בחסות אידאולוגיה מנותקת והגבלות חסרות הגיון הסכם נפט ענק עם האמירויות מוטל כעת בספק
דו"ח מבקר המדינה לשנת 2025 חשף תמונה מדאיגה: במהלך מלחמת חרבות ברזל, נמצא משק הדלקים הישראלי בסיכון אסטרטגי ממשי. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה ההגבלות החמורות שהטיל המשרד להגנת הסביבה על חברת קצא"א (קו צינור אירופה אסיה) על קליטה ואחסון של נפט גולמי בנמל אילת. נפט זה נועד לשמש עתודה אסטרטגית לשימוש מדינת ישראל בעיתות משבר. האירוע סביב קצא"א אינו רק סוגיה סביבתית, אלא מקרה בוחן קלאסי להתנגשות בין מדיניות סביבתית צרה לבין צרכים אסטרטגיים וביטחוניים לאומיים.
הרקע: עסקת הנפט שסוכלה
מתקן קצא"א באילת תוכנן במקור לטפל בקיבולת של 30 מיליון טון נפט גולמי בשנה. בשנים האחרונות צומצמה במתקן הפעילות המסחרית בשנים האחרונות, אולם, בעקבות הסכמי אברהם, נחתם בשנת 2020 הסכם חשוב בין קצא"א לבין חברה בינלאומית בבעלות של גורמים פרטיים ואיחוד האמירויות. מטרת ההסכם הייתה הגדלת כמות הנפט השנתית שתעבור דרך הצינור בכמות של פחות מ-10 מיליון טון.
ההסכם, שהיה בעל פוטנציאל כלכלי ואסטרטגי רב, סוכל הלכה למעשה על ידי המשרד להגנת הסביבה דאז. המשרד, בהובלת השרה הקודמת, הטיל מגבלה נוקשה הקובעת כי הכמות המותרת לתפעול במתקן לא תעלה על שני מיליון טון נפט בשנה (6% מהקיבולת המתוכננת). הנימוק הרשמי: "אפס תוספת סיכון למפרץ אילת".
"אפס תוספת סיכון" – הצהרה שובת לב או כסות פסאודו-מקצועית?
הצהרת המדיניות של "אפס תוספת סיכון" היא אכן סיסמה קליטה לציבור, אך במקרה זה, נראה שהיא שימשה ככסות פסאודו-מקצועית לקידום אידיאולוגיה סביבתית צרה, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר האסטרטגי.
הנתונים מעידים כי הסיכון האמיתי לשונית האלמוגים באילת מגיע דווקא מן הצד הירדני. אילת קולטת בשנה ממוצעת כ-130 אוניות בלבד ומתוכן מספר בודד של מכליות. שכנינו הירדנים מרחיבים לעומת זאת את מתקני הנפט הגולמי שלהם שלהם לקיבולת של 20 מיליון טון בשנה על גבי מספר רציפים (לעומת רציף אחד בצד הישראלי, עובדה המקטינה סיכון). הנמל הירדני קולט בין 2,000-3,000 אניות משא וכ-200 מכליות בכל שנה, מספרים המגדילים את הסתברות לתקלות ודליפת נפט. יתר על כן, הירדנים מקדמים יוזמה להקמת קו צינור עיראק-עקבה, אשר מתוכנן להוביל כ-3 מיליון חביות נפט גולמי מדי יום. פגיעה אפשרית במכלית נפט במרחב הימי הירדני (כ-6 ק"מ מחוף אילת) עלולה ליצור כתם זיהום ברוחב של למעלה מ-20 ק"מ.
המסקנה ברורה: גם אם פעילות קצא"א תיסגר לחלוטין, הפחתת הסיכון לשונית האלמוגים תהיה אפסית בהינתן היקף הפעילות הרחב בנמל עקבה הסמוך.
דחיית עקרון "אפס סיכון"
במציאות, "אפס תוספת סיכון" היא מדיניות שלא יכולה לעמוד במבחן המציאות. אין ענף תעשייה, אנרגיה או תחבורה שפועל ב"אפס סיכון". נסגור את הכבישים? את מפעלי התעשייה הכימית?
ועדה מקצועית מטעם משרד ראש הממשלה, "ועדת ברקן", דחתה את עקרון "אפס תוספת סיכון" והנחתה את המשרד להגנת הסביבה לנסח דרישות מקצועיות שיאפשרו את תפקודה השוטף של קצא"א.
תגובת המשרד להגנת הסביבה הייתה הטלת שורה של תנאים מקדימים בדרגת חומרה אשר יצרו את הרושם שכל מטרתם היא לסכל ולאיין את החלטת הממשלה. אלה כוללים דרישה לסקרי סיכונים מופרזים, הכוללים אלפי הרצות של מודלים ממוחשבים לתרחישי דליפה, דרישה שמשמעותה עיכוב בלתי אפשרי וכן שורה של דרישות למתקני היבשה. כל זאת, כאשר הבקשה להגדלת נפח העיסוק אינה מחייבת הקמה או שינוי של מתקן קרקעי או ימי נוסף.
