הקריסה המוסרית של האו"ם

בגן הצפוני של בניין האו"ם בניו יורק ניצב פסל של דמות ההופכת חרב למחרשה, בהשראת חזונו המפורסם של הנביא ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". מילים אלה, שנאמרו לפני 2,700 שנה בארץ ישראל, נגעו חזק כל כך בלב האנושות עד שלא אחרת מברית המועצות האתאיסטית היא שתרמה את הפסל בשנת 1959.

ב-7 באוקטובר 2023, מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי פלשו לדרום ישראל. הם ירו, שרפו חיים, עינו, אנסו וחטפו חיילים ואזרחים יהודים וערבים ועובדים זרים. איש לא ניצל – לא ניצולי שואה קשישים, לא תינוקות שנרצחו באכזריות לנגד עיני הוריהם. בין הקורבנות היו בני לאומים מכל רחבי העולם.

המחבלים תיעדו את מעשי הזוועה שלהם במצלמות גוף, ובסרטון אחד נראים שני מחבלים מנסים לערוף את ראשו של גבר תאילנדי בעזרת מעדר והופכים כלי גינון לנשק אכזרי. פשעו היחיד היה חיפוש עבודה בישראל. תוך כדי כך הם צועקים: 'אללה אכבר'. הטרור הפלסטיני ההוא ההיפך הגמור של נבואת ישעיהו – הוא הופך "אתים" ל"חרבות".

היה זה אחד מהימים האפלים בהיסטוריה, יום שכל בן אנוש שפוי ראוי להוקיע ולגנות, על אחת כמה וכמה האומות המתורבתות של ימינו. אבל האו"ם, שהמוטו שלו הוא "שלום, כבוד ושוויון על כוכב לכת בריא", סירב לעשות זאת. התגובה הרשמית הראשונה הגיעה רק בסוף אוקטובר 2023. העצרת הכללית קראה ל"הפסקת פעולות האיבה באופן מיידי", אך דחתה הצעה להוסיף גינוי מפורש לטבח.

כניעה מוסרית זו קבעה את הטון להמשך. מאז ה-7 באוקטובר, מועצת הביטחון דנה בלפחות ארבע עשרה טיוטות החלטה בנוגע למלחמת ישראל-עזה, ואישרה ארבע מהן, ואילו במשך התקופה העצרת הכללית העבירה יותר החלטות בנוגע לישראל מאשר לכל מדינה אחרת בעולם. איראן מעולם לא גונתה על שהציתה את המזרח התיכון באמצעות שלוחיה חמאס וחיזבאללה – אלא רק על דיכוי עמה.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, היה חלק מובהק בתוך הגל הזה, וגם לא היסס להסתיר את דעותיו הלא מוסריות. הוא הצהיר כי"הסבל של העם הפלסטיני אינו מצדיק את מתקפות הזוועה של חמאס", אך סתר את דבריו רגעים ספורים לאחר מכן כי השביעי באוקטובר "לא התרחש בחלל ריק", ובכך האשים במרומז את ישראל בבעיות החברה הפלסטיני בניגוד להצהרות האו"ם עצמו, המכירות במאמצי השלום של ישראל – מהסכמי אוסלו בשנות ה-90 ועד הנסיגה החד-צדדית מעזה ב-2005, שתוארה לא פחות מ"נקודת מפנה במאמצי השלום".

האו"ם הפר את האמנה שלו עצמו

פשעי האו"ם אינם מכוונים רק נגד ישראל אלא גם נגד עקרונות האמנה שלו עצמו.

סעיף 1 באמנת האו"ם מחייב "דיכוי מעשי תוקפנות והפרות אחרות של השלום". עם זאת מאז הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה הפעולה היחידה שעשה האו"ם בעניין היה לתגמל את הטובחים. במאי 2024 הוענק לפלסטין מעמד של כמעט מדינה חברה, ובעצרת הכללית של 2025, בהנהגת צרפת וערב הסעודית, הכירו מספר מדינות אירופאיות במדינה פלסטינית. נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן  – ששיבח בפומבי את מעשי הזוועה של 7 באוקטובר – התחייב להפסיק את התשלומים למשפחות המחבלים. דבר שכמובן לא קרה.

