השקר הגדול על העלייה באלימות בחברה הערבית

האלימות במגזר הערבי הפכה בשבועות האחרונים לנושא מרכזי על סדר היום הציבורי, ויש לכך סיבות ברורות. מדובר בקמפיין מתמשך של חברי הכנסת הערבים שהחל עוד בשנת 2018 במסגרת תכנית "הדרך החדשה" שהגה ראש רע"ם ויו"ר התנועה האסלאמית הטרי, מנסור עבאס. אז נועד הקמפיין נועד לתת הצדקה בציבור הישראלי לכניסתו של עבאס לממשלה, ובשבועות האחרונים הוא התעצם מחדש כדי ליצור אווירה ציבורית שתצדיק את האיחוד מחדש של הרשימה הערבית המשותפת, שהוכרז לאחר השביתה הגדולה במגזר בשבוע שעבר. ההתמקדות של הקמפיין באלימות מאפשר למפלגות הערביות ובעיקר לרע״מ להציג את הדרישות והאינטרסים המגזריים שלהם באופן שמתקבל על דעת הקהל הישראלית הכללית. בניגוד לסוגיית הרס הבתים הבלתי חוקיים למשל, שמטרידה את המגזר הערבי מאוד, בשאלת הטיפול ברצח ובפשע המאורגן אין מחלוקת בציבור, וקל לגייס סביב הנושא הזה תמיכה ותקציבים ממשלתיים, כפי שאכן אירע.

לא נדון כאן בכל הצדדים הפוליטיים של הסוגיה הזו, ונתמקד בשאלה אחת: האם הנתונים אכן מצדיקים את אווירת החירום הציבורית של השבועות האחרונים? הטענה המוצגת לציבור היא ששנת 2025 הייתה שיא של כל הזמנים ברציחות במגזר הערבי, וכי הדבר מחייב פעולה מהירה ונחרצת. ״השנה המדממת אי-פעם בחברה הערבית״ אומרות הכותרות, והדרישות ברורות – להקצות עוד תקציבים למגזר הערבי וכמובן ״לפטר את בן גביר״.

ראשית, חשוב לזכור שנתוני הרצח והעבריינות במגזר הערבי היו גבוהים במיוחד מאז ומתמיד. כבר בשנת 2019 מבקר המדינה ציין ש-94 אחוז מהחשודים באירועי ירי הגיעו מהמגזר הערבי, וכמוהם 92 אחוזים מהמאושפזים בבתי החולים בפציעות שנגרמו מירי, ורובם המוחלט בני האוכלוסייה המוסלמית והבדואית: 2,147 מתוך 2,250 מנפגעי ירי בשנים 2020-2024, הגיעו מהאוכלסייה המוסלמית והבדואית בישראל. בתופעה הזו הנוצרים והדרוזים מהווים מיעוט זניח.

דבר חשוב נוסף – בשלושת השנים האחרונות לא חל שינוי משמעותי בשיעור הרצח במגזר הערבי. למרות הפאניקה שמשדרים לנו בשבועות האחרונים. הנתונים בסך הכל יחסית עקביים. אלו הנתונים שמופצים באמצעי התקשורת:

בשנת 2023 – 245

בשנת 2024 – 230

בשנת 2025 – 252

יש כאן נקודה חשובה שמשום מה מוסתרת מרוב הצופים. בנתונים הללו גם ערבים שנהרגו מירי שוטרים בעת ביצוע פעולות אכיפה נחשבים כ״נרצחים״. בשנת 2025 מדובר על לא פחות מ-12 כאלו. זה לא מקרי. מי שמפיץ את הנתונים הוא ארגון יוזמות אברהם, ארגון שמאל קיצוני הפועל בין היתר לקידום חזון מדינת כל אזרחיה ברוח ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. את ערביי ישראל, למשל, הם מכנים בעקביות מזה שנים ״פלסטינים אזרחי המדינה״. אם נוריד את ההרוגים מאש השוטרים מהנתונים הפערים קטנים משמעותית: 2023 – 238 נרצחים; שנת 2024 – 229, נרצחים; שנת 2025 – 240 נרצחים.

בשלוש השנים האחרונות, אם כן, הנתונים די יציבים: 230-240 נרצחים בממוצע. אין שום דרמה שמצדיקה סופרלטיבים כמו ה״שנה המדממת ביותר״ ושאר ההיסטריה הערבית-תקשורתית שאתם שומעים. העובדה שהתקשורת קונה את הנתונים המסולפים הללו שסופרים נפגעים מאש המשטרה כ״נרצחים״, היא שערורייה בלתי נתפסת.

הזינוק המשמעותי במספר הרציחות במגזר הערבי ארע בשנת 2023. אלו הנתונים המלאים שמפיץ ארגון יוזמות אברהם:

הנתונים הללו מספקים שתי תובנות שמדגישים שוב ושוב בכלי התקשורת: א. ממשלת בנט-לפיד הצליחה להוריד את מספרי הרצח; ב. תחת ממשלת נתניהו, המספרים זינקו. ואכן אין להכחיש שבין השנים 2021-2022 לבין השנה 2023 והלאה, חלה קפיצה משמעותית ומספר הרציחות עלה ביותר ממאה אחוז.

