כסטודנט באוניברסיטת בן גוריון: עברתם את הגבול

כשחזרתי לשגרת הלימודים באוניברסיטת בן־גוריון באוקטובר 2025, לאחר תקופת מילואים בעזה, נחשפתי לראשונה לדיון הסוער סביב חזרתו להוראה של ד"ר סבסטיאן בן דניאל, הידוע ברשת כ"ג'ון בראון". בן דניאל הוא מרצה למחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה. בפברואר 2025 האשים את חיילי צה"ל, שהם "רוצחי תינוקות בפקודה", וכי "חיילי צה”ל רצחו ילדים וירו בחפים מפשע כדי לטהר אתנית את הגדה הרבה לפני ה-7 באוקטובר". דבריו עוררו מחלוקת ציבורית והובילו להשעייתו מהוראה, אך עם תחילת שנת הלימודים הוא שב להרצות בקמפוס, צעד שעורר תגובות זועמות. כסטודנט באוניברסיטת בן גוריון שמשרת במילואים, איני יכול להתייחס למקרה זה רק בהיבט המנהלי-משמעתי, אלא כמי שחזר בעצמו מאותה מציאות מלחמתית ברצועה שעליה המרצה מדבר.

אף שבמרץ 2025 פרסם ד"ר בן דניאל התנצלות רשמית, בפועל הוא בחר שלא לקחת אחריות, ובמקום לנהל שיח מכבד, חזר להפיץ מסרים המכפישים את לוחמי צה"ל. בראיון שנתן ל"כאן 11" ב-23 במאי 2025 לא ניכרה בו חרטה ממשית. במהלך הראיון המראיין ציטט התבטאות קשה של ד"ר בן דניאל כלפי תושבי העיר שבה הוא מלמד: "אני גר בבאר שבע, 99% ביביסטים ונאו-נאצים שרוצים להרוג אותי ברחוב". כשנשאל אם הוא מתחרט, ענה: "אתה צריך להיות ממש טיפש כדי לא להבין שחלק מהדברים האלה היו לא בסדר, ולו בגלל העובדה שמי שקורא אותם יכול להיעלב… הייתי צריך לכתוב את זה אחרת". ניכר בבירור כי ד"ר בן דניאל אינו מצטער על כוונותיו, אלא בעיקר על הניסוח. יתרה מזאת, כינוי אזרחים ישראלים "נאו-נאצים" הוא התבטאות אנטישמית מובהקת על פי ההגדרה הבינלאומית של "כוח המשימה הבינלאומי לשימור זכר השואה" (IHRA), שאומצה על ידי יותר מ-1,200 גופים בעולם כולל, אוניברסיטת בן גוריון ביולי 2024.

ימים ספורים לאחר פתיחת שנת הלימודים האקדמאית פרסם בן דניאל בחשבון הפייסבוק שלו, המונה למעלה מ-34 אלף עוקבים, כי "הפיגוע ההסברתי הכי גדול של המלחמה היה לטבוח ב-20 אלף ילדים חפים מפשע”. אמירה כזו, הנזרקת ללא ביסוס, אינה ביקורת עניינית אלא סילוף והכפשה הפוגעים בי ובסטודנטים רבים אחרים באופן אישי. כמי שלחם באזורים בעזה בסג'עייה, זייתון ורימל, ראיתי שוב ושוב כיצד צה"ל פועל בהתאם לערכי רוח צה"ל ולערך טוהר הנשק, המחייב חיילים להשתמש בכוח לביצוע המשימה בלבד ולעשות כל שביכולתנו למנוע פגיעה למי שאינם מהווים סכנה. הפער בין המציאות הערכית בשטח לבין המילים "טבח בילדים" הוא בלתי נתפס.

