יועז הנדל מבזה את ההקרבה של המילואימניקים

בשבוע שעבר השיק פוליטיקאי העבר יועז הנדל (סא"ל במיל.) את מפלגת "המילואימניקים" החדשה שלו. הנדל, לוחם ומפקד מוערך, הביא את השימוש הציני שעושים גורמים פוליטיים במעמד אנשי המילואים לטובתם וליוקרתם האישית ולשפל חדש.

כקצין מילואים שעשה שירות של מאות ימים במלחמה, מצאתי את עצמי מזועזע לנוכח ההצהרה הזאת שלו, כשבתחילה היה קשה אפילו להסביר מדוע היא מעוררת בי כל-כך הרבה כעס. הרגשתי, וכך אני סבור שגם רבים אחרים, שחיללו את השירות שלי. מאות ימי המילואים שלי ושל חבריי, ההקרבה שלנו, ההקרבה של משפחותינו הפכו למותג פוליטי זול וחלול.

עד כה הפכו בצדק רב בוגרי המלחמה לסמל ומופת בחברה הישראלית, אשר ייטב כמובן אם רבים מהם יכנסו לחיים הציבוריים ויפיחו רוח רעננה במסדרונות השלטון והשררה. אבל עצם הקמתה של תנועה פוליטית שמנכסת בשמה את כלל אנשי המילואים, פוגעת בהם פגיעה קשה ומזמנת אף חיכוכים ופלגנות בקרב ציבור המשרתים.

נניח בצד את הניחוח הסמכותני שעולה מעצם הרעיון של התאגדות פוליטית של אנשי צבא, ואת הצעות החוק שהנדל כבר מדבר עליהן, שכוללות שלילת זכות הצבעה מאוכלוסיות מסוימות, הבעיה שאני רוצה להדגיש כאן היא אחרת.

מה אמורים לחשוב אותם אנשי מילואים אשר אינם מסכימים עם הנדל ומפלגתו? כיצד עליהם להגיב לדבריו כאשר הוא מדבר בשמם? וחמור מכך, מה יקרה כאשר יאלצו חברי הסיעה הטרייה (במידה ותיכנס למשכן) להכריע בסוגיות הרות גורל של מדיניות חוץ ופנים בניגוד לעמדתם של קבוצות מילואימניקים שונות. נדמה שאנו עומדים בפני השחתה (או הזניה) מוחלטת של מעמד אנשי המילואים.

כאן המקום לציין כי לאורך המלחמה קמו תנועות אזרחיות לא מעטות אשר נושאות את דגל המילואימניקים ואף קוראות לעצמן בשם דומה, אך מה שתנועה אזרחית התנדבותית יכולה להרשות לעצמה, לא יכולה מפלגה פוליטית שמועמדת לכנסת ישראל. תנועות אלו רואות עצמן כמי שמקדמות סדר יום עבור אנשי המילואים, אך אף לא אחת מהן הרהיבה עוז לקרוא לעצמה פשוט "המילואימניקים".

זהו למעשה אחד ההבדלים הבולטים בין "המילואימניקים" ובין שמות אחרים של מפלגות הווה ועבר שניסו לנכס לעצמן אוכלוסיות שלמות: הגמלאים, הציונות הדתית או יהדות התורה. הקבוצות האחרות הן בהגדרה מגזריות, ולא אמורות לשקף קונצנזוס לאומי. הצבא אמור להיות מחוץ לפוליטיקה, ואסור לערב בתוכו פוליטיקה, והדבר נכון גם לכיוון השני – הפוליטיקה אמורה לשמור את עצמה מחוץ לצבא. הקמת מפלגת המילואימניקים עושה בדיוק את הדבר הזה, והופכת את המכנה המשותף, הציוני, הקיומי הבסיסי של כולנו לעוד מופע פוליטי של אדם עם שגעון גדלות.

במובן הזה, מדובר במעשה לא מאוד שונה מזה של "אחים לנשק". התאגדות פוליטית של משרתים במילואים שנועדה לקדם מטרות פוליטיות, זו תופעה פסולה כשלעצמה, בלי קשר לסוגיית הסרבנות. ולכן הנדל מעורר בי זעם רב כל-כך.

אם גורמים אחרים במערכת הפוליטית היו מקימים מפלגות "מילואימניקים", היה הנדל עצמו מזדעק על הרמייה והזילות שהן מביאות אל קודש הקודשים של יחסי עם ומדינה בישראל. אלא שנראה שהוא רואה את עצמו כמייצג "האותנטי" של אנשי המילואים ולכן עבורו הכול מותר.

מוטב שהנדל ואנשיו יניחו לאנשי המילואים ויקראו לעצמם בשם פחות יומרני. אפילו מילה כמו ״המשרתים״ עדיפה על זה. מי שרוצה להקים מפלגה שכל חבריה הם אנשי מילואים, או שנועדה לקדם סדר יום שמיטיב עם אנשי המילואים, רשאי כמובן לעשות זאת.

אבל, למען האחדות, כמו הנדל אוהב שאומרים, אל תיקחו לנו את "המילואימניקים".