יש מה לעשות מול העוינות הסינית

בחודש שעבר התרחשו שלושה אירועים חריגים בגזרת יחסי ישראל-סין, אשר מאיימים לדרדר את היחסים בין המדינות לשפל שלא נראה כמותו מאז משבר הפלקון של תחילת שנות ה-2000.

האירוע הראשון הוא שתי התייחסויות מפורשות, פומביות וישירות של ראש ממשלת ישראל לכך שסין מנהלת בשיתוף פעולה עם קטאר קמפיין דה-לגיטימיזציה בינלאומי כנגד ישראל. האירוע השני הוא "שטיפה" פומבית לה זכה הנספח הצבאי הטרי של ישראל בבייג'ינג מדיקן המכון ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת צ'ינגחואה שהפכה לסרטון מגמתי וויראלי ברשתות החברתיות הסיניות. והאירוע השלישי הוא איום מטאפורי חריף ובוטה על חבר הכנסת בועז טופורובסקי מיש עתיד – יו"ר קבוצת הידידות הבין-פרלמנטרית של ישראל וטייוואן – על כך שהוא עלול "ליפול מן הצוק ולהתנפץ לרסיסים", וזאת בשל ההפרה של מה שסין מכנה ״עקרון סין האחת״ והתייחסותו לטייוואן כמדינה נפרדת.

אין ספק שהאירוע המשמעותי ביותר מבין השלושה הוא ההתבטאות הישירה של ראש ממשלת ישראל על כך שסין (יחד עם קטאר) מובילה ומממנת קמפיין בינלאומי של דה-לגיטימיזציה כלפי ישראל בניסיון "להטיל עליה מצור" כדבריו. אפשר לדון בשאלת האופן, התזמון והחכמה שבהצהרה הזו, אבל השאלה החשובה יותר היא האם זה נכון? והתשובה היא שכן, אבל באופן חלקי בלבד. 

למעשה, האמת חמורה אפילו יותר. משום שהקמפיין הזה הוא רק צד אחד של המטבע, ולצד קמפיין חיצוני כלפי העולם, סין מפעילה גם קמפיין מאוד מכוער נגד ישראל ברשתות החברתיות הפנימיות שלה, שם למשטר יש שליטה מלאה על המתרחש בהן.

ההשפעה של המפנה האנטי-ישראלי הזה ברורה. מסקרים של הליגה נגד השמצה עולה כי חלה תפנית דרמטית בדעת הקהל הסינית בעשור האחרון. בשנת 2014 סין הייתה 6 נקודות מתחת לממוצע העולמי וכיום היא 12 נקודות מעליו. זאת אף לאחר שהממוצע העולמי עצמו עלה ב-20 נקודות באותן שנים. מה שיותר מדאיג הוא שעיקר העלייה היא בקרב הדור הצעיר, ושרמת האנטישמיות עולה עם רמת ההשכלה.

אחת הפלטפורמות הבולטות שמשמשות את ממשלת סין היא אפליקציית טיקטוק, שהיא למעשה גרסה בינלאומית (וחסומה בסין) של אפליקציה סינית בשם דוֹאוּ-אִין – נכון להיום, שתיהן בבעלות חברת בייטדאנס הסינית. ישנו חשש ממשי ומבוסס במערב כי לממשלת סין יש לא רק גישה למידע פרטי של משתמשי האפליקציה, אלא שהיא גם משמשת את ממשלת סין לקדם את מדיניות החוץ שלה ולהשפיע על דעת הקהל העולמית. מסמכים שהודלפו בעבר חשפו כי סין הנחתה מנהלים לחסום או לצמצם חשיפה של תכנים רגישים פוליטית עבור סין.

מאז ה-7.10 טיקטוק מוצפת בתכנים פרו-פלסטיניים ואנטי-ישראלים שמשפיעים מאוד על דעת הקהל של הדור הצעיר בארה"ב. החברה טוענת כי אינה בוחרת צד בסכסוך, אולם משתמשים ישראלים דיווחו כי בעוד מותר לכתוב Free Palestine באפליקציה, קמפיינים שכללו ביטויים כמו ״יחד ננצח״ או ״עם ישראל חי״ נחסמו.

