דמוגרפיה בישראל: מיתוסים ומציאות

בארץ נוהגים לדבר על דמוגרפיה או בטון מרגיע או בטון מבוהל. שתי הגישות מזיקות באותה מידה. דמוגרפיה אינה סיסמה ואינה הפחדה, אלא כלי אסטרטגי לטווח ארוך, הדורש ניתוח מפוכח ותכנון מדינתי. במשך עשרות שנים חזרו מעצבי דעה ישראלים רבים על המנטרה של "קטסטרופה דמוגרפית" שמתקרבת ובאה להתרחש במדינת היהודים וכהוכחה לכך ציטטו את דבריו של יאסר ערפאת לפיהם "הרחם הערבי יביס את הציונות".

אבל בד בבד אנו שומעים גם במשך השנים על "איום" מכיוון אחר: המגזר החרדי צומח במהירות ועתיד "לתפוס" את השלטון, ואילו המגזר החילוני עתיד להפוך למיעוט שייצטרך לשאת לבדו בעול הכלכלי והביטחוני של המדינה ללא השתתפותם של החרדים. בשני המקרים, המציאות טופחת על פניהם של מחשבי הקיצין.

מגמת הפריון והילודה בישראל משנת 1985

הכלי המרכזי לחיזוי דינמיקה דמוגרפית הוא שיעור הפריון הכולל – מספר הילדים הממוצע שאישה יולדת במהלך חייה. לשם החלפת דורות פשוטה, הפריון הכולל צריך להיות לפחות 2.15–2.17 ילדים לאישה. נבחן כיצד השתנה הפריון הכולל של האוכלוסייה היהודית במשך 40 שנה (1985–2025) וכיצד השפיעה על כך העלייה.

לוח 1

הדינמיקה של שיעור הפריון הכולל בישראל, 1985–2024

שיעור הפריון הכולל של האוכלוסייה מחושב לפי מספר לידות חי שהיו באותה שנה. נתוני הלמ"ס, לגבי מספר לידות חי אצל היהודים והערבים בשנים 1996–2025 מוצגים בתרשים מס' 1. מהתרשים ניתן לראות כי קיימת מגמת גידול רציף במספר הוולדות אצל היהודים ואילו אצל הערבים יש מגמת ההתייצבות סטטית כמעט.

למרות נגיף הקורונה בשנים 2020-2019, מספר הלידות אצל היהודים הגיע לשיאו בשנת 2021 והיה גבוה ב-62.6% משנת 1996. גם אצל הערבים הוא היה בשיאו בשנה זו ועמד על 43,803, גבוה ב-22.5% בלבד משנת 1996.

למעשה, מספר הלידות הממוצע בשנים 2017–2025 אצל הערבים בישראל התייצב לממוצע של 43,316 לשנה. בשנת 2025 הוא היה 43,390 לידות חי, נמוך ב-0.9% מרמתו בשנת 2017. לעומת זאת, אצל היהודים בשנת 2025 היו 135,233 לידות חי, גבוה ב-0.4% ביחס למספרם בשנת 2017.

עם זאת, תהליכים דמוגרפיים מאופיינים לא מושפעים רק ממגמות ילודה ותמותה, אלא גם בתנועת ההגירה. לכן, בחישוב הפריון הכולל ליהודי ישראל יש להביא בחשבון את השפעת העלייה שמעולם לא הייתה תהליך לינארי ותמיד התרחשה בגלים.

העלייה מבריה"מ הורידה את הפריון

מהקמת מדינת ישראל ועד ימינו התרחשו שמונה גלי עלייה גדולים, ומהם שניים גדולים במיוחד: גל הקמת המדינה (כ־740 אלף עולים בשנים 1948–1951) וגל העלייה ממדינות בריה״מ לשעבר (כ־1.17 מיליון עולים בשנים 1989–2002).

בשנת 1986 הגיעו לישראל רק כ־9,500 עולים, נקודת השפל הנמוכה ביותר מאז הקמת המדינה. עובדה זו חיזקה את הערכותיהם של מי שסברו כי ישראל ניצבת בפני איום עתידי של אובדן הרוב היהודי. הפריון הכולל בקרב יהודים עמד בשנה זו על 2.83, ובקרב החרדים על 6.55 ילדים לאישה.

