רגע האמת של חרט וילדרס

הולנד כמרקחה. ממלכת ארצות השפלה, ארץ הטוליפים, הסכרים ותחנות הרוח הולכת וקרבה לרגע ההכרעה בבחירות דרמטיות במיוחד, שבמרכזן עומד חירט וילדרס. מאז השבעה באוקטובר אין ישראלי שלא יודע מי זה חירט וילדרס, האיש אולי הכי פרו ישראלי באירופה, שכבש בסערה את הקלפיות בבחירות שנערכו בנובמבר 2023 עם שלושים ושבעה מושבים מתוך מאה וחמישים.

הניצחון של וילדרס היכה את העולם כולו בתדהמה, והאיש שהתפרסם בדעותיו האנטי–אסלאמיות הפך לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו יותר. הקואליציה שהוקמה בעמל רב כללה את מפלגתו של וילדרס, המפלגה למען החירות (PVV), מפלגת העם הליברלית (VVD) שעמדה בראש כל הממשלות בעשור החולף, מפלגת "החוזה החברתי החדש" (NSC) ומפלגת החקלאים (BBB). וילדרס לא עמד בראש הממשלה הזו, דבר שהיה תנאי להקמתה. אבל, הממשלה לא החזיקה זמן רב, ובתחילת חודש יוני אשתקד פרש עם מפלגתו מהממשלה, מה שגרר בחירות נוספות על רקע מחלוקות בנושא ההגירה.

ממושב תמר לסטאטן חנרל

חירט וילדרס נולד בדרום הולנד למשפחה קתולית, והקדיש את נעוריו המאוחרים למסעות בעולם, מה שהביא אותו מכל המקומות דווקא לישראל. הוא התנדב במושב תמר שבבקעת הירדן, ומגדיר את המפגש שלו עם המדינה היהודית כמפגש המעצב של חייו, ומאז הוא ביקר בישראל עוד ארבעים פעמים. אחרי שסיים את לימודיו וילדרס הצטרף למפלגת העם הליברלית (VVD) מקבילה של הליכוד במובנים מסוימים, והחל לעבוד מטעמה ככותב נאומים ועוזר פרלמנטרי למנהיג המפלגה דאז פריץ בולקשטיין, ובשנת 1998 נכנס לבית הנבחרים של הסטאטן חנרל, הפרלמנט ההולנדי.

שנה קודם לכן הוא חווה עוד מפגש מעצב, כשנשדד על ידי מהגר בשכונת מגוריו. השוד הזה, יחד עם אלימות קשה שהופנתה כלפי מבקרי האסלאם, הובילו את וילדרס לסיים את דרכו ב-VVD והוא פרש ממנה בשנת 2004 לסיעת יחיד, ששנתיים אחר כך הפכה למפלגתו החדשה "המפלגה למען החירות" או PVV.

מאז שהקים את "המפלגה למען החירות" שלו בשנת 2006, היה וילדרס לכוח עקבי בפוליטיקה ההולנדית. הוא נודע בהתנגדותו החריפה לאסלאם, ולהגירה המוסלמית האדירה לתוך אירופה בכלל והולנד בפרט, התנגדות שהובילה אותו לחיות תחת אבטחה כבדה, ואף להשעות את השתתפותו בקמפיין באמצע החודש לאחר שהתברר שהוא היה יעד של חוליית טרור שפעלה בבלגיה. האיומים על חייו של וילדרס אינם עניין של מה בכך: בשנת 2002, ימים ספורים לפני פתיחת הקלפיות, נרצח פים פורטאון, מנהיג מפלגת ימין ומתנגד חריף לאסלאם, ושנתיים לאחר מכן נרצח גם תאו ואן גוך, פעיל ימין ומתנגד לאסלאם גם הוא.

לצד ההתנגדות החריפה שלו לאסלאם, וילדרס גם התבלט כתומך נחרץ ואף חריג של ישראל, עם הצהרות חוזרות ונשנות על כך ש"ירדן היא פלסטין" ושיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מישראל. התמיכה הזאת הובילה בתורה למשברים בתוך הממשלה שהקים: שר החוץ קספר ולדקאמפ ממפלגת NSC התפטר ופרש עם מפלגתו מהממשלה לאחר שלא הצליח לקדם מדיניות אנטי ישראלית, וגם ראש הממשלה דיק סכוף יצא נגדו פומבית בהצהרה לפיה "אנחנו לא זקוקים לאישורך כדי לגנות את ישראל".