הנתונים מראים את ההפך הגמור. גם אם נסתמך על נתוני משרד הבריאות של חמאס, גוף שאינו מבחין בין מחבלים לאזרחים ואף מכליל ברשימותיו נפטרים מסיבות טבעיות כחללי מלחמה, וניקח את המספר המדווח של כ-69,756 הרוגים מול נתוני צה"ל על חיסול כ-23,000 מחבלים, נקבל יחס פגיעה של כ-1:2. ג'ון ספנסר, ראש המחלקה ללימודי לוחמה ב"ווסט פוינט" (האקדמיה הצבאית של ארה"ב) שניתח את המערכה בעזה בקביעות  קבע כי ישראל יישמה יותר צעדים למניעת נפגעים אזרחיים במלחמה מכל מדינה אחרת בהיסטוריה. על פי נתוני האו"ם ומחקרים צבאיים, היחס הממוצע בלוחמה בשטח בנוי עומד על 1:9 (תשעה אזרחים הרוגים על כל לוחם), כאשר הקולונל הבריטי ריצ'רד קמפ אף הדגיש כי יחס של 1:3 נחשב ל"ראוי" ומקובל בסטנדרטים מערביים. העובדה שצה"ל מצליח לשמור על יחס נמוך כל כך, מול אויב המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי בזדון ובאופן שיטתי, מוכיחה שלא מדובר ב"טבח", אלא במלחמה המדויקת והזהירה ביותר בהיסטוריה הצבאית.

מאז תחילת המלחמה חמאס מפרסם נתונים שגויים בנוגע למספרי ההרוגים וכמות הנשים והילדים שבתוכם. לפי מחקר של Henry Jackson Society מאפריל 2025, כ-38% מההרוגים בעזה הם נשים וילדים, והרוב המכריע הם גברים בגיל לחימה. באותו חודש פורסם כי משרד הבריאות העזתי הסיר כ-3,400 שמות מרשימות ההרוגים, בהם למעלה מ-1,000 ילדים, ללא הסבר. למעשה, חמאס הוא זה שבגאווה מוכן להקריב ילדים עזתים כדי לפגוע תדמיתית במדינת ישראל. ב-12 למרץ 2025 למשל שלחו מחבלי ילד עזתי בן 4 למוצב צה"ל במרחב האבטחה; לוחמי צה"ל זיהו את הילד שיצא ממנהרת התקרבות בקרבת המוצב, דאגו לו למזון ושתייה ולבסוף החזירו אותו לרצועה ללא פגע. זוהי התנהלות רחוקה מאוד מהטענות על טבח של ד"ר בן דניאל. בנוסף, חמאס משקר בנוגע למות ילדים או פגיעה בילדים, הן בעזרת תמונות וסרטוני  AI ערוכים ומזויפים והן בדיווחים על ילדים עזתים שנהרגו ולבסוף מוכח שהם בחיים; כמו ב-4 לספטמבר 2025 כאשר רשת Fox News חשפה שילד עזתי בן 8 היה למעשה בחיים למרות שדווח שהוא נהרג במאי.

בפוסט נוסף כינה ד"ר בן דניאל את שביתת הסטודנטים הארצית שמחתה על חוק הגיוס שקידמה הקואליציה “שביתה על מחסור כוח אדם להפעלת מכונת רצח העם”. אלו אינן טענות ענייניות, אלא ניסוחים מסיתים נגד ציבור המילואימניקים באוניברסיטה ששירתו במשך מאות ימים וש-30 מתוכם נפלו במהלך שירות המילואים במלחמת חרבות ברזל. לפי העובדות בשטח, אין שום מכונת רצח עם: במהלך הלחימה ברצועה, צה״ל פעל בהיקפים חסרי תקדים כדי להזהיר אזרחים עזתים דרך פרסום אזהרות פינוי מאזורי סכנה, שימוש באמצעים כמו פיזור עלונים, ושיחות טלפון. עד כה, אף גוף משפטי, כולל בית הדין הבינלאומי בהאג, קבע שישראל מבצעת רצח עם בעזה. אין שום תשתית עובדתית או משפטית שתומכת בטענה החמורה שמרצה באקדמיה הישראלית מרשה לעצמו להפיץ.

