״רצח עם״ מפוברק היטב

הקריאה החדשה להתגייסות סביב דגל האנטישמיות מתמקד בביקורת על המערכת הצבאית של המדינה היהודית בעזה, בה צה"ל מוכתם כמי שמבצע "רצח-עם" כתוצאה ממאמציו למגר את ארגון הטרור האיסלמו-פשיסטי החמאס וספחיו הרצחניים.

כתוצאה מכך חלה עלייה דרמטית באירועי תקיפה אנטישמית ברחבי העולם, ובעיקר באקדמיה. סטודנטים יהודים דווחו ועל יחס מאיים כלפיהם כולל הטרדות, חרמות ו/או ההתקפות מילוליות גסות, ועל ערעור חמור בביטחונם האישי. כמו כן, בקרב הסגל האקדמי והמנהלי, יהודים, נחשפו להתעללות והטרדה דומות. 

בארה"ב, התנהגות מבזה זו התפרץ גם בשורה של  מוסדות יוקרתיים ברחבי המדינה כולה, כולל קמפוסים בעלי שם כמו הרווארד, UCLA, סטנפורד, קורנל ופנסילבניה.

אולם, הסיבה שהפרץ האחרון של שנאת יהודים הוא כה שערורייתי ומקומם אינה רק משום שהוא זדוני ומטעה, אלא משום שלמעשה הוא היפוך מוחלט של האמת.

ההיפוך  של "רצח-עם"

מאז היווסדה, התנהלותה  של ישראל יכולה לשמש כתבנית להיפכו של רצח–עם. לא זו בלבד שהישגיה פורצי הדרך במדע ובטכנולוגיה סייעו לשיפור ושימור של חיי אדם ברחבי העולם (ההיפוך הגמור של ההרג וההרס שהם סימני ההיכר של רצח-עם), אלא שיש לה מסורת מפוארת של שיגור חובק עולם של סיוע הומניטרי לאזורי מוכי אסון: מרעידות אדמה, דרך שיטפונות, ועד רעב ואסונות קטלניים אחרים.

יתרה מזו, כאשר צה"ל מנהל פעילות מלחמתית, שלרוב נכפתה עליה על ידי תוקפנות אויביו, הוא נוהג משנה זהירות במניעה ו/או צמצום נפגעים בקרב אזרחי האויב, זאת מעבר לנהוג אצל צבאות אחרים, אפילו עד כדי סיכון חיי חייליו.

בהקשר זה, קבע מומחה ללוחמה בשטח עירוני מווסט פוינט, ג'ון ספנסר, כי "ישראל נקטה באמצעים רבים יותר כדי למנוע נזק אזרחי מיותר מאשר כמעט כל אומה אחרת שנלחמה במלחמה אורבנית". אולם, למרבה הצער, אפילו חוות דעת כה חד משמעית כזו מצד מומחה צבאי בעל שם עולמי, אין בה כדי לשים קץ להאשמות מפוברקות של "רצח-עם" מצד ישראל.

"כוונת תחילה": הגורם הנעלם

אין ספק, שניתוח הליכים משפטיים בעבר אודות האשמות של "רצח-עם" ימחיש עד כמה מופרך הניסיון לייחס לישראל ביצוע אותו מעשה נפשע. על פי כתבה שפורסמה לאחרונה בנוי יורק טיימס, "המקרה היחיד ב-79 שנות קיומו של בית המשפט [ הבינלאומי לצדק], שבו שופטיו קבעו כי רצח–עם התרחש באופן וודאי", היה בהחלטתו בנוגע לטבח בסרברניצה בשנת 1995. ואכן, במקרים רבים אחרים של הרג המוני – מדארפור, דרך ביאפרה ועד ליזידים – בית הדין הבינלאומי לצדק נמנע מלהגדיר הפעולות של הרג רחב היקף כ"רצח-עם".

יהיו אשר יהיו הדקויות המשפטיות, הן לא יכולות להפחית מהגיחוך שבניסיון ליחס לישראל אישום של "רצח-עם".

חשוב להדגיש, כי שכדי לבסס אישום ברצח-עם, חיוני להצביע על קיומה של "כוונה מפורשת", שבלעדיה לא ניתן להצדיק האשמה הרצח-עם.

