מדינת ישראל במשבר משילות

משבר המשילות הנוכחי העובר על מדינת ישראל גובה מחירים קשים. בשבוע החולף ילד בן ארבע עשרה, יוסף אייזנטל, נדרס למוות בהפגנה בירושלים, לא בפיגוע ולא בזירת קרב אלא בתוך כאוס אזרחי. האירוע הזה מסמל תהליך ארוך שבו המדינה מאבדת שליטה על המרחב הציבורי והחוק חדל להיות גורם מייצב. הוא נבנה יום אחר יום מתוך שיח ציבורי ריק וממסד שמעדיף לנהל משברים במקום לפתור אותם, וכעת אנו רואים איך המדינה כושלת בתפקידה הבסיסי ביותר – להגן על חיי אזרחיה במרחב האזרחי.

הביטחון האישי גובר על הכל

עיקרון זה של ביטחון מעל הכל איננו חידוש מודרני אלא נטוע עמוק בהגות המדינית הקלאסית ובמסורת היהודית גם יחד. כבר בשנת 1651 כתב תומס הובס בלווייתן כי חברה שבה אין ריבון המסוגל לאכוף חוק איננה חברה חופשית אלא חברה שבה בני אדם חיים בפחד מתמיד. בהיעדר כוח משותף שמרסן אלימות פרטית, חיי האדם נעשים שבריריים וקצרים. בשנת 1919 הגדיר מקס ובר את מדינה כגוף המממש כראוי את המונופול על השימוש הלגיטימי בכוח. כאשר המונופול הזה נסדק, האלימות מתפזרת לגורמים פרטיים והחברה נכנסת למצב של אנרכיה זוחלת. ארוך פרום בספר מנוס מחופש משנת 1941 הוסיף רובד פסיכולוגי עמוק להבנה זו – חברה שאיבדה סמכות ברורה איננה נעשית חופשית יותר אלא חרדה יותר, והחרדה הזו מולידה אדישות והשלמה מצד אחד, וחיפוש אחר כוח אלים ולא מרוסן מצד אחר. שני הדפוסים הללו אינם סותרים אלא מתקיימים במקביל ומזינים זה את זה.

אותה תובנה מופיעה גם בלשון חדה ומדויקת במסורת חז"ל. "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). אין כאן אידאליזציה של השלטון ואין תמימות ביחס לכוח אלא הבנה מפוכחת של טבע האדם ושל הצורך בסמכות שלטונית כדי למנוע הידרדרות לאלימות הדדית.

הפרופסור רוברט רוטברג בספרו כישלונן וקריסתן של מדינות לאום כותב כי מדינות אינן קורסות כאשר הן מפסידות במלחמה אלא כאשר האלימות הפנימית חומקת משליטה והמדינה חדלה לספק את השירות הציבורי הבסיסי ביותר:

מדינות לאום כושלות כאשר הן נבלעות באלימות פנימית ומפסיקות לספק לאזרחיהן טובין פוליטיים בעלי ערך. ממשלותיהן מאבדות אמינות ועצם קיומה המתמשך של המדינה נעשה מוטל בספק ובלתי לגיטימי בלבבות ובתודעת אזרחיה.

בהמשך הוא מסביר על טובין אלו ועל הערך הראשון ברשימה:

תכליתן של מדינות היא לספק שיטה לא ריכוזית לאספקת טובין פוליטיים. חשובה מכל היא אספקת הביטחון, ובפרט הביטחון האישי. תפקידה הראשי של המדינה הוא לספק ביטחון זה ולמנוע פשיעה וכל סכנה נלווית לביטחון האנושי הפנימי.

מרצח ועד תאונת דרכים, אנחנו בבעיה חמורה

המציאות הישראלית של השנים האחרונות מראה שאנחנו לא רחוקים משם. בשנת 2021 מספר הנרצחים בישראל עמד על 173, בשנת 2022 ירד ל־148 ואז זינק בחדות ל־309 בשנת 2023. בשנת 2024 נרצחו בישראל כ־290 בני אדם ובשנת 2025 נרצחו 303 בני אדם, מהם כ 252 עד 255 בחברה הערבית וכ־48 עד 51 בחברה היהודית ואחרים. כבר בימים הראשונים של השנה האזרחית הנוכחית, עוד בטרם חלפו שבועיים, נרצחו תריסר איש, כולם בחברה הערבית. כאשר שיעורי הפענוח של מקרי הרצח נותרים נמוכים מאוד, אין מדובר בכשל נקודתי אלא בהתפוררות של הרתעה. המסר המועבר ברור. מי שבוחר באלימות מבין שהסיכון לשלם מחיר ממשי מוגבל, והחוק חדל לתפקד כגבול מעשי ואפקטיבי.

