עמוס בעל החלומות

ביום שישי האחרון פרסם עמוס שוקן בעיתונו, הארץ, מאמר שכולו רצף מרהיב של חלומות, הזיות, טעויות ושקרים. ב־800 מילה בלבד הצליח שוקן להדגים את העיוורון הרה האסון של השמאל הישראלי שכבר שישים שנה הוביל את ישראל לאינספור מלחמות ופיגועים, גבה את חייהם של אלפי ישראלים והטביע את האזור כולו בדם ואש.

לפי שוקן, האשמה על מצב המלחמה בין ישראל לערבים נופלת על כתפי ישראל, שלטענתו זנחה את עקרונות מגילת העצמאות. אלמלא היתה זונחת אותם, מזמן היה מושג שלום עם הערבים. התזה כולה שעונה על הנחת יסוד שגויה, שלא לומר שקרית, ולפיה הפלסטינים רוצים במדינה פלסטינית על השטחים שנכבשו ב 67', לצד מדינה יהודית.

זה מעולם לא היה נכון. הפלסטינים, כולל המתונים שבהם, לא הסכימו מעולם, אף לא לרגע אחד חולף, לקיומה של "מדינה יהודית" (ביטוי שחוזר במגילת העצמאות 7 פעמים). לפלסטינים יש סיבה טובה לסרב להכיר בישראל כמדינה יהודית, שכן אם תוגדר ישראל כמדינה יהודית, לא ניתן יהיה להטביע אותה במיליוני צאצאיי פליטי 48' בשם זכות השיבה, שאליה מחויבים ובשמה נשבעים הפלסטינים כולם.

מה שמביא אותנו אל הקומה הבאה בארכיטקטורת השקר של שוקן:

"טענת נתניהו שמדינה פלסטינית תחתור להשמדת ישראל היא שקר."

הבעיה הידועה היא כמובן שזו לא טענת נתניהו, אלא טענת הפלסטינים עצמם, לא רק של חמאס אלא גם שחור על גבי לבן באמנה הלאומית הפלסטינית, מסמך פלסטיני מכונן, מקביל למגילת העצמאות הישראלית. האמנה הלאומית הפלסטינית מבית אש"ף מכילה סעיפים הקוראים במפורש להשמדת ישראל.

למשל סעיף 7 המגדיר את "המאבק המזויין, להקרבת רכושו וחייו (של כל פלסטיני) למען החזרת מולדתו עד לשחרורה" כ"חובה לאומית", סעיף 8 הקורא "להחזרת פלסטין ולשחרורה במאבק המזויין", וסעיף 9 המדגיש כי "המאבק המזויין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין", סעיף 19 לפיו “חלוקת פלסטין בשנת 1947 והקמת מדינת ישראל הן בלתי חוקיות מיסודן”, סעיף 22 ולפיו “הציונות היא תנועה פוליטית הקשורה באופן אורגני לאימפריאליזם העולמי… ויש להתנגד לה בכל האמצעים", ועוד ועוד.

שוקן יודע היטב שעל הפלסטינים הופעל לחץ בינלאומי עצום לבטל את הסעיפים. שוקן גם יודע שהסעיפים, חרף הלחץ המעצמתי הכבד, לא בוטלו מעולם.

על כן, שוקן משקר כשהוא מוסיף טענה ולפיה הסכם אוסלו כלל "הכרה הדדית". זה מעולם לא קרה. ערפאת לא הכיר בישראל כמדינה יהודית, אלא כמדינה אזרחית (לצד מדינת פלסטין כמובן) המיועדת לקלוט לתוכה את כל צאצאיי הפליטים.

ולכן הטענה הנוספת של שוקן, לפיה "כבר שנים שמחמוד עבאס מדבר על מדינה פלסטינית שצריכה לקום בהסכם שלום עם ישראל בשטח שנכבש ב–1967", היא חצי אמת הגרועה משקר. חצי אמת כיוון שעבאס מוכן לכרות הסכם שלום עם מדינה פלסטינית בשטחי 67', אבל בתנא שהמדינה הכורתת איתה את השלום לא תהיה יהודית אלא אזרחית ומחויבת לזכות השיבה.

לקינוח מוסיף שוקן עוד הטעייה: לדבריו, "הקמת מדינה פלסטינית תהיה תיקון טעות של הפלסטינים מלפני שניים־שלושה דורות, טעות שיורשיהם לא צריכים לסבול ממנה יותר משכבר סבלו."

כלומר שוקן רוצה שנחשוב שבניגוד לדור הפלסטיני המבוגר והסרבן, הדור הצעיר לא מסרב עוד להכיר במדינה היהודית ולחיות לצדה בשלום. בכך עוצם שוקן את עיניו ואת עיני קוראי הארץ מלראות את האמת המרה, והיא שהדור הצעיר לא נופלים במאום מהוריהם בשאיפתם להשמיד את ישראל.

כל הנורות האדומות מהבהבות בחוזקה. כל האמירות הפומביות בנושא ברורות, גם של העם באמצעות סקרים וגם של הנהגותיו בעמדות רשמיות, את שוקן כל זה לא מעניין. אפילו הנרי קיסינג'ר כבר הבין כי מדינה פלסטינית אינה פתרון על הפרק, כיוון שגם אם תכרות ישראל שלום עם פתח, מי יכול להיות ערב לידה שלא תקבל בתוך שנה את חמאס, או דאע"ש, כשליטי המדינה.

עמוס שוקן היקר, אנא הפנם. האקספירמנט נכשל ונגמר. הציבור הישראלי הכריע: מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון לא תקום לעולם.