גם מבחינה משפטית הטענה קורסת. על פי אמנת האו״ם למניעת רצח עם מ-1948, 'רצח עם' הוא "מעשה שנעשה בכוונה להשמיד, כולו או חלקו, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, למשל באמצעות הרג חברי הקבוצה או יצירת תנאי חיים שמיועדים להביא להשמדתה." מטרות המלחמה המוצהרות היו חיסול יכולות חמאס והשבת החטופים, ולא השמדת הפלסטינים בעזה. גם הפרמטר השני, יצירת תנאי חיים להשמדה, לא עומד בקנה אחד עם המציאות. על פי נתוני מתפ"ש מאז תחילת המלחמה ועד אוגוסט 2025 נכנסו לרצועה למעלה מ-1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי על גבי כ-100,000 משאיות. יתרה מכך, מחקר אקדמי מקיף שנערך על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ניתח את הערך התזונתי של הסיוע ומצא כי הממוצע היומי עמד על למעלה מ-3,000 קלוריות לאדם, שזה הרבה מעבר לתקן ההומניטרי הבינלאומי העומד על 2,100 קלוריות. ישראל לא רק שאינה מונעת מזון, אלא מזרימה אותו בהיקפים חסרי תקדים, כאשר הפער בחלוקה נובע מגניבה שיטתית של ארגון הטרור חמאס, כמו ב-20 לספטמבר 2025 אז דווח שמחבלי חמאס השתלטו באיומי נשק על משאיות ושדדו מזון שהיה מיועד ל-2,700 תינוקות בעזה. בנוסף, צה"ל הקים אזורים מוגנים לאוכלוסייה וחילק את הרצועה למאות תאי שטח ("הבלוקים"). החלוקה בשיטה הזו נועדה לאפשר לצה"ל פינוי כירורגי ומציל חיים מאזורי סכנה על ידי הזזה ספציפית של אוכלוסייה מאזור לאזור לפי מספרה. במרחבים אלו תיאמה ישראל הקמה של 11 בתי חולים שדה לטיפול באזרחים. פעולות אלו מוכיחות מאמץ אקטיבי לשמור על חיי אדם, ההפך הגמור מכוונות השמדה. לכן, כשבוחנים את המונח לפי הגדרתו הרשמית, מתברר שאין מחלוקת פרשנית, אלא אי־התאמה מוחלטת בין ההאשמות לבין העובדות.

האוניברסיטה התייחסה לחזרתו להוראה של ד"ר בן דניאל כמעין "סגירת תיק" טכנית. כלומר, מבחינתם המרצה הושעה וסיפק הבהרה ולכן הוא "ריצה את עונשו" ויכול לחזור לשגרה. אבל במציאות אי אפשר באמת למחוק את המשקעים האלה בהחלטה מנהלית. בפועל, מדובר במרצה בעל סמכות ישירה על סטודנטים, ובהם חיילי מילואים ובעבר סדירניקים בקורס טיס, שהוא השמיץ באופן פומבי וקיצוני. זו אינה רק שאלה רגשית, אלא סוגיה של אמון בסיסי. כאשר אדם שטען כי הלוחמים הסטודנטים שלו מפעילים “מכונת רצח עם” חוזר ללמד, לא ניתן לצפות מהם לראות בו דמות מקצועית וניטרלית.

בשנה החולפת אימצה אוניברסיטת בן־גוריון את אמנת "כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה", ה־IHRA אותה אימצו יותר מ-1,200 גופים ברחבי העולם. לפי האמנה ההתבטאויות של ד"ר בן דניאל, נחשבות לאנטישמיות, כיוון שהן כוללות "יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל", שכן הוא שולל מישראל את הזכות להגנה עצמית המוקנית לכל אומה דמוקרטית אחרת. וגם "השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים" שכן האשמת מדינת ישראל, שהמלחמה נכפתה עליה בטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, היא היפוך יוצרות שעושה דמוניזציה.

115 סטודנטים ואנשי סגל מאוניברסיטת בן גוריון נרצח או נחטפו ב-7 באוקטובר. כמי ששירת כ-300 ימי מילואים, רובם בתמרון ברצועת עזה, כסטודנט וחייל מילואים שהגן על כל תושבי ישראל, יהודים וערבים וששמר לא לפגוע באף צורה בבלתי מעורבים בעזה, אני מצפה מהאקדמיה, שנכוותה קשות באותה מתקפה רצחנית, לגלות אפס סובלנות כלפי כל מרצה או סטודנט שפוגע בכל באי האוניברסיטה. במציאות כזו, אין זה מובן מאליו שסטודנטים ירגישו נוחות בכיתה, והחלטת האוניברסיטה להחזירו יוצרת משבר אמון עמוק. כמו כל מוסד מתוקן, הקמפוס צריך לדעת לשרטט את הקו שבו חופש הביטוי הופך לפגיעה בתחושת הביטחון והשייכות של הלומדים בו.