הביקורת על האסלאם יחד עם התנגדותו להגירה הביאו את מפלגתו להצלחה חסרת תקדים בשנת 2010, כשהמפלגה למען החירות הגיעה במקום השלישי עם 15% מהקולות שתורגמו לעשרים וארבעה מושבים, מרחק קצר ממפלגתו הקודמת VVD שקיבלה שלושים ואחד מושבים, ומפלגת העבודה שזכתה לשלושים. התוצאות הציבו בפני הממסד הפוליטי בהולנד ברירה קשה. מחד, השארת וילדרס באופוזיציה רק תחזק אותו, ומנגד תיוגו כימין קיצוני תקשה על הקמת ממשלה. בתום מגעים אינטנסיביים הושג הסכם קואליציוני עדין ושברירי בין מפלגתו של וילדרס ומפלגת VVD בראשות מארק רוטה, ומפלגת השלטון הותיקה שאיבדה את בכירותה, המפלגה הנוצרית דמוקרטית. ההסכם הקים ממשלת מיעוט של שתי מפלגות הימין המתונות, עם תמיכה חיצונית מצד מפלגתו של וילדרס, בתמורה ליישום מדיניות שקידמה מפלגתו, אך ההסכם לא החזיק זמן רב, ומפלגתו פרשה מן הקואליציה ב-2012 על רקע צעדי קיצוצים שדרש האיחוד האירופי. בבחירות שהתקיימו בספטמבר, מפלגתו של וילדרס שמרה על המקום השלישי אך איבדה חלק ניכר מכוחה, והפכה למפלגה הגדולה באופוזיציה, בזמן שרוטה הקים ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה.

חמש שנים לאחר מכן וילדרס זכה לסיבוב נוסף מול רוטה. על רקע ניצחונו של דונלד טראמפ, הברקזיט שוילדרס היה מתומכיו (ואף הכריז שיוביל מהלך דומה בהולנד), והביטחון האישי הירוד כתוצאה מפשיעת מהגרים, וילדרס האמין שיש לו סיכוי, אך התוצאות היו אכזבה – מפלגתו הגיעה אמנם במקום השני, אך מנתה רק עשרים מושבים מול שלושים ושלושה של VVD, שלבסוף הקימה ממשלת מרכז–ימין בלי וילדרס ומפלגתו. אכזבה דומה ציפתה לוילדרס גם בבחירות הבאות שנערכו בשנת 2021, כשאיבד את המקום השני לטובת מפלגת המרכז D66 וגם נכשל בכניסה לממשלה. אם כל זה לא מספיק, לוילדרס קם מתחרה קשוח בימין בדמות ת'יירי באודה, מנהיג "הפורום למען הדמוקרטיה" שאף זינקה למשך תקופה בסקרים והייתה למפלגה הגדולה ביותר ביוני 2019. אבל חשיפות בנוגע ל"פורום" וקשריו עם רוסיה, וגם פרישתו של רוטה, שמונה למזכ"ל נאט"ו, איפשרו לוילדרס להשתקם וכאמור, בבחירות של נובמבר 2023 זכה לניצחון סוחף.

שיטת בחירות כמו בישראל

כאן המקום לקחת צעד אחורה ולבחון איך בעצם בוחרת הולנד את מנהיגיה. הולנד, כמו ישראל וסרביה, בוחרת בשיטת הבחירות הארצית–יחסית. במסגרת השיטה הזאת, המדינה כולה היא אזור בחירה אחד, והמושבים בבית הנבחרים מתחלקים בהתאם למספר הקולות שלהן זכתה כל מפלגה. להולנדים ישנו פרלמנט בן שני בתים בשם ה"סטאטן חנרל" (שעל שמו נקרא סטאטן איילנד), המורכב מסנאט בן שבעים וחמישה נציגים, ובית נבחרים בן מאה וחמישים. חברי הסנאט נבחרים על ידי נציגי המועצות המחוזיות, ואילו בית הנבחרים נבחר באופן ישיר. הבחירות בהולנד ייחודיות בכך שראשית, אין במדינה אחוז חסימה כלל. כל מפלגה שזוכה ל-0.67% מהקולות זוכה לייצוג, ולכן מגוון מפלגות נכנסות לפרלמנט באופן קבוע עם מושב יחיד. בבחירות 2021 לצורך העניין היו שלוש מפלגות בנות מושב בודד, וארבע מפלגות בנות שלושה מושבים.

לאחר שהפרלמנט נבחר, צריך כמובן להקים ממשלה באמצעות הרכבת קואליציה, כמו בישראל, אלא שבניגוד לישראל, התהליך מסובך בהרבה: ראשית, המפלגה שמעוניינת להרכיב את הממשלה צריכה למנות ממונה על המשא ומתן בשם "פורמאטור" ("מרכיב", בצרפתית) ש"תר" אחרי מפלגות בעלות עניין ודן איתן על נקודות חפיפה אפשריות והסכמות פוטנציאליות, ורק לאחר שמוסכם על הרכב הממשלה הפוטנציאלית, המרכיב ממליץ על ראש הממשלה למלך, ולאחר מכן מביא הממשלה לאישור הפרלמנט. לרוב מדובר בפוליטיקאי ותיק, ולא פעם ה"מרכיב" גם מתמנה לשר בממשלה. המצב בהולנד אם כן, הוא מציאות פוליטית ללא גושים כמו בישראל. אין את המרדף אחרי רוב פרלמנטרי בקלפי, אלא שקלול של תוצאות הבחירות על בסיס הסכמה.

פרט נוסף שהופך את הרכבת הממשלה למסובכת במיוחד הוא חוסר במגבלת זמן. בניגוד לישראל, למפלגות אין דדליין שבסופו הפרלמנט מתפזר, ולכן משא ומתן קואליציוני יכול להימשך על פני חודשים, כשהשיא היה כמעט שנה: ממרץ 2021 עד לינואר 2022 בממשלתו האחרונה של רוטה. גם הממשלה שהקים וילדרס לאחר ניצחונו הוקמה כמעט חצי שנה לאחר הבחירות. לאחר שהממשלה מושבעת, חבריה מתפטרים מבית הנבחרים ולמעשה ישנה הפרדת רשויות כמעט מלאה, וראש הממשלה אפילו לא צריך להיות חבר פרלמנט בעצמו, לכן דיק סכוף, ראש הממשלה היוצא, יכל להתמנות לתפקידו בלי שנבחר אי פעם, אחרי קריירה ארוכה בשירות הציבורי.

הכל פתוח

לאור כל מה שנכתב כאן אם כן, הבחירות בהולנד שייערכו בסוף השבוע הבא יהיו דרמטיות מאוד עבור וילדרס. נכון לעכשיו וילדרס ומפלגתו עדיין מובילים, ועומדים על 33 מושבים. אבל הניצחון אינו מובטח. הסיכוי שמפלגות ממסדיות יבחרו לשבת עם וילדרס פעם נוספת אינו גבוה, ולכן על וילדרס להשיג תוצאה יוצאת מן הכלל, כמו שחזור של הישג הבחירות שלו, כדי לקחת חלק בהרכבת ממשלה. ליעד הזה מפריעה עלייתה המפתיעה והתלולה של המפלגה הנוצרית דמוקרטית CDA בסקרים שהביאו אותה להיות המפלגה השנייה בגודלה נכון לכתיבת שורות אלה, מה שאולי יחזיר אותה לתפקיד מפלגת השלטון שבו החזיקה עד שנת 2010 (העלייה מגיעה על חשבון מפלגה נוצרית דמוקרטית אחרת, NSC שקרסה אל מתחת לאחוז החסימה האפסי). עד עכשיו הקרב היה בעיקר בין מפלגתו של וילדרס לברית הלייבור–שמאל–ירוקים בראשות פראנס טימרמנס, נציב לשעבר בנציבות האירופאית, אך עליית הנוצרים דמוקרטים יצרה מירוץ תלת–ראשי.

נוסף על כך, מפלגת ימין ליברלית בשם JA21 מטפסת בעקביות בסקרים ועומדת נכון לעכשיו על 12 מושבים, ואף הצליחה לגזול את אחת מבכירות מפלגתו של וילדרס לשורותיה. הבחירות בהולנד ידועות כבחירות בלתי צפויות, ובוחרים רבים מקבלים את ההחלטה ממש ברגע האחרון, כך שעבור וילדרס, הכל פתוח.