מי חסר בחגיגות ההכרה במדינה פלסטינית?

ב-12 בספטמבר, העצרת הכללית של האו"ם בהובלת צרפת וערב הסעודית אישרה הצעה שמתייחסת ל"יישום פתרון שתי המדינות בסכסוך הישראלי-פלסטיני". ההצעה אושרה ברוב גדול: 142 מדינות תמכו בה, 10 התנגדו ו-12 נמנעו. גם אם ההחלטה סימבולית בעיקרה, אי אפשר שלא לתהות מדוע קבוצות סטודנטיםפרו-פלסטיניות מחו"ל כדוגמת 'סטודנטים למען צדק בפלסטין' (SJP), 'קול יהודי לשלום' (JVP) ו'תנועת הצעירים הפלסטינים' (PYM) לא פרסמו שום הודעת תמיכה או שמחה.

לכאורה ההחלטה אמורה לסיים את הדיכוי שהפלסטינים חווים כבר מעל 77 שנים ולהביא סוף לסכסוך המדמם. אולם נראה שהתשובה לכך פשוטה: הפלסטינים ותומכיהם מאז ומתמיד התנגדו לרעיון שתי המדינות החיות זו לצד זו בשלום, מכיוון שהוא כולל הכרה בישראל ובזכות הקיום שלה. לא השלום עומד בראש מעייניהם, אלא השמדתה של ישראל.

לפי החלטה 1373 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2001, "החובה של מדינות להימנע מארגון, הסתה, סיוע, מימון או השתתפות במעשי טרור בתוך מדינה אחרת או הסכמה לפעילות מאורגנת בתחומן שמטרתה לבצע מעשים כאלה." אולם חמאס, הרשות הפלסטינית וסוכנות הסעד של האו"ם, אונר"א עושות בדיוק את זה ומנחילות תמיכה בטרור לילדים הפלסטינים. כבר בנובמבר 2024, דו"ח חדש גילה כי יותר מ-10% מהצוות החינוכי הבכיר של הסוכנות בעזה מורכב מחברי חמאס או הג'יהאד האסלאמי. באיו"ש ובעזה תכני הלימוד לילדים פלסטינים מסיתים לטרור ומהללים מחבלים.  

לפי סקר של המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים (PCPSR), בספטמבר 2024, 71% מכלל הפלסטינים תמכו בהחלטת חמאס לתקוף את ישראל ב-7 באוקטובר. 51% מהפלסטינים באיו"ש סבורים שחמאס צריך לשלוט בעזה. רק 9% מהפלסטינים מאמינים שהטבח ב-7 באוקטובר מהווה פשע מלחמה. הנתונים הללו מלמדים שתפיסות הציבור הפלסטיני רחוקות מאוד מדרישות החוק הבינלאומי בהקשר הזה. 

במשך שנים, הרשות הפלסטינית משלמת יותר ממיליארד שקלים בכל שנה לאלפי מחבלים שרצחו או ביצעו פיגועים נגד ישראלים. תמיכת רוב הפלסטינים בחמאס ובאמנתו להשמדת ישראל לא סותרת גם את סעיף 26 של אמנת וינה מ-1969, שאומרת שכל הסכם או אמנה קודמים מחייבים את הצדדים לפעול בתום לב, כלומר מדינה פלסטינית כזו תבטל את ההסכמות וגם לא תסתפק באיו"ש ובעזה, אלא בכל שטחי הקו הירוק.

ההיסטוריה מראה שמי שמתנגד לפתרון שתי המדינות הם בעיקר הפלסטינים עצמם. החל מועדת פיל(1936), הספר הלבן ב-1922, 1930 וב- 1939, תכנית החלוקה של האו"ם ב-1947 בה תמכו 33 מדינות לעומת 10 שהתנגדו. בהמשך, בכל פעם שישראל נכנסה למו"מ להקמת מדינה פלסטינית, החל מהסכמי אוסלו ב-1993, קמפ דיוויד ב-2000, ההתנתקות ב-2005, נראה שהפלסטינים תפסו זאת כחולשה שבאה לידי ביטוי בגלי פיגועים רצחניים בהובלת ומימון חמאס ופת"ח. כך היה גם בוועידת אנאפוליס בשנים 2008-2007 או בתכנית השלום של הנשיא טראמפ ב-2020.

