הטרור האסלאמי מתבסס באירופה, והאירופאים עוצמים עיניים

בנובמבר האחרון חשף ארגון המוסד כי סייע למדינות באירופה בחשיפת תשתית טרור של חמאס "בלב אירופה" – לרבות מחסני נשק ותוכניות לפגיעה ביעדים יהודיים וישראליים. למעשה היה זה רק אישוש של מה שאנשי מודיעין מזהירים מפניו מאז 7 באוקטובר 2023: המלחמה ברצועת עזה אינה מקומית אלא גם מיוצאת לאדמת אירופה.כבר בדצמבר 2023 עצרו הרשויות בגרמניה, בהולנד ובדנמרק פעילי חמאס שהואשמו בהכנת פיגועים נגד מוסדות יהודיים בכמה מדינות אירופיות. התובעים תיארו חברים ותיקים בחמאס, שפעלו בהנחיה לאגור נשק בברלין. מאז, דו"חות מודיעין וביטחון מדברים על "אפשרות ריאלית" כי בעקבות המלחמה בעזה יעברו תאי פעילים ברחבי מערב אירופה מתעמולה לפיגועים רבי־נפגעים.

דו"ח מצב ומגמות הטרור של יורופול לשנת 2025 הודה בגלוי כי העימות בעזה עיצב מחדש את תמונת האיום בתוך האיחוד האירופי. כבר ההקדמה מתארת כי המלחמות המתרחשות מחוץ לאירופה, ובמפורש המלחמה בעזה, מלבות הקצנה, תעמולה ותכנון מבצעי של טרור ביבשת. על פי דיווחים בתקשורת, מאז 2023 ועד עכשיו סיכלו הרשויות באירופה כבר כמה וכמה פיגועים הקשורים לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן.

מאחורי מזימות אלה עומדת תשתית חמאס שורשית באירופה שקדמה בהרבה לשנת 2023. מחקר מקיף של אוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון חושף כי חמאס בנה רשתות נרחבות של גיוס כספים ולוגיסטיקה במדינות מערביות, תוך שימוש בעמותות, ארגונים לא־ממשלתיים – לעיתים במימון אירופי – וחברות עסקיות ושינה את שמן והגדרתן המשפטית ללא הרף כדי להקדים את הרשויות. אותן מדינות, הזהירו מחברי המחקר, הפכו חממה טבעית לפעולות טרור עתידיות במערב.

בשנת 2024 פרסמה הקרן להגנה על דמוקרטיות סיכום של מחקר חדש של "רשת המנהיגות האירופית" שזיהה 30 ארגונים ודמויות הקשורים לחמאס הפעילים בבריטניה, גרמניה, איטליה, בלגיה והולנד. קבוצות אלה כוללות עמותות "חברה אזרחית", ארגוני סיוע ופלטפורמות לובינג, המפיצות נרטיבים של חמאס תוך שמירה על קשרים אישיים הדוקים עם קיצונים מפורסמים ואף שחמאס הוגדר רשמית כארגון טרור הן על ידי האיחוד האירופי הן על ידי המדינות עצמן, מתאר הדו"ח הקבוצות האלה זוכות ל"חופש פעולה".

גרמניה, לזכותה ייאמר, הלכה רחוק יותר מרוב המדינות בהתמודדות עם הבעיה. ברלין לא רק הוציאה את חמאס ואת הרשת הבינלאומית סאמידון מחוץ לחוק, אלא גם החלה להוציא מחוץ לחוק קבוצות "סולידריות" מקומיות שפעילותן מהללת טרור ומקדמת הסתה אנטישמית. משרד הפנים הגרמני דיווח שכ־450 חברי חמאס פעילים במדינה ומעורבים בתעמולה ובגיוס כספים, והורה על פשיטות נגד קבוצות כגון Palestine Solidarity Duisburg בגין תמיכה בחמאס בכיסוי של אקטיביזם.

ואולם אפילו בגרמניה נראה כי כל ארגון שיוצא מחוץ לחוק מוליד אחריו מיד ארגון חדש. ארגון NGO Monitor הראה כי סאמידון, הקשור רשמית לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, היה מקור השראה ישיר לארגוני המשך, למשל "מסר בדיל", גוף שאמצעי תקשורת בגרמניה מתארים כקשור בקשר הדוק לחמאס, לג’יהאד האסלאמי הפלסטיני ולחות’ים בתימן. הרשויות בבלגיה שללו את מעמד התושבות של מזכיר סאמידון באירופה רק בשנת 2025, לאחר ששיבח בפומבי את טבח 7 באוקטובר.

