מה עושים עם הר הדרוזים?

אין חולקים על כך שאם דרוזים במקום כלשהו נקלעים למצוקה, ואחינו הדרוזים הישראלים מבקשים סיוע – על ישראל לחוש לעזרתם. עם קום המדינה החליטו הדרוזים בישראל לקשור את גורלם במדינה. נאמנותם היא ללא סייג ומתבטאת בתחומים רבים; הבולט ביניהם הוא מספר האבידות שעדה זו ספגה במלחמות ישראל.

לפני חודשים אחדים התנפלו מיליציות (כנופיות) של בדואים על יישובי דרוזים בדרום סוריה, ערכו בהם פרעות ורצחו רבים. העדה הדרוזית בישראל נסערה ודרשה מעורבות ישראלית להצלת הדרוזים בסוריה – וישראל נענתה. מאורעות אלה שינו לחלוטין את מעמדה של העדה הדרוזית בסוריה ומחייבים אותה בסידורים שיבטיחו את ביטחונם ושלומם של הדרוזים.

שומה עליהם לקבוע הסדרים מסוימים שיבטיחו את ביטחונם ושלומם. ראשית לכל – על ראשי העדה הדרוזית בג'בל דרוז לתחום במדויק את גבולות המחוז שלהם. זה יכול לחפוף את גבולות המחוז כפי שהיה בזמן השלטון הסורי, אך ייתכן וירצו, מסיבות ביטחון, להכניס שינויים מסוימים. על ראשי העדה להודיע לממשלה בדמשק מהם גבולות המחוז, ולהבהיר שכך יהיה ושאין מקום לשינויים.

כמו כן, כדאי שראשי העדה יודיעו לממשלה בדמשק שיש בדעתם להנהיג כמה סידורים במחוזם (ג'בל דרוז) המתחייבים כדי לשמור על ביטחונם, אך אין בדעתם להכריז על עצמאות או לפרוש מסוריה. הם רואים עצמם כחלק מן המדינה הסורית, כמו עד עתה. אם יש בתחום מחוז ג'בל דרוז יישובים לא-דרוזים – עליהם לפנות את יישוביהם ולצאת תוך פרק זמן קצר שייקבע (נאמר, חודש), ולצאת מגבולות המחוז.

במקביל יפנו ראשי העדה בג'בל דרוז לכל יישובי הדרוזים שמחוץ למחוז – ויש כמה וכמה כפרים כאלה בסביבות דמשק – ויזמינו אותם לפנות את יישוביהם ולבוא להתנחל בתוך המחוז הדרוזי, זאת מתוך דאגה לשלומם ולביטחונם. דומה שבמאמץ מנהלי לא רב, אפשר יהיה להסדיר חילופין בין יישוב שיצא מן המחוז הדרוזי לבין יישוב שייכנס לתוכו: משק (בית, קרקע, רכוש אחר) תמורת משק. הדבר יפחית הרבה את סבל העקורים משני הצדדים.

המחוז הדרוזי

ריכוז כל האוכלוסייה הדרוזית במחוז ג'בל דרוז יגדיל מאוד את ביטחונה במדינה הסורית השסועה והפרועה. לממשלה הסורית המרכזית בדמשק תישמר הזכות, כמו בוודאי בשנים עברו, למנות מינויים שונים במחוז – למשל מושל מחוז ומשרות נוספות.

ההבדל הפעם הוא שכל מינוי כזה יוכל להיעשות רק מקרב הדרוזים, תושבי ג'בל דרוז. שום אדם שאינו דרוזי ואינו תושב המחוז לא יוכל לקבל מינוי כלשהו. זאת ועוד – כל מינוי כזה שייעשה על ידי הממשלה המרכזית בדמשק יהיה זקוק להסכמת ראשי העדה הדרוזית ולאישורם.

תושבי המחוז יוכלו לקיים קשרים סדירים – קשרי מסחר ואחרים – עם כל מי שירצו מחוץ למחוז, מכל רחבי סוריה כמו גם עם ישראל. יסלל כביש שיוביל מא-סוויידא, בירת ג'בל דרוז, לרמת הגולן הישראלית, כדי להקל על קשרים אלה. ביטחון הכביש יוטל על הכוחות החמושים הדרוזים (ראה להלן) או על צה"ל – הכל לפי העניין וטיב הגזרה.

יהיה צורך לבנות בג'בל דרוז מערכת רפואית מספיקה. קרוב לוודאי שיהיה צורך בסיוע ישראלי בעניין זה. אם יהיה צורך בשיגור סגל רפואי ישראלי לאורך זמן רב, רצוי, אם אפשר, שיהיו אלה דרוזים ישראלים.

ולעניין הביטחון – הדרוזים ידועים בעוז רוחם ובאומץ לבם. קרוב לוודאי שבניית כוחם הצבאי תוכל להיעשות בקלות יחסית. ייתכן מאוד שכבר קיים בג'בל דרוז כוח חמוש כזה או אחר. מכל מקום, מומלץ שהכוח הצבאי ייבנה על בסיס של הגנה מרחבית: כל יישוב, כפר או שכונה יגייסו מקרב התושבים המקומיים את אלה המסוגלים להילחם, יאמנו אותם ויציידו אותם בנשק המתאים.

מינוי לקצינים ולמפקדי יחידות צריך להיעשות מקרב המתאימים לכך – תחילה על ידי ראשי העדה, ובמשך הזמן על ידי מערכת הפיקוד ההיררכית שתיווצר עם הצטברות הניסיון. ייתכן מאוד שלפחות בשלבים הראשונים יהיה צורך בסיוע ישראלי. רצוי שקציני צה"ל שישלחו לצורך הדרכה וסיוע צבאי אחר יהיו דרוזים ישראלים. לא חסרים בצה"ל קצינים דרוזים מעולים בכל הדרגות.

בנוסף, יהיה צורך לערוך הערכות מצב יסודית כדי להחליט באילו סוגי נשק לצייד כוח זה. לפי מספר המגוייסים, צריך יהיה להחליט אם להקים יחידות של נשק כבד: תותחנים, שריון, הנדסה, כטב"מים וכיוצא באלה.

לכאורה, אפשר יהיה לתת לכוח הדרוזי בג'בל דרוז מדים, סמלים, סימני דרגה וספרור יחידות כמקובל בצבא הסורי, ואף להודיע על כך לממשלה המרכזית בדמשק. כוח דרוזי זה (חטיבה – בריגדה או אוגדה – דיוויזיה) יכול להיחשב לכאורה כחלק מן הצבא הסורי, אך יחידה זו תשרת רק בג'בל דרוז. ישרתו בה רק דרוזים בכל הדרגות, ואף כוח צבאי (או משטרתי) אחר לא יורשה להיכנס לאזור.

רוב המגוייסים יוכלו לחזור לחייהם הרגילים בתום תקופת אימוניהם. מספר משרתי הקבע ייקבע לפי הצורך. הארגון והשירות יהיו דומים מאוד לשיטת המילואים אצלנו. אפשר להניח שהסדרת ענייני הביטחון של ג'בל דרוז ברוח זו תימנע את הישנות ההתנפלויות ומעשי הטבח שאירעו זה לא מכבר. חזקה על הדרוזים שידעו ללחום היטב ולהגן על עצמם.

אם הייתה סוריה מדינה מתוקנת – ייתכן שלא היה צורך בהסדרים אלה כדי להגן על העדה הדרוזית. אך סוריה איננה מדינה מתוקנת. פרעות ומעשי טבח נערכו גם בבני העדה העלווית, וגם בני העדה הכורדית חשים בחוסר ביטחון ומחפשים הגנה. בראש המדינה הסורית עומד עתה טרוריסט, רוצח, ג'יהאדיסט קנאי – ובשעה זו אין לדעת לאן מועדות פניה של מדינה זו.

ד״ר משה יגר הוא דיפלומט לשעבר, היסטוריון חוקר וסופר