כך חיזק טראמפ את פוטין והחליש את אירופה

בריון הוא אדם המשתמש בהפחדה ובאיומים כדי לנצל חוסר איזון בכוח. בין אם דונלד טראמפ הוא בריון או לא, אין להכחיש שהוא לעיתים קרובות נוקט בטקטיקות של בריונות כדי להשיג את מטרותיו, גם בזירה המקומית וגם בזירה הבינלאומית. אל תבינו אותי לא נכון, לטקטיקות של בריונות יש גם יתרונות. לפעמים הן יכולות להביא תוצאות מהירות. טראמפ למשל, הצליח ללחוץ על מפלגתו להעביר את "החוק היפה והגדול" שלו בזמן שיא.

אבל טקטיקות של בריונות עלולות גם לחזור כבומרנג. הסרט הפופולרי משנת 1984 – "נקמת החנונים" ממחיש כיצד בדיוק. בסרט, קבוצת סטודנטים עם קשיים חברתיים בשנה א' אחרי שחוו בריונות והדרה מאחוות הקולג' שבשליטת הספורטאים, חוברים יחדיו נגד המדכאים שלהם ובסופו של דבר הופכים את הקערה על פיה.

ההיסטוריה הראתה שוב ושוב שכאשר האנדרדוגים מתאחדים הם יכולים לגבור על בריונים. אם שוק המניות האמריקאי גמל לטראמפ על כך שהצליח לקדם דברים במהירות אז ודאי שהסיכון הגדול ביותר לעליות הוא אם אלו שאותם טראמפ מנסה לדרוס יחליטו לאחד כוחות כעת.

עד לכהונתו השנייה של טראמפ, ה-BRICS היה בעיקרו רק שם, פורום רב־קוטבי יותר מאשר ברית מתפקדת. למדינות החברות בו יש אינטרסים שונים, ובניגוד לאיחוד האירופי או אפילו לאיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) ל-BRICS חסר עומק מוסדי או יכולת תיאום מדיניות משמעותית. הסיבה המרכזית לכך שהוא לא התפתח למשהו משמעותי יותר, היא ששתי החברות הגדולות בו, סין והודו – הן יריבות אסטרטגיות לא פחות משהן שותפות. ועל כך מוטלת הרבה מהאשמה על סין.

בשנת 2017, רק שלושה חודשים לפני פסגת ה-BRICS התשיעית, ניסו כוחות סיניים להאריך דרומה כביש אל תוך דוקלאם – שטח הנתבע הן ע"י סין והן ע"י בהוטן, בעלת בריתה של הודו. יומיים לאחר מכן, 270 חיילים הודים נכנסו לאזור כדי לעצור את הסלילה. חשיבותו של העימות המפורסם בדוקלאם אינה טמונה בשאלה אם יש לסין תביעה לגיטימית על דוקלאם, אלא במה שהפרובוקציה הסינית חשפה על תפיסתו של שי ג'ינפינג את הודו – שותפה ב-BRICS. ואכן, במהלך המשבר הזהירו בכירים סינים את הודו בגלוי כי עליה "ללמוד מההיסטוריה", רמז ישיר לתבוסתה של הודו במלחמת סין הודו ב-1962.

האירוע העכיר מאוד את יחסי סין־הודו. בייג׳ינג הגיבה בחיזור נמרץ אחרי פקיסטן, יריבתה המושבעת של הודו, באמצעות הרחבת הקשרים הצבאיים ותמיכה דיפלומטית באו״ם. ניו דלהי מצידה בחרה להעמיק את יחסיה עם וושינגטון. רק כמה חודשים לאחר תקרית דוקלאם, הודו מילאה תפקיד מוביל בהחייאת הברית לדיאלוג בטחוני רב-צדדי המכונה "Quad" יחד עם ארצות הברית, יפן ואוסטרליה, ובכך החזירה לחיים מסגרת אסטרטגית שהייתה רדומה במשך עשור.