למרות סעיף 2(2) באמנת האו"ם, המחייב את החברים "לקיים בתום לב את ההתחייבויות שנטלו על עצמם", בספטמבר 2025 הכריזה ועדה של האו"ם כי ישראל ביצעה רצח עם נגד הפלסטינים ברצועת עזה. בהיגיון מעוות, הפך הנציב כריס סידוטי את הקורבנות לתוקפים, בטענה שהישראלים "נבגדו" על ידי "סירובה" של ממשלתם לחלץ את החטופים, ושהטראומה הלאומית לאחר ה-7 באוקטובר "נוצלה באכזריות" כדי להצדיק "מלחמת ג'נוסייד".

הגדיל לעשות תומס פלטשר, בכיר בתחום ההומניטרי של האו"ם, שטען שישראל גורמת לרעב מכוון בעזה ובמאי 2025 הזהיר כי "14,000 תינוקות ימותו בעזה ב-48 השעות הקרובות".

ההקדמה לאמנת האו"ם קוראת למדינות החברות "לנהוג בסובלנות ולחיות בשלום זה עם זה כשכנים טובים, עיקרון העומד בניגוד מוחלט לעשרות שנים של רטוריקה איראנית של רצח עם, החל מקריאתו של האייתוללה חומייני “להשמיד את ישראל” וכלה בהכחשת ההיסטוריה היהודית ובסירוב להכיר במדינת ישראל. הפרות אלה של עקרונות היסוד של האמנה לא זכו לתגובה משמעותית. בעוד שאיראן עומדת בפני סנקציות של האו"ם בשל תוכניתה הגרעינית, הארגון נותר אדיש לקמפיין שלה להשמדת מדינה חברה על ידי הקפתה בשלוחי טרור, הפרה נוספת של סעיף 1(1) לדכא "מעשי תוקפנות".

אמנה האו"ם דורשת כי "כל המדינות החברות יישבו את סכסוכיהן הבין־לאומיים בדרכי שלום", וסעיף 42 מוסיף כי כאשר הדבר נכשל, יותר שימוש בכוח מזוין כדי "לשמור על השלום והביטחון הבין־לאומיים או להשיבם על כנם". משלחות האו"ם לא רק נכשלו במנדט שניתן להן אלא גם אפשרו את מתקפת ה-7 באוקטובר ושיתפו פעולה עם המאיימים על קיומה של ישראל.

עובדי אונר"א, סוכנות הפליטים הפלסטינית של האו"ם, השתתפו ישירות בטבח ב-7 באוקטובר, ועובד אחד אף חטף גופת ישראלי שנרצח. לא היה זה מקרה חריג. במשך שנים, מתקני אונר"א שימשו לאיחסון נשק והסתירו תשתית מנהרות, פעילויות שהנהגת הארגון לא יכלה לפספס, ובתי הספר שלו חינכו ילדים לטרור ולאנטישמיות.

ולא נשכח את יוניפי"ל, שקיבל מנדט למנוע את חימוש חיזבאללה מחדש בלבנון אבל העלים עין במידה רבה מהפעילות של ארגון הטרור ולעיתים אף שיתף איתו פעולה, ולמעשה אפשר לו לצבור כ-150,000 טילים לאורך הגבול.

קם בעקבות השואה, אבל מלבה אנטישמיות

האומות המאוחדות נולדו מתוך ההרס של שתי מלחמות עולם. אמנת הארגון מבטיחה "להציל את הדורות הבאים מנגע המלחמה, אשר פעמיים בימי חיינו הביאה על האנושות סבל לא יתואר".  מלחמת העולם השנייה גבתה את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם; ההרג השיטתי והתעשייתי של השואה סימן עומק חדש של רוע מתוכנן מראש והוליד מונח חדש: ג'נוסייד, רצח עם. המונח הוטבע על ידי עורך הדין היהודי רפאל למקין, שבעקבות הטבח בארמנים במלחמת העולם הראשונה העלה את הנושא לתודעה, ואיבד 49 קרובי משפחה בשואה. בשנת 2004, מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן – מהמזכ"לים הבודדים שגילו אהדה כלפי ישראל – הודה: "הארגון שלנו קם כאשר העולם רק החל להבין את מלוא הזוועה של מחנות הריכוז וההשמדה. לכן נכון לומר שהאו"ם קם מאפר השואה".