מה ההסבר לזינוק החד הזה? ההסבר הנפוץ שמספקים ארגוני השמאל והפעילים הערביים הוא כמובן חילופי השלטון בישראל וכניסתו של השר בן גביר למשרד לביטחון לאומי. כך למשל בדו"ח של ארגון יוזמות אברהם, שכאמור מספק את רוב התשתית העובדתית והעיונית לשיח הציבורי בנושא: ״לא ניתן להתעלם מכך ששיא העלייה במספר הקורבנות הגיע לאחר חילופי הממשלות וכניסת ח״כ איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, ובעצם כך – השר הממונה על המשטרה. העלייה הדרסטית בהיקף הפשיעה ובמספר הקורבנות מהווה כישלון טוטאלי של הממשלה, השר והמשטרה וגם מעידה על טיפול לקוי בתופעה״. ויש לעלייה סיבה נוספת: ״בעקבות הפעילות המשמעותית של המשטרה נגד הפשיעה המאורגנת שהחלה בזמן ממשלת בנט-לפיד, התפתחו מספר מאבקי ירושה ושליטה של רבים בשנת 2023 בטריטוריה בין ארגוני פשיעה ובין פלגים בתוך הארגונים עצמם. מאבקים אלו גבו את חייהם של רבים בשנת 2023״.

כלומר, יש כאן טיעון כפול: ראשית, ממשלת בנט-לפיד הצליחה באופן פנומנלי להיאבק בארגוני הפשע, עד כדי כך שבעקבות הפעילות שלהם נוצר משבר משמעותי שהוביל למלחמות ירושה ומאבקי כנופיות. הטיעון השני, כמובן, הוא שהממשלה הנוכחית לא המשיכה במאמצים הללו וממילא נוצר ואקום משילותי שאפשר למלחמות הללו להשתולל בחופשיות.

כבר ממבט ראשוני בנתונים קשה לטעון שהמדיניות של ממשלת בנט-לפיד והשר עמר ברלב הביאה להישג יוצא דופן. גם על פי הנתונים שמפיץ ארגון יוזמות אברהם, בשנת 2022 נרשמה ירידה זניחה בשיעור הרצח לעומת השנה שקדמה לה. אבל אם נוריד מהנתונים את הערבים שנורו בידי המשטרה (שארגון השמאל הקיצוני קורא להם ״נרצחים״) הפער קטן אף יותר: על פי נתוני האמת בשנת 2021 נהרגו 9 ערבים בידי המשטרה, כך שסך כל הנרצחים עמד על 116. ובשנת 2022 נהרגו 5 מירי שוטרים, כך שהנתון האמיתי עומד על 111 נרצחים. פער של 5 נרצחים זה כל ״ההישג״ של ממשלת בנט-לפיד. כך שאפילו ברמה העובדתית אין כאן בכלל בשורה.

ובכל זאת, מכיוון שהטיעון בדבר הפער בין מדיניות הממשלות מניע את רוב השיח הציבורי כיום, נבדוק את העובדות ביחס לשני הצדדים: מה בדיוק השיגה תכנית המאבק בפשע של ממשלת בנט-לפיד ומה עשתה או לא עשתה הממשלה הנוכחית?

התכנית הממשלתית של בנט-לפיד למאבק בפשיעה במגזר הערבי כללה ריכוז מאמץ נגד ארגוני הפשע, במה שגובש במסגרת החלטת ממשלה מס׳ 549 מאוקטובר 2021, שבין מטרותיה ״פירוק ארגוני פשיעה, הפחתת תופעות פשיעה ואלימות בחברה הערבית והפחתת האמצעים הכלכליים העומדים לרשות ארגוני הפשיעה״.

התכנית המעשית למימוש היעד הזה באה לידי ביטוי במבצע ״מסלול בטוח״ של המשטרה. המבצע החל ב־17.10.2021 וכלל פעילות משולבת של אכיפת בשורה של תחומים הנוגעים לפשע המאורגן, ביניהם: סחיטת דמי חסות, עבירות נשק, עבירות כלכליות ועוד. במסגרת המבצע הוגדרו מראש שורה של יעדים לפעילות משטרתית – גם יעדים אנושיים (ראשי ארגונים, עבריינים גדולים וכדומה), גם יעדים ארגוניים (משפחות פשע, ארגונים פיננסיים ועוד) וגם יעדים אזוריים – יישובים שזכו לטיפול מקיף במבצעים משטרתיים מרוכזים.