השאלה המקצועית המתבקשת: אם קיים סיכון לדליפת נפט, הוא קיים גם בכמות הדלק המשמעותית שנקלטה עד כה. מדוע לא נדרשו בדיקות אלו בעבר, בבחינת דין פרוטה כדין מאה?
סיכום והמלצה: הנפט חייב לעבור, והסיכונים – לניהול
סוגיית קצא"א אינה עניין של מאבק מעורפל "למען האקלים" ו-"אפס תוספת סיכון", אלא דוגמה מובהקת שבה הדרג המקצועי מנסה להכתיב מדיניות אסטרטגית, תוך פגיעה בחוסן האנרגטי והביטחוני של המדינה.
ועדת ברקן קבעה באופן חד משמעי: יש לנהל סיכונים תוך התחשבות בהסתברות להתממשותם ובתועלת הלאומית הצפויה מהפעילות. לא ייתכן כי לאחר שהמדינה נותנת גושפנקה להסכם אסטרטגי, יוטלו עליו דרישות מקצועיות שכל תכליתן היא לאיין את ההחלטה ולפגוע בביטחון האנרגטי של ישראל.
על המשרד להגנת הסביבה מוטלת החובה להטיל את מלוא הדרישות המקצועיות המחמירות ביותר על חברת קצא"א, (כגון הדרישה המוצדקת להקמת חסימות ימיות בסיב כל מכלית המגיעה לאילת, פעולה שאינה נדרשת בנמלים אחרים) להקפיד על הציוד ועל בטיחות הפעולה, ובלבד שדרישות אלו לא יסכלו בפועל את פעילותו של עורק אנרגטי חיוני זה ויפגעו בביטחון המדינה. ככה מנהלים מדינה.
הכותב שימש כמנהל מחוז דרום ומחוז תל אביב וראש אגף שפכי תעשייה, דלקים וקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה, חבר פורום הבכירים יוצאי השירות הציבורי.
לתשומת ליבה של השרה המכהנת !!!
המאבק "למען האקלים" הוא עוד כלי שליטה שהרס את מרבית מדינות המערב בלי להביא תועלת
כמו מוקדי כוח אחרים בישראל (למשל, משרד הבריאות) ואולי יותר מכולם, משרד הסביבה נחטף על ידי פעילים (אקטיביסטים, למתיוונים) שבמקרה הטוב, שמים את העקרונות האוניברסליים (המוטעים והמטעים) של הסביבה והאקלים מעל לאינטרסים הישרדותיים של מדינת ישראל. ובמקרה היותר חמור אבל סביר בהחלט לדעתי, משרד זה נחדר על ידי מחבלים (מהמילה "SABOTEURS") אשר במודע מנסים לחבל במדינה.
למשל, על ידי טירפוד של פרוייקטים חיוניים כמו קצא"א, או אף יותר חמור, כפי שנחשף לאחרונה במאמר ב"ישראל היום" https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/19387873 "מחדל מתמשך: כך לישראל כמעט נגמר הדלק למלחמה" שדיבר על פגיעה, ביוזמה של משרד להגנת הסביבה ב"פגיעה של ממש בביטחון המדינה, וביכולתה לספק את צורכי האנרגיה של המדינה ושל הצבא בזמן חירום, בעת מלחמה."!
יש סעיפים והגדרות לבגידה בחוק העונשין תשל"ז, סימן ב': בגידה, סעיף 99(א) שמדבר על סיוע "לאויב במלחמתו נגד ישראל". לא יקל להוכיח כוונה (כנדרש באותו פרק מחוק העונשין "סימן ב' "בגידה") אבל אנשים שמחבלים (ולפחות לדעתי, בצורה עקבית) במאמץ המלחמתי צריכים לפחות להחקר על כך.
נראה לי שההשכלה שלך מסתכמת בקריאה של דף הטוויטר של ילדזין.
@בזליאני, מי זה ילדזין? אנא תן/י קישורית לדף הזה.
מעניין היה לדעת אם כמו הנוכל שעומד בראש המדינה, גם מר ברוך בר קיבל או אמור לקבל אחוזים מעסקת העברת הנפט דרך הצינור של קצ"א, לכאורה. ברור שהנ"ל קיבל, לכאורה, מיליארדים כדי לקדם את תיקון צינור הנפט כך שניתן יהיה להזרים בו כמויות ענק.
כל מה שכתוב בכתבה אלו שקרים כזבים ואחיזת עינים כמיטב היבול של ערוץ 14 וכלל הדברים שאומרים אנשי הגועליציה. הסיכון הסביבתי לים ולכל האזורים שבהם עובר צינור הנפט, גדלה משמעותית כשמוערת כמות נפט אדירה ממכליות ענק. כרגע למזלנו זה עדיין לא קורה. כמובן שאין מערך ולא נבנה מערך אבטחה לטיפול במקרה של דליפה. חשש שקיים בעיקר בעת ההזרמה מהאוניה לצינור. וכמו שכבר ראינו בעבר אין מערך ניטור ואבטחה למקרה של פריצה מהצינור שעובר גם בשמורות טבע.