בכל שנה, ב-27 בינואר, נושא המזכ"ל דברים ביום הזיכרון לשואה. ב-2022, אנטוניו גוטרש חזר על דבריו של אנאן: "השואה הגדירה את האומות המאוחדות". דבריו בינואר 2025 היו לא פחות נחרצים: "שמונים שנה לאחר תום השואה, האנטישמיות עדיין קיימת – מונעת על ידי אותם שקרים ושנאה שהפכו את רצח העם היהודי לאפשרי. והיא הולכת וגוברת… השנאה מתעוררת בכל העולם… עובדות היסטוריות בלתי מעורערות מעוותות, מוקטנות ומוכחשות". אך אחרי יותר משנה של אובססיה אנטי-ישראלית של האו"ם, היו אלה מילים ריקות. מאז ה-7 באוקטובר האו"ם הפך למנוע לשנאה שגוטרש מגנה כביכול  – הוא מעוות את העובדות על ישראל, מגביר את השקרים המזינים את האנטישמיות העולמית והופך ארגון שנולד מאפר השואה לרודף הבלתי נלאה ביותר של המדינה היהודית.

פרשנים למשפט בינלאומי מסבים את תשומת הלב לאירוניה שסעיף 2(4) באמנת האו"ם – המחייב את כל החברים להימנע מ"איום או שימוש בכוח" ביחסים בינלאומיים – מקביל הן בתוכנו והן בסימונו המספרי לישעיהו ב:ד (2:4), שבו הנביא חוזה כי לעתיד לבוא יתקיים "וכתתו חרבותם לאתים". אין ספק לגבי השפעתו של הנביא על תפיסת השלום בעולם המודרני. עד ישעיהו, שלום היה, במקרה הטוב, היעדר מלחמה שהושג כתוצאה מתשישות הקרב, ניצחון או תבוסה – אולי חתימת הסכם. התפיסה האוניברסלית של שלום עולמי צודק ומתמשך, לא רק לעם היהודי, אלא לכלל האנושות, הוכרזה במילים הנבואיות הללו.

החזון שכשל

ב-27 באוקטובר 2023 – היום שבו האו"ם קרא להפסקת אש אך סירב לגנות את הטבח – אחד העיתונים המובילים בתאילנד, קאו-סוד, סיפר על ילדה בת ארבע שבכתה כשגופת אביה הובאה הביתה. אפיצ'ט קוסארם, בן 29, ואחיו פונגתפ, בן 26, היו בין הקורבנות התאילנדים, הנפאלים, הפיליפינים, הטנזנים, הסרילנקים, הקמבודים והסינים – אומות מאוחדות של עובדים מהגרים שהאו"ם האמיתי כמעט ולא הכיר בהם. באותה עת, משרד החוץ התאילנדי דיווח על 33 הרוגים ו-18 פצועים, בעוד גורמים ישראליים רשמיים אמרו כי עד 54 תאילנדים מוחזקים בשבי. שנתיים לאחר מכן, שרידיו של עובד תאילנדי נוסף, סונטיה אוקראהאסר, הוחזרו למולדתו; הוא בילה שמונה שנים בישראל וחסך כסף כדי לפתוח חווה קטנה במולדתו בעזרת הידע הישראלי שרכש.

בסך הכל, אזרחים זרים מ-35 מדינות נהרגו, נפצעו או נלקחו כבני ערובה ב-7 באוקטובר. הסרט של האו"ם לציון 80 שנה להקמתו קובע כי הארגון העולמי "נולד מתוך תקווה – ומתוך רעיון של אנושיות משותפת". בין אם היו ישראלים או לא, יהודים או לא יהודים, הקורבנות הללו גילמו את אותה אנושיות. הסלוגן הרשמי הוא "בונים את עתידנו יחד". יחד? ההרס המוסרי שגרם האו"ם מאז ה-7 באוקטובר הפך את הסלוגן הזה לחסר משמעות – מדינה חברה קטנה אחת, ישראל, עומדת לבדה ומודרת, יחד עם כל מי שקשור אליה, כולל עובדים זרים שנרצחו ונחטפו באותו יום.

שמונים שנה לאחר כניסתה לתוקף של אמנת האו"ם, נראה שישעיהו היה בוחר במילים אחרות כדי לתאר אותו:

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך

המחבר הוא כותב, חוקר ומתרגם עצמאי המתגורר בירושלים