ממשלת בנט-לפיד עסקה רבות ביחסי ציבור בנושא והמשרד לביטחון פנים בראשותו של עמר ברלב פרסם מסמך מסכם של תכנית "מסלול בטוח" לשנת 2022. במסמך הזה נכללים נתונים סטטיסטיים על פעילות המשטרה בשנה זו. ברוב המקרים הנתונים שהוא שונים מאלו שמפרסמת המשטרה, וגרוע יותר כפי שמעיר מרכז המידע של הכנסת, הוא לא כולל השוואה לשנים הקודמות ״מה שלא מאפשר להעריך שינויים שקרו בעקבות התוכנית״, ומקשה על ״היכולת לבחון בצורה מלאה את יישום התוכנית ואת מידת הצלחתה״. למרות זאת, ננסה בשורות הבאות להצליב את מה שניתן כדי לגבש מסקנות.

עבירות נשק ותפיסת אמל״ח

לפי הנתונים שפרסם ברלב בשנת 2021 נפתחו 3773 תיקים בעבירות נשק, והוגשו 964 כתבי אישום, ובשנת 2022 נפתחו 3646 תיקים והוגשו 1078 כתבי אישום. העלייה בהגשת כתבי האישום מוצגת כהישג של מדיניות המשרד, אלא שנתוני המשטרה והפרקליטות כוללים מספרים אחרים. קשה לדעת לאיזה נתון בדיוק מתייחס הדו״ח של ברלב, וממילא הנתונים חסרים השוואה רב שנתית. כך שלא ניתן להשיב לשאלה העיקרית שמעסיקה אותנו: האם חל שינוי בשנת 2023?

כדי להשיב על כך נעיין בנתונים מלאים יותר שכוללים השוואות רב שנתיות.

על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המשטרה שנת 2022 – שנת ״מסלול בטוח״ – אינה כה חריגה. אלו נתוני תיקים שנפתחו בעבירות אמל״ח לפי שנים:

2019: 3957 תיקים

2020: 4,318 תיקים

2021: 4,998 תיקים

2022: 5,203 תיקים

2023: 6,195 תיקים

ניתן לראות בבירור שיש עלייה עקבית במספר התיקים בעבירות נשק, ולא רק זה אלא שהעלייה המשמעותית ביותר (זינוק של כמעט 1000 תיקים) נעשית דווקא בשנת 2023 תחת כהונתו של השר בן גביר. ומה לגבי כתבי אישום? על פי נתונים שפרסמה הפרקליטות, שנת 2022 אינה חריגה, ובוודאי ששנת 2023 לא מסמלת ״ירידה״:

(מקור: לשנים 2019-2021 הודעה פומבית של דוברות הפרקליטות, לשנים 2022-2023 נתונים שהפרקליטות מסרה לועדת חוקה על עבירות נשק)

כפי שניתן לראות בבירור, לא רק שאין ירידה בהגשת כתבי האישום תחת השר בן גביר אלא שאפילו ניתן לזהות עלייה משמעותית של כ-12 אחוז.  בשנת 2023 נרשמה עלייה גם בהרשעות: במהלך שנת 2022 הורשעו 230 עבריינים בעבירות נשק, ובשנת 2023 הורשעו 318. זינוק של כמעט 30 אחוז. המשטרה לא התחילה לטפל בבעיות הנשק הלא חוקי דווקא אצל ברלב והיא כמובן לא הפסיקה לעשות זאת כשהתחלפה הממשלה. אם כבר, המאבק בנושא רק החריף והישגי המשטרה השתפרו.

עבירות סחיטה ופרוטקשן

בר-לב התגאה בנתונים בנוגעים לסחיטה ופרסם כי בשנת 2021 נפתחו 1463 תיקים בעבירות סחיטה והוגשו 254 כתבי אישום וכי בשנת 2022 נפתחו 1261 תיקים והוגשו 314 כתבי אישום. עם הנתונים הללו יש כמה בעיות. ראשית, הם לא זהים לנתוני המשטרה בעצמה: על פי נתוני המשטרה, בשנת 2021 נפתחו 1649 תיקים ובשנת 2022 המספר ירד ל-1357. אבל גרוע יותר, לא בטוח כלל שהנתונים הללו רלוונטיים לענייננו. עבירות הסחיטה שהיו קיימות בחוק (סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, נטילת נכסים לשם סחיטה) לא בהכרח מתאימות לאירוע של סחיטת דמי חסות מהסוג המאפיין את תופעת הפרוטקשן. כפי שציין מרכז המחקר של הכנסת בשנת 2021 ״היות שאין סעיף עבירה מיוחד לעבירה זו, אין אפשרות להפיק נתונים באמצעות מערכת המחשוב״, ועל כן הדרך היחידה היא לבחון את התיקים באופן ידני לפי תיאור ומאפייני המקרה. כלומר הנתונים שפרסם ברלב פשוט לא קשורים לתופעה.

אז מה כן? מנתונים שמסרה משטרת ישראל למרכז המחקר של הכנסת עולה כי בסך הכל בשנת 2021 נרשמו 123 ״אירועי סחיטת דמי חסות״ במגזר הערבי, ואילו בשנת 2022 דווקא חלה עלייה ונרשמו 132 אירועים שכאלה. אלו האירועים הרלוונטיים, ואם כבר תחת ברלב המצב רק החמיר.

באוגוסט 2023 נכנס לתוקף תיקון לחוק שהגדיר לