יש דרך אחרת לסיים את הסיפור בעזה

תא"ל במיל' ד"ר אפרים לאור, שהיה מח"ט 7 ומפקד באגף המבצעים של צה"ל, טוען כי הסאגה המתמשכת ברצועת עזה יכולה וצריכה להסתיים אחרת ואפילו יכולה להניב רווח כלכלי.

האם אתה שבע רצון מהלחימה בעזה?

"בלחימה צריך לנצח, לא להיות שבע רצון. בשנתיים האחרונות מדינת ישראל עם אותה הנהגה, עם אותו צבא, עם אותם מפקדים וכמובן, עם גרף למידה משובח מאוד, נלחמת בכמה זירות. בלבנון, בסוריה, באיראן, במפרציות ובעוד מקומות שבהם היא נלחמת אחרת. אנחנו מבינים את הכל – אנחנו לא מיישמים".

אין בלתי מעורבים בעזה

"אין בלתי מעורבים בקווי עימות", אומר לאור.  "בלתי מעורבים בורחים מזירת עימות, מהמקומות ששם מתרחשת הקונפרונטציה, ההתנגשות.

מי שנשאר, לא משנה באיזה גיל הוא ולא משנה מהי הסיבה ולא משנה אם הכריחו אותו או שהוא בחר (ובעזה הרוב בחרו) – אינו בלתי מעורב. גם תינוקות. יש אחריות לכל אדם, גם להורים שלהם ולאפוטרופוסים שלהם – העולם זה לא האפוטרופוס הכללי. להורים שלהם לא אכפת, איך אני יודע שלא אכפת להם? כי אני רואה את חומרי הלימוד של הילדים האלה בכיתות הנמוכות, את מה ששותלים להם במוח. זה לא להיות בלתי מעורב, אלא להיות מעורב בריבוע".

ככה לא נלחמים

ללאור ביקורת חריפה על שיטת הלחימה של צה"ל בעזה. "הישראלים הצליחו להמציא לעצמם המצאות שאין כמותן, כמו "הקש בגג" ועוד כל מיני "הקשים", ככה לא נלחמים. בתורת המלחמה שהיא כבר די יציבה במשך 5000 שנים, יש קבוצה של עקרונות. מה שאנחנו עושים לא דומה לשום עיקרון לחימה ומלחמה. אבל במקומות אחרים כן עשינו כך, כלומר זה לא שלא יודעים בישראל איך נלחמים. אני לא מדבר על מפקדי השדה ולא מדבר על הלוחמים. אני לא מצליח להיזכר שהייתה למישהו מתישהו סבלנות כמו שיש לנו כלפי האויבים שלנו בעזה. בנוסף אנחנו מספקים לאויב את כל עורקי החיים ואין דוגמה כזאת בעולם".

כיצד עלינו להתנהל בעזה?

"לא מזינים אויב. אתה לא מספק לו תחמושת, לא מספק לו חומרי לחימה, לא מספק לו טרקטורים, לא משאיר טרקטורים וטנדרים בשטח. אם במקרה פספסנו משהו ומצאנו מיכל דלק או כוחותינו מצאו מיכל דלק – לפוצץ אותו, אם מצאו מחסן מזון –

להשמיד אותו, אם מצאו בית חולים שהוא בעצם מוצב לחימה אז לא מכנים אותו בית חולים. בית חולים הוא בית של חולים ואלה שמרפאים אותם. זה לא מוצב צבאי. אגב, שאף אחד שלא יתלהב שהורסים בניינים, אלו בניינים לא הוקמו על ידי העזתים ולא ישוקמו על ידי העזתים. אם היה רוצח סדרתי בדלת ממול היית מטפחת אותו, מאכילה אותו, סועדת אותו בחוליו? ב-2005 אף אחד לא התנתק מכלום חוץ מזה שהעבירו יהודים ממקום למקום, לא ניתקו כלום. אני סבור שצריך היה לעשות את זה מזמן – קל וחומר משבת שמיני עצרת. הכל מנותק: חשמל, מים, גז, גם אם הביוב יזרום".

צה"ל הוא צבא לא מוסרי

"הדרך שבה נהגנו בלחימה בעזה היא לא מוסרית. לא מוסרית כלפי החיילים שלנו, כלפי המדינה. אין המצאה כזאת. אין מלחמה שאין בה שבויים מכל הצדדים – פעם בכמה זמן עושים החלפות. אף אחד לא עשה את מה שנעשה פה ואף אחד שלא יסתתר מאחורי

מוסר. גם במשפחה שלי יש קורבן של מה שהיה בבארי, אני אומר את זה לא כמי שמסתכל על העניין במבט עיוני אקדמי ממגדל

השן".

האם הרשות הפלסטינית שונה מחמאס?

