בשמאל ממשיכים לחלום על נסיגה מיהודה ושומרון בתקווה שהדבר ישים קץ לטרור וישפר את הביטחון. אין דבר שגוי יותר מזה
הדרישה לספח את שטחי יהודה ושומרון, נתקלת במספר טענות קבועות של השמאל, שמזקקות את הקונספציה שהובילה אותנו לאסון ה-7.10.
טור של איתי רום ב"הארץ" שפורסם השבוע חוזר בפעם המי יודע כמה על הטיעונים האלו, וראוי להשיב להם. "ואם נספח את הגדה, לא יהיו פיגועים?" שואל הכותב, ומיד ממהר לספק את התשובה שהוא מבקש, כאילו מדובר בחזון מופרך. אלא שהשאלה הזו עצמה חושפת את הקונספציה המסוכנת, זו שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר: האמונה שניתן להתחבא מאחורי גדר, לשלוט על אויבנו מרחוק, ולחשוב שהגדר הפיזית תספק לנו ביטחון. הטרגדיה של הדרום הוכיחה לנו פעם אחת ולתמיד: גדר ביטחון, טובה ככל שתהיה, לעולם תיפרץ. כלחייל בצה"ל למד לשנן את המשפט הזה, אבל נדמה שיש מי שכבר שכח אותו, או אולי בכלל עוד לא למד. הדרך היחידה להבטיח ביטחון אמיתי אינה באמצעות מחסומים פיזיים, אלא באמצעות החלת ריבונות ישראלית ורגליים ישראליות על הקרקע. זה נכון בכתר החרמון, כמו שזה נכון בחברון.
טענה נוספת היא שסיפוח דווקא ״יגביר פיגועים״ בכך שיעניק לפלסטינים ״חופש תנועה״. זו כמובן הטעייה מכוונת. חופש תנועה ממשי, כפי שהיה נהוג ביהודה ושומרון לפני הסכמי אוסלו, אינו דומה כלל למצב היום. לפני אוסלו, ערביי יהודה ושומרון נעו בחופשיות רבה ברחבי מדינת ישראל. דווקא הסכמי אוסלו, שהקימו את הרשות הפלסטינית ויצרו את הגדרות והמחסומים, הם שיצרו את מפלצת הטרור. הם הותירו את השטח ללא נוכחות ישראלית מספקת והקנו כוח לארגונים אסלאמיים רצחניים לקנן במרחק 5 דקות מצומת רמות, מנתניה ונתב"ג. מצב ההתגנבות של היום, דרך פרצות בגדר, הוא תוצר של מדיניות ישראלית כושלת ועצימת עיניים רבת שנים, לא פתרון.
חופש תנועה מבוקר, תחת ריבונות ישראלית מלאה, יאפשר למנגנוני הביטחון שלנו לפעול באופן יעיל בתוך המרחב כולו, ולא לרדוף בשטח הפקר אחרי "אוכלוסיה עוינת" כפי שתיאר אותה רום.
עוד קובע ומאיים הכתב כי החלת ריבונות תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מנודה אם לא תעניק אזרחות מלאה לכלל הפלסטינים. טיעון זה מתעלם לחלוטין מהמציאות, שכן בישראל כבר מתקיים מודל מורכב של אזרחות ותושבות שאין לו קשר לגזענות. במדינת ישראל חיים למעלה ממיליון אזרחים ערבים בעלי זכויות מלאות. בנוסף, ישראל ממשיכה להעניק אזרחות בהדרגה לתושבים שחיים בה עשרות שנים, מבינים שהם רוצים להיות אזרחים, ומקבלים על עצמם את זכויותיהם וחובותיהם. מתווים דומים קיימים במדינות דמוקרטיות נוספות, זו לא המצאה ישראלית. ואם זה יכול לעבוד עם הגרין קארד בארה"ב, אין סיבה שזה לא יעבוד בגרסת כחולבן.
אולי נוח לו לכתב ללגלג על "פתרונות הקסם" שהממשלה מקדמת ועל מתווי הריבונות והוא מעדיף לדבוק בפתרון ההפרדה המדומה שהביאה לכל הצדדים רק מוות וסבל. אבל רוב העם מבין היום, שהגיע הזמן להביא לשולחן פתרונות אחרים: הדרך היחידה להבטיח את ביטחון ישראל היא באמצעות החלת ריבונות ישראלית רחבה. צעד שהיה צריך להיעשות בתום מלחמת ששת הימים, אך במבט היסטורי, עדיין לא מאוחר. בטווח הקצר זה קשה ומורכב, אבל זה הפתרון היחיד: ריבונות הדרגתית ומחושבת, תוך מתן מעמד תושב לערביי יהודה ושומרון שיהיו חלק מהמרחב הריבוני.
הדבר יאפשר לישראל לשלוט באופן אפקטיבי על שטחה, לטפל במחבלים באופן מיידי ומונע, ולספק ביטחון אמיתי לכל תושבי האזור, יהודים וערבים כאחד.
אברהם בנימין הוא סמנכ"ל מדיניות בתנועת רגבים.
כמו שהמטרה העיקרית של הסכם אוסלו כפי שהעידו אדריכליו פונדק והירשפלד לא הייתה שלום עם הפלסטינים אלא עיצוב דמותה של מדינת ישראל גם כאן המטרה הראשונה אינה שלום או הפחתת הפיגועים אלא טהרנות גרידא.
הכותב מוכן להיות צדיק על חשבון החיים של אזרחי ישראל ובלבד שלא יחטא בחטא הכיבוש.
הניסיון שלו לשכנע את האידיוטים השימושיים שזה ייצור שקט הוא לא יותר מסיפור כיסוי.
הצלחה של ארגוני טרור תלויה בגישה מופשית דרך גבול משותף לסיוע של מדינות זרות. זו הסיבה מדוע ישראל לא מצליחה להכניע את החיזבאללה ומדוע החמאס שגשג לאחר ויתור על השליטה על ציר פילדלפי. ויתור על בקעת הירדן יביא לאובדן שליטה על הטרור מיהודה ושומרון.
הפיתרון האמיתי היחיד לבעייה שלנו עם הפולשים הערבים לארצנו הוא לעשות הפרדה כמו שהצ'כים והפולנים עשו עם מיליוני הגרמנים העוינים שחיו בארצותיהם עד סוף מלה"ע ה-2: העברתם לשטחי הרייך הגרמני בגבולות שנוצרו בסוף המלחמה. שתי האלטרנטיבות הנידונות כאן מציעות פייק-פיתרון: הבעייה עם הריבונות הפורמאלית היא שאין בה פיתרון לסכסוך שלנו עם ערביי א"י. מזרח ירושלים היא תחת 'ריבונות' ישראלית, אז מה? האוכלוסייה חדלה להיות אוכלוסיית אוייב? אין שם טרור? אין הסתה? אין שנאה? הבעייה היא שיש בירושלים נוכחות פיזית של 400 אלף ערבים שרובם הגדול מהווים אוכלוסיית אוייב. 58 שנות 'ריבונות' לא הביאו אפילו לכך שהילדים שלהם ילמדו ע"פ תוכנית הלימודים ה'ישראלית'. שונה המצב בגולן שבו האוכלוסיה הערבית גורשה או ברחה במל' ששת הימים והדרוזים שם עוברים 'ישראליזציה' כמו אחיהם בתוך הקו הירוק, בעיקר עקב ניסיונם המר עם המשטר השורר בסוריה. בקיצור: הבעייה היא עצם ישיבתם של מיליוני ערבים עוינים לישראל בתוך גבולותיה הממשיים, בתוספת היעדר המשילות הישראלית באזורי ההתיישבות שלהם – בגליל, בנגב, במשולש ובמזרח ירושלים.
א-ו-ט-ו-נ-ו-מ-י-ה
פ-ד-ר-צ-י-ה
מ-ש-ט-ר-נ-ש-י-א-ו-ת-י
מה גרין קארד ? – האם דין מהגר לארהב כדין מי שגר בארץ כבר 60 שנה ? או מאה שנה ?
ערביי יו"ש צריכים לקבל אוטונומיה, וזכות הצבעה לפרלמנט משלהם וגם לנשיא. והסכם כמו הסכם טאיף אם הנשיא יהודי הסגן סוני ולהפך. (אבו מאזן סגן הנשיא של הרצוג)