האשמת ישראל ברצח עם – עלילת דם חסרת ביסוס

במהלך מלחמתה הארוכה של ישראל מול חמאס במשך השנתיים האחרונות, הוטחו בה בקלות יתרה האשמות על "רצח עם" מכיוון גורמים רבים, ביניהם בכירים באו"ם ומנהיגים עולמיים. דוגמה עדכנית לכך היא החלטת האגודה הבינלאומית לחקר רצח עם (IAGS), שהתבררה כניסיון מביש וחשאי של קבוצה קטנה של אנטישמים בארגון להטעות את העולם בתואנות אקדמיות שקריות. השימוש הבלתי אחראי באישום רצח עם נגד מדינת היהודים מאיים לערער את ההגנות החשובות שהוקמו במשפט הבינלאומי נגד הפשע החמור ביותר, וחושף את המוסר הכפול של מי שמבקשים להשחיר את פניה של ישראל.

רצח עם מכונה בצדק "פשע הפשעים". הוא מוגדר באמנת האו"ם למניעת וענישת פשע רצח עם (1948) כמעשים שנעשו "בכוונה להשמיד, כולו או מקצתו, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית – בתור שכזו." הדרישה המרכזית היא כוונה מיוחדת (Dolus Specialis) להשמיד קבוצת אנשים רק בשל זהותה. ההגדרה גובשה לאחר השואה, כאשר המשטר הנאצי ביקש להשמיד באופן שיטתי את העם היהודי באירופה. מאז, יושם המושג המשפטי הזה על טרגדיות מזוויעות כגון הטבח ברואנדה, בבוסניה ובדארפור. מסיבה זו, המושג המשפטי של רצח עם הוגדר במכוון בצורה מצומצמת ומדויקת, כדי להגן עליו מפני שימוש פוליטי או חסר שחר.

אולם בימינו אנו עדים יותר ויותר לכך שהאשמות "רצח עם" משמשות כנשק רטורי בשיח הגלובלי, במיוחד נגד ישראל. רידוד משמעותו האמיתית של המושג מהווה עלבון הן להיסטוריה והן לקורבנות האמיתיים של הפשע הנורא הזה. עבור העם היהודי, האשמות ברצח עם נגד ישראל נושאות משמעות כפולה וכואבת במיוחד. לא רק שהן מופרכות לחלוטין, הן מהוות היפוך צורב של סבל היהודים בשואה, תוך זילות האסון העצום ההוא ובאותה נשימה הפיכת הישראלים ל"נאצים".

מהסיבות הבאות, אי אפשר שלא להגיע למסקנה כי ההאשמות ברצח עם בעזה אינן חלות על ישראל:

• היעדר כוונה ספציפית לביצוע רצח עם: אין כל ראיה אמינה לכך שישראל מבקשת להשמיד את כל תושבי עזה; הכוונה היא להביס את ארגון הטרור חמאס, שהצית את המלחמה במסע הטבח ההמוני בישראל ובחטיפת בני ערובה ב־7 באוקטובר 2023.
• המלחמה תיפסק עם שחרור החטופים: ישראל הבהירה שהמלחמה תוכל להסתיים מחר אם חמאס ישחרר את החטופים, יתפרק מנשקו ויוותר על שליטתו בעזה. רצח עם לא מסתיים בהצעות לשלום.
• אזהרות והקלות לפינוי אזרחים: צה"ל התריע באופן עקבי לפני תקיפות (SMS, שיחות טלפון, כרוזים, רשתות חברתיות) ואיפשר פינוי אזרחים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רצח עם.
• תפקיד הקהילה הבינלאומית בהשארת האוכלוסייה בזירת הקרב: הדרישה של מדינות רבות לא לאפשר לפלסטינים בעזה להתפנות סיכלה אפשרות הצלה והקשתה על מאמצי ישראל, בעוד החמאס משתמש באוכלוסייה כמגן אנושי.
• סיוע רפואי ופינוי ילדים לטיפול בחו"ל: ישראל סייעה לפינוי מאות ילדים פלסטינים חולים לטיפולים באבו דאבי, איטליה ומדינות נוספות, הוכחה לדאגה הומניטרית ולא להשמדה.
• שיטות פעולה אינן מעידות על כוונת השמדה: הפגיעה באזרחים היא טרגית, אך השיטות (תקיפות מדויקות, התראות מוקדמות) שונות מהותית מהשמדה שיטתית.
• הסטטוס המשפטי המורכב ותיק תלוי ועומד בהאג: בית הדין הבינלאומי לצדק טרם הכריע בתיק, אלא הוציא רק צעדים זמניים למניעת רצח עם.
• קביעות ממשלתיות והפרכות אקדמיות: ממשלות מסוימות (כגון בריטניה) קבעו שאין בישראל רצח עם. מחקרים עצמאיים מפריכים את האישומים בעזרת חשיפת נתונים כוזבים והיעדר הוכחות למדיניות השמדה.
• ישראל מקלה בהכנסת מזון וסיוע: מאז 7 באוקטובר נכנסים לעזה כ־300–320 משאיות סיוע ביום. קרן הומניטרית ישראלית־אמריקנית מחלקת 1.2 מיליון מנות מזון ביום. ישראל אף מאפשרת חיבורי מים וחשמל למתקן ההתפלה המרכזי בעזה.
• אוכלוסיית עזה אינה קטנה: למרות אלפי הרוגים, אוכלוסיית עזה לא קטנה, וילדים רבים נולדו מאז תחילת המלחמה. עובדה זו סותרת טענות על "השמדה".

בניגוד לישראל, לחמאס יש כוונה ברורה לביצוע רצח עם. חמאס לא רק פועל במטרה לבצע רצח עם, אלא גם מצהיר על כך בגלוי. אמנת חמאס מאשימה את העם היהודי בניסיון לשלוט בעולם, וקובעת כי חובתם הדתית של המוסלמים היא להשמיד את היהודים עד יום הדין. האמנה אף מצטטת חדית' האומר כי חיסול היהודים הוא תנאי לאחרית הימים. חמאס רואה את טבח 7 באוקטובר כהגשמה חלקית של חדית' זה, ומצהיר שיחזור עליו שוב ושוב. הזוועות שבוצעו ב־7 באוקטובר, אונס, רצח, עינויים וחטיפות, נובעות מאידיאולוגיה ג'נוסידית. השימוש של חמאס באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי מדגים עד כמה אימץ תרבות מוות, גם במחיר הקרבת עמו.

ההאשמות לפיהן ישראל מבצעת רצח עם בעזה קורסות תחת בדיקה אובייקטיבית. זוהי עלילה נוספת נגד מדינת היהודים. המלחמה בעזה קשה ומורכבת, במיוחד בשל נוכחות חטופים ישראלים במנהרות חמאס. אך אזהרות טרם תקיפות, הכנסת סיוע והצעות שלום – אינן תואמות כוונה לרצח עם. לעומת זאת, חמאס מצהיר בגלוי על רצונו בהשמדת העם היהודי. הקהילה הבינלאומית חייבת להכיר במציאות זו ולא לבלבל בין קורבן לתוקפן, ולהתמודד עם מסע ההשמדה שמוביל חמאס.

המחבר הוא סגן נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים