הטרנד החדש של הדמוקרטים: "פלסטין תחילה"

בן רודס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי של ברק אובמה, רוצה לספר לקוראי הניו יורק טיימס שממדינת ישראל לא עומד לצאת שום דבר טוב. הפתרון שהוא מציע לבעייתיות הישראלית הוצג לקוראי העיתון ב־1 בדצמבר 2025, אותו פתרון שהציעו רבים מחבריו לשמאל מאז 7 באוקטובר 2023: פלסטין תחילה.

גינויו של רודס ל"בעייתיות" של ישראל חוזר אחורה עשרות שנים. לשיטתו, קריסת תהליך אוסלו בשנת 2000 סיפקה למנהיגים הישראלים תירוץ נוח להרחיב את ההתנחלויות ביהודה ושומרון. ב־2015, לאחר שהבוס שלו חתם על הסכם גרעין עם איראן, ישראל הפרה את הנורמות המקובלות ולחצה נגדו בקונגרס. המלחמה של ישראל אחרי מתקפת 7 באוקטובר, הוא טוען, הייתה מלחמת נקם ולא מלחמת צדק. ממשלת הימין של ישראל איננה תואמת את ערכיהם של הליברלים האמריקאים, וראש הממשלה בנימין נתניהו, כך כתב, "הולך כעת בנתיב סמכותני מוכר".

מטרת המאמר הפולמוסי של רודס הייתה להראות את "הכישלון" של הנשיא ג’ו ביידן והמפלגה הדמוקרטית בעזה. רודס, שבעבר היה מ"יודעי הדבר" של הבית הלבן, משחק כעת בתפקיד של מתנגד שלטון עם עצה חדשה למפלגתו הסובלת: הדמוקרטים יכולים וצריכים לנצח אם יודו בגלוי באמת המרה על אודות קלונה של המדינה היהודית – אמת שרבים מדי במפלגה עדיין מסרבים לראות. "אם אתה מאמין שילד פלסטיני שווה בכבודו ובערכו לילד ישראלי או אמריקאי," כתב רודס, "כבר אי אפשר לתמוך בממשלת ישראל הזו ולהתחבא מאחורי קלישאות על שלום".

בעיני רודס הבעיה היא שהדמוקרטים תמכו בישראל באמצעות אסטרטגיה שנועדה לרסן את חריגותיה ושהאסטרטגיה הזו נכשלה לחלוטין. החיבוק של ביידן לאחר 7 באוקטובר אמור היה להגיע עם אזיקים. בפועל, ביידן מצא את עצמו מאמץ את נתניהו הישר אל תוך חיקו של טראמפ. משום כך, לטענתו, הייתה זו הבחירה של ארה"ב להעניק תמיכה מלאה לישראל לאחר שחמאס בחר לטבוח, לאנוס, לפצוע או לחטוף אלפי אזרחים ב־7 באוקטובר 2023 הייתה טעות מובהקת. הנאמנות לברית של ארה"ב וישראל הובילה את הבית הלבן של ביידן "להציף את ישראל בנשק להפצצות הישראליות על הפלסטינים". ביידן הטיל וטו על החלטות הפסקת אש באו״ם. הנשיא הדמוקרטי אף תקף, לטענת רודס, את בית הדין הפלילי הבין־לאומי על כך אישומיו נגד ראש ממשלת ישראל. האם אתם מאמינים שלביידן הייתה החוצפה להאשים את חמאס ב"אי־קבלת תנאי הפסקת האש שגם ממשלת ישראל דחתה"?

בסך הכול, מדובר בסילוף היסטורי מופרע של מדיניות ביידן במלחמת עזה. אזכיר השמטה אחת מני רבות: רודס נמנע מלהזכיר שהממשל עצר חלק ממשלוחי הנשק ואף איים לעצור נוספים. רודס חושב שארצות הברית הייתה צריכה לתת לאו״ם, ארגון שנמצא בזיקה מוחלטת ואף בשליטה חלקית עם אונר"א, להכתיב את תנאי סיום המלחמה שפתח חמאס.

הפסקת האש שרודס היה רוצה שביידן יקבל בשתיקה הייתה מאפשרת למחבלים לשמור בידיהם את החטופים ומבטיחה את שימור הסטטוס קוו של אוקטובר 2023 במזרח התיכון. אילו ביידן היה מפעיל לחץ מוצלח על ישראל לסיים את המלחמה בתחילת 2024, חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, היה עדיין חי בלבנון. יחיא ומוחמד סינוואר היו ממשיכים לנהל את חמאס, איראן הייתה מעשירה אורניום לרמות הקרובות לנשק גרעיני ובשאר אל־אסד היה שולט בסוריה.

לנסראללה, לאיראן ולסינוואר היה דם אמריקאי על הידיים. סופם האלים שירת את האינטרסים של ארצות הברית והביא צדק לאמריקאים שנרצחו על ידם. הפגיעה באיראן וגירושו של אסד מסוריה היו גם הם מעשי צדק נגד אויבי אמריקה. אך רודס נראה כמי שמעריך את מלחמת עזה לפי המחיר ששילם הצד שפתח בה. לשיטתו חמאס היה צריך לקבל פרס, או לכל הפחות לא לשלם מחיר של ממש על מעשה הרשע שלו.

זוהי המשמעות של הניסיון לשכנע את הדמוקרטים לאמץ מדיניות של "פלסטין תחילה", מדיניות שמאומצת לא רק על ידו אלא גם על ידי דמוקרטים וליברלים־רדיקלים ואנשי רוח רבים, ביניהם ראש העיר הנכנס של ניו יורק, זוהרן ממדאני, רשימה מתארכת של סלבריטאים הוליוודיים מפורסמים ורוב סגל המרצים באקדמיה האמריקאית.

העוינות של אנשי "פלסטין תחילה" כלפי המדינה היהודית עיוורה אותם לאינטרסים המרכזיים של אמריקה, שבשנתיים וחצי האחרונות נהנו מאוד מן הברית עם ישראל. ישראל היא כיום ההגמון הצבאי הבלתי מעורער באזור שרק לפני עשור – בימי ממשל אובמה – עמד על פי תהום. אז, כאשר לרודס הייתה השפעה אמיתית על המדיניות האמריקאית, חליפות דאע״ש שלטה מא־רקה שבסוריה ועד מוסול שבעיראק. כישלונו של אובמה לאכוף את הקו האדום שהציב נגד השימוש של משטר אסד בנשק כימי פתח את הדלת לוולדימיר פוטין להתערב במלחמת האזרחים בסוריה. כך הפך הצבא הרוסי לשחקן מרכזי באזור לראשונה מזה שני דורות. מפציציו, בסיוע איראן ולוחמי חיזבאללה, תקפו מורדים עלובים שנתמכו על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות. לבסוף, ההסכם הרופף בין אובמה לאייתוללות, שאפשר לאיראן לשמר את תשתית הגרעין הבלתי חוקית שלה בתמורה להבטחה שלא להעשיר אורניום לרמה צבאית, יצר רוח גבית של 150 מיליארד דולר למדינת הטרור המובילה בעולם.

כעת בִּחנו את מצבה של ארצות הברית עם פתיחת שנת 2026. איראן מושפלת. רשת שלוחותיה הושמדה ברובה. משפחת אסד גלתה לרוסיה. הבסיסים הרוסיים בסוריה אינם עוד.

כך נראית מדיניות חוץ אמיתית של אמריקה תחילה.

אבל המציאות החדשה במזרח התיכון איננה משמעותית, יעילה או ראויה לשבח כלשהו בעיני מחנה "פלסטין תחילה". הם עדיין מאמינים שהתמיכה האמריקאית בישראל במהלך מלחמת עזה – אפילו התמיכה הרפה מאוד של ממשל ביידן – פירושה שהאינטרסים הלאומיים של אמריקה הוכפפו לאינטרסים של המדינה היהודית.

ייתכן שהשימוש שלי במונח "פלסטין תחילה" יישמע צורם לחלק מהקוראים. זהו היפוך מכוון של כינוי הגנאי "ישראל תחילה", שנולד מתוך תפיסה שתומכי הברית בין ארה״ב לישראל נאמנים פחות לאמריקה מאלה המבקשים לפרק אותה.

הביטוי "ישראל תחילה" נטבע והופץ בשנת 1990 על ידי פטריק ג’יי ביוקנן, פרשן חד לשון ולימים מועמד רפובליקני לנשיאות. הוא נולד במסגרת מתקפתו על הנשיא ג’ורג’ בוש האב בשל חטאו בהגנה על כווית מפני מכונת המלחמה העיראקית של סדאם חוסיין. ביוקנן טען שאמריקה אימצה מדיניות "ישראל תחילה", בטענה המשונה שבוש פעל נגד עיראק כדי לשרת את המדינה היהודית (בפועל, ישראל עצמה הייתה נתונה למתקפות טילים מעיראק ונאסר עליה להגיב לבקשת ארה״ב).

זה היה הרגע שבו הפלאו־שמרנים באמריקה נפרדו מקונצנזוס מדיניות החוץ הרפובליקנית של תקופת המלחמה הקרה. הם האמינו שסיום האיום הסובייטי מחייב את ארה"ב לעזוב את העיסוק בעולם שבחוץ ולהתמקד בכשליה המוסריים בבית. זה היה גם הרגע שבו בחרו להאשים את היהודים כי פיתו את מנהיגי המדינה לעזוב את ענייני הפנים ולבצע התערבויות הרסניות לכאורה בארצות רחוקות ובלתי מוכרות.

בהמשך, בשנות ה־2000, אומץ המונח "ישראל תחילה" גם על ידי פעילי הרשת הפרוגרסיביים כדי לתקוף את ג’ורג’ וו. בוש ומלחמת עיראק ב־2003. אליהם הצטרפו גם שמרנים אחדים, ובהם ברנט סקוקרופט, היועץ לביטחון לאומי של אביו של בוש ואחד מאדריכלי המלחמה בעיראק ב־1991. סקוקרופט אמר שראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, "סובב את הנשיא האמריקאי על האצבע הקטנה". אין זה משנה ששרון ייעץ לבוש שלא לפלוש לעיראק. סקוקרופט – שתמיד היה עוין לישראל – ביקש לשכנע שהאמריקאים שתמכו בברית עם ישראל נושאים באחריות למלחמה שממילא התנגד אליה בנחרצות.

זו הייתה גם התזה של סטיבן וולט וג’ון מירשהיימר, שבמאמרם בלונדון רוויו אוף בוקס משנת 2005 ובספרם מ־2007 האשימו את "הלובי הישראלי" ב"הרפתקנות אמריקאית". ואם איפא״ק, הארגון הפרו־ישראלי הגדול בארה״ב, היה רע – הרי שיהודים בתפקידים בכירים בממשל בוש הבן היו גרועים עוד יותר. בעצרת נגד מלחמת עיראק ב־2002, פוליטיקאי צעיר מאילינוי בשם ברק אובמה יצא נגד "הניסיון הציני של יושבי כורסאות נינוחים כמו ריצ’רד פרל ופול וולפוביץ ואחרים לכפות עלינו את האג’נדות האידיאולוגיות שלהם". שימו לב: הוא לא הזכיר את דיק צ’ייני או דונלד רמספלד, אלא בחר להטיל את האשמה דווקא על פקידים במשרד ההגנה שבמקרה היו יהודים.

כיום, ההשמצה של "ישראל תחילה" זוכה לפופולריות מחודשת בימין בידי יורשיו של ביוקנן. פרק הפודקאסט של טאקר קרלסון מ־12 בנובמבר 2025, שבו הגן על הריאיון המלטף שלו עם חובב היטלר ניק פואנטס, נקרא: "הקריסה של ‘ישראל תחילה’ ועתיד תנועת אמריקה תחילה". עדין.

בעיני קרלסון, הבעיה עם ישראל היא לכאורה שמנהיגה הוא מטורף, והמדינה שבנימין נתניהו עומד בראשה עוינת ליסודות עצם קיומנו כחברה. בנובמבר הוא כינה את נתניהו "אויב הציוויליזציה המערבית". מדוע? "משום שהוא מאמין ואמר בקול שאנחנו נלחמים באנשים האלה בגלל האופן שבו נולדו, בגלל הרוע המובנה שלהם. אנחנו לא מאמינים בזה. אנחנו מאמינים שכל אדם פגום מטבעו, אך ניתן לגאולה כי אלוהים ברא כל אדם. מדוע הנאצים רעים? הנאצים רעים בדיוק מהסיבה הזו".

