מדוע וושינגטון מפרקת את הסדר העולמי וכיצד ישפיע הדבר על מחירי הזהב, על הדולר ועל התעשייה הביטחונית
2026 נפתחה בסערה. העולם כפי שהכרנו אותו איננו עוד. הסדר הבינלאומי מת באופן רשמי. יש החלטות בחיים שמשחררות תגובות שרשרת בלתי הפיכות, וחטיפתו של מדורו בידי ארה״ב עשויה להתברר כאחת מהן. לכידה בכוח של ראש מדינה מכהן בשטח זר שבוצעה ללא הסכמת המדינה המארחת או מנדט משפטי בינלאומי היא חסרת תקדים ביחסים הבינלאומיים המודרניים. זהו קו שבר ברור בנורמות שהסדירו את התנהלות המדינות מאז סיום מלחמת העולם השנייה.
לפעולה בוונצואלה הייתה סיבה אחת: נפט
אבל המשמעות האמיתית של המעשה הזה אינה במה שנעשה או אפילו באופן שבו נעשה, אלא במדוע נעשה. דונלד טראמפ לא פעל נגד מדורו מפני שוונצואלה איימה על הביטחון הלאומי של ארה״ב. זה גם לא היה מעשה אלטרואיסטי בשירות הדמוקרטיה באמריקה הלטינית. בואו לפחות נקרא לדברים בשמם: טראמפ חיסל את מדורו כדי לשים את ידיו על עתודות הנפט העצומות של ונצואלה. טראמפ אמר השבוע שוונצואלה תעביר בין 30 ל-50 מיליון חביות נפט לארצות הברית. שר האנרגיה שלו הלך אף רחוק יותר והצהיר כי ארה״ב תשלוט במכירת הנפט הוונצואלי ללא הגבלת זמן. המדינה החזקה והעשירה ביותר בעולם החליטה זה עתה להשתלט על משאבי הטבע של מדינה ענייה בהרבה.
ב"תולדות המלחמה הפלופונסית" של תוקידידס האתונאים אומרים לתושבי האי מלוס שהחזקים עושים מה שביכולתם והחלשים סובלים את מה שנגזר עליהם. אנו זוכרים את המילים האלה היום לא רק כהצהרת כוח, אלא כביטוי נוקב ומזוקק של תפיסת עולם שבה לצדק אין משמעות מחוץ לכוח. השבוע סטיבן מילר, סגן ראש הסגל של טראמפ, הִדהֵד את המילים הללו מלפני 2,500 שנה בראיון ל־CNN כשאמר שאנחנו חיים בעולם "שנשלט בידי כוח, שנשלט בידי עוצמה". מאז ימיו של הנשיא וודרו וילסון המדינאות האמריקאית נקרעת בין אידיאליזם לריאליזם. כאשר ג'ורג' בוש האב גיבש קואליציה בינלאומית ב-1991 כדי להציל את כווית מעיראק שפלשה אליה במטרה להשתלט על שדות הנפט שלה, ידו של האידיאליזם עדיין היתה על העליונה בשיקולי מדיניות החוץ האמריקאית. כאשר טראמפ הורה על פעולה בוונצואלה כדי להשתלט על הנפט שלה, נראה שהמעבר מאידיאליזם לריאליזם הושלם.
הסדר העולמי כבר לא משרת את ארה"ב
אבל למה? מדוע שארה"ב תתאמץ כל כך לערער סדר בינלאומי מבוסס כללים שעוצב במידה רבה על-ידה ושהרוויחה ממנו יותר מכל מעצמה אחרת בהיסטוריה? התשובה הקצרה היא שהמחירים של קיומה של המערכת הזו נעשו גלויים יותר ושהמחלוקת הפנים אמריקאית סביב היתרונות שלה גדלה. הסדר מבוסס הכללים נבנה לעולם שבו אמריקה נהנתה מדומיננטיות כלכלית מוחלטת. סחר פתוח, מוסדות רב-צדדיים והגבלות משפטיות על כוח היטיבו באופן גורף עם ארה"ב כאשר היא ייצרה הכי הרבה, חידשה הכי מהר וקבעה את הכללים. ככל שהדומיננטיות היחסית של ארה"ב דעכה, אותם כללים החלו להיתפס פחות כמכפילי כוח ויותר כמגבילי כוח, בייחוד כאשר יריבותיה יכלו לנהוג כטרמפיסטיות, לנצל פרצות או לאתגר את כללי היסוד מבלי לשלם מחיר בהתאם. בוושינגטון יש תמימות דעים כי כללים לבדם כבר אינם מרתיעים יריבות כמו סין. אם אמריקה כבר לא יכולה לאכוף את כלליה, הפיתוי הוא לוותר עליהם לחלוטין. במובן זה, פעולותיו של טראמפ נגד ונצואלה היו פחות מהפכה במדיניות ויותר הודאה בטעות. הן הסירו את השפה הווילסונית של ביטחון קולקטיבי וזכויות אדם וחשפו את מה שתמיד הסתתר מתחת לפני השטח: כללים מחזיקים מעמד רק כל עוד הכוח החזק ביותר מאמין שהם משרתים את האינטרסים שלו.
