איראן מחדשת את כוחה. החדשות הטובות: המערב עוד יכול לנצח
מאז מלחמת 12 הימים זוכה איראן למעט מאוד תשומת לב עולמית אך האיום שהיא מציבה כעת הולך וגדל משמעותית. בעוד שהעולם מפנה את המיקוד למשברים אחרים, איראן מאיצה במהירות ובאגרסיביות את ייצור הטילים הבליסטיים שלה. המשטר האיראני מכריז בגאווה על ייצור כמויות עצומות של טילים, הרחבת פסי ייצור, ומתפאר בגלוי בארסנל ההולך וגדל שלו. איראן אינה מסתירה את ההתפתחויות הללו; היא מתהדרת בהן. המשטר, על אף בצורת קשה, מנסה ליצור תדמית של עוצמה, חוסן ונחישות.
"כוח הטילים של איראן כיום עולה בהרבה על זה שהיה לפני מלחמת 12 הימים," הצהיר לאחרונה שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י. דבריו זכו לחיזוק מצד שר ההגנה, תת־אלוף עזיז נאסירזאדה, שטען כי התעשייה הביטחונית לא רק התאוששה מהלחצים של המלחמה, אלא אף צמחה באופן דרמטי. "תעשיית הביטחון האיראנית השתפרה הן בכמות הן באיכות לעומת התקופה שלפני מלחמת 12 הימים שישראל כפתה עלינו ביוני," אמר, והוסיף כי טילים חדשים יורדים מפסי הייצור מהר יותר מאי פעם. נראה כי הממשלה סבורה שהיא על הגל ולהוטה להראות זאת.
פוליטיקאים ופרשנים מסוימים עשויים לפטור את ההצהרות הללו כאילו איראן רק מבקשת להפחיד את אויביה, למנוע תקיפות ולשמר השפעה אזורית. עם זאת במציאות ייצור הטילים של איראן מיועד ככל הנראה לשוב ולנהל מלחמה ישירה או באמצעות שלוחותיה. למשטר יש היסטוריה מתועדת של ירי טילים על בסיסי צבא אמריקאים, על מטרות בעיראק, על ישראל, ואף של שיגור טילים לעבר קטאר. איראן גם סיפקה טילים בליסטיים לגורמים מיליטנטיים כמו החות'ים בתימן, וכמו כן היא מספקת טכנולוגיית טילים ומל"טים לרוסיה לשימוש נגד אוקראינה. שלוחותיה של איראן שיגרו טילים לעבר שדות תעופה אזרחיים, כלי שיט מסחריים, ערים ותשתיות ברחבי האזור. כל מי שמפרש את הצטברות הכוח הזו כ"פעולה הגנתית" מתעלם מעשורים של ראיות שאומרות ההיפך.
בנוסף איראן מתרברבת כי טיליה מסוגלים לפגוע בערים אמריקאיות, בבירות אירופאיות, ובמטרות ברחבי המזרח התיכון. בכירים איראניים ממשיכים להדגיש את רצונם למחוק את ישראל. איראן רואה ככל הנראה בפיתוח הטילים אבן יסוד באסטרטגיה שנועדה לפצות על חולשותיה הצבאיות הקונבנציונליות. ומה אם איראן תצייד אחד מהטילים הללו בראש נפץ גרעיני? חלון ההזדמנויות להגבלת היכולות של איראן עשוי להיסגר במהירות. אחר שממשל טראמפ השמיד שלושה ממפעלי הגרעין של איראן ארה"ב הייתה צריכה לאפשר לישראל להמשיך לפעול כפי שרצתה: ראש הממשלה נתניהו יודע מה הוא עושה.
על המערב לנהוג בחכמה ולהחזיר את האופציה הצבאית לשולחן: להבהיר לאיראן שהמשך הרחבת הטילים, האיומים וההפצה יגררו תגובה ישירה ונחרצת. האופציה הזו כוללת איתור של מתקנים המעורבים בפיתוח, בהרכבה, בבדיקה ובחלוקה של טילים בליסטיים.
השלב השני צריך לכלול סנקציות מקיפות ובלתי מתפשרות. כל אדם, תאגיד, בנק זר או גוף ממשלתי המעורב בסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן צריך להיות נתון תחת סנקציות ללא דיחוי. בין אלה צריכים להימנות גם ספקי חומרי הגלם, רשתות התחבורה, חברות הקש והמוסדות הפיננסיים המסייעים לאיראן לעקוף את מגבלותיה. יש לאכוף את הסנקציות בענישה חמורה דיה כדי להרתיע אחרים מלסייע לאיראן, ולכלול הקפאת נכסים בחו"ל, איסור גישה למערכות בנקאיות גלובליות והטלת מגבלות סחר מלאות על כל חברה או מדינה המסייעת לתוכנית הטילים של איראן.
ייתכן שנקודת הלחץ הכלכלית החשובה ביותר היא ניתוק או הגבלה קשה של מכירות הנפט של איראן, כדי לשתק את יכולתה לקיים ייצור טילים מהיר. משמעות הדבר היא הפעלת לחץ דיפלומטי כבד על רוכשות הנפט העיקריות של איראן כדי לעצור את הייבוא. כל חבית נפט איראנית שנמכרת מממנת ישירות רכיבי טילים, משלוחי נשק לארגוני פרוקסי, נחילי כטב"מים ופעולות חתרניות ברחבי האזור.
הטילים של איראן אינם נשארים בתוך גבולות המדינה. הם מופצים לארגונים מיליטנטיים הפועלים הרחק משטחה של איראן ומרחיבים את טווח ההשפעה של טהרן. אם המערב רציני לגבי עצירת התרחבות הטילים של איראן, פירוק מעגלי הטילים הללו חייב להיות חלק מהאסטרטגיה. כל משלוח שיורט מעכב את שאיפותיה של טהרן ומחליש את יכולתה להקרין איומים.
ארסנל הטילים של איראן היה גדול כבר עוד לפני מלחמת 12 הימים, אך כעת הוא גדול בהרבה, מתקדם יותר וגדל במהירות חסרת תקדים. ביטחון המשטר ותוקפנותו עולים במקביל לעלייה ביכולות הייצור שלו. חשוב לפעול לפני שהטילים של איראן ישנו את המערכת הגיאופוליטית בדרכים שעשויות להיות קשות מאוד להפיכה. עצירת התרחבות זו מחייבת שילוב של אופציה צבאית אמינה עם סנקציות חמורות, עצירת תעשיית הנפט של המשטר והתמקדות בכל חוליה ברשת ההפצה שלה. אסור לאפשר לאיראן להפוך לחזקה, מסוכנת ונועזת יותר. הסיכונים על השולחן בינלאומיים ונוגעים לכל מדינה התלויה בעולם חופשי ובטוח.
ד"ר מג'יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה, מומחה למדיניות חוץ אמריקאית ולמזרח התיכון.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו לראשונה בעברית.