ניסוי שערך הוול-סטריט ג'ורנל הראה כי גם ילדים בני 13 אשר ישתמשו באפליקציה בצורה רנדומלית ייחשפו בסופו של דבר לתכנים רבים הנוגעים לעזה ללא הקשר, אשר חלק גדול מהם כלל לא מאומת.

אנטישמיות שימושית

מדוע סין עושה זאת ומה בכלל גורם לה לצאת נגדנו? ובכן, קודם כל חשוב לזכור שסין מעולם לא הייתה ידידת אמת של ישראל. באופן מסורתי שילוב של אינטרסים ואידיאולוגיה הוביל אותה להזדהות עם הגוש המזרחי ולתמיכה במדינות ערב ובמטרותיהן. השנים האחרונות סיפקו לסין אינטרסים וסיבות נוספות לנטייה המסורתית הזו. 

בזירה הפנים-סינית הממשלה ניצבת בפני מספר לא מבוטל של אתגרים ובעיות שאת רובן היא יצרה בעצמה – כלכלה מקרטעת, הזדקנות אוכלוסין, אבטלה גבוהה בקרב צעירים, בועת נדל"ן, סגירת מפעלים, ירידה בהשקעות זרות ודברים נוספים שקצרה היריעה מלגולל. ואם כל זה לא מספיק, האופן בו התמודדה הממשלה עם הקורונה הוביל למחאה פומבית ולהפגנות שהיוו תזכורת ורמז עבה למפלגה שהשלטון שלה הרבה פחות יציב ממה שחושבים.

גם בזירה הבינלאומית מצבה של סין לא מזהיר. התדמית הבעייתית של הממשלה הסינית בכל מה שקשור לזכויות אדם, חופש ביטוי, ודיכוי מיעוטים היא לא דבר חדש, והדרך המחפירה בה התנהלה המפלגה בפרוץ מגפת הקורונה – הכחשה, השתקה והסתרה שסייעו למחלה להתפשט בכל העולם – בהחלט לא העלתה את קרנה בעולם. בנוסף, זוועות השבעה באוקטובר והתגובה ההחלטית של ארה"ב שמטו את הקרקע המוסרית תחת רגליה של סין ובעלות בריתה באזור, והקשו עליה מאוד להצטייר כמדינה שוחרת שלום וצדק אשר יכולה ליטול על עצמה את תפקיד המבוגר האחראי מול הברוטליות הכאוטית של המערב ומורשתו האימפריאליסטית.

אנטישמיות ברוטב סצ'ואן

כאן נכנס הקמפיין נגד ישראל לתמונה. מדובר בקמפיין שמבוסס בעיקר על הגברת קולות הסבל העזתי וחיזוק המסרים בנוגע להרעבה ורצח העם שכביכול ישראל מבצעת. לזה יש להוסיף מתבל של מיטב הלהיטים של האנטישמיות הקלאסית על כך שיהודים הם רודפי בצע, שהם שולטים בכלכלה העולמית, מנהלים את ארה"ב, וכמובן מתסיסים ויוצרים בעיות בכל רחבי העולם לתועלתם האישית ולרווחתם הקולקטיבית.

הקמפיין הזה מאוד אפקטיבי עבור סין בשתי החזיתות. בחזית הפנימית הוא בעיקר מסייע "להכניס את העם לפרופורציות" ולהעריך את הבטחון, הרווחה, והיציבות שהמפלגה מספקת לאזרחיה, ובו בזמן משמש גם כהסחת דעת וכמקפצה נוחה להפנות אצבע מאשימה כלפי המערב על התנכלותו לסין והניסיונות שלו להחליש ולפלג אותה – דבר אשר מסייע להגברת האחדות והלכידות במדינה.

בחזית החיצונית התמונות מעזה מסייעות לסין הן להסיח את דעת הקהל העולמית מן הנעשה בשטחה והן להשיב את מטוטלת המוסר לצד שלה. סין שוב נמצאת בעמדה בה היא יכולה להטיף למערב על תוקפנותו ואכזריותו, שתומך בישראל ש״מבצעת רצח עם״ בעזה.