להתראות לגלובליזציה ולדולר
ארצות הברית הייתה הערבה המרכזית לסדר הבינלאומי מבוסס הכללים בחצי המאה האחרונה. אמינותם של מוסדות כמו קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי, נשענה בסופו של דבר על הנהגה אמריקאית ועל גיבוי אמריקאי. הדומיננטיות של הדולר לא הייתה רק שיקוף של הצלחת הכלכלה האמריקאית אלא הגמול על אכיפת הכללים שעיצבו את הסחר הבינלאומי, המימון הבינלאומי והביטחון הבינלאומי. ככל שהמחויבות האמריקאית לסדר הבינלאומי מבוסס הכללים תתקרב לקיצה, כך גם יגיע קיצו של מעמד הדולר כמטבע רזרבה. אני לא חושב שזה בהכרח יוביל להיחלשות הדולר מול מטבעות אחרים. אם ארה״ב תצליח להשתמש בכוחה כדי לחלץ ויתורים כלכליים ממדינות אחרות ייתכן אפילו שהדולר יתחזק מול מטבעות אחרים. אבל זוהי כמעט עובדה מוגמרת שהדולר ימשיך להישחק מול הזהב. אם ארה"ב יכולה לקחת ממך את הנפט בכוח, היא גם יכולה להחליט שלא להחזיר לך את הכסף שהיא חייבת לך.
לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, להיות קטן היה חיסרון אסטרטגי. מדינות קטנות היו פגיעות לכיבוש, לכפייה ולסיפוח בידי מעצמות גדולות יותר, כאשר הריבונות שלהן הייתה תלויה בסובלנותן של החזקות. הכול השתנה עבור הקטנים והחלשים מאז הופעתו של הסדר הבינלאומי מבוסס הכללים. וודרו וילסון הפך את העצמאות הפוליטית ואת השלמות הטריטוריאלית של מדינות קטנות לעקרון מארגן של הסדר הבינלאומי, בטענה שיציבות מחייבת הגנה על החלשים לא פחות מריסון החזקים. במישור הכלכלי, ההשקעה בשווקים המתעוררים הפכה לפחות מסוכנת.
השווקים המתעוררים גם נהנו ממאפיין נוסף של הסדר הבינלאומי מבוסס הכללים: ניידות הון. ניידות הון מאפשרת למדינות עם יחס נמוך יותר של הון לעומת עבודה להדביק את המדינות העשירות באמצעות משיכת השקעות נוספות, מדיניות החוץ של טראמפ, אם תימשך, תאט ללא ספק את קצב "ההדבקה" הזה, במיוחד בקרב מדינות שנאלצות להתחרות בארה"ב. יהיו כמובן מנצחים ומפסידים בקרב השווקים המתעוררים בעולם החדש והמופלא הזה. חלקן ייהנו מהשבת שרשראות האספקה, הסטתן למדינות ידידותיות וניתוב מחדש של השקעות אסטרטגיות. אחרות ייפגעו כתוצאה מפרמיית סיכון גבוהה יותר, ירידת הביקוש ליצוא שלהן ונגישות פחות יציבה למימון דולרי. אבל השווקים המתעוררים כבר לא יהיו השקעה פשוטה ופסיבית לטווח ארוך המבוססת על ההנחה שהגלובליזציה תעשה את עיקר העבודה.
בדרך למרוץ חימוש עולמי
הפעולה האמריקאית נגד ונצואלה כמעט בוודאות תתניע מרוץ חימוש עולמי. טראמפ קרא השבוע להגדלה של 50% בהוצאות הביטחון עד 2027. אף מדינה בעולם לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור אם ארה"ב עומדת להאיץ את הוצאות הביטחון שלה. המניות הביטחוניות אינן זולות, אך יש להן מומנטום. הביטחון הופך מעוד מגזר במשק האמריקאי ליסוד שלו, ווול סטריט תעמוד בתור כדי להרוויח ממנו. הקומפלקס הצבאי־תעשייתי האמריקאי יצחק כל הדרך אל הבנק, ללא ספק. המפסידים כמובן יהיו מחזיקי האג"ח, וניתן לצפות שהגירעונות התקציביים יחמירו משמעותית ברחבי העולם. וזאת רק ההתחלה.
פשוט מגוחך. ארצות הברית שחררה את כווית מסדאם חוסיין לא מסיבות אידאליסטיות, אלא בגלל הנפט.
וחוץ מזה, ארצות הברית הפילה שליטים על ימין ועל שמאל מאז סיום מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו. מדורו הוא עוד חוליה בשרשרת, בתקוה לחמינאי שיהיה הבא בתור.
״הסדר העולמי״ הפך לכאוס כמעט מוחלט תודות לשנים של שלטון שמאל באירופה, שמונה שנים של אובמה וארבע שנים מופקרות שבו השמאל בארה״ב העמיד בובת קש סנילית כדי לשנות סדרי עולם במחשכים. זה לא שהכללים אינם עובדים רק עבור ארה״ב, הם הפסיקו לעבוד עבור הציוויליזציה המערבית כולה. התמונה הרבה יותר מורכבת מאיום או משאב זה או אחר וטראמפ נלחם בהמון חזיתות שהשמאל פרץ וציר רוסיה, סין, איראן והקרטלים התחילו לחדור דרכם.
מדורו הוא לא מנהיג של מדינה ריבונית אלא נרקו-טרוריסט שהשתלט על טריטוריה עתירת משאבים והקרטלים שלו פועלים על אדמת ארה״ב בשיתוף עם הגורמים שציינתי למעלה. כדי למנוע נפילה של המערב טראמפ חייב להבטיח שתוך המדינה הגבולות והפריפריה מוגנים ובגלל זה הוא גם פועל לגרש את המיליונים של מהגרים לא חוקיים, רובם הוכנסו בעזרת הקרטלים וחלקם הגדול קשור איתם בצורה זו או אחרת של מחוייבות. הוא צריך לחסל את הפרוקסיז של סין ורוסיה ולחזק את ארה״ב ומי שמוכן במערב להיות שותף לאסטרטגיה הזאת. הוא צריך להלחם גם במערכת שיבוש הבחירות שהשמאל הקים דרך חלוקת רישיונות נהיגה למהגרים לא חוקיים ויצירת כאוס מכוון במערכת הרישום להצבעה.
בנוסף לזה הוא צריך להלחם במנגנוני הכסף העצומים שהשמאל הקים דרך עמותות וארגונים בחסות של ארגוני צדקה שחולבים את המדינה ומשמנים פוליטיקאים מושחתים ואפילו מממנים כנראה ארגוני טרור.
הפעולות של טראמפ נראות כאוטיות כי לא הורגלנו לראות את מכונת הנקניקים בפעולה. טראמפ אומר אני עושה את הדבר הנכון ולכן אין לי מה להסתיר. הוא צריך את הפומביות והרעש כדי ליצור הרתעה והוא גם צריך להעיר את האירופים משנת היופי שלהם.
האופציה השנייה היא לשבת בשקט, לשחד את התורמים כמו שעושים כולם, לחכות שארבע השנים יעברו ללא אירועים חריגים ולהוריש את הבעיות לבא אחריו כדי שהתורמים יחזירו לו אח״כ דרך חוזים שמנים להרצאות, ספרים ודרך עמותות צדקה כמו זו שפתחו הקלינטונים. ככה העסק התנהל בעדינות עשרות שנים עד אידאולוגיות אנטי אמריקאיות ואנטי מערביות חדרו והפכו את האלרגיה הקלה למחלה אוטואימונית קשה.
צודק מיליון אחוז.
מי שחושב שהדולר נשחק מול הזהב בגלל הסדר העולמי, ראוי שישוב לספסלי האוניברסיטה, יתעדכן בהחלטת ניקסון על ניתוק מהזהב, ויבדוק את יחס הדולר לזהב מאז.
אני מבקש שתסבירו לי במה החטיפה של מדורו מוונזואלה שונה מחטיפתו של מנואל נוריאגה מפנמה ב-1989 ומפלישתה של ארה"ב לאי גרנדה ב-1983.
אני לא מסכים גם עם השימוש הלא מוסבר של המושג "השתלטות" על הנפט של וונזואלה.
תעשית שנפט של ונזואלה הושבתה כמעט להלוטין, ומאט הנפט שופק נגנב ע"י מדורו ונשלח לסין, לרוסיה ולאירן.
ארה"ב מבטיחה לקנות את הנפט במחירי השוק ולזקק אותו בבתי זיקוק בארה"ב כאשר רק לה יש בשפע ציוד מיוחד מותאם לנפט הוונזואליאני הכבד.