אנחנו חיים בעולם שבו כל דאלים גבר. גם סין וגם ארה"ב השתמשו בטקטיקות בריוניות בכל פעם שזה שירת את האינטרסים שלהן: ארה"ב אילצה את קנדה ומקסיקו לפתוח מחדש את הסכם NAFTA ב-2018, וסין הפעילה לחץ על שכנותיה הקטנות כשהרחיבה את תביעותיה הטריטוריאליות בים סין הדרומי. אבל הודו הייתה גדולה מדי מכדי שסין תוכל לנהוג כלפיה בבריונות. החישוב של שי ג'ינפינג בשנת 2017 התהפך עליו, כשהדף את הודו הישר לזרועותיה של ארצות הברית.

ההיסטוריה כמעט ואינה נותנת לאיש הזדמנות שנייה. אבל מדהים ככל שזה עשוי להיראות, טראמפ כעת מעניק לסין הזדמנות לתקן את אותה טעות. ולדימיר פוטין ודאי מרגיש מצויין ברגע זה. בשנתיים האחרונות הוא מנסה – עם הצלחה מועטה בלבד, להביא לפיוס בין סין והודו – שני לקוחותיו הגדולים ובעלות בריתו החשובות ביותר. אבל טראמפ הופיע ועזר לזה לקרות עבורו. זו בערך המתנה הגדולה ביותר שטראמפ יכול היה להעניק לפוטין. איזו אירוניה, אם הבריונות של סין כלפי הודו ב-2017 דחפה את ניו דלהי לזרועותיה של וושינגטון, הרי שהבריונות של טראמפ כלפי הודו ב-2025 דחפה את הודו חזרה לעבר סין. אין זה צירוף מקרים שזמן קצר בלבד לאחר שטראמפ הטיל על הודו מכס של 50%, מודי החליט לבקר בסין, לראשונה זה שבע שנים.

טראמפ, שמתפאר כמנהל מו״מ אסטרטגי, בבירור מתח את החבל יתר על המידה. הוא ראה בהודו את החוליה החלשה ב-BRICS וחשב שאם יצליח לגרום לה להפנות עורף לרוסיה – זה יהיה סופו של ה-BRICS. אבל טראמפ טעה. ייתכן שהיה מצליח להשיג עסקת סחר ממודי אילו דבק בענייני כלכלה בלבד, אבל כשדרש מהודו להפסיק לקנות נפט רוסי ונשק רוסי זו כבר הייתה דרישה אחת יותר עבור מודי. בין אם טראמפ הבין זאת ובין אם לאו, הוא ביקש ממודי לוותר על העצמאות האסטרטגית של הודו ולזנוח את חזונו לסדר עולמי רב־קוטבי.

מה שטראמפ עדיין לא מבין הוא שכסף לא יכול לקנות הכל ואת כולם. טראמפ טעה כשהתייחס להודו – מדינה עם 1.4 מיליארד איש וציוויליזציה עתיקה – כאילו הייתה וסאלית של ארה"ב, כמו בריטניה, מקסיקו או דרום קוריאה. העובדה שטראמפ צייץ השבוע שארה"ב והודו עדיין מנהלות מו"מ ושהוא עדיין אופטימי בנוגע לעסקה מעידה שהוא מבין שהוא פישל. אבל זו תהיה טעות יקרה לתקן.

הקלף של רוסיה

פוטין הוא המרוויח הגדול ביותר מהטעות של טראמפ. האנרגיה היא עמוד השדרה של הכלכלה הרוסית, אפשר להבין מדוע הניצים נגד רוסיה בוושינגטון ובאירופה להוטים כל כך לעצור את יצוא האנרגיה של רוסיה. אבל מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ דוחפת את סין והודו קרוב יותר לרוסיה. הודו עקפה את סין כיבואנית הגדולה ביותר של נפט רוסי. בשבוע שעבר חתמה רוסיה על הסכם להקמת צינור גז טבעי ענק עם סין, שיאפשר לה לספק לסין עוד 50 מיליארד מ"ק של גז מדי שנה. שתי המדינות ניהלו מו"מ על העסקה הזו במשך שנים, אבל בייג׳ינג, שחששה מהמסר שעסקה כזו תעביר לארה"ב, המשיכה לגרור רגליים.

