כשאדם שהתגלה כשקרן סדרתי מוצג ללא פקפוק כאדם שבא לומר את האמת, סימן שמשהו מסריח
שלשום שודר בכאן 11 חלקו הראשון של הריאיון הבלעדי של עמרי אסנהיים עם אלי פלדשטיין. דווקא בגלל שעמרי אסנהיים נתפס בעיניי כעיתונאי מקצועי ועצמאי ולא עוד דג בזרם העכור של התעמולה והנדסת התודעה של התקשורת בארצנו, הצפייה בריאיון העלתה בי מחשבות נוגות על הנסיגה המקצועית והאתית הבולטת של תקשורת הזרם המרכזי בישראל.
הריאיון כולו נבנה, עוד מהקדימונים, כעדות חשופה ראשונה, מעין אקט היטהרות והזדככות של פלדשטיין, הבוחר במצלמות של אסנהיים כדי לפרוק סוף סוף את האמת המכבידה שעל לבו. התרגיל הזה הגיע אל שיאו (המגוחך) בקטע בריאיון בו משמיץ פלדשטיין את עמיתיו לעבודה בלשכת רה"מ כשקרנים שאילצו גם אותו לשקר, בעוד הוא – קדוש מעונה – לא יכול לשקר משום שהשקרנות "מנוגדת לערכים שלו".
אבל אליה וקוץ בה. יממה אחת בלבד קודם לשידור הריאיון, חשף העיתונאי אבישי גרינצייג את דמותו האמיתית של פלדשטיין, אדם ששקרנותו אומנותו ואפילו מתגאה בכך. יחד עם שותפו, הוא ממש חגג את הצלחותיו להפיץ את שקריו הגסים לעיתונאים הפתאים המופעלים על ידו.
לא רק בחשיפה של גרינצייג. גם בריאיון עם אסנהיים עצמו, עולה שפלדשטיין לא היסס לשקר אף בעודו מחובר לפוליגרף! שזו, הבה נסכים, מדרגת שקרנות עליונה. למה אם כך, שנאמין למילה אחת היוצאת מפיו בריאיון עם אסנהיים? ומה שוות הדמעות שהזיל וטענתו המתחסדת לפיה השקר מנוגד לערכיו והוא לא יכול היה לשאתו? את כל זאת הבין אסנהיים בעצמו. אז איך למרות כל זאת מתקיים הקרקס הצבוע הזה מול עינינו?
התשובה עגומה ונוגעת לתהליך השחיקה המואץ של הנורמות המקצועיות והאתיות של התקשורת בישראל. עמרי אסנהיים הוא חבר של אלי פלדשטיין. חברות ארוכה, לאורך 13 שנים, הכוללת מחוות וטובות שעשו השניים זה לזה. ממתי זה לגיטימי שעיתונאי ילהק את עצמו למשימת הלבנה ציבורית של חבר עבריין? הרי איזו תכלית היתה להשריית תחושה כוזבת של "אמת" ההחשפת לאורך השיחה כולה בידי אסנהיים, אם לא זו? האם אסנהיים שלראות את פלדשטיין אומר למצלמות המלטפות שלו ששקרנות מנוגדת לערכיו זו קומדיה?
והתהייה העגומה מתחדדת נוכח העובדה שלא רק שאסנהיים, כאמור אחד העיתונאים הפחות מושחתים בעולם התקשורת בישראל, אינו רואה מניעה ואפילו לא פגם בשירותי ההלבנה שהוא מעניק לחברו העבריין ואפילו אינו מסתיר את עובדת היותם חברים. ממתי זה נהיה לגיטימי?
משעה שהתבשיל העיתונאי כולו נרקח מתוך כאלו חברות וקרבה, אין פלא שזו התוצאה.
ושוב התהייה החוזרת ונשנית: למה בשידור הציבורי? למה השחתת המידות העיתונאיות הזו נעשית על חשבונו של הציבור?