בנוסף לכך, ההפצה של מסרים אנטישמיים, בשילוב עם תמיכה בנרטיב הפלסטיני, מסייעים לה גם "לגזור קופון" בקרב העולם הערבי ומדינות הדרום הגלובלי. מעבר לכך, המראות הקשים מעזה מובילים גם לתסיסה בקרב האוכלוסייה המוסלמית באירופה ובארה"ב והם מהווים מכרה זהב עבור אנטישמים מימין ומשמאל. הכאוס והפילוג שמתלווים לכך תורמים לאינטרסים הסיניים שתמיד ראו בעין יפה זריעת פילוג ותסיסה במערב. 

לכן אין מה להיות מופתעים כשדיקן המחלקה ליחסים בינלאומיים באחת האוניברסיטאות הנחשבות בסין מרשה לעצמו לנזוף באנגלית מול מצלמות בנציג רשמי של מדינת ישראל לגבי המתרחש בעזה, ועוד יותר אין מה להתפלא כאשר כל הסיטואציה נערכת באופן מגמתי ומועלית לרשתות החברתיות. זה בסך הכול נקודת החיתוך המתבקשת של שני הקמפיינים שסין מנהלת נגד ישראל – הפנימי והחיצוני.

סרטון סיני שמציג את מחבלי חמאס כחתולים לוחמי חופש

לדבר עם סין בסינית

הדבר הראשון שעל ישראל לעשות הוא להבהיר בצורה חדה וברורה לסין ונציגיה כאן בארץ שהיא לא מוכנה לקבל איומים על חברי כנסת ישראלים ושמדובר במתקפה חמורה על סמלי השלטון והדמוקרטיה בישראל. ההודעה צריכה גם לציין בפירוש שביקורים מהסוג הזה אינם משקפים שום דבר מגישתה של ישראל לגבי עיקרון סין האחת, וישראל מאמינה שעל הסוגייה הזו להיפתר על ידי הגורמים המעורבים בה בלבד.

בנוסף ישראל יכולה וצריכה לנצל את הסיטואציה כדי להעלות מספר נקודות ודרישות חשובות בנוגע לסכסוך שלנו. על ישראל לומר לסין שהיא לא נמצאת בעמדה שמאפשרת לה להטיף מוסר ולהזכיר לה את הדברים הבאים:

1. מאז ה-7 באוקטובר 2023 סין לא גינתה את החמאס באופן רשמי ובצורה מפורשת. להפך, ביולי 2024 היא הזמינה את נציגי החמאס והרשות הפלסטינית (שגם משלמת קצבאות קבועות לרוצחי יהודים) לשיחות פיוס בבייג'ינג, ארחה אותם בכבוד מלכים ואף קידמה הסכם שבמסגרתו החמאס יישאר בשלטון (משותף) ברצועת עזה.
2. סין תומכת כלכלית ומספקת נשק לאיראן – מדינה שקוראת וחותרת בגלוי להשמדת ישראל, מממנת ומפעילה גורמי טרור בכל רחבי המזרח התיכון, הן כנגד ישראל והן כנגד מדינות חפצות שלום נוספות.
3. סין מסייעת לשלטון החות׳ים בתימן הן בצורה אקטיבית של תשתיות, תחמושת ומודיעין, והן בצורה פסיבית של התעלמות מן הטרור החות׳י כלפי כלי שייט בים האדום.

כדי שהמסר יהיה יותר אפקטיבי, ישראל צריכה ללמוד "לדבר עם סין בסינית" ולאמץ מושגים מעולם המונחים שלה. כך למשל, ישראל יכולה להזהיר את סין שלא תיתן לבארות הנפט של איראן להפוך אותה "לצפרדע שבתחתית הבאר" (לאנשי סין שבקהל – 井底之蛙) פתגם סיני עתיק המתאר השקפת עולם צרה וחוסר יכולת לראות את התמונה המלאה. חשוב במיוחד לחזור על המסר הזה בתקשורת הסינית ולהדהד אותו גם בתקשורת העולמית.