בהקשר הזה, החלטתה של בייג׳ינג לאחד שורות עם רוסיה היא הרמז המובהק ביותר לעד כמה מוטרדים מנהיגי סין מהנחישות של טראמפ לרסן את סין בכל מחיר. כעת, משפוטין כבר לא צריך לדאוג מיכולתו לממן את המלחמה באוקראינה, סביר שהוא ילך על זה בכל הכוח. הכוחות הרוסיים מעולם לא היו בעמדה חזקה יותר בזירת הקרב מאז תחילת המלחמה. לפוטין יש תמריץ חזק להשיג התקדמות משמעותית לפני שמזג האוויר יתחיל להשתנות בנובמבר. הכוחות הרוסיים כבר חדרו לקופיאנסק. אם הם יצליחו לפרוץ במהירות את קווי ההגנה האוקראיניים סביב פוקרובסק ולבצע מתקפה רחבה לעבר סלוביאנסק, ייתכן שאף תהיה להם הזדמנות לנתק את כוחות אוקראינה הנסוגים ולהנחית מכה קשה על קייב עוד לפני בוא החורף.

מה שברור לי הוא שניצחון רוסי לא רק יחזק את עמדת המיקוח של רוסיה, אלא גם את אלו של סין, הודו ושאר מדינות ה-BRICS מול ארה"ב וטראמפ. טראמפ אמר בנאום ההשבעה שלו שהוא רוצה שיזכרו אותו כמי שהביא שלום. הפעם האחרונה שבה נשיא הקדיש כל כך הרבה זמן לדיבור על שלום עולמי בנאום ההשבעה שלו הייתה וודרו וילסון בשנת 1913, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. האם טראמפ יהיה סוכן של שלום או של מלחמה? נכון לעכשיו, זה לא נראה טוב מדי עבור מועמדותו לפרס נובל לשלום.

צדקתי לגבי הסיכון הגיאופוליטי הגובר במזרח התיכון לפני המלחמה בין איראן לישראל, ולגבי הסיכון הגיאופוליטי הגובר בנוגע למלחמה באוקראינה עד כה. הסיכון הגיאופוליטי הגובר הוא סיבה מרכזית לכך שהזהב היה הנכס בעל הביצועים הטובים ביותר עד כה השנה. אם אני צודק בתחזיתי למלחמה באוקראינה בחודשיים הקרובים, אני מצפה שנראה זליגה גם לשווקים הפיננסיים. מלחמות הן שליליות עבור המניות, אבל אני חושב שהמפסידים הגדולים ביותר יהיו השווקים האירופיים, כולל האירו. אם הודו וסין כבר הפנימו את המציאות של כהונתו השנייה של טראמפ, הרי שהאירופים עדיין נמצאים בהכחשה.

מסיבות שכלל אינן ברורות לי, מנהיגי אירופה שכנעו את עצמם שכשרוסיה תסיים עם אוקראינה אירופה תהיה הבאה בתור. זו הסיבה שהם החליטו לעצור את רוסיה בכל מחיר. גם אם פירוש הדבר קניית עוד נשק אמריקאי והסכמה למכס של 15% מצד טראמפ שבוודאות רק יזרז את התנוונות התעשיה באירופה. בינתיים, טראמפ שמח לחלוב את פחדיה של אירופה עד תום. איחוד השורות של מדינות ה-BRICS והסלמת המלחמה באוקראינה לא יסתיימו בטוב עבור אירופה. זה אירוני שאירופה היא שהמציאה את המונח "ריאל-פוליטיק", ביסמרק הגדול בוודאי מתהפך בקברו.