כשמרצה ישראלית אומרת שמדינת ישראל היא מדינת ג'נוסייד, זה לא רק עיוות מוסרי, זאת אנטשימיות
בשנתיים האחרונות אנו עדים להסלמה חדה בשיח האקדמי סביב ישראל בקמפוסים ברחבי העולם: רטוריקה קיצונית הכוללת האשמות ב"ג'נוסייד", השוואות לנאצים ושלילת זכות הקיום של ישראל. לצערנו, גם באקדמיה בישראל יש קבוצות סטודנטים ומרצים המאמצות דימויים דומים. דוגמה בולטת לכך היא ד״ר אילנה הירסטון, מרצה במכללת תל-חי ובוגרת ברקלי ומישיגן. ב־7 באוקטובר 2025 פרסמה הירסוון פוסט ובו כתבה: "כמו שהרייך השלישי איבד את זכות הקיום, כך גם מדינת ישראל".
דברים אלו עוררו "תגובות חריפות מצד ההנהלה והסטודנטים במכללה". חשוב להדגיש כי לא מדובר בעמדה ביקורתית גרידא, אלא בביטוי שמעורר שאלות עמוקות על גבולות השיח האקדמי. לפי הגדרת "הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה", IHRA, ההשוואה בין מדיניות ישראל למדיניות גרמניה הנאצית היא ביטוי מובהק של אנטישמיות, ואת ההגדרה הזו אימצו למעלה מ-1,200 גופים בעולם ויותר מ-30 מכללות ואוניברסיטאות בישראל.
הניסיון של ד"ר הירסטון להשוות בין ישראל שנכפתה עליה מלחמה מצד חמאס, חיזבאללה, החות'ים ומשטר האייתולות של איראן לאחר הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, למשטר הנאצי שביצע רצח עם נגד העם היהודי, הוא אינו טיעון תקף. זוהי השוואה המעוותת את העובדות ומנתקת את האירועים מהקשרם. הפוסט של ד"ר הירסטון לא הסתפק בהשוואה לנאצים. היא הוסיפה וכינתה את ישראל "מדינת הג'נוסייד", תיארה את חיילי צה"ל כמי שמבצעים "פשע נגד האנושות" והשוותה את מי שדיווחו על הפוסט לשטאזי, המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית.
כינוי ישראל "מדינת ג'נוסייד" מתעלם מכך שישראל פועלת באופן עקבי לצמצום הפגיעה באזרחים בעזה בהתאם לדין הבינלאומי ההומניטרי. מאמצים אלו כוללים מתן התרעות לאוכלוסייה לעבור לאזורים בטוחים, פתיחת מסדרונות הומניטריים והזרמה רציפה של סיוע. צעדים אלו משקפים מאמץ מתמשך וחסר תקדים לאזן בין לחימה בארגון טרור חמוש עם בין 25,000-20,000 מחבלים המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי לבין הניסיונות לעמוד בדין הבינלאומי.
טענת ה"ג'נוסייד" מתעלמת גם מהעובדה שחמאס פועל בעזה מתוך אוכלוסייה אזרחית ומשתמש בה כמגן אנושי, הפרה ברורה של הדין הבינלאומי. התעלמות מהמורכבות הזו היא אינה ניתוח ענייני, אלא אימוץ נרטיב קיצוני שמנתק את הדיון מהעובדות ומהמסגרת המשפטית. טענותיה של ד״ר הירסטון על "פשעים נגד האנושות" מתעלמות מכך שכל חשד לפגיעה בלתי חוקית נבחן בישראל במנגנון בירור עצמאי, הכולל תחקירים, איסוף ראיות ופתיחת חקירות במקרים הנדרשים. כך למשל, נחקרה תקיפה ברפיח ב-23 במרץ 2025 שבה נפגעו בשוגג צוותי סיוע. באופן דומה, לאחר התקיפה שבה נהרגו שבעה עובדי ארגון World Central Kitchen ב־1 באפריל 2024, צה״ל פתח בחקירה רשמית ופרסם ממצאים פומביים; וגם תקיפת בית הספר של אונר״א בנוסייראת ב־6 ביוני .2024 לפי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, כאשר ארגון חמוש משתמש במתקן אזרחי למטרות צבאיות (למשל: בסיס, אחסון חימוש, פיקוד או התחבאות), המקום מאבד את "חסינותו האזרחית". התעלמות מההקשר הזה, ומהצעדים שננקטים כדי לעמוד בסטנדרטים של המשפט הבינלאומי, מביאה להצגת תמונה חלקית ומעוותת שאינה משקפת את המציאות המבצעית בשטח.
הכינוי של ד"ר הירסטון למי שדיווח על דבריה הקשים שפרסמה בפומבי "שטאזי" מקוממת ופוגענית במיוחד. השטאזי (Stasi) היה שירות הביטחון החשאי של גרמניה המזרחית, ופעל בין 1950 ל-1990. הוא נחשב לאחד הארגונים המדינתיים החודרניים והמפקחים ביותר בהיסטוריה המודרנית, שהפעיל מערך עצום של מודיעין, יירט תקשורת, פיקח על אזרחים, רדף מתנגדי משטר ופגע בחירויות בסיסיות. דווקא כמרצה במוסד שהסטודנטים והמרצים בו חוו שיבוש משמעותי של שגרת הלימודים על ידי ירי מתמשך של ארגון הטרור חיזבאללה שהפר את הפסקת האש עם ישראל ב- 8 באוקטובר 2023, שמאות מהסטודנטים שלו גויסו לשירות מילואים, וששלושה מהם אף נפלו במהלך שירותם, האשמת הסטודנטים שהתלוננו על הסתה בהתנהגות כמו-שטאזי היא היפוך יוצרות מוסרי ועיוות המציאות, שמטרתו להרתיע ולהשתיק ביקורת לגיטימית.
על אף שהנהלת תל–חי התנערה מדברי ד״ר הירסטון והגדירה אותם כ"מנוגדים לערכי המוסד", הבעיה עמוקה יותר, עצם הצורך בהבהרה משקף את חדירתו של שיח דה-לגיטימציה פנימי אל תוך האקדמיה הישראלית. כשאנשי סגל ישראלים מאמצים נרטיבים אנטישמיים מבית, הם מעניקים לגיטימציה לגורמים אנטי-ישראליים ברחבי העולם ומספקים תחמושת אידיאולוגית לפעילים אנטי ישראלים בקמפוסים בחו"ל. המקרה של ד"ר הירסטון רחוק מלהיות חריג, והוא משמש תמרור אזהרה. האקדמיה חייבת לשמור על שיח מוסרי ומבוסס עובדות ולפעול לפי הקווים המנחים של הגדרת IHRA לאנטישמיות, שמבחינה בצורה חד משמעית בין ביקורת לגיטימית לבין אנטישמיות.