גיוס כספים ולוגיסטיקה הם רק חלק מהסיפור. חמאס משקיע גם רבות באינדוקטרינציה – במיוחד בקרב סטודנטים. דו"ח מאוניברסיטת אינדיאנה מראה כיצד רשת חוצת־לאומים של ארגונים לא־ממשלתיים וקבוצות קמפוס מפיצה נרטיבים אנטישמיים ותומכי חמאס, בתיאום חוצה גבולות ובניצול הרשתות החברתיות. המסר פשוט: ישראל היא "קולוניאליסטית", היהודים הם "מתנחלים", והאלימות נגדם היא "התנגדות".

התוצאות ניכרות בקמפוסים באירופה. גל מחנות האוהלים בשנים 2024–2025 ייבא את הרטוריקה של "הגלובליזציה של האינתיפאדה" לאוניברסיטאות, מפריז ועד ברלין וגלזגו. בסקוטלנד, ביום השנה ל־7 באוקטובר, צעדו סטודנטים תחת כרזה שעליה נכתב "תהילה לשהידינו", תוך חגיגה גלויה של זוועות חמאס. סקרים ודו"חות מתעדים כיום עלייה חדה מאז 2023 באירועי אנטישמיות והפחדה באוניברסיטאות אירופיות.

ו"האקטיביזם הפלסטיני" משמש כיסוי מגן לתאי הקיצונים האלה. מפגינים שוחרי שלום אכן קיימים, אך במקרים רבים אותם צועדים הקוראים "מהנהר לים" מספקים גם כיסוי, לוגיסטיקה ומרחבי גיוס לפעילים העובדים בצמידות עם חמאס או ארגוני טרור אחרים. ההפגנות באירופה הציגו שוב ושוב דגלי חמאס, שבחים למבצעי 7 באוקטובר וקריאות "לחזור" על הטבח – הכול תחת התווית של "זכויות אדם".

גורמי אכיפת החוק רואים את הבעיה בבהירות רבה יותר מהפוליטיקאים. הדוח"ות הגלויים של האיחוד האירופי מדברים בעדינות על "קיצוניות אלימה" ואילו בדלתיים סגורות הם מראים כיצד תעמולה מקוונת, רשתות קהילתיות וסכסוכים במזרח התיכון משתלבים ליצירת מערכות טרור היברידיות באירופה. המודיעין הישראלי והאירופי מעניקים תדרוכים שגרתיים על האופן שבו איראן, חיזבאללה וחמאס פועלים בשיתוף פעולה למעקב אחרי יעדים יהודיים בערים כגון ברלין.

ובכל זאת, ברמה הפוליטית אירופה עדיין מסרבת לנקוב בשם האויב האידאולוגי: פרויקט אסלאמיסטי השואף בגלוי להשמדת ישראל ומשם גם לחיסול ארצות הברית והמערב. "המדינה היהודית היחידה בעולם היא הראשונה לסבול", כתבה לאחרונה ליאת קולינס בג'רוזלם פוסט, "אך בקו האש נמצאות גם קרוב לחמישים מדינות מוסלמיות ומדינות העולם הנוצרי".

קליפורד מיי, נשיא הקרן להגנה על דמוקרטיות, תיאר כיצד ממשלות אירופה ממהרות להכיר במדינה פלסטינית, אפילו בזמן שחמאס מודה להן על תגמול ה"התנגדות" שלו. אותה דיסוננס קוגניטיבי חוצה את מוסדות האיחוד האירופי, המגנים "טרור" במופשט אך מממנים בנדיבות ארגונים לא־ממשלתיים המהללים את מבצעיו.