קרלסון אומר למעשה שמנהיגה הנבחר דמוקרטית של המדינה היהודית הוא אויב הציוויליזציה המערבית משום שאינו חי על פי האמונה המרכזית של התנ״ך, אמונה שהופיעה לראשונה בהיסטוריה האנושית בספר בראשית. הקריקטורה של קרלסון לגבי מנהיגי ישראל קיבלה בשר ודם בדברי הדיבה שהפיץ רודס כמה שבועות לאחר מכן. "כמעט מיד אחרי 7 באוקטובר," טען רודס, "מנהיגים ישראלים בכירים התייחסו לפלסטינים בעזה כאל ‘חיות אדם’, החיים ב‘עיר רשע’, וניתקו גישה למזון ולמים תוך הפצצת לוחמי חמאס ואזרחים כאחד".

גם קרלסון וגם רודס הם שקרנים ערמומיים. כאשר שר הביטחון דאז, יואב גלנט, התייחס ל"חיות אדם" – כפי שמצטט רודס – הוא דיבר על חמאס, הארגון שביצע את פוגרום 7 באוקטובר. כאשר נתניהו דיבר על "עיר רשע", הוא עשה זאת כדי להזהיר את אזרחי עזה שישראל תתקוף את המחבלים המסתתרים בקרבם. וההחלטה הראשונית לאטום את גבול ישראל־עזה בוטלה בתוך פחות משבועיים.

להגנתו של רודס, הוא לא השתמש במונח "ישראל תחילה" ולא האשים ציונים אמריקאים בחוסר נאמנות. תחת זאת, הוא הציג את איפא״ק ככלי בידי מדינת לקוח כפויה טובה. רודס עדיין פגוע מהחלטת איפא״ק ב־2015 לפעול בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן, הסכם שאובמה קיווה שיהיה לב ליבה של מורשת מדיניות החוץ שלו.

רודס טען שבשנות אובמה, איפא״ק ובעלי בריתה "התעקשו שלא יהיו שום פערים בין הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל". רגע, חבר: אובמה עצמו הוא שהשתמש במונח "פערים" ביולי 2009, כדי להסביר לקהל מנהיגים יהודים שהוא נחוש לכפות מדיניות חדשה שתיצור "מרווח" בין ארצות הברית לישראל.

בעקבות שנים של עוינות מצד הממשל כלפיו וכלפי ישראל, ב־2015 לא הייתה לנתניהו בעיה לתקוף בחריפות את הסכם הגרעין של אובמה ואת ניסיונו הבוטה של הממשל לכפות מתווה למדינה פלסטינית עתידית. לדברי רודס, מה שנתניהו עשה "העמיד דמוקרטים רבים במצב מביך, שכן עת נאלצו לבקש תמיכה מארגונים כמו איפ"ק ושלוחותיה שהשקיעו עשרות מיליוני דולרים כדי להוקיע מדיניות של נשיא דמוקרטי ולחתור באופן עקבי תחת המאמצים לפתרון שתי המדינות".

בלי שהתכוון לכך זהו משפט חשוב ביותר. רודס חושף כי בעיניו אין לפלסטינים אחריות כלשהי להיעדר מדינה. הוא יודע היטב שהערבים דחו הצעות חלוקה ומדינה מצד הבריטים, היהודים והאמריקאים – ב־1937, 1947, 1948, 2000, 2001 ו־2008. הוא גם יודע שב־2009–2010 הסכים נתניהו להקפאת הבנייה בהתנחלויות והביע תמיכה בפתרון שתי מדינות. צעדים אלה, שנתפסו כבגידה בעיני חלק מתומכיו הנאמנים בישראל, נועדו לשמש מחוות להחזרת יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לשולחן המשא ומתן. אך שום מחווה לא הייתה טובה דייה – לא עבור עבאס ולא עבור אובמה.