למותר להעיר שלירדן אין מוצא לים כך שכמות הנפט שתעבור משם קטנה בהרבה
הכותב היה… אבל הוא חסר ידע לגבי ההווה. . נתחיל בעובדות- במשך השנתיים שלפני המלחמה, רק מיכלית אחת פרקה נפט באילת. כל השאר, מעל 15 העמיסו נפט שמקורו לא ברור , והוציאו אותו דרומה.. ב. להאשים את הירדנים זה קישקוש מוחלט. מסוף קצאא נמצא מאות מטרים משמורת האלמוגים- ירדן היא בצד השני של המפרץ. גם הצינור עם עירק- רק מקודם- אבל לא התחילו סקר קרקע. ג. קצאא נדרשה למסמך הערכת סיכונים ומניעתם. עד היום לא סיפקה אותו. לא סתם- כי הסיכון גבוה. ד. אין דרך להתמודד אם הרכיב המומס בדליפת דלק- וזה החלק הרעיל ביותר
אוקי…
יחד עם זאת כשמדובר בפרויקט לאומי ממעלה ראשונה, כלכלי וגיאו פוליטי – שונית האלמוגים יכולה ללכת לעזאזל.
1. כותב המאמר מבלבל בין אפס *תוספת* סיכון לבין "אפס סיכון". המשרד להכנ"ס קבע את היקף הסיכון הקביל (עד 2 מיליון טון בשנה, וזה תחת אמצעי הבטיחות, החיות היתר הרעלים ותכנית חרום מפעלית קיימת) היקף זה של פעילות מאפשר תחזוקת המסוף והצינור כיתירות שער לייבוא נפט לשעת חירום (למרות שפועל הנמל באילת ומסוף קצא"א עומדים מושבתים כבר יותר משנתיים ולא בגלל המשרד להגנ"ס) .
2. בפועל מאז נפילתו של השאה וסיום מאגרי הנפט בסיני הנפט מגיע לישראל מרכז אסיה לים השחור או מערב אפריקה בשני המקרים לים התיכון ולכן פורקים באשקלון או חיפה ולא באילת.
3. המאמר נכתב רק בשל קמפין של קצאא על הגדלת פי 10 ויותר של מספר המכליות באילת לכמות של 20 מיליון טון בשנה פי 2 מכל הצריכה של ישראל . נפט שרק יעבור דרך ישראל יכניס יתחרה בתעלת סואץ תמורת כמה מיליונים שלא שווים את הסיכון.
4. לגבי העובדות על נמל עקבה אני מכיר מספרים אחרים :
סך צריכת הנפט בירדן היא סד"ג של 4 מליון טון בשנה שזה שליש מצריכת נפט בישראל ורק כשני מליון אולי 2.5 מגיע דרך עקבה .. (וזה סדר גודל של 10 מיכליות נפט גדולות)
200 מכליות בעקבה זה כולל את מיני המכליות: לא רק נפט ודלקים, זה כלל מה שמגיע כצובר נוזלי: מים , כימקלים שונים. בנוסף, לירדן אין צינןר נפט פעיל מעיראק או ערב סעודית לירדן ווירדן לא משמשת שנים רבות תחנת מעבר לשינוע נפט או תזקיקיו .
5. הנמל היחיד של ירדן בעקבה והוא מודרני ובטוח יותר מבחינה סביבתיתית מנמל אילת ומסוף קצאא באילת כמובן שהוא הרבה יותר גדול מנמל אילת ולכן עם הכמות עולה ההסתברות לתקלה/תאונה ושפך אבל זה גם אם יש יותר מכליות דלק ונפט בעקבה (זה דלק שנצרך בירדן ולא לצרכי מסחר) זה לא אומר שיש לגיטמציה לישראל העלות את תוספת הסיכון. ההיפך, כאשר ישראל תראה שהיא שומרת על המפרץ גם במחיר של הפסד עסק כלכלי זה ייתן פתח לשיתוף פעולה עם ירדן שגם הם לא יגדילו את הסיכון . כמובן שצריך מעורבות בין לאומית שתוכל לעזור לירדנים להוריד אולי עוד את ייבוא הדלק ונפט דרך מפרץ עקבה
6. גם מבחינת הקרבה של נמל עקבה לשמורות שונית האלמןגים נמל עקבה נמצא בצד השני של במפרץ כמה ק"מ דרומה מעקבה ואילת וגם רחוק יותר משמורת האלמוגים בעקבה.
מסוף קצא"א נמצא כמה מאות מטרים משמורת האלמוגים היחידה בישראל.