במשך שנים, אותם ארגוני סטודנטים פרו-פלסטינים קידמו את הסלוגן "Free Palestine from the river to the sea", שמשמעותו היא טיהור אתני של היהודים ממדינת ישראל. תוך כדי שהם תמכו, הצדיקו והיללו את הטבח של החמאס ב-7 באוקטובר, הם החלו לטעון שישראל עושה רצח עם בעזה, זאת טרם התמרון הקרקעי של צה"ל בעזה ב- 28 באוקטובר. בשנתיים האחרונות, אותם ארגונים נוטים להפיץ את הרטוריקה של החמאס שלא חפצה למדינה פלסטינית בשטחי איו"ש ובעזה, אלא בפרופגנדה של רצח עם והרעבת הפלסטינים.

בפועל, עולה תמונה הפוכה לגמרי לגבי שתי האשמות החמורות האלה.

מאז אוקטובר 2023 נכנסו לרצועת עזה מעל 2 מיליון טון סיוע הומניטרי, וקיימת ירידה חדה במחירי מוצרי המזון החיוניים: למשל, קמח ירד ב-86%, סוכר ב-98%, אורז ב-92%, שמן בישול ב-75% ומלח ב-20%. האירוניה העצובה היא שחמאס הוא המונע הכי גדול של סיוע הומניטרי לעזתים; רק באמצע ספטמבר דווח שחמאס גנב טונות של פורמולה לתינוקות, ומנע מ-2,700 ילדים במצב תת-תזונה חמורה לקבל סיוע הומניטרי. תוך כדי הניסיונות להגדיל את הסיוע ההומניטרי בעזה, ב-19 בספטמבר מחבלי חמאס ירו ומנעו מצוותי האו"ם להכניס סיוע הומניטרי לדרום רצועת עזה.

JVP מתבססים על דו"ח של 72 עמודים שפרסמה ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית של האו"ם ב-16 בספטמבר 2025, הטוענת כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה. אולם אותן ההאשמות לרצח עם בעזה מבוססות על ניתוח משפטי שנוי במחלוקת, עם פערים ותקלות משמעותיות במחקר. הועדה של האו"ם התעלמה מהעובדה שחמאס הוא צד לוחם פעיל בסכסוך, עם כוח של 30,000 לוחמים ו-500 ק"מ של מנהרות טקטיות, וכן מהשימוש שארגון הטרור עושה בתושבי עזה כמגן אנושי על ידי הצבתם במבנים צבאיים כמו בתי חולים ומוסדות דת.

נדרש סף משפטי גבוה להוכחת כוונה לרצח עם מה שלא עולה מנתונים שסופקו על ידי חמאס עצמם, שידועים בהיסטוריית ניפוח נתונים ומצג שווא. כ-72% מההרוגים בעזה הם זכרים בגילאי 55-13, כלומר מדובר בגיל של לוחמים פוטנציאליים ולא בבלתי מעורבים.

למרות ההכרה הסמלית במדינה פלסטינית על ידי האו"ם, אותם ארגונים פרו-פלסטינים מתמקדים בייחוס הדיכוי הפלסטיני כולו לישראל, תוך התעלמות מהכישלון הפלסטיני לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים של מדינה, מתמיכה בפעילות טרור, ומניצול האוכלוסייה על ידי חמאס. ההתנהלות הזו משרתת את חמאס ומוסיפה לפגוע במאמצים להגיע לפתרונות ממשיים בשטח.