התכנית האסטרטגית החדשה של צבא ארה"ב היא השראה חשובה, אך צה"ל צריך להיזהר מליפול למלכודת הטכנולוגית
לפי מספר ימים פרסם צה"ל כי החל בגיבוש תוכנית רב שנתית (תר"ש) חדשה לחמש השנים הקרובות, "תכנית חושן" שתחליף את תר"ש תנופה של השנים 2024-2020. התוכנית צפויה לכלול 12 נושאי ליבה, כשאחד מהם יוקדש לטיפוח עליונותו הטכנולוגית של צה"ל ולשיפור תפקודו המבצעי באמצעות שימוש בבינה מלאכותית.
הצבת היעד הגיעה לאחר שנתיים של מלחמה שסימנו קפיצת מדרגה תפיסתית ומבצעית בצה"ל בכל הנוגע לשימוש מבצעי בבינה מלאכותית. הטכנולוגיה הזו סייעה לצה"ל, בין היתר, לפתח רחפנים חכמים לאיתור ומעקב אחר מטרות לתקיפה ולהצליב מודיעין המגיע ממקורות מגוונים. לשימושים הטקטיים נלוו מהלכים ארגוניים רחבים וחשובים: בינואר 2025, הקים משרד הביטחון את מנהלת ה-AI והאוטונומיה, האמונה על הובלת המחקר, הפיתוח ובניין הכוח של הבינה המלאכותית בכל זרועות הצבא, ובחודש דצמבר האחרון הקים צה"ל את "חטיבת בינה" באגף התקשוב, שתהיה אחראית על פיתוח היכולות הטכנולוגיות הנדרשות לשיפור היעילות המבצעית של הצבא. ההתפתחויות הן שיאו של התהליך שהוביל בעשור הקודם הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי להפוך את צה"ל לצבא "רב ממדי". ההשקעה בבינה מלאכותית הוכיחה את עצמה בטווח הקצר, אך השאלה החשובה באמת היא – האם היא מחזקת את ביטחונה של ישראל גם בטווח הארוך?
אין ספק שהמהלכים האסטרטגיים של ישראל בשנים האחרונות והידע המבצעי שצברה במהלך המלחמה מציבים אותה בקדמת העשייה העולמית בכל הנוגע לשילוב בינה מלאכותית במערכות צבאיות. דווקא על רקע היתרון הזה, מתחדדת נקודת התורפה: צה״ל, השואף להוביל בחדשנות טכנולוגית צבאית, טרם מימש במלואו את הפוטנציאל האסטרטגי הטמון בבינה מלאכותית. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים בבירור על כך שהשפעת הבינה המלאכותית חורגת בהרבה מפיתוח אמצעי לחימה מתקדמים ולמעשה נוגעת ליסודות תפיסת הלחימה עצמה. אחת ההתפתחויות המשמעותיות בהקשר זה היא הירידה החדה בעלויות הייצור של מערכות מבוססות בינה מלאכותית. לאורך שנים ביססה מדינת ישראל את דוקטרינת הביטחון שלה על טיפוח יתרון איכותי, וכעת הגיע הזמן לבחון מחדש את בניין הכוח ואת האיזון בין המשך השמירה על עליונות טכנולוגית לבין הצורך בארסנל צבאי רחב. במילים אחרות, התפיסה הצה"לית העתידית שתתפתח במסגרת תר"ש חושן צריכה לגלם מעבר מהתפיסה שלפיה בינה המלאכותית היא אמצעי לשיפור שיטות הלחימה הקיימות להבנה שזוהי טכנולוגיה שמסוגלת לעצב את תורת הלחימה עצמה.
לחקות את האמריקאים
במקביל לתחילת העבודה על תר"ש חושן, פרסמה מחלקת המלחמה האמריקנית תוכנית אסטרטגית חדשה, ואחד מעקרונותיה הוא הטמעת השימוש בבינה מלאכותית בכלל זרועות צבא ארה"ב וביצור מעמדה כמובילה עולמית בתחום. התכנית הזו אינה התוכנית האמריקנית הראשונה שעוסקת בבינה מלאכותית בהקשר צבאי. התכנית הראשונה, שפרסמה מחלקת המלחמה ב-2018, הדגישה את הפוטנציאל של הבינה המלאכותית להפוך את הלחימה עצמה למדויקת יותר ולצמצם נזק אגבי ואובדן חיי אדם, והתכנית מ־2023 דיברה על היכולת של הבינה לשפר את קבלת ההחלטות המבצעית בשטח. לעומת שתי קודמותיה, התוכנית של 2026 מייצגת שינוי מובהק: היא לא מסתפקת ברתימת הבינה מלאכותית לשיפור היעילות והקטלניות של צבא ארה"ב, אלא גם קובעת כי לשם כך יש צורך לבחון מחדש עקרונות לחימה מוכרים, והשינוי התפיסתי המגולם בהם רלוונטי מאוד גם לישראל.
השינויים שמציעה התכנית מתרכזים בשלושה תחומים. התחום הראשון הוא תחום הלחימה. במסגרת זו, יחידות לוחמות מובחרות וחברות טכנולוגיה מהשורה הראשונה יפתחו, יבחנו וישפרו יחד עקרונות חדשים לשילוב מערכות בינה מלאכותית לכל אורך שלבי הלוחמה – החל מתכנון המערכה הצבאית ועד להפעלת מערכת הנשק המתקדמת בשדה הקרב עצמו. החידוש הגדול בתוכנית טמון בשני התחומים האחרים שאינם נוגעים בלחימה עצמה.