ואכן, אותה "כוונה רצחנית" היא היסוד הנפשי הספציפי (mens rea) הנדרש כדי לסווג מעשה כ"רצח–עם" על פי המשפט הבינלאומי, במיוחד כפי שנקבע באמנת האו"ם לרצח-עם משנת 1948, שהיא ההגדרה המקובלת של "רצח-עם". על פי האמנה, יש להוכיח שלמבצעים הייתה כוונה ספציפית (dolus specialis) להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית מסוימת, כולה או חלקה. לפיכך הוכחת "כוונה רצחנית" דורשת מטרה מכוונת לחיסול קבוצת היעד ולא רק להעלים או לפגוע בחבריה.

הפרכת הדיבה: נתניהו האו"ם

בנאומו האחרון בפני העצרת האו"ם, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הפריך בנמרצות את ההאשמות בדבר "רצח-עם"  ו"הרעבה" נגד ישראל והבהיר מדוע לא ניתן ליחס רצח-עם ובוודאי כוונה רצחנית  לפעולותיה של ישראל בעזה, שכללו בקשות חוזרות ונשנות לאזרחים להימלט מאזורי הלחימה ואספקת סיוע הומניטרי נרחב, כולל העברת כמויות מרשימות של מזון.

בנימה מעט עוקצני שאל: "האם מדינה, המבצעת רצח-עם, היה מתחננת בפני האוכלוסייה האזרחית, בה היא מתכוונת, כביכול, לפגוע, שתפנה את עצמה מאזורי הסכנה?

באשר להאשמות של מדיניות מכוונת של הרעבה, הוא גיחך: "ישראל מואשמת בהרעבה מכוונת של תושבי עזה, בעוד שישראל מאכילה את תושבי עזה במכוון. מאז תחילת המלחמה, ישראל הכניסה לעזה יותר מ-2,000,000 טון של מזון וסיוע… טון אחד של סיוע לכל גבר, אישה וילד בעזה; כמעט 3,000 קלוריות לאדם, ליום. מדיניות הרעבה של למופת!"

מורשת שנחטפה?

אבל יתכן שמקרה הגרוטסקית ביותר של ניצול מעוות ומטעה של מונח "רצח-עם" קשור לאיש שטבע את המונח Genocide עצמו, רפאל למקין, ולמכון, ש"חטף" כנראה, את שמו ואת הילתו לשם השמצות אנטי-ישראליות – וזאת בניגוד גמור לדעותיו הפרו-ציוניות מוצקות של למקין עצמו – מועמד לפרס נובל לשלום כמה וכמה פעמים.

המצב נעשה כה חמור עד שלאחרונה, חברי משפחת למקין והאגודה היהודית האירופית (EJA) שכרו משרד עורכי דין כדי לעתור לנציגים ציבוריים בפנסילבניה, כולל המושל ג'וש שפירו, בבקשה לבחון טענות על ניצול לרעה של שמו של המשפטן המנוח על ידי "מכון למקין למניעת רצח-עם" (LIGP). המכון מציג את עצמו כמוסד מחקר למניעת רצח-עם, ומפרסם מסמכים תכופים, המאשימים את ישראל ברצח-עם, עליהם קופצים כמוצא שלל רב משמיציה הארסיים ביותר של ישראל כגון פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחית המיוחדת מטעם האו"ם לשטח ה"פלשתיניים".

משפחתו של למקין וה-EJA טוענים כי הארגון מעולם לא ביקש אישור להשתמש בשמו של רפאל למקין וכי צעד זה יוצר את הרושם המטעה שעמדות המכון משקפות את מורשתו של למקין.

כמו כן, ראוי להדגיש שעבודתו של למקין, כולל טבעת המונח "רצח-עם", התמקדה באב-הטיפוס של רצח-עם – השואה – שלא צריך להסביר את ההבדלים בינו לבין מלחמת המגן של ישראל בעזה. 

וכך נתניהו תמצת את הגיחוך המגונה באשמות נגד ישראל: "האמת התהפכה. חמאס, ארגון טרור רצחני שבאמנתו קורא לחיסול כל היהודים על פני כדור הארץ, ארגון רצחני זה זוכה ליחס שלחני וגלויי הבנה". כל כך מדויק. כל כך מעציב.