"לא, ההבדל הוא רק לגבי אלה שאינם מוסלמים. אני מכיר אותם היטב, קראתי את הקוראן, לא במקור כי אני לא דובר ערבית. אין הבדל בין סונים, בין שיעים, לא אבו מאזן ולא סינוואר. אין שום הבדל

בשאיפות שלהם, ברצונות שלהם, בחלומות שלהם, בחינוך שהם נותנים לילדים ולנכדים שלהם. לא תמצאי סדק".

מה השאיפה שלך לגבי האזור שמסביבנו?

"היחסים שאני רוצה זה כמו מה שהיה במשך 50 שנים בגבול עם סוריה, היה שקט, מקסימום איזה פגז היה זולג או איזשהו מסתנן. מדוע היה שקט? כי בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים הם נכשלו במתקפה שלהם, למרות התנאים המעולים שהם רק יכולים היו לחלום עליהם. צה"ל פלש וזה נצרב ב-DNA של אסד וגם בזרע שהעביר לבנו – הם לא העזו. אני רוצה גבול סגור – לא עובדים, לא מים, לא חשמל, מקסימום שלושה ארגזי תפוחים וכמה סטודנטים. לגבי עזה – גם את זה לא, כלום".

מה לגבי התלות של ישראל בארצות הברית?

"ישראל היא מדינה עשירה, מפוצצת בכסף, מעבר לכל הפרמטרים

הכלכליים השוטפים, יש לה רזרבות של מאות מיליארד דולר. ישראל צריכה לייצר יותר תחמושת, יותר נשק, יותר מלאי. כך צריכה לנהוג מדינה שהיא חפצת חיים ויש לנו מספיק משאבים כדי לממן את זה. האמריקאים אף פעם לא נתנו לנו לנצח, ככה היה במבצע סיני, הם גירשו אותנו מסיני והבטיחו ביטחונות – לא קרה. במלחמת ששת הימים לא נתנו לנו, במלחמת יום כיפור לא נתנו לנו, במלחמת לבנון הראשונה לא נתנו לנו. אמריקה כל השנים לא נותנת לנו

לנצח כי אפשר להיות מעורבת ומתווכת ולהרוויח מכל הכיוונים רק אם יש תיקו. אם יש תיקו אז אפשר לתת לנו שלושה מיליארד דולר לנשק ולמצרים שלושה מיליארד דולר לנשק".

מה התכנית שלך לגבי רצועת עזה?

"בצד אחד יש את המזרח הרחוק שמייצר הרבה מאוד סחורות, חומרים, חומרי גלם – בראש הודו, המדינה הכי מאוכלסת

בעולם וגם צרכנית גדולה מאוד. ואיתה גם חלקים בסין, וייטנאם, מלזיה, אינדונזיה, הפיליפינים ועוד. בצד השני יש את כל מדינות אירופה וחלקים באפריקה. לסחורות יש נפחים, כמויות ומשקלים ששום תעבורה אווירית ולא רכבות עוזרות – בסוף צריך אוניות. הרעיון הוא להקים נתיב של תשתיות באורך אלפי קילומטרים, כולל מסילות ברזל ואוטוסטרדות רב נתיביות. לאורך כל הדבר מקימים שדות תעופה וערים בשביל האנשים שיבנו ויתחזקו ולתחזק את הדברים האלה.

המשקלים והכמויות מחייבים תובלה ימית,

ראש גשר – נמל, ולנמל צריך להיות עורף נמל. עורף הנמל

יכול להיות באחת משני מקומות: בין אשדוד לאשקלון או בין אשקלון

לעיר עזה, וזה יהיה מרחב של עשרות קילומטרים שכולו יהיה בבניה, בבעלות, בהשקעה ובאינטרס של אירופה, המפרציות, הודו והמזרח הרחוק. את כל תת הקרקע אפשר יהיה לנצל לאחסון חומרים מסוכנים ולצינורות".

יש תכלית

"המלחמה היא בין עם לבין מי שלא עם, היא לא בין ארגונים, היא לא בין צה"ל וחמאס. אצלם העם מתגייס, אצלנו זה אפילו לא עשירית.

צריך לרתום את כולם להבין שישראל היא מעצמה אזורית. צריך להשביח את האכזריות, בלי אכזריות אי אפשר להיות מנהל גדול. במשפחה של אבא שלי היו שבעה עשר אנשים, כולם מלבדו הושמדו, מי שעבד במשק של סבא שלי השמיד את המשפחה ושרף את הבית. אבא שלי היה טנקיסט, הוא נלחם בקרב קורסק, הוא הגן על מוסקבה, נפצע קשה מאוד ו"משך" את הפציעה עד מותו. אני

זכיתי להיות חייל של עמי, עם ישראל, במדינתי, מדינת ישראל. יש תכלית למה שאני עושה, אין תכלית למה שאבא שלי עשה. מדינת ישראל משגשגת, היא נהדרת, ומעולם לא היה טוב ליהודים כמו עכשיו".