כיום ממשלת נתניהו מתנגדת באופן גורף לפתרון שתי המדינות. בכך היא משקפת את עמדת רובו המכריע של הציבור הישראלי. לפי מכון הסקרים גלופ, פחות משליש מהישראלים תומכים כיום בפתרון שתי מדינות, ירידה מ־66 אחוזים בשנת 2012. הסיבה לכך איננה עליית הסמכותנות בישראל, כפי שטוען רודס, או האמונה "הציונית" שכל הפלסטינים רעים מלידה, כפי שטוען קרלסון. הסיבה היא שבכל פעם שישראל ויתרה על שטח תמורת "שלום", היא נענתה במלחמה. ישראל נסוגה מדרום לבנון בשנת 2000, חיזבאללה מילא את הוואקום והביא למלחמה ב־2006. כאשר ישראל נסוגה מעזה ב־2005, חמאס השתלט על הרצועה ובנה בה מכונת מלחמה. ירי הרקטות הבלתי פוסק הוביל למלחמה של 42 ימים ב־2014 ולסבבי לחימה ב־2019 וב־2021, עד לפלישה הקרקעית לשטח ישראל באוקטובר 2023. בשביל רודס, כל ההיסטוריה הזו אינה חשובה. בשביל בוחרי "פלסטין תחילה", השחקן היחיד במגרש הנושא באחריות הוא ישראל – עם ההתנחלויות המתפשטות, המחסומים "המשפילים" והמצור על עזה.

מה שרודס וקרלסון אינם מבינים – או מתעלמים ממנו במכוון – הוא שהתנועה הלאומית הפלסטינית לא השתנתה באמת במאה השנים האחרונות. חרף התקוות שעוררו הסכמי אוסלו ב־1993, התגובה של יאסר ערפאת להצעה מפורשת להקמת מדינה בשנת 2000 הייתה אינתיפאדה בת חמש שנים שהביאה גלי מחבלים מתאבדים לבתי ספר, שווקים ובתי כנסת בישראל. כעת, אגף הנוער של מחנה "פלסטין תחילה", ששיבש את שגרת חייהם של סטודנטים יהודים בקמפוסים ומבקש למנוע מיהודים כניסה לבתי כנסת בניו יורק ובלוס אנג’לס, קורא ל"גלובליזציה של האינתיפאדה". ואכן, כמה קיצונים כבר עשו זאת, עם תוצאות מחרידות – כמו רציחתם של שני צעירים מחוץ לאירוע יהודי בוושינגטון הבירה במאי 2025.

המכשול למדינה פלסטינית תמיד היה האמונה הפלסטינית שמדינתם אינה יכולה להתקיים אלא אם כן המדינה היהודית מתבטלת. כיצד קידום האשליה הזו משרת את האינטרס האמריקאי?

מה שדונלד טראמפ ובנימין נתניהו למדו הוא ששאר האזור כבר איננו מוכן לאפשר לכישלונות ההנהגה הפלסטינית למנוע ממנו לקדם את האינטרסים הלאומיים שלו בנורמליזציה עם ישראל. זה היה הלקח המרכזי של הסכמי אברהם – ההסכמים שנחתמו ב־2020 בתיווכו של ג’ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, וכוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לארבע מדינות ערביות.

בעיני רודס, גם הסכמי שלום אלה היו כישלון. "לאחר שטראמפ נטש את קונצנזוס אוסלו והעביר את שגרירות ארה״ב לירושלים," הוא כתב, "נתניהו ואיפא״ק הרעיפו עליו חנופה. אך כשטראמפ השיק את הסכמי אברהם ונרמל יחסים בין ישראל למדינות ערביות אוטוקרטיות, דמוקרטים רבים היללו אותם בתמימות כהסכמי ‘שלום’, אף שהם לא סיימו שום מלחמה והותירו את הפלסטינים בשוליים".

תיאור זה של ההיסטוריה האחרונה הוא מופרך. החלטת בחריין, מרוקו, סודאן ואיחוד האמירויות להכיר בישראל התקבלה שלוש שנים לאחר שטראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר לשם את השגרירות. קונצנזוס אוסלו היה שגוי. בעלות ברית ערביות של אמריקה החזיקו בעבר את מדיניות החוץ האמריקאית כבת ערובה בדרישה להקים מדינה פלסטינית. אך המשטרים הערביים השתנו.

ובינתיים, מחנה "פלסטין תחילה" פועל לשנות את מדיניות ארה״ב במזרח התיכון לכיוון ההפוך. הם מבקשים להפנות את אמריקה נגד ישראל דווקא ברגע שבו מדינות ערב פונות בבירור מערבה – פנייה שמשמעותה סיום המחויבות הערבית ההרסנית וחסרת התוחלת בת שמונה עשורים להשמדת ישראל. אנשי "פלסטין תחילה" רוצים שארצות הברית תניף את המקל החולה הזה ותחריב ברית שקידמה את האינטרס הלאומי האמריקאי במשך עשרות שנים.

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין קומנטרי ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו בעברית.