מכיוון שהאור, הוא בלתי נפרד מכל אחד מאיתנו. קל מאוד לראות את זה, אם מסתכלים על ההתפתחות של המוסר האנושי לאורך דורות. ללא "ממשלת על" וללא יד מכוונת (לפחות, לדעתו של כל אתאיסט), אנחנו אנשים טובים יותר, גם כבודדים אבל בעיקר ובעיקר כחברה – ממה שהיינו, לפני נניח אלף שנים אחורה.
אפשר לכבות אור אחד אבל צריך לרצוח כל אחד בעולם, ע"מ שהעולם יהיה באמת מקום חשוך (האין זה ברור?)
תזכרו בשעות חשוכות אלה, שכל טיפת מים בנפרד – היא רק טיפה ואין ביכולתה לעשות כמעט כלום ושום דבר. אבל הרבה טיפות מים ביחד, הם מהכוחות החזקים ביותר בעולם הזה. אי אפשר לעצור מפל של מים. תמיד תזכרו שאתם לא לבד. פשוט לפעמים, רק נדמה שזה כך. תמיד הכי חשוך, זה לפני זריחת השמש.
מורשתו של צ'ארלי קירק תמשיך לחיות! אנחנו נמשיך להכריע בויכוחים **הרעיוניים**, באמצעות – לוגיקה, עובדות וכושר שכנוע. רק ככה זוכים בליבם של אנשים, באור הפנימי שלהם לצדך. שום רובה, אינו יכול לעשות זאת.
יש אנשים רעים בעולם. אנשים אשר מנסים להכריע באמצעות אלימות. אבל על כך, אומר פתגם עתיק יומין:
Weak men create hard times.
Hard times create strong men.
Strong men create good times.
And, Good times create weak men.
תהי נשמתו של צ'ארלי קירק, צרורה בצרור החיים.
השמאל הפכה לאידיאולוגיה זדונית, מבוססת על תעמולה, שת"פ עם איסלאמיזם וסתימת פיות.
עצוב.
צ'ארלי קירק לא נלחם בשמאל, הוא התווכח אתו. השמאל הוא זה שתמיד נלחם (כולל בנשק) נגד אזרחי המדינה שבה הוא יושב.
זה היה הלא יהודי הראשון בחיי שכאב לי כל כך הלב על לכתו. אובדן גדול לאמת ולצדק בעולם.
כמוני כמוך… אכן אבידה גדולה!
ומעבר לאבידה, יש כאן איום על כל מי שתומך בישראל ובאמת (שזה בעצם אותו דבר). אנשים צריכים עכשיו יותר אומץ כדי לעמוד מול השקרים ולהגן על האמת ועל ישראל, נגד הדה- לגיטימציה והקמפיינים המשחירים, שאת ה"קרדיט" עליהם צריך לזקוף גם ל"זכותם" של הקפלניסטים, של מספר רמטכ"לים ואלופים-עלובים במיל' כגון יאיר גולן, של עיתון דיבת הארץ האנטישמי ושל ערוצי התרעלה.
"אמריקה כבר לא תהיה אותו הדבר"
הצחקתם,
רציחות פוליטיות זה הבילוי הלאומי של ארה"ב.
תמיד היה.