וכאן סיפור העלייה וסיפור הפריון משתלבים. עם תחילת גל העלייה מברית המועצות בשנת 1990 הגיעו לישראל כ־200 אלף עולים, ושיעור הפריון שלהם עמד על 1.31 בלבד. בשנים 1990–1995 הגיע ארצה 685,683 עולים חדשים ועל כן הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית ירד לשפל היסטורי של כל הזמנים – 2.53 ילדים לאישה: אצל הלא חרדים הוא ירד ב-12.5% (מ-2.65 ל-2.32), אצל החילונים – ב-6.5% (מ-1.99 ל-1.86), ואצל הערבים – ב-3.5% (מ-4.33 ל-4.18). לעומת זאת, אצל החרדים הוא עלה ב-11.5% (מ-6.55 ל-7.30).

משנת 1996 החלה ירידה מהירה בממדי העלייה היהודית ארצה. ובכל זאת, בשנים 2003-1996 הגיעו ארצה עוד כ-374,310 שהפריון הכולל שלהם היה נמוך מאוד (1.56). על כן הפריון הכולל בקרב יהודים "קפא" על ממוצע של 2.64 ובשנת 2001 אף שוב היה 2.53 ילד לאישה, כפי שהיה בשנת 1995.

זאת, בניגוד למגמה השלילית בקרב כלל האוכלוסייה היהודית, שיעור הפריון הכולל בקרב יהודים חרדים הגיע לשיא היסטורי של 7.71 ילדים לאישה בשנת 2001, גבוה ב-13.9% ממה שהיה בשנת 1995.

משמעות הדבר היא שהסיבה לירידה בשיעור הפריון הכולל בקרב כלל היהודים הייתה ההגירה היהודית מברית המועצות. בדיוק כמו שאר אוכלוסיית ברית המועצות (מלבד המוסלמים) היהודים לא הצטיינו בריבוי ילדים ורק בארץ, אולי בהשפעת התרבות הסובבת, בחרו אחרת. כך אפשר לראות הרבה משפחות של עולים מבריה"מ עם הפרש של למעלה מעשר שנים בין ילד הראשון שנולד בברה"מ ובין הילד השני שנולד בארץ.

ואכן תוך כמה שנים, בשנת 2002, מגמת העלייה שבה למסלולה אצל כלל היהודים בישראל, ובשנים 2002־2018 עלה שיעור הפריון ב-25.3%. למעשה, בתקופה זו הפריון הכולל החרדי ירד, ובמקביל נרשמה ירידה חדה אף יותר בפריון הכולל בקרב הערבים.

תמונת המצב העדכנית: התכנסות דמוגרפית

בשנת 2024, השנה העדכנית ביותר שעליה יש לנו נתונים, הפריון הכולל בקרב יהודים היה 3.06, נמוך ב-3.5% מאשר ב-2018, אך גבוה ב-12.5% מ-2.72 ילד לאישה שהיה בשנת 1989. אצל החרדים הוא ירד ל-6.1 והיה נמוך ב-9.5%, בהשוואה ל-6.74 ילד לאישה בשנת 2018 ונמוך ב-14.0% לעומת 7.09 ילד לאישה בשנת 1989. בקרב הזרם הספרדי, שליש מהקהילה החרדית (408,000 איש), הוא עומד על 5.2.

אצל ערבים הפריון הכולל בשנת 2024 ירד ל-2.52 ילדים לאישה, נמוך ב-17.6% מן היהודים.

היקף העלייה היהודית ארצה השפיע על הפריון הכולל בקרב לא חרדים, שכן רוב העולים אינם דתיים. לכן, מגמת הירידה בפריון הכולל בקרב ערבים וחרדים בשנים 2001–2024 היא יציבה וארוכת טווח.

לפי תחזית הלמ"ס, שיעור החרדים באוכלוסייה ב-2065 עשוי להגיע ל-32%. אך לפי מכון החרדי למחקר מדיניות, שיעור החרדים בכלל האוכלוסייה יהיה בשליש נמוך יותר – 22.6%. אם נביא בחשבון שרוב העולים החדשים הבאים ארצה אינם חרדים, גם הערכה זו עשויה להתגלות כמוגזמת.

הנתונים מראים בבירור כי גם להפחדות בנוגע לערבים אין שחר. לא בכדי אמר ד"ר אחמד חליחל, מנהל אגף בכיר דמוגרפיה בלמ"ס בנובמבר 2019 כי "היום בחברה הערבית רמת הילודה זהה לזו של היהודים". ד"ר חליחל הוסיף כי "התופעה של ירידה בילודה לא ייחודית לחברת הערבית בישראל. רואים אותה בכל העולם הערבי והמוסלמי. יש מעבר חד בין ילודה גבוהה לנמוכה. יש מדינות ערביות שיש בהן פחות מהפריון במדינות באירופה".

ואכן, החברה הערבית בישראל מתקרבת לרמת ילודה אירופית בעקבות עיור והעלייה ברמת ההשכלה, במיוחד בקרב נשים. "ככל שרמת ההשכלה של אישה גבוהה יותר, כך מספר ילדיה קטן". מגמה זו החלה אצל ערבים נוצרים, המשיכה אצל הדרוזים, ובשנים האחרונות בולטת גם אצל מוסלמים – אצלם הפריון הכולל ב-2024 היה 2.75, נמוך ב-41.2% מאשר 4.68 ילד לאישה בשנת 1989. בהתאמה אצל דרוזים הוא ירד מ-4.00 ל-1.66 ואצל ערבים נוצרים – מ-2.65 ל-1.48 ילד לאישה.

גל העלייה הבא: האם ישראל מוכנה?

ב-1988 טען הג'רוזלם פוסט כי היהודים בישראל עומדים בפני סכנת הפיכה למיעוט בשל ילודה ערבית גבוהה. הפרופ' ארנון סופר שאל אז בציניות: "כדי לפצות על אחוז אחד מהאוכלוסייה, יש צורך בעוד 170,000 יהודים. מי באמת מצפה לעלייה כזו בקרוב?"

מבחינה היסטורית ראשי המדינה מעולם לא הצליחו לצפות את גליי העלייה. בשנות ה-70 הם לא היו מוכנים לגל הראשון מברית המועצות (153,000 עולים בשלוש שנים), והנה אחרי שנתיים הגיעה תשובה בלתי צפויה לשאלת של סופר, כשבין 1990 ל-2000 הגיעו ארצה מעל מיליון עולים.

גלי העלייה לא נבעו מהמשיכה לישראל, אלא מלחצים במדינות המוצא, והסיבות חזרו עלצמן: אנטישמיות, רדיפות, ועוד. לפי דו"ח ARC מ-2025, ב-2024 נרשמו 6,326 אירועי אנטישמיות בעולם – עלייה של 107.7% לעומת 2023, שגם בה נרשמה עלייה של 58.6% לעומת 2022.

נתוני משרד העלייה ל-2023–2024 מראים שהעלייה מצרפת הוכפלה, שמארה"ב עלתה ב-29.1%, מבריטניה ב-81.7%, מקנדה ב-32.3%, מאוסטרליה וניו זילנד ב-49.6%. זהו רק תחילתו של גל חדש. ניסיון העבר מלמד כי עלייה יהודית מואצת נוטה להתרחש בעיקר בתגובה ללחצים פוליטיים וחברתיים במדינות המוצא, ובראשם גלי אנטישמיות מתגברים.

השאלה היא: האם מדינת ישראל מוכנה לגל העלייה המתקרב? אם לא – המחיר יהיה גבוה. המשמעות המעשית היא שמדיניות העלייה, הדיור, החינוך והתעסוקה הופכת לגורם אסטרטגי לא פחות ממדיניות הביטחון.

ירידה מישראל: נתונים, מיתוסים והשפעת "דרכוני הנוחות"

ומה לגבי הירידה? לאחרונה כותרות העיתונים זעקו: 82,700 ישראלים עזבו את הארץ בשנת 2024. עיתונאים ופרשנים פוליטיים מלהגים ללא הרף על בריחה המונית של אנשי מקצוע בתחום ההיי-טק שהתאכזבו ממדיניות ממשלת ישראל ונהיו מודאגים לגבי עתיד הדמוקרטיה בישראל.

אבל השוואה לנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו בירחון לחודש ספטמבר 2025, מראה כי המידע שפורסם בתקשורת הוצג באופן שגוי, תוך הסטת הנתונים בשנה אחת קדימה. הקביעה כי "מאז 2020 ניכרת מגמה יציבה של גידול בירידה מן הארץ" איננה תואמת את המציאות.

הנתונים מבוססים על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכוללים הן עלייה, הן תושבים חוזרים והן ירידה נטו. הנתונים מראים כי בשנים 2020–2023 מאזן העלייה היה חיובי וגדל משנה לשנה. רק בשנת 2024 הוא הפך לשלילי, עם 26,275 עוזבים, למרות שמספר העולים נותר גבוה ועמד על 56,499.

נתוני עלייה וירידה, 2024-2020

לטעמי את הגידול החד במספר היורדים בשנת 2024 יש להסביר על התנודות במגזר יוצאי בריה"מ: בשנת 2022 מתוך 76,664 העולים ארצה 63,112 הגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר, ומספר דומה היה גם בשנת 2023. לפי נתוני משרד הקליטה, בשנים 2024-2022 מספר העולים ממדינות ברה"מ לשעבר הסתכם ב-120,210 נפש, ומתוכם 70,946, או 59%, עלו ארצה רק מרוסיה. והנה ב-23 בינואר 2025 פרסמה סוכנות הידיעות הרוסית המרכזית והממשלתית (טאס"ס) את​​ דבריו של ​​נשיא פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה הרב אלכסנדר בורודה: "הייתה תנועה מסוימת לישראל עם תחילת המבצע הצבאי המיוחד (המונח הרשמי של רוסיה למלחמה באוקראינה( אך היא לא נמשכה זמן רב, ואלה שעזבו כמעט כולם חזרו. אחר כך הגיעו אירועי ה-7 באוקטובר, עם המלחמה הגלויה עם חמאס. ואני אומר שאפילו יותר יהודים הגיעו לרוסיה מאשר עזבו מאז תחילת המבצע הצבאי המיוחד". לפי נתוני מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2020 בפדרציה הרוסית התגוררו 82,644 יהודים. אך לפי נתוני הסוכנות היהודית נכון לשנת 2023 התגוררו ברוסיה כ-132,000 יהודים. מכאן משתמע כי האוכלוסייה היהודית גדלה בכ-50,000 נפש.

הרכב היורדים לפי לאום

שיעור הלא-יהודים מבין אזרחי ישראל שירדו מהארץ בשנת 2024 עמד על 41.7% מכלל היורדים.

בפרסומים על התגברות ההגירה של הישראלים מן הארץ הפנו כלי התקשורת את תשומת הלב לכך שרוב המהגרים הם מקבוצות הגיל 18-24 ו-25-44, מה שמעיד על פגיעה בשכבות האוכלוסייה הצעירה בגיל שירות החובה בצה"ל, ובמיוחד גם בקבוצת הגיל בה שיעור בעלי המקצוע והמומחים השונים הוא גבוה במיוחד.

בבדיקת נתוני הגיל של העולים ארצה בשנים 2024-2020 שיעור של בני קבוצת הגיל 18-24 עומד על 13.7% ושל בני הגיל 25-44 – על 37.8% מכלל המהגרים. בדיקת נתוני הגיל של הישראלים החוזרים בשנים 2024-2020 מראה כי שיעור בני קבוצת הגיל 18-24 עמד על 13% ושל בני 25-44 – על 40.9%. יותר מכך, השיעור של בני 18-24 החוזרים ביחס ליורדים באותה שכבת הגיל עמד על 49.7% ושל החוזרים בגיל 25-44 – על 56.3% ביחס למספרם של היורדים באותה שכבת גיל.

נוסיף לאמור לעיל את מספרי העולים החדשים בקבוצות הגיל 18-24 ו-25-44, לפי נתוני משרד הקליטה לשנים 2020-2024.

מסתבר, כי מתוך 5 השנים שהוצגו כאן, רק בשנת 2024 מאזן ההגירה בקבוצות הגיל 18-44 היה שלילי. בסך השנים 2024-2020 מאזן ההגירה היה חיובי והסתכם ב-28,158 עולים ותושבים חוזרים יותר מאלו שהיגרו מישראל בשנים הללו.

לסיכום אוסיף כי בין השנים 2020 ל-2024 גדלה אוכלוסיית היהודים בישראל מ-6,782,000 ל-7,230,200 נפש – גידול של 6.61%. האוכלוסייה היהודית המורחבת, הכוללת גם עולים שאינם מוגדרים כיהודים לפי הדת בהתאם לכללי משרד הפנים, גדלה מ-7,231,400 ל-7,707,200 נפש – גידול של 6.58%. הפער בין שיעורי הגידול הללו מוסבר בהשפעת ההגירה החוצה של אזרחים שאינם נכללים באוכלוסייה היהודית.

סיכום: הפרכת שלושה מיתוסים

שלושה "איומים" דמוגרפיים חוזרים ומלווים את השיח הציבורי בישראל זה עשרות שנים: "הרחם הערבי", "השתלטות חרדית" ו"בריחת הישראלים". שלושתם מבוססים על פרשנות חלקית של נתונים, תחזיות מיושנות, ולעיתים גם על סנסציונליזם תקשורתי – ולא על ניתוח דמוגרפי מלא.

כיום, הפריון הכולל בקרב יהודים (3.06) גבוה לראשונה מזה של ערבים (2.52), בעוד הפריון הכולל של החרדים ממשיך לרדת (6.1, ובזרם הספרדי – 5.2).

דמוגרפיה אינה סיבה לפאניקה או לשאננות. זהו כלי אסטרטגי לתכנון ארוך טווח, והתעלמות מהחוקיות שלו מובילה לטעויות בקנה מידה מדינתי – שעליהן משלמת החברה כולה. מי שמבין את התהליכים, זוכה ליתרון מכריע בעיצוב העתיד.