מושג נוסף שישראל צריכה להחדיר לתוך השיח עליה בסין הוא "צבא משולב" והעובדה שהיא נלחמת מול מספר גורמים במקביל. בתחילת המאה העשרים סין נלחמה מול צבא משולב של שמונה מדינות (בסינית – 八国联军) שפלשו לשטחה – בריטניה, צרפת, גרמניה, ארה"ב, רוסיה, יפן, איטליה, והאימפריה האוסטרו-הונגרית. על ישראל למתג את אויביה בסינית גם במונח דומה ומכיוון שאנחנו נלחמה בשילוב של מדינות וארגונים אני מציע את השם 三国四组联军 – צבא משולב של שלוש מדינות (איראן, תימן וסוריה) וארבעה ארגונים (חמאס, חיזבאללה, פתח והג'יהאד האסלאמי).

בעברית זה נשמע מסורבל אך בסינית זה בהחלט עובד. בנוסף, השימוש במונח הזה יזכיר לסינים שאנחנו אלה שנמצאים במיעוט, ימסגר את המדינות והארגונים האלו כגורם התוקפן, ויקל על הסינים להזדהות עם ישראל.

מלבד הצעדים ההצהרתיים הללו, ישראל יכולה לנקוט בצעדים כנגד סוכנות הידיעות הממשלתית הסינית שינחואה אשר התייחסה לכל חטופים הישראלים – החיים והמתים כאחד – כ״עצורים״ או ״מעוכבים״. גם לפעולה של חמאס התייחסה התקשורת הסינית כ״מבצע צבאי״ או פעולת התנגדות. לאור זאת, בהחלט יש מקום לשקול שלילת ויזה לעיתונאים של המשרד בירושלים, או להקשיח התנאים לקבלה של ויזות חדשות.

תחום אחד בו עדיין יש לישראל מעט השפעה מול סין הוא שתופי פעולה וחלוקת ידע. לאורך השנים ישראל שלחה לסין עשרות מומחים וגם הכשירה משלחות של אלפי סינים בתחומים כגון חקלאות, רפואה, טכנולוגיה, חדשנות ועוד. בשנת 2017 נחנך גם סניף של הטכניון במחוז גואנג-דונג שבדרום סין, וישראל עדיין מעודדת חברות ישראליות לפעול בסין באמצעות היוזמה המשותפת של פארק החדשנות ישראל-סין בצ'אנג-ג'ואו או פארק התעשייה והייטק צ'אנג-ג'יאנג באזור הפיתוח המיוחד של שנגחאי.

כמו כן, ישראל מאפשרת את פעילותן של אגודות סיניות שנועדו למשוך כוח אדם משכיל ואיכותי מישראל לסין, אשר מקיימות כנסים ותערוכות בארץ במאמץ לקדם את מטרותיהן. ממשלת ישראל יכולה להורות למרכז לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ, רשות החדשנות, וגופים נוספים המעורבים ביוזמות אלו, להוריד את הרגל מדוושת הגז ולצנן את הפעילות כדי לשלוח לסין מסר.

השנים האחרונות הוכיחו דבר אחד – לא משנה כמה שיתופי פעולה היו בין ישראל לסין, ולא משנה כמה ידע ישראל חלקה עם סין בתחומים כגון חקלאות, טכנולוגיה, רפואה, חינוך ועוד – ברגע האמת זה לא שיחק שום תפקיד בגישתה של סין לאזור.

הסינים הם לא העם היחיד עם פתגמים יפים וגם לנו יש כמה. אחד מהם הוא 'אמור לי מי חבריך, ואומר לך מי אתה', ואין שום סיבה שהסינים לא יבינו את ההיגיון שלו. למעשה יש להם פתגם מקביל לחלוטין (观其友，知其人) – אולי אנחנו פשוט צריכים להזכיר להם את קיומו.

רן אתיה הוא מתרגם ומורה לסינית ולשעבר עובד מקומי ישראלי בדוברות שגרירות ישראל בבייג'ינג