ד"ר מיכאל בן ארי בשיחה על הסרבנות הערבית מראשית ימי הציונות ועד ימינו
בשיחה עם אורנה ישר בפודקאסט "זווית ישרה" בעקבות ספרו "חזון ופגיון" חוזר ד"ר מיכאל בן ארי אל שורשי הסרבנות הערבית לשלום ומראה כיצד המלחמה של ימינו היא בסך הכל המשך של אותו הדבר.
"יגורו על הירח?"
"אם היו נותנים לערבים לחזור לנקודת ההתחלה", פותח בן ארי, " היו מתנהגים בדיוק אותו דבר. הצהרת בלפור שלנו זו בשורה קשה לערבים, זה דבר שהם לא יכולים להכיל אותו בשום אופן. מבחינתם שם מתחיל האסון, יש בה הכרה בבית הלאומי של העם היהודי – ומבחינתם זו אדמה מוסלמית".
"כשאני שומע כל מיני אנשים שמדברים על להחזיר שטחים", אומר בן ארי, "אני שואל את עצמי: איפה הם חושבים שהילדים שלהם יגורו? על הירח?" הבריטים הבינו, גם הערבים הבינו, רק אנחנו מתקשים להבין, רק אצלנו יש אנשים שרוצים לגור על איזה כדור פורח".
בשיחה חוזר בן ארי אל הכשלים הראשוניים ביחס של היהודים לערביי הארץ: "הייתה פה המון תמימות בקרב היהודים, בקרב המנהיגות היהודית שהיתה בטוחה שעם הערבים אנחנו יכולים להסתדר. הם כאלה נחמדים ואפשר להסתדר איתם, ההסתכלות עליהם הייתה מאוד פטרונית. הם כאלה פרימיטיביים, אנחנו נביא להם את החקלאות המתקדמת ואנחנו נעזור להם לנצל את מקורות המים – הם יקבלו אותנו בזרועות פתוחות. המנהיגים הערבים אומרים: אנחנו מוכנים לחיות עוד אלף שנה כפרימיטיביים, רק אל תיגעו לנו באדמה".
בן ארי מסביר כי הציונות יושבת על שתי רגליים: עליה והתיישבות, רגל אחת של דמוגרפיה ורגל אחת של גיאוגרפיה. "הערבים זיהו היטב את עקב אכילס ודרשו מהבריטים להגביל עליה ולהגביל התיישבות. הבריטים נכנעו לערבים. מבחינת הערבים היעד הסופי הוא חיסול התנועה הציונית, והם לא יסתפקו בפחות מכך."
בחזרה לבן גוריון
מכאן ממשיך בן ארי אל הספר הלבן. "הבריטים הוסיפו הגבלות על העליה היהודית, על רכישת אדמות כי זה מאיים על ערביי ארץ ישראל. בן גוריון קרא לספר הלבן מעשה של צביעות ובגידה, תעודה אנטישמית מתחילתה ועד סופה, רצון לעקור מן השורש את היהודים מארץ ישראל". גם אז, מראה בן ארי, המוטיבים היו אותם מוטיבים: "הבריטים רצו להושיב אותם ביחד, את היהודים והערבים, עד שיצא עשן לבן, והערבים אמרו לבריטים 'אנחנו עם היהודים לא יושבים'. היתה להם צרה נוספת שהם לא הצליחו להסכים על משלחת אחת שתייצג את הערבים באירוע הזה. היו שם שלוש משלחות שונות, שתיים מארץ ישראל ואחת של הועד הערבי העליון. מלכתחילה לא היה שום סיכוי להגיע לאיזו הסכמה".
המלחמה נמשכת עד היום
"סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל היה בשביל הערבים האות לג'יהאד, הם כבר היו ערוכים לזה ויום למחרת כבר התחילו הפרעות. מכאן אנחנו נכנסים לטלטלה שיש בה שני שלבים: שלב אחד שבו ערביי ארץ ישראל נלחמים בנו, ושלב שני שבו מדינות ערב מצטרפות. הערבים לא השלימו ולא ישלימו עם קיומה של ישות ציונית בלב המרחב הערבי. הם חוזרים ומשתמשים בביטוי "הציונות היא חרב בלבו של האסלאם, כל מי שלא מבין את זה לא מבין את שורשי הסכסוך ולא מבין שאין פתרון לסכסוך הזה".
