ד"ר מרדכי קידר: האירוע הדרמטי שאילץ את חמאס לשחרר חטופים

בראיון ל׳כור ההיתוך׳ ד״ר מרדכי קידר מסכם את המלחמה, סוקר את הישגיה ודן באתגרי העתיד

ד״ר קידר בראיון לפודקאסט כור ההיתוך

המזרחן הוותיק ד"ר מרדכי קידר מתארח לשיחת עומק מקיפה ומרתקת עם שניאור ובר באולפן 'כור ההיתוך' על תוצאות מלחמת עזה, השינוי הדרמטי במזרח התיכון, "התוכנית הגדולה" של איראן שנבלמה בגלל מתקפת חמאס ב-7.10, האיום החמור שנשקף לישראל מצד חיזבאללה והחשש הגדול מפני מלחמת עולם שלישית.

ממצב פחד קבוע לניצחון מובהק

קידר פותח בהגדרת "ניצחון" מנקודת מבט ישראלית: "במונחים שלנו – ללא ספק ניצחנו. הרסנו להם, הרגנו להם, שחררנו את כל החטופים". הוא מדגיש את המחיר הכבד – כ-2,000 הרוגים ישראלים, כולל 1,200 מ-7 באוקטובר – אך משווה זאת להרס בעזה: "מדינת ישראל יצאה במלחמה הרבה יותר טובה מבחינת ההרס, ההרוגים, הפצועים והנזקים". הוא מרחיב על פעולות נגד חיזבאללה בסוריה, עיראק, תימן ואיראן, כולל תקיפות על מתקני גרעין ומטוסי צה"ל ש"מסתובבים בשמיים של איראן ועושים מה שבא להם".

לפני המלחמה, טוען קידר, ישראל הייתה "מדינה בפחד" מחיזבאללה, חמאס ואיראן. "פחדנו מהטילים של נסראללה", אומר, ומזכיר את הכניעה של יאיר לפיד להסכם הגבול הימי עם חיזבאללה. כיום, המצב הפוך: סינוואר וחסן נסראללה – "המפחידים" – הרוגים, וחמאס איבד את רוב מנהיגותו. "היום אנחנו לא פוחדים מחמאס", מסכם קידר, "הוא הרבה פחות מפחיד".

חמאס: כישלון אסטרטגי ושחרור חטופים

אחד הנושאים המרכזיים הוא שחרור 20 חטופים חיים (ועוד גופות) – נכס אסטרטגי שקידר חשב שחמאס ישמור עליו לנצח. "שמחתי להתבדות", מודה, ומסביר כי חמאס ויתר בגלל לחץ משולש ממצרים, קטאר וטורקיה, ש"ייחדו ידיים בגלל טראמפ". "אם קטאר תתעצבן, ילכו לטורקיה; אם טורקיה – למצרים. אבל אם שלושתן מאוחדות, אין לאן ללכת". האינטרס של המתווכות? "הסיפור האמריקאי" – כולל חידוש מכירת F-35 לטורקיה.

קידר קושר זאת גם לשינויים בהנהגת חמאס: מות סינוואר ופעולות צה"ל בעיר עזה. "הנכונות שלהם להגיע להסכם נבעה מהעובדה שישראל תוקפת את העיר עזה. אם העיר עזה תיפול – זה קץ הרצועה". הוא ממליץ: אם חמאס יפר את ההסכם, צה"ל חייב "למוטט את העיר עזה באופן סופי" – באישור אמריקאי פומבי.
לדבריו, מבחינת חמאס, "ניצחון" פירושו הישרדות: "אם הם שורדים כארגון שלטוני חמוש – ישראל נכשלה". קידר מצטט את הקוראן: "אללה רכש את נשמותיהם ובתמורה נותן גן עדן". בעולם הערבי? "יש צחוק על ישראל ברשתות, אבל בערוצי טלוויזיה כמו אל-ג'זירה – קולות שחמאס נכשל", בעיקר ממצרים. "תראו מה השגתם? שחררתם 3,000 אסירים – נו, כמה הם משתחררים בקרוב?"

 

חיזבאללה: איום קרוב ומסובך

חיזבאללה, טוען קידר, לא חוסל: "פגענו ב-70-80% מהכוח האסטרטגי – טילים וקטיושות – אבל לא בנשק הטקטי: רובים, RPG". הוא מזהיר מפני התקפה קרקעית: "אם חיזבאללה יחליטו להשתמש בנשק טקטי – הם ימשיכו לרגן לנו את החיים". נעים קאסם, מחליפו של נסראללה, "מנסה לשדר נורמליות" בלבנון, אך הפתרון? "אי אפשר לדבר על כישלון חיזבאללה – עובדתית לא נכון".

לגבי פירוז: "זה לא יקרה". קידר סקפטי לגבי משא ומתן לשלום עם לבנון, ומזכיר את חוסר הפעולה נגד נשק קל. "כל עוד לא לוקחים להם את הקלצ'ניקוב – הם ימשיכו".

איראן, קטאר וטראמפ: השחקנים הגדולים

איראן "לא הלכה לשום מקום", אך סובלת מבושה: "מטוסי צה"ל בשמיים שלהם – בושה לאיראנים". הם מוציאים להורג "מרגלים" (שאינם כאלה, מקווה קידר), וממשיכים בפרויקט הגרעיני כדי "להראות שהם יכולים".

קטאר? תמיכתה בחמאס נובעת מאידיאולוגיה: "מאז 1961, שייח' יוסף קרדאוי (אחים מוסלמים) שכנע את האמיר להיות 'מרדני כלפי חוץ'". קטאר מממנת את שני הצדדים – כולל קרן קלינטון וטראמפ (650 מיליון דולר). "היא משמנת את ימין ומשמאל: אתה צודק, קח כסף".

טראמפ? "השפעה אדירה". הוא "גיימצ'יינג'ר" – הסכמי הגנה לקטאר, לחץ על מתווכות. "לא נשיאים אחרים היו מצליחים; טראמפ במיטבו העסקי".

חמולות פלסטיניות: הפתרון הביולוגי

קידר מציע פתרון מקורי: חיזוק חמולות פלסטיניות נגד חמאס והרשות. "חמולות – גורם ביולוגי, לא אידיאולוגי. האח גובר על הסוציאליזם". הוא מדבר על "אמירות חברון" שהכריזה עצמאות. סכנת מדינה פלסטינית? "הם כבר מרגישים מדינה – עם הכרה אירופית".

קידר מסיים באופטימיות זהירה: "אחרי 7 באוקטובר, התעוררנו. היום הימין מנצח בבחירות". הפתרון? "ישראל חזקה, מאוחדת, אחוזת חרב – תקבל שלום זמני. אם חזקה לתמיד – שלום זמני לתמיד".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. ניצחון של אותה הממשלה שהלכה על אסטרטגיית "חיזוק החמאס" והביאה את שבעה באוקטובר – זה לא משהו אופטימי…

    1. מצטער. אתה עושה סלט בין שני דברים ואני מקווה שזה בתום לב.
      מדיניות של חיזוק החאמס והגעת מתקפת ה 7 לאוק' הם שני אירועים שונים שאינם קשורים.
      תפקידו של מדינאי להתוות מדיניות אשר הוא לדעתו הטובה ביותר במסגרת התמרונים על לוח השחמט שהוא חייב לבצע, ואילו הצבא תפקידו לשמור על הגבולות, ושמירה תקנית על הגבולות היתה מונעת את המתקפה למרות מדיניות של חיזוק החמאס.
      לידיעתך, גם היום יש הסבורים שיש להמשיך במדיניות של שימור החמאס בתור קמיע נגד הקמת מדינה פלסטינאצית אשר השלכותיה יהיו לא כמו אוק' 7 אלא פוטנציאל לחיסול המדינה (וימני אמיתי אמור להבין את זה אם אין לו ענין לנגח את נתניהו עם סיפור "חיזוק החמאס")

  2. טעות חמורה של מוטי.
    הפתרון הזה יחזיר אותנו לימי החמולות של טרום מדינה, כדאי לזכור שהיו אז פרעות ללא הרף, הבולטת תרפ"ט בידי חמולת ג'עברי בחברון.
    הפתרון היחיד הוא גירוש של רובם הגדול אם לא כולם.
    זה נכון ביטחונית
    נכון מוסרית
    נכון בציווי התורה לא להשאיר מי שיהיה "לצנינים בעינינו ושכים בצדינו"