הפלסטיניזם הוא הנאציזם החדש

לא משנה כמה זוועות יעברו היהודים בידי מרצחים ערבים וארגוני הטרור, בדרך כלל כמשהו משווה בקול רם בין האידאולוגיה הפלסטינית לאחותה הנאצית, הוא מתויג כקיצוני, או לכל הפחות כלא מדייק. חבל שכך, כי זו האמת והסתרתה או הצנעתה משבשת לנו לא פעם את היכולת להסיק מסקנות אופרטיביות מול האויב שמולו אנו מתמודדים.

לאור העובדה שלאחרונה חשף דובר צה"ל שבמהלך פעילות מבצעית בחברון מצאו לוחמי הצנחנים עותקים של ה-'מיין קאמפף', במשרדי אגודת צדקה של חמאס, החלטתי לפרסם חלק מהמידע הנמצא ב-"מדריך למתווכח עם פרוגרסיבי". ספר-כיס שפרסמתי לאחרונה ועוסק בסכסוך הערבי ישראלי.

מי שמרגיש שהמאמר כאן לא מקיף דיו, מוזמן למצוא את המדריך בקישור המצורף שבו הנושא מקבל פרק שלם.

במרץ 1933, כשהמפלגה הנאצית "ניצחה" בבחירות הפדרליות, הגיע חאג' אמין אל־חוסייני אל הקונסול הגרמני בירושלים, והודיע ש"המוסלמים "בפלסטין" ומחוצה לה מקדמים בברכה את המשטר החדש בגרמניה ומייחלים להתפשטות שיטת הממשל הפשיסטית, השיטה האנטי־דמוקרטית, גם לארצות אחרות".

לאחר פגישתם שלח הקונסול מברק לממוניו בברלין:

המופתי הסביר לי באריכות… [ש]כדאי להכות את היהודים בשפע שלהם. המוסלמים מקווים שגרמניה תכריז על חרם, ושהם יצטרפו אליו בהתלהבות ברחבי העולם המוסלמי.

ב-14 באוגוסט 1934, כבר דווח בג'ואיש טלגרף אייג'נסי שבירושלים נתלו שלטים בערבית, עם צלבי קרס הקוראים להחרמת עסקים יהודים: "תנועת החרם האנטי-יהודית, שלפי ההערכה הושפעה מהנאצים, נושאת את הסיסמאות: 'הרווח של היהודי הוא ההפסד של הערבי' ו'אל תתקרב לחנויות יהודיות'."

מסמכים שנמצאו במשרד הפיקוד העליון הגרמני בסוף מלחמת העולם, והוצגו באו"ם במאי 1947, חשפו שהמרד הערבי בשנים 1936 עד 1939 מומן בחלקו בכספים שסיפקו הנאצים. באחד הדו"חות נכתב: "רק באמצעות כספים שהועברו על ידי גרמניה למופתי הגדול של ירושלים ניתן היה לבצע את המרד בארץ ישראל".

בנובמבר 1941 התקבל המופתי בברלין בכבוד מלכים. בתוך שלושה שבועות כבר זכה לפגישה אישית עם השפיץ של השפיץ, קודקוד האימפריה הנאצית: אדולף היטלר. זה קרה כשידה של גרמניה הייתה על העליונה בכל החזיתות, בטרם נכנסה ארה"ב למלחמה.

לפי תמלול הפגישה בארכיון הבריטי, המופתי הודה לפיהרר על "האהדה שתמיד הפגין כלפי העולם הערבי, ובפרט בנושא הפלסטיני, מה שהפך אותו ל"אהוד בעולם הערבי כולו".

עוד מדברי המופתי בפרוטוקול:

הערבים הם ידידיה הטבעיים של גרמניה מכיוון שיש להם את האויבים המשותפים לגרמניה, בפרט הבריטים, היהודים והקומוניסטים. מסיבה זו הם מוכנים לשתף פעולה עם גרמניה בכל ליבם, ומוכנים לקחת חלק בלחימה, לא רק על ידי מעשי חבלה והסתה להפיכה, אלא גם על ידי יצירת לגיון ערבי״.