אובדן המשילות איננו מתחיל ברצח. הוא נעוץ בשגרה. בהתרופפות סדרים שהופכת למציאות יומיומית. דפוסי נהיגה פרועים, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, חציית צמתים באור אדום, תנועה מסוכנת של כלים דו גלגליים במרחב העירוני. רוכבי אופניים חשמליים חוצים צמתים באור אדום, דוהרים על מדרכות, כמעט דורסים הולכי רגל, משפשפים כלי רכב, יד אחת על הכידון והיד השנייה על הטלפון, יום יום ובכל מקום. זו איננה חריגה. זו מציאות. אלה אינם אירועים מקריים אלא תוצאה של אכיפה בלתי עקבית ושל היעדר ודאות בענישה. נתוני תאונות הדרכים משקפים זאת בבהירות. בשנת 2023 נהרגו בכבישי ישראל 361 בני אדם. בשנת 2024 עלה המספר ל־439. בשנת 2025 נהרגו כ־455 בני אדם, הנתון הגבוה ביותר מזה יותר משני עשורים ועלייה בלתי נתפסת של למעלה מ־26% בכמות ההרוגים בתוך שנתיים. העלייה בולטת בעבירות מסכנות חיים ובפגיעות בהולכי רגל וברוכבי כלים חשמליים. זו איננה סטטיסטיקה טכנית אלא ביטוי ישיר לאובדן המרות שאנו חווים. מאותו שורש לקוי, צומחות גם תופעות חמורות יותר כמו פשיעה מאורגנת, גביית דמי חסות (פרוטקשן) והברחות נשק בהיקפים נרחבים.

ללמוד מהשבדים והסקוטים

ניסיון בינלאומי מראה כי משברי משילות כאלה אינם בלתי פתירים.

בשנות השמונים והתשעים שיעור ההרוגים בכבישים בשוודיה היה גבוה ובשנת 1997 קיבל הפרלמנט החלטה אסטרטגית על אימוץ מדיניות Vision Zero. נקודת המוצא הייתה שטעויות אנוש הן בלתי נמנעות אך מוות איננו בלתי נמנע והאחריות הועברה מן הנהג הבודד אל המדינה, מתכננת המערכת. בפועל המהלך כלל הורדת המהירות המותרת בערים, עיצוב תשתיות שמכריח בטיחות, אכיפה טכנולוגית רציפה ושלילת רישיונות ממושכת בעבירות חמורות. בתוך שנים ספורות נרשמה ירידה עקבית בהרוגים וכיום שיעורי התמותה מתאונות דרכים בשוודיה הם מהנמוכים בעולם. המודל אומץ בהמשך בערים ומדינות רבות באירופה ובצפון אמריקה והוכיח כי משילות עקבית משנה התנהגות.

בסקוטלנד הוקמה לפני כעשרים שנה יחידה מיוחדת להפחתת אלימות (SRVU), מתוך תפיסה כי שילוב של אכיפה, נתונים והתערבות מוקדמת יצמצמו את האלימות. היחידה פועלת בשיתוף מערכות משטרה, רווחה ובריאות, בתוך שנים ספורות נרשמה ירידה חדה באלימות חמורה והמודל שוכפל בערים נוספות. כיום התוכנית נחשבת לאחד המודלים המצליחים בעולם לטיפול בפשיעה חמורה.

גם בפשע המאורגן יש דרכים לטפל. פגיעה בתמריץ הכלכלי של ארגוני פשע יעילה לא פחות ולעיתים יותר מענישה פלילית גרידא. חילוט רכוש, פירוק תשתיות מימון, ושלילת היכולת להלבין הון שוחקים את הכוח העברייני מבפנים. המאבק האיטלקי במאפיה ממחיש זאת היטב. עד תחילת שנות התשעים הייתה המאפיה בסיציליה כוח חברתי וכלכלי עמוק. רצח השופטים ג'ובאני פאלקונה ופאולו בורסלינו בשנת 1992 זעזע את הציבור האיטלקי ויצר לגיטימציה פוליטית רחבה לשינוי. המדינה הבינה שאין די במעצרים נקודתיים אלא נדרש מאבק שיטתי וארוך טווח. עונשי המאסר לעבריינות מאורגנת הוחמרו, על ראשי המאפיה הונהג משטר כליאה מחמיר ומבודד שנועד לנתקם מהשטח, ונכסים, עסקים וקרקעות רבים חולטו. רכוש שחולט הועבר לשימוש ציבורי וחינוכי, ובכך נשבר גם הממד הסמלי של שליטת המאפיה. בתוך כעשור נרשמן ירידה חדה בפשע המאורגן של המאפיה ופגיעה עמוקה בכוחה הכלכלי. המודל איננו מושלם, אך הוא פועל עד היום באיטליה ככלי מרכזי ואפקטיבי.

המכנה המשותף לכל המקרים הללו הוא יעד ברור, התמדה ופגיעה בתמריצים. לא מהלך חד פעמי ולא רטוריקה אלא מדיניות ארוכת טווח. בישראל נדרשים צעדים קונקרטיים. ענישה ודאית ומינימלית בעבירות אלימות חמורות, שלילת רישיונות (נהיגה) ממושכת בעבירות מסכנות חיים ובעבירות חוזרות, עונשי מינימום בהחזקת נשק בלתי חוקי, חילוט רכוש שיטתי של ארגוני פשע, ייבוש הכדאיות הכלכלית של הגורמים מחוללי הפשיעה והקמת מתקני כליאה ייעודיים לעבריינות מאורגנת.

זהו אינטרס כלל ישראלי. אין כאן ימין ושמאל ואין קואליציה ואופוזיציה. יש אחריות משותפת לביטחון האזרחים ולשמירה על מרחב אזרחי בטוח ומתפקד. מוכרחים לעצור ולתקן עכשיו. לא בדיבורים והצהרות אלא בהחזרת משילות בפועל.