הפתרון לאתגר שילוב החרדים מתחיל בכספים הקואליציונים

מדינת ישראל מעבירה מאות מיליוני ש"ח לבתי ספר שמחנכים נגדה, ואף אחד לא מפקח על הכסף

משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. אישר העברת מאות מילוני ש"ח לבתי ספר חרדיים, כסף שעובר ללא שום פיקוח וללא שום תנאים (תמונה: נעם מושקוביץ, דוברות הכנסת).

בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים של הכנסת העברת 426 מיליון ש"ח לחינוך העצמאי של יהדות התורה ועוד 360 מיליון ש"ח למעיין החינוך התורני של ש"ס. במקביל, הקימה הממשלה צוות שרים בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו לטיפול בתקציבי החינוך החרדי. כשראש הממשלה הופך ל"פרויקטור גבייה" בשביל מוסדות שלא עומדים בתנאי סף, לא מלמדים ליבה ומחנכים נגד גיוס לצבא, אנחנו בבעיה חמורה.

חינוך פרטי על חשבוננו

החינוך החרדי המדובר איננו החינוך שבו לומדים הילדים שלכם. רובו המוחלט, בין אם המפלגתי ובין אם העצמאי, אינו מלמד לימודי ליבה מלאים, מחנך נגד גיוס לצבא ולא עומד ברגולציה בסיסית. חמור מכל, בוגריו אינם כשירים לתפקד בשוק העבודה ובאקדמיה. למערכת הזו כבר הועברו בתחילת השנה מעל 1.2 מיליארד ש"ח של כספים קואליציוניים.

מבחינה מהותית, מדובר במחדל. לא ראוי שהמדינה תתקצב בתי ספר פרטיים. אם הורה מעוניין בחינוך פרטי לילדיו, יתכבד ויקים בית ספר ויממן אותו מכיסו. אם הוא מעוניין בכספי ציבור, הוא חייב לעמוד בתנאים שהציבור קובע. כאן יש עוול כפול: המדינה מממנת מערכות פרטיות והמגזר החרדי הוא היחיד עם הפריבילגיה להקים מוסדות כאלו במימון המיסים שלנו. נכון, הילד החרדי הממוצע מתוקצב פחות מהערבי, מהממלכתי ומהממלכתי דתי, אבל כל האחרים הם מוסדות ציבוריים המחויבים לתנאים מסוימים. הבעיה היא לא שהחרדי מקבל פחות אלא שהוא מקבל תקציב ללא עמידה בתנאים כלשהם. כך המדינה משקיעה סכומי עתק כדי לגדל דור שבמקרה הטוב לא מכיר בה ובמקרה הרע יוצא נגדה.

ללא פיקוח הכסף ימשיך לזרום

השיטה הזו גרועה גם מסיבה אחרת. בניגוד לחינוך הממלכתי שבו המדינה היא הבעלים של בתי הספר (היסודיים באופן ישיר והעל יסודיים על פי תקצוב), הכסף לחינוך החרדי עובר תמיד דרך "עסקונה" שמתפקדת כמתווך. במצב כזה של היעדר פיקוח על מוסדות ששייכים לעמותות ומפלגות, לא פלא שהמגזר החרדי ממשיך לדרוש עוד ועוד כספים מחוץ לבסיס התקציב. מבקר המדינה כבר חשף בעבר אי סדרים וחשד לשחיתות בכספים של החינוך החרדי ומצא כי לא תמיד הם מגיעים למורים החרדים עצמם, אלא "נבלעים" בתוך המנגנון.

מבחינה חברתית לאומית, כל שקל כזה מרחיק את השילוב, מעכב את הגיוס וגוזר עלינו פילוג נצחי. אי אפשר לדבר על שוק העבודה או על צבא בלי לטפל בחינוך. שם הכל מתחיל ושם הכל נגמר. ילד חרדי שלומד בבית הספר מגיל 0 תפיסת עולם ודרך חיים, סופו לחיות על פי מה שלמד. ואם הוא לומד שהוא לא חלק מאיתנו, הוא לא יהיה חלק מאיתנו. ואת זה, ראש הממשלה, שר האוצר וממשלת ישראל מעודדים ומממנים. הם יכולים לטעון שהם בעד שילוב חרדים בצבא, באקדמיה ובתעסוקה, אבל כשהם מממנים מערכת שמחנכת הפוך מכך, האמירות שלהם מתרוקנות מתוכן.

אז מה עושים? ראשית יש להפסיק את ההעברות התקציביות האלה. השלב הבא הוא הקמת מודל חדש לתקצוב חינוך הילדים בישראל: אוטונומיה תמורת אחריות לתוצאות. המדינה צריכה לאפשר לקהילות לנהל את החינוך שלהן אבל להציב דרישות ברורות לכל מי שמעוניין בכספי ציבור: לימודי ליבה, אי אפליה בקבלה ומדידה שקופה של תוצרי החינוך. אי אפשר גם לשמן את המנגנון בכסף וגם לצפות לשינוי, כשכל המערכת מוכוונת נגדו. מי שרוצה שינוי אמיתי, חייב להתחיל מהשורש.

טל לוריא הוא מייסד ארגון מורים מובילים שינוי, עמית ארגון "ריבוא" ומחבר הספר "עד הילדים".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. מאמר הסתה ולא ראוי לאתר מידה:
    1. אתה כותב: "אם הוא מעוניין בכספי ציבור, הוא חייב לעמוד בתנאים שהציבור קובע", אבל זה הציבור באמצעות נבחריו (עליהם אתה קובל) שבוחר לממן את החינוך החרדי, כך שזה עומד בדיוק בקריטריון שלך.
    2. תסיר את החסמים ששמת על שוק העבודה ולא יצטרכו לימודי ליבה בשביל להשתלב בהם. בהם נראה לך שצריך לדעת מתמטיקה בשביל להיות עורך דין? באמת נראה לך שבלי לדעת אנגלית אי אפשר להיות פקיד בבנק? לימודי הליבה הם החסם על שוק העבודה ולא היעדר לימודי הליבה.
    3. זה לא בתי הספר שמחנכים נגד גיוס, זה האנשים בעצמם, אם במקום לדרוש שינוי אמוני אצל הציבור החרדי תתחילו לחשוב איך משנים את הצבא כדי שלא יאיים עליו, הציבור החרדי יתגייס.
    4. קח את כל מה שכתבת תחליף את הדרישות החילוניות מהציבור החרדי לדרישות דתיות מהציבור החילוני כתנאי למימון בתי הספר לילדיו ותיווכח לראות עד כמה דמגוגיות הטענות שלך

    1. לגבי סעיף 2 שלך, אתה מפגין בורות מדהימה, גם עורך דין משתמש מדי פעם בחישובי ריבית וארבע פעולות חשבון בסיסיות לחישוב חובות לקוחותיו, ופקיד בנק צריך לדעת אנגליצ כדי לתפעל מערכות מיחשוב ולבצע העברות בנלאומיות. אתה יכול אולי לטעון שעל המעסיק להכשיר את עובדיו בידע הנדרש, אך למעט צהל שמכשיר את חייליו. אף אחד לא עושה זאת.

  2. הפתרון הוא לא עוד פיקוח אלא תקצוב לפי הישגי הבית ספר ואיך זה יתבצע ההורים צריכים להיות המפקחים במידה ובית הספר לא נותן הישגים צריך שתהיה להם האפשרות לתת את התקצביב ואת הילד למקום שכן צריך שתהיה לה האפשרות להוסיף כסף על מנת להגדיל את ההישגי בית הספר מכיס הפרטי ילד שמצליח בלימודים ביחס לשנה שעברה צריך לתת בונוס למורה שהשקיע צריך לתת החזר כספי להורים שהשקיעו מכספם הפרטי או מזמנם החופשי צריך לישר קו לכול תלמיד לפי יכולתיו הוא ולא כסרט נע של מפקח ממשרד החינוך שקובע הכול שרירותית לדוגמא לפי גיל ילד שנולד בינואר = לילד שנולד בדצמבר רק בגלל קביעת משרד החינוך בפועל נוצרים פערים אז שולחים את המסכן שנולד בדצמבר לחינך מיוחד וזה עולה המון למדינה

  3. אתה מערבב בין נושאים רבים שבחלקם קשורים אבל לא רק…
    אם אתה לא מעוניין ב"כספים קואליציוניים", אזי תנסה לשכנע את רוב חברי הכנסת שיכניסו את התקציבים האלה למסגרת התקציב ה"רגיל"…
    ואז תחזור אלינו…