הדמוקרטיה על פי יאיר גולן

יאיר גולן מדבר גבוהה גבוהה על ערכים נשגבים כמו דמוקרטיה, חופש הביטוי וליברליזם, אך בעת ובעונה אחת מוציא מפיו עוד ועוד אמירות שמעידות על דבר אחד ברור – אם יגיע להגה השלטון, מדינת ישראל תהפך לעותק מצמרר של משטר דכאני אפל. מי שעוקב אחר דבריו לאורך השנים כבר לא יכול לטעון שמדובר במעידות, באמירות מחוץ להקשרן או בפרשנות לא הכרחית. מדובר בדפוס. תפיסת עולם סדורה ופטרנליסטית, שמזהה חירות כבעיה, ריבונות כמשהו שיש לפקח עליו, ואת הציבור עצמו כגורם, לעיתים עוין, שדורש ניהול, חינוך מאוד ספציפי ולעיתים אף ריסון.

תקשורת חופשית וחופש ביטוי על תנאי

לדוגמא האחרונה ביותר לתפיסתו של גולן זכינו בשבוע שעבר, כאשר גולן הצהיר כי אם יגיע לשלטון יסגור את ערוץ 14. כצפוי גם האמירה הזו הייתה עטופה היטב בשפה מכובסת, "ערוץ תעמולה", "סכנה לדמוקרטיה" – ושאר המינוחים המוכרים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות, בפרקטיקה עתיקת היומין, דמוניזציה לשם דה-לגיטימציה שנועדה להצדיק דיכוי של תקשורת חופשית – שבמקרה הזה משקפת יותר מחצי עם. כך הופך בר הפלוגתא הפוליטי לבעיה מוסרית, ובעיה מוסרית היא עילה להפעלת כוח בלתי מרוסן.

האמירה על סגירת ערוץ 14 אינה עומדת לבדה, אלא משתלבת באופן מלא בתפיסה רחבה יותר שגולן עצמו פרש בכנס של "הארץ" שנערך בטורונטו בחודש ספטמבר אשתקד. שם דיבר גולן בגלוי על "הצורך" להטיל מגבלות על רשתות חברתיות, בטענה שמדובר בבעיה עולמית של "תעמולה ברוטאלית" שמאיימת על הדמוקרטיה. לא כהתמודדות נקודתית עם הסתה או אלימות, אלא כהצדקה עקרונית לפיקוח, ויסות וצמצום של השיח הפוליטי עצמו, בתיאום עם מדינות וגופים בין-לאומיים, ובראשן ארצות הברית, שם יושבות החברות הגדולות. זהו אותו דפוס בדיוק – דמוניזציה לשם דה-לגיטימציה. לא סותמים פיות, אלא מגדירים מראש מהי "תעמולה", מי חורג מהשיח הלגיטימי, ואילו קולות הם בעיה שיש "לטפל" בה. ערוץ 14, רשתות חברתיות, ושיח פוליטי בלתי מתווך אינם נתפסים כמרחב דמוקרטי, אלא כסכנה, עילה להפעלת כוח שמטרתו אחת – סירוס חופש הביטוי של מי שאינו מתיישר עם משנתו של גולן.

חינוך מחדש במקום חינוך

בוועדת החינוך, התרבות והספורט ב-18/08/20 אמר גולן, שהיה אז חבר כנסת:

"זה שיש מערכת חינוך זה כי המדינה חושבת שיש לה אחריות לא רק לספק את השירות אלא גם לעצב את אנשיה הצעירים. אנחנו לא רוצים שכל אחד יעצב את האיש הצעיר שלו איך שבא לו."
בעולמו של יאיר גולן מערכת החינוך אינה רק מסגרת להקניית ידע אלא כלי לעיצוב האדם. לא רק לרכישת השכלה, אלא לכינון תודעה. תפיסה שבה המדינה רואה עצמה מוסמכת "לעצב" את הדור הצעיר, ומטילה ספק בלגיטימיות של הורים לעצב את ילדיהם על פי ערכיהם. אמירות אפלות מהסוג הנ"ל מתכתבות ומייצגות משטרים דיקטטורים אפלים בהיסטוריה, שבהם מפקיעים את החינוך וסמכות ההורים מידיהם ומעל ראשם כדי "לעצב" ילדים כחומר ביד היוצר. לא במקרה השמיע גולן אמירות בצורך לחנך מחדש את בני הציונות הדתית והציבור החרדי, לרבות דרישות ל"החלנה" ולשינוי עומק של זהות וערכים. בעולמו של גולן, מי שאינו מתיישר עם התבנית הרצויה לו, איננו שותף לשיח – אלא יעד לחינוך מחדש.

שלטון לפי דעתי

אותה תפיסת עולם שמצדיקה סתימת פיות וצמצום חופש הביטוי, באה לידי ביטוי גם ביחס של יאיר גולן לעצם מושג השלטון. בדמוקרטיה, ממשלה נבחרת נשענת מטבע הדברים על נכונות ציבורית רחבה, והדרך להחליפה עוברת בקלפי. אלא שכאן בדיוק עובר קו השבר. יאיר גולן אינו מציג התנגדות דמוקרטית שמבקשת לשכנע רוב ולהתמודד בבחירות, אלא תפיסה שלפיה שלטון שנבחר כחוק מאבד את הלגיטימיות שלו אם אינו פועל לפי הקווים הערכיים הנכונים לו. בפועל, מדובר בחתירה שיטתית להפלת ממשלה באמצעות כלים שאינם לגיטימיים במשטר דמוקרטי, כגון מרי אזרחי, שיתוק המדינה, הצהרות סרבנות, עירוב צבא הגנה לישראל בשיח הפוליטי, וערעור מתמשך על עצם הזכות למשול. זו אינה מחאה אזרחית לגיטימית במובנה הדמוקרטי, אלא ניסיון לכפות את רצונו של מיעוט אידאולוגי זעום על רוב ראוי שבחר אחרת. ברגע שבו ההפסד בקלפי נתפס כתקלה שיש לתקן באמצעים חוץ-פרלמנטריים, הדמוקרטיה מפסיקה להיות שיטת הכרעה והופכת לזירת כוח הרסנית.

אכיפה סלקטיבית

אותו דפוס חוזר גם ביחסו של גולן לשלטון החוק. האלימות איננה נבחנת לפי המעשה, אלא לפי זהות המעורבים. יש אלימות שמוגדרת כעבריינות, ויש אלימות שמוצגת כהתפרצות מובנת, מוצדקת, אפילו ראויה והרואית במסגרת מחאה. הבחנה זו אינה מוסרית ובעיקר מסוכנת, משום שהיא מפרקת את עקרון השוויון בפני החוק. אותה לוגיקה ניכרת בהגנה שמעניק גולן לפעילי מחאה אלימים ובמיתוג של עבריינות כהתנגדות פוליטית ושל הסיכול שלה כ"מעצרים פוליטיים". במדינה דמוקרטית, הצתה, תקיפת שוטרים וטרור אזרחי אינם מחאה – הם פשע. מי שמכשיר אותם בשם אידאולוגיה, מערער את יסודות שלטון החוק.

בניגוד לרבים אחרים גולן אינו טורח להסתיר את כוונותיו. במעשיו ובדבריו הוא שב ומבהיר לנו שאם יגיע לעמדת כוח, מדינת ישראל תתחיל להידמות למשטר סמכותני קודר ומדכא. לא בבת אחת, לא בטנקים ברחובות, אלא דרך צמצום שיטתי של חירויות, עטוף בשפה של ערכים נעלים. יאיר גולן אינו מציע תיקון לדמוקרטיה הישראלית, אלא תחליף שבו חופש הביטוי הוא בעיה שדורשת ויסות, זהות היא חומר גלם לעיצוב, שלטון נבחר הוא זמני ותלוי ציות, והכרעת הציבור תקפה רק כשהיא מתיישרת עם הקווים הנכונים.