"הפטיש הכתום סידר את המזרח התיכון"

העיתונאי והפובליציסט הוותיק אמנון לורד, התארח לשיחת עומק מרתקת עם שניאור ובר באולפן "כור ההיתוך" על המלחמה מלחמה – מהשבעה באוקטובר, קריסת הציר האיראני ועד להסכם הפסקת האש, על ההתעמרות של מערכת המשפט בנתניהו והעיוות של העיתונות בישראל, וגם: מאחורי הקלעים של ספרו החדש "זרוק אותו לוואדי".

"הצלחנו לחלץ את כולם – זה הישג גדול"

לורד פותח בהערכה של תוצאות המלחמה. "כן, אני חושב שניצחנו", הוא אומר, אך מוסיף מיד: "לא הגענו לניצחון מוחלט". חמאס, לדבריו, איבד את יכולת התקיפה שלו בתוך ישראל ואינו מסוגל עוד לפגוע בכוחות צה"ל באופן משמעותי. "הוא עוסק בהוצאות המוניות להורג – כמו כל משטר טרור טוטליטרי… על כך לא תראה הפגנות באוניברסיטת קולומביה או בהרווארד".

הישג מרכזי, לדבריו, הוא החזרת כל החטופים החיים. "הצלחנו לשלוט בכ-60% משטח עזה כשהפסקת האש הוכרזה – וזה ניצחון". לורד מספר כי בתחילת המלחמה חשב שהשמדת חמאס תהיה מהירה יותר אך לא האמין שהחטופים יחולצו אי פעם. ההצלחה, לדבריו, נבעה ממכבש לחצים בינלאומי – בעיקר מצד טראמפ, קטר וטורקיה – על רקע קריסת איראן והגרעין שלה.

לורד מדגיש את ההקשר הרחב: עזה היא רק אחת הזירות. "הייתה טבעת חנק של זרועות איראן – חיזבאללה, סוריה, החות'ים. ההישגים בלתי רגילים: ביטחון הפנים ביהודה ושומרון, קריסת חיזבאללה ואיראן". לורד שגם בעזה התרחש שינוי ניכר של המצב. לדבריו עזה כיום עברה תהליך של "סומליזציה" – כנופיות טרור ששולטות באוכלוסייה באיומי נשק אך לא כשלטון מובנה.

טראמפ, נתניהו וה"פטיש הכתום"

השיחה מתמקדת בהסכם "עשרים הנקודות" של טראמפ. לורד סבור כי התקיפה בקטאר הייתה "הכישלון המוצלח ביותר" ודוחה את הטענות ש"יכולנו להשיג את זה לפני שנה": "חמאס היה חזק יותר אז – יותר רקטות, מנהרות, לוחמים". הלחץ הצבאי, קריסת איראן ותיווך טורקי-קטארי כפו על חמאס לוותר.

לורד משבח את טראמפ: "הוא הפך ל'פטיש הכתום' – סידר את המזרח התיכון". הוא משווה את האווירה לביקור סאדאת ב-77 או מבצע אנטבה: "קתרזיס, התרוממות רוח". עם זאת, הוא מבקר את טראמפ על התייצבותו "באמצע" בין ישראל לטורקיה: "זה מצב לא בריא".

נתניהו עצמו זוכה להערכה כ"אסטרטג מהמעלה הראשונה". "הוא ניהל מערכה מורכבת תחת לחצים, כמו גולדה מאיר ביום כיפור", אומר לורד. "נתניהו עמד בלחצים אמריקאיים – אף מנהיג אחר לא היה מצליח".

השיחה נוגעת באחריות לשבעה באוקטובר. לורד טוען כי היה "פער מודיעיני": ראש השב"כ, ראש אמ"ן והרמטכ"ל החזיקו במידע מכריע יומיים-שלושה לפני – אך לא הניחו אותו על שולחן נתניהו. "זה לא הוסתר, אבל לא הופנה לתשומת ליבו", הוא אומר. הוא משווה לקונספציה של 73': "הייתה תפיסה כוללת שחמאס לא יתקוף".

לורד מבקר את "אחים לנשק" ואת ההפגנות: "האויב תפס אותנו בחולשה". הוא דורש ועדת חקירה ממלכתית, מורכבת בהסכמה פוליטית (קואליציה-אופוזיציה), עם סמכויות מלאות: "לחקור את הצד המודיעיני, המדיני והמבצעי – לא את כל המלחמה, כי אין סוף".

השורשים הסטליניסטיים של השמאל

השיחה מסתיימת בספרו החדש של לורד, "זרוק אותו לואדי" – רומן מבוסס היסטוריה שיצא לפני המלחמה. הגיבור, עיתונאי בשם אסי שינברט שחוקר את עבר קיבוצו ומגלה את השורשים הסטליניסטיים של השמאל: "פילוגים בשנות ה-50 וזריקת חברים על 'סטייה שמאלנית' לקומוניזם".

לורד רואה קשר בין הדברים לפילוג בעם בימינו: הוא מספר על חוויותיו האישיות כקיבוצניק ש"עזב את השמאל" ומבקר תופעות עכשוויות שבהן "מזמינים אותך ל'בירור' כמו פעם, על 'בגידה'". הספר, לדבריו, "לא מתנצל – נותן יד חופשית".

לגבי העתיד, לורד אופטימי: "השיקום התבצע תוך כדי המלחמה. חילוף משמרות בצבא – יש אלופים כמו ברק חירם ויניב עשור שמוכנים לשאת בעול". את השיחה מסיים לורד בקריאה לאחדות, ומתוך כאן טוען כי "עדיף קואליציה עם מרכז (כמו גנץ) על 'ימין על מלא'".

פודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.