התחום השני הוא המודיעין. האסטרטגיה לא רק שואפת לשפר את יכולות האיסוף והשימוש במודיעין צבאי בעזרת הבינה, אלא גם לקדם בעזרתה את היכולת להשתמש בו טוב יותר כדי ליצור הרתעה דינמית מול יריבים בזמן אמת. אירועי השבעה באוקטובר לדוגמא נבעו במידה רבה מכשל תפיסתי-מודיעיני ביחס לכוונות ופעולות החמאס לפני המלחמה ולהצלחה שלו ליצור רושם שגוי של הרתעה. השיפור באיסוף המודיעין והשימוש בו לביסוס הרתעה דינאמית אינם רק יתרונות טכנולוגיים שמציעה הבינה המלאכותית; אלו הם שינויים הכרחיים בתפיסת הביטחון הישראלית – שיכולים להציע תיקון יסודי למחדלים שנחשפו.
התחום השלישי הוא מתן גישה למודלים מתקדמים של בינה מלאכותית שפותחו במגזר הפרטי לייעול העבודה הארגונית. התחום הזה אומנם מושך פחות תשומת לב ציבורית מפיתוח מערכות נשק מתקדמות, אך תרומתו לביסוס העוצמה הצבאית לא נופלת ממנו: מחקרים על ארגונים אזרחיים שאימצו בינה מלאכותית מצביעים על חיזוק היכולת לפקח ביעילות על מיזמים ארוכי טווח, לבצע חלוקת משימות מיטבית בין הצוותים הארגוניים ואף לשפר את התפוקה הארגונית באמצעות הקצאה חכמה יותר של משאבים. חשיבותו של מהלך זה מתחדדת על רקע השאיפה הישראלית להפסיק את קבלת הסיוע הצבאי האמריקני, יעד שידרוש ממערכת הביטחון ניצול טוב יותר של כוח האדם שלה.
הבינה המלאכותית משנה את מהות הפיקוד
המסמך האמריקאי כולל גם הנחיות קונקרטיות: כל אחד מיעדי התוכנית יובל על ידי מפקח אחר, שידווח מדי חודש על ההתפתחויות לסגן מזכיר המלחמה ולתת מזכיר המלחמה לענייני מחקר והנדסה (USW(R&E)). בד בבד, הצבא יידרש להדגמה ראשונית של היעדים תוך שישה חודשים ממועד פרסום התוכנית. מזכיר המלחמה של ארה"ב, פיט הגסת', הורה ליחידות השונות בצבא ארה"ב לזהות תוך 30 יום מפרסום התוכנית לפחות שלושה מיזמים שמימושם יוכל לסייע ביישום התחומים שצוינו. במקביל, המשרד לענייני בינה מלאכותית ומידע של משרד המלחמה (CDAO) יידרש לקבוע מדדים ברורים אודות מהירות ההצבה של מערכות בינה מלאכותית בצבא ולדווח עליהם מדי חודש ל-USW(R&E).
האסטרטגיה האמריקנית אינה רואה בבינה המלאכותית רק אמצעי טכנולוגי לשיפור הביצועים בשדה הקרב אלא גם מנוף לשינוי המנגנון הפיקודי המקובל. תפיסת הפיקוד הדומיננטית כיום בצבאות מערביים, Mission Command, מבוססת על הבחנה ברורה בין קביעת היעדים בידי הדרג הבכיר לבין ביזור סמכויות לדרגי הביצוע בכל הנוגע לאופן מימושם בשטח. המודל, שנתפס כיום כיתרונם המובהק של צבאות מערביים, מאותגר בעידן הבינה המלאכותית: הנגישות חסרת התקדים לנתונים בזמן אמת מגדילה את הפיתוי של הדרג הבכיר להתערב לא רק ב"מה" צריך להיעשות, אלא גם ב"איך" – ובכך לרוקן את הביזור מתוכנו. כדי לשמר את עקרונות ה-Mission Command גם בעידן הנוכחי, נדרש שינוי תפיסתי רחב יותר, שמשלב בין שלושה מימדים: פיקוד, שמגדיר בבירור את יעדי הלוחמה ומטרותיה; מנהיגות, שמטפחת יוזמה בתנאי אי-ודאות בקרב חיילים ומפקדים; וניהול, שמספק את התהליכים והמשאבים הארגוניים, המאפשרים לביזור לפעול ביעילות.
אימוץ מערכתי ולא נקודתי
עד היום הציגה מדינת ישראל יוזמות רבות לשילוב בינה מלאכותית לצרכי לוחמה ומודיעין, אך טרם עשתה זאת במסגרת ארגונית-אסטרטגית כוללת, המספקת מענה לשינויים העמוקים שמחוללת הבינה המלאכותית באופנים שבהם צבא חושב, מפקד ונלחם. בעבר התפרסם שאימוץ נרחב של הבינה המלאכותית ביחידה 8200 פגע ביכולתם של אנליסטים ביחידה להעביר אזהרות חשובות למפקדים בכירים. המקרה הזה ממחיש כיצד אימוץ טכנולוגי מואץ, שאינו מלווה במסגרת ארגונית-תפיסתית כוללת, עלול דווקא לפגוע בתהליכי קבלת ההחלטות בצבא. גישה מערכתית כזו יכולה לתת מענה מספק לטענה כי ההסתמכות היתרה על הטכנולוגיה היא שהובילה לפרוץ המלחמה. אימוץ מערכתי של בינה מלאכותית, כפי שהוצע למעלה, אינו דוחק את האדם לשוליים, אלא מבקש להבטיח שהוא יישאר הגורם המרכזי בקבלת ההחלטות גם בעידן הנוכחי.