הפיהרר השיב שהיחס הבסיסי של גרמניה לנושאים הללו, כפי שהמופתי עצמו כבר ציין, הוא ברור. גרמניה מתעקשת על מלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. זה באופן טבעי כולל התנגדות אקטיבית לבית יהודי לאומי בפלסטין ולפעילות של השפעה הרסנית בידי אינטרסים יהודיים.

הפיהרר סיכם באומרו שימשיך בלחימה להשמדה מוחלטת של האימפריה היהודית־קומוניסטית באירופה.

המופתי עמד במילתו. בשיתוף פעולה הדוק עם המפקדה בברלין, הקים בשנת 1943 את הדיביזיה המוסלמית שפעלה כחלק מן הוואפן אס־אס, והצליח לגייס אליה 25 אלף לוחמים בוסנים מוסלמים.

באותה השנה שלח ראש האס־אס היינריך הימלר מכתב ברכה לאל־חוסייני:

אל המופתי הגדול אמין אל־חוסייני. התנועה הנציו־סוציואליסטית של גרמניה הגדולה חרתה על דגלה מראשית דרכה את מאבקה ביהדות העולם. מסיבה זו היא עוקבת מקרוב אחר מאבקם של הערבים שוחרי החירות – ובמיוחד בפלסטינה – נגד הפולשים היהודים״.

הקשר שהתרקם בין המופתי להיטלר ולהימלר, לפי ד"ר רונית מרזן, חוקרת חברה ופוליטיקה פלסטינית, לא מבוסס רק על אינטרסים פוליטיים. שכן "שני האנשים האלה ראו בדת האסלאם דת גברית הירואית, מאוד אטרקטיבית ללוחמים. הימלר כינה את הדת הנוצרית "דת רכרוכית ונשית". יש אפילו מי שמייחסים להיטלר את האמירה שאם ינצח במלחמה יהפוך את האסלאם לדת הרשמית של גרמניה. לאורך כל המלחמה פעל המופתי נחרצות למנוע העברת יהודים לארץ ישראל, כדי שיושמדו באירופה.

ספרו של חאג' אמין האסלאם והיהודים, שהוציא לאור ב־1937, הצדיק את שנאת היהודים בהתבסס על פסוקים מהקוראן, הופץ בידי האחים המוסלמים במצרים, תורגם לגרמנית ולקרואטית, וחולק לחיילי דיביזיית האס־אס המוסלמית.

המופתי לא לבד

אבל האידאולוגיה הנאצית בארצות ערב לא הייתה תלויה במופתי. מעבר לעובדה שפעלו מפלגות ערביות-נאציות במדינות ערב רבות, הרי שבשנות החמישים הן שימשו בית חם לפושעים נאצים. רבים מהם עבדו בשירות ממשלת מצרים כיועצי תעמולה אנטי־ציונית, כעוזרים בארגון המשטרה או כמדריכי צבא במחנות אימונים למחבלים פלסטינים.

אריך אלטרן, שכונה "עלי־בלה", היה ראש המדור היהודי של הגסטפו בגליציה הכבושה. הוא נמלט למצרים ושירת כמדריך צבאי במחנות אימונים פלסטיניים. ד"ר יוהנס פון־להרס שכונה "עומר אמין", היה מראשי משרד התעמולה של יוזף גבלס. עם נאצי אחר, לואיס היידן, שערך את התרגום לערבית של "הפרוטוקולים של זקני ציון", ניהל פון־לארס את "המכון לחקר הציונות" שנוסד בקהיר ב־1955. המכון היה מרכז תעמולה אנטי־ציוני מיסודו. נאצי אחר, באומן, שהשתתף בהשמדת יהודים בגטו ורשה, כונה "עלי אבן־ח'אדר": הוא נעשה מומחה צבאי במצרים בשירות אש"ף.

ד"ר יואל פישמן, מעריך שבשנות החמישים התמקמו במצרים בין 2,000 ל־3,000 אנשי אס־אס ונאצים בדרגים שונים.

מן המערב למזרח – ובחזרה

הפעילויות הערביות האנטי־ישראליות התגברו באירופה כבר בשנות השישים. אז נוצרו רשתות של ערבים ושל פעילי תנועות ניאו־נאציות שהיו להוטות לקשור קשרים הדוקים עם העולם הערבי. אחד האישים המובילים בתנועה הניאו־נאצית הגרמנית היה קצין האס־אס לשעבר קרל ארנסט פּריסטר. לאחר מותו גילתה חקירה משטרתית שהיה אחד מראשי הסוכנים של הליגה הערבית באירופה. רבות מהקבוצות הפשיסטיות והניאו־נאציות לאחר מלחמת העולם מומנו בכספי הליגה הערבית.

בימינו, פרסומים אנטישמיים (מקוריים ומתורגמים) "מיוצאים" בהיקף נרחב מהעולם הערבי והמוסלמי לרחבי העולם. לפי מרכז המידע למודיעין ולטרור, ספרים אנטישמיים רבים שיוצאים לאור באיראן מתורגמים לאנגלית ומשווקים במדינות המערב. הפרוטוקלים של זקני ציון הוא רב מכר בארצות ערב כבר מאה שנה.

פלסטיניזם ונאציזם

מחקר שערך מכון IMPACT–se על חומרי לימוד שהפיקה אונר"א חשף שבספרי הסוכנות נקראים התלמידים "להגן על המולדת בדם". בספר לימוד מתמטיקה הם מתבקשים לאתר את המספר הנכון של "השהידים" שנהרגו במלחמה עם היהודים. תרגיל באוצר מילים הדגיש את "ריח הבושם היוצא מן השהיד".

במחקר נוסף של המכון, נמצאו תרגילים לתלמידי כיתה ד' המלמדים חשבון באמצעות ספירת שהידים שמתו באינתיפאדות. בשיעור על כוח הכבידה בלימודי המדעים לכיתה ז', מלמדים באמצעות דוגמה העוסקת ברוגטקות ליידוי אבנים. תלמידי כיתה י' לומדים ש"ג'יהאד למען שחרור פלסטין הוא חובה אישית לכל מוסלמי". את חוקי ההסתברות לומדים בעזרת תקריות מדומיינות של ירי מתנחלים על מכוניות פלסטיניות: "אם ההסתברות שהכדור הראשון יפגע במכונית היא 0.7, והמתנחל ירה לעבר עשר מכוניות, כמה מכוניות אתה מצפה שייפגעו?"

בספר היסטוריה התבקש תלמיד כיתה ט' למנות "מאפיינים של יהודים". התשובה הנכונה היא "עוינים, ערמומיים, בוגדניים ומסוכנים".

שטיפת מוח דומה עברו ילדי גרמניה ב־12 שנות קיומו של השלטון הנאצי ועד היום יש כאלה שמנסים להסביר ששנאת היהודים החייתית של הנאצים ליהודים הייתה תוצאה של אותה מערכת חינוך. אז מה נאמר על בסיס העובדה שהרשות הפלסטינית וחמאס מחנכים חינוך דומה את ילדיהם כבר 30 שנה?

קשה להאמין שעד היום אפשר למצוא אנשים שרוצים לתת לאנשים האלה מדינה. כזו היא נאצית באידיאולוגיה שלה ושולטת על יהודים הנמצאים למרגלותיה בטופוגרפיה שלה.

בקיצור, אומנם אין דבר כזה "עם פלסטיני", אבל יש "אידאולוגיה פלסטינית" והיא נאצית. בשורשיה, בסממניה, בחינוך שלה ובשאיפותיה. לכן לא מפתיע שחיילי צה"ל מוצאים בעזה, בחברון ובמזרח ירושלים עותקים של מיין קאמפף בערבית, ושתלמידים פלסטינים מצולמים מדי פעם מצדיעים במועל יד. גם לא מפתיע למצוא צלבי קרס בהפגנות חמאס בעזה, על עפיפוני בערה שנשלחים לעבר יישובים ישראליים, או במחאות נגד יהודים ביהודה ושומרון.

מתן פלג הוא מחבר הספר "המדריך למתווכח עם פרוגרסיבי"