הנסיגה המוסרית של אירופה עד כדי הכחשת איומים הניצבים מולה בעיניים פקוחות מובילה, למרבה הצער, לתוצאות מוחשיות. במשך שנים ניסו בתי משפט ורגולטורים במערב להבחין בין הזרוע "הצבאית" של חמאס לבין הזרועות המכונות "פוליטיות" או "חברתיות" – הבחנה שרבים מהמומחים הרציניים רואים כפרי הדמיון. מחקרים על מימון חמאס מדגישים כי ארגוני חזית חברתיים ודתיים הם חלק אינטגרלי מפיגועי הטרור של התנועה: הם מלבינים כספים, מגייסים תומכים ויוצרים מרחבים בטוחים שבהם תמיכה בטרור יכולה לפרוח תחת כיסוי "הומניטרי".

אותו שיח כפול שולט גם בשיח על "אקטיביזם פלסטיני". כאשר גרמניה אוסרת את סאמידון או קבוצת חזית מקומית קטנה, ארגונים לא־ממשלתיים ואקדמאים מגנים זאת כ"דיכוי" של החברה האזרחית. כאשר בלגיה פועלת נגד אדם המשבח את טבח 7 באוקטובר, רשתות אקטיביסטיות זועקות כי "סולידריות" נחשבת לפשע. בנרטיב הזה, המדינה – ולא תשתית הטרור – היא זו שעומדת למשפט.

ובינתיים, הקהילות היהודיות באירופה חיות תחת מצור. בתי כנסת דורשים אבטחה בסגנון מבצר, בתי ספר יהודיים דומים לבסיסים צבאיים, וממשלת ישראל מזהירה את אזרחיה להימנע מהצגת כל סממן של זהות יהודית או ישראלית בעת נסיעה לאירופה. קשר ישיר עומד בין העלייה הדרמטית באירועי האנטישמיות ברחבי אירופה מאז 7 באוקטובר 2023 ובין ההסתה הפרו־חמאסית ביבשת, גם אם גורמים רשמיים מעמידים פנים שלשנאה אין "שום קשר" לסכסוכים מיובאים מהמזרח התיכון.

המלחמה שיוצאה מעזה לאירופה נשענת על שלושה עמודי תווך: כסף, אינדוקטרינציה ותאים מבצעיים. שלושתם מתעלים את עצמם דרך ארגוני "סולידריות עם הפלסטינים " או "ארגוני זכויות אדם". כל עוד ממשלות אירופה מקבלות את המסכה הזו, היבשת תישאר הן בסיס פיננסי הן שדה קרב פוטנציאלי לחמאס ולפטרוניו מקטאר, מטורקיה ומאיראן.

כיצד תיראה מדיניות רצינית? ראשית, חשיפה מלאה והרחבה של הגדרת "טרור: לא רק איסור על חמאס כישות מופשטת, אלא סגירת קבוצות החזית שלו, סגירת "העמותות" שלו והעמדה לדין של מי שמממנים או מהללים את אלימותו. שנית, התניה של כל מימון לארגונים פלסטיניים בדחייה ברורה, מאומתת באופן עצמאי, של טרור והסתה. לא עוד מימון אמריקאי או אירופי, נקודה, לארגונים החוגגים "שהידים" טרוריסטים ומלמדים ילדים לשנוא יהודים, נוצרים או כל קבוצה גזעית או דתית אחרת.

שלישית, על אירופה להתמודד סוף־סוף עם ממד האינדוקטרינציה. פירוש הדבר להטיל אחריות על אוניברסיטאות בגין ארגונים המשבחים טרור תחת כיסוי אקדמי, לאכוף חוקים קיימים נגד הסתה, ולהגן על סטודנטים יהודים ותומכי ישראל באותה נחישות שמופגנת כלפי כל מיעוט אחר. פירוש הדבר גם להכיר במובן מאליו: כאשר מפגינים קוראים "לגלובליזציה של האינתיפאדה", הם אינם קוראים לשלום – הם קוראים להרחבתה של מלחמה ג'יהאדיסטית עולמית.

לבסוף, על האירופים לנטוש את האשליה שלפיה "הסוגיה הפלסטינית" היא מחאה תמימה המנותקת מטרור. חמאס עצמו, בגיבוי קטאר, טורקיה ואיראן, הסביר שוב ושוב שאירופה היא חלק משדה הקרב שלו. השאלה היחידה היא האם מנהיגי אירופה יקשיבו למשטרות ולשירותי המודיעין שלהם ולמוסד או שימשיכו להעמיד פנים שמלחמה המתחוללת נגדם בכלל לא מתקיימת.

מאמר זה פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו בעברית.