העימות בין ארה״ב וסין כבר אינו עניין של סחר – אלא של טכנולוגיה. ההגמוניה הכלכלית האמריקנית תלויה בעליונות הזו, אבל הפער הולך ומצטמצם
מאיזה סיבה שלא תהיה, הסיוט הגרוע ביותר של וול סטריט ממלחמת הסחר של טראמפ לא התממש עד כה. קרן המטבע העלתה השבוע את תחזית הצמיחה העולמית הריאלית ל-2025 ל-3.2%, לעומת 3% ביולי ולעומת ה-2.8% הקודרים של אפריל. קרן המטבע אינה לבדה. וול סטריט גם היא מעדכנת בהתמדה כלפי מעלה את תחזיותיה לכלכלות המרכזיות מאז אפריל.
מדינה אחת בולטת במיוחד מעל כולן: סין מובילה את כל הכלכלות הגדולות בהיקף עדכון התחזיות שביצעו כלכלני וול סטריט מאז אפריל. הבנקים בוול סטריט צופים כעת שסין תצמח השנה ב-4.8%, רק מעט מתחת ל-5% שנרשמו ב-2024. זה מרשים, בהתחשב בכך שהמכסים של טראמפ על הסחורות הסיניות גבוהים יותר והוטלו מוקדם יותר מאשר על כל מדינה אחרת.
מה משמעות החוסן לכאורה של הכלכלה הסינית? האם הוא יחזיק מעמד? מלחמת הסחר של טראמפ נועדה לגבות מחיר כבד מסין. העלאת המכסים החדה על הסחורות הסיניות הייתה רק חלק אחד שלה. טראמפ גם מנצל את מלחמת הסחר כדי להפעיל לחץ על מדינות אחרות להפסיק לקנות מסין.
לדוגמה, ארה"ב השיגה את הסכמת וייטנאם להטיל מכס של 40% על מה שמכונה "סחר ההעברה". ומקסיקו שוקלת כעת להשוות את מכסי ארה"ב על סין, כולל מכס של 50% על רכבים סיניים. אין זה מפתיע שיצוא הסחורות של סין לארה"ב צנח בחדות. בהשוואה שנתית, היצוא הסיני לארה"ב בחודש ספטמבר ירד ב-27%. ייבוא הסחורות מסין מהווה כעת רק כ-10% מסך היבוא האמריקאי – הרמה הנמוכה ביותר מזה 20 שנה.
הייצור התעשייתי בסין האט מ-6% בתחילת השנה ל-5% באוגוסט. אך עד כה, סין הצליחה להימנע מהאטה חדה יותר בייצור, בין היתר בזכות העובדה שסין הצליחה להגדיל את נתחי השוק שלה בשווקים אחרים. היצוא הסיני לאיחוד האירופי עלה ב-14% בספטמבר, בעוד שהיצוא לדרום־מזרח אסיה עלה ב-16%.
יצוא הסמארטפונים הסיני ירד בחדות, אך יצוא הרכבים עלה ב-24% בספטמבר, יצוא השבבים עלה ב-17% ומסכי ה-LCD ב-12%. ניתן היה להניח שהצמיחה המרשימה הזו נובעת מהנחות אגרסיביות של היצרנים הסינים. אך הנתונים מצביעים אחרת. הרווחים התעשייתיים בסין זינקו חדות באוגוסט, ועלו ב-20% לאחר שלושה חודשים רצופים של ירידות.
אז כיצד הצליחו יצרני התעשייה הסינים לקזז את ההשפעה השלילית של מלחמת הסחר של טראמפ, במיוחד כשהביקוש המקומי הוא חלש עם מכירות קמעונאיות שצומחות ב-3.5% בלבד? ההסבר האפשרי היחיד הוא עלייה בפריון העבודה. לפי דו"ח שפורסם בחודש שעבר ע"י הפדרציה הבין־לאומית לרובוטיקה, פועלים כיום יותר מ־2 מיליון רובוטים במפעלי סין. סין הטמיעה כמעט 300 אלף רובוטים חדשים בשנה שעברה – יותר מכל שאר העולם גם יחד.
לדעתי, חוסנה היחסי של הכלכלה הסינית מול מלחמת הסחר של טראמפ קשור במידה רבה בהשקעה בת העשור של סין באוטומציה תעשייתית ובינה מלאכותית. "מה שלא הורג אותי – מחשל אותי", כדברי ניטשה. מלחמת הסחר של טראמפ נגד סין בתקופת נשיאותו הראשונה האיצה את תהליך הגיוון של סין לתחומי ייצור מתקדמים ובעלי ערך מוסף גבוה. כעת זה משתלם לה היטב, אל מול מלחמת הסחר השנייה של טראמפ.
המתיחות בין ארה"ב לסין גוברת שוב לאחר הפסקת בת חצי שנה במלחמת הסחר. בשבוע שעבר הודיעה סין על הרחבת המגבלות על ייצוא מתכות נדירות, וגרמה לזעזוע בתעשיות, החל מקבלני ביטחון ועד יצרניות הרכב. הצהרותיה הרשמיות של סין מצביעות על כך שהמהלך הוא תגובה ישירה להחלטת ארה"ב להדק את הסנקציות על היצוא הסיני שהתקבלה ב־29 בספטמבר.
טראמפ איים להטיל על סין מכסים נוספים של 100% אם תמשיך בתוכניתה להגביל את ייצוא המתכות הנדירות, שאמורה להיכנס לתוקף ב־1 בנובמבר. וול סטריט לא נראית מודאגת במיוחד. השוק מניח ששני הצדדים יפתרו את הנושא לפני ה-1 בנובמבר. אני פחות בטוח בכך. או לפחות אני חושב שזה יהיה כל כך פשוט, וזו הסיבה: סין נמצאת בעמדה חזקה יותר מכפי שהייתה באפריל.
היא התמודדה עם המכסים האמריקאיים טוב מהצפוי. בניגוד אליה, ארה"ב נמצאת בעמדה חלשה יותר מכפי שהייתה באפריל. קצב הגיוסים הואט בחדות, ואין כמעט סימנים לכך שהמכסים מסייעים לענפי היבוא המתחרים. ענף הייצור איבד 12 אלף משרות באוגוסט, תעשיית הרכב ותעשיית הריהוט – שתי התעשיות שהיו אמורות להיות המרוויחות הגדולות ביותר ממכסי טראמפ – איבדו יחד 10 אלפים משרות.
המשמעות היא שהאיום של טראמפ במכסים גבוהים אפילו יותר נראה כעת פחות אמין וגם פחות מאיים על סין. אני מנחש שכדי שסין תסכים להמשיך את אספקת המתכות הנדירות ארה"ב תצטרך לחזור בה מהחלטתה מה־29 בספטמבר על הרחבת המגבלות גם לחברות-בת שבבעלות רוב של חברות שנמצאות ברשימה השחורה.
יש סיבות טובות לחשוב שהפעם זה אולי הולך רחוק מדי אפילו עבור "TACO" (פחדן) טראמפ. מרקו רוביו כינה את סין היריבה החזקה והמסוכנת ביותר של ארצות הברית. אין ספק שהוא צודק. אם ישנו תחום מדיניות אחד שנשמר מביידן לטראמפ, הרי שהוא ריסון כוחה של סין, במיוחד בכל הנוגע להגבלת גישתה לטכנולוגיות רגישות.
אריק שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר, אמר פעם שמגבלות היצוא שומרות על יתרונה של ארה"ב על סין בתחום הבינה המלאכותית בשנתיים-שלוש, וכינה את הפער הזה "נצח נצחים". הולך ומתבהר יותר ויותר שזה כבר לא המצב. ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, אמר לפני כמה שבועות שסין מפגרת רק ב"ננו-שנייה אחת" אחרי ארה"ב – בבינה מלאכותית ובשבבים.
בהקשר זה, החלטת משרד המסחר להרחיב את המגבלות על חברות-בת שבבעלות רוב של חברות שברשימה השחורה, יכולה להיחשב כהכרה של ממשל טראמפ בהתקדמותה של סין. זו הסיבה שקשה לי להאמין שטראמפ יחזור בו מהתקנה החדשה. וזו גם הסיבה שאני חושב שיש סיכוי ממשי שסין אכן תממש את מגבלות הייצוא על המתכות הנדירות.
הסוגיה בין שתי היריבות כבר אינה עניין של סחר – אלא של טכנולוגיה. ההגמוניה הכלכלית המתמשכת של ארה"ב תלויה ביכולתה להשאיר את סין מאחוריה. עבור סין, העולם הרב־קוטבי תלוי ביכולתה להשוות את תנאי המשחק. אני חושב ששוק המניות מעריך בחסר את מה שמונח הכף עבור שתי היריבות – לפני ואחרי ה-1 בנובמבר.
