במערב כבר הבינו: חייבים להילחם בכלי התקשורת של האויב

בזמן שאצלנו המתנגדים לחקיקה לחסימת ערוצים הפוגעים בביטחון המדינה זועקים על "קץ הדמוקרטיה", המציאות ברחבי העולם מספרת סיפור אחר לחלוטין. מהאיחוד האירופי שחסם את רוסיה בצו מידי, דרך בריטניה ששללה רישיונות שידור בגין חוסר כשירות, ועד לארה"ב שהחרימה דומיינים של "ציר הרשע" – מסתבר שדווקא הדמוקרטיות הגדולות בעולם מבינות היטב: חופש הביטוי אינו מרשם להתאבדות לאומית.

הדיון הציבורי בישראל סביב סגירת ערוצי תקשורת עוינים מתנהל לא פעם בטונים אפוקליפטיים. כל יוזמה להגבלת שידורים של גוף המעודד טרור או משמש כזרוע תעמולה של האויב, נתקלת מיד בחומה בצורה של משפטנים ופרשנים המתריעים מפני "פגיעה אנושה בחופש הביטוי" והידרדרות למשטרים חשוכים. אולם דו"ח מקיף שפרסמה תנועת 'אם תרצו' מנפץ את המיתוס הזה ומציג את האמת הפשוטה: הדמוקרטיות המערביות המתקדמות ביותר לא מהססות לחסום שופרי תעמולה כשהביטחון הלאומי שלהן מונח על הכף.

העובדות, המגובות במסמכים רשמיים של האיחוד האירופי, ממשלת ארה"ב והרגולטור הבריטי, מוכיחות כי הזכות לקיומה של הדמוקרטיה גוברת על הזכות של אויביה לנצל אותה לרעה.

באירופה לא חוששים ל"חופש הביטוי"

המקרה המובהק ביותר התרחש מיד עם פלישת רוסיה לאוקראינה. ב-1 במרץ 2022, שבוע בלבד לאחר פרוץ המלחמה, אימצה מועצת האיחוד האירופי החלטה חסרת תקדים (Council Decision 2022/351): איסור גורף על שידורי כלי התקשורת הרוסיים, ובראשם RT ו-Sputnik. האירופאים לא הסתפקו בחסימת ערוצי הטלוויזיה, אלא הרחיבו את האיסור גם לספקי אינטרנט, פלטפורמות שיתוף וידאו ואפליקציות, בנימוק שפעילותם מהווה "איום משמעותי וישיר על הסדר הציבורי והביטחון של האיחוד".

ומה לגבי מערכת המשפט? בניגוד לנעשה במחוזותינו, בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (ECJ) דחה את עתירת הערוצים הרוסיים וגיבה את החלטת האיחוד. בפסק דין מפורט מיולי 2022 (תיק T-125/22), קבע בית המשפט עיקרון חשוב: חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת. השופטים האירופיים הדגישו כי למדיה האודיו-ויזואלית יש השפעה חזקה ומיידית, ולכן, כאשר היא משמשת להצדקת אלימות תחת שליטה מדינתית זרה, היא מאבדת את ההגנה הדמוקרטית.

בריטניה: "לא כשירים לשדר"

גם הממלכה המאוחדת, ערש הפרלמנטריזם, לא נותרה חייבת. רשות התקשורת הבריטית (OFCOM) ביטלה לאלתר את רישיון השידור של רשת RT הרוסית במרץ 2022. בהודעה הרשמית של הרגולטור נכתב במפורש כי לאור הנסיבות והקשר למדינה הפולשת, הרשת אינה עומדת עוד בהגדרה של גוף "כשיר וראוי" (Fit and Proper) להחזיק ברישיון שידור בבריטניה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה. ב-2012 שללה בריטניה את רישיונו של הערוץ האיראני PressTV. הרגולטור הבריטי נקט בצעד זה לאחר שהערוץ שידר הודאות כפויות של עיתונאי ופעל בפיקוח ובעריכה ישירות מטהרן, בניגוד לחוק הבריטי. הרגולטור הבריטי הבין כבר אז את מה שמשום מה בישראל עדיין מתקשים להפנים: גוף שמשמש כלי נשק בידי משטר עוין – אין לו מקום על המסך.

ארה"ב וצרפת: יד ברזל מול טרור תקשורתי

גם בארץ שבה חופש הביטוי נמצא בחוקה לא היססו לפעול בנחישות. ביוני 2021 הודיע משרד המשפטים האמריקני (DOJ) על החרמה והסרה מהרשת של 33 אתרי אינטרנט הקשורים ל"איגוד הרדיו והטלוויזיה האסלאמי האיראני" (IRTVU) ולמיליציות הקשורות לחיזבאללה. ההודעה האמריקנית הרשמית נימקה זאת בכך שהאתרים הפיצו דיסאינפורמציה ופעלו בניגוד לסנקציות האמריקניות במסגרת קמפיין השפעה זדוני.

צרפת הגדילה לעשות, בשנת 2018 אימצה את החוק למאבק במניפולציית מידע. החוק מעניק לרגולטור הצרפתי (כיום Arcom) סמכות להשעות או לבטל רישיונות של גופי שידור הנשלטים על ידי מדינות זרות אם הם מפיצים מידע כוזב הפוגע ב"אינטרסים בסיסיים של האומה" או משבשים תהליכים דמוקרטיים.

חייבים לשמור על הדמוקרטיה

הסקירה הבינלאומית הזו מובילה למסקנה אחת ברורה: העולם המערבי הבין התקשורת היא חלק משדה הקרב. גם המדינות הליברליות ביותר הבינו כי חופש הביטוי וחופש העיתונות אינם יכולים לשמש עיר מקלט לגופים המבקשים לזרוע הרס ואלימות בחברה ולפגוע בביטחון הלאומי.

השימוש בצעדים אלו בישראל אינו "סכנה לדמוקרטיה", אלא בדיוק להיפך – הוא יישום של עקרון הדמוקרטיה המתגוננת. כפי שמראים המקורות המשפטיים והממשלתיים מרחבי העולם, הגבלת ערוצים עוינים היא צעד הכרחי, חוקי ומקובל להגנה על הדמוקרטיה מפני אלו המבקשים להחריבה מבפנים. הגיע הזמן שישראל תפסיק להתנצל ותתחיל ללמוד מהעולם איך באמת שומרים על המדינה.

שי רוזנגרטן, הוא יו"ר תנועת אם תרצו, רס"ן במילואים ובעל תואר שני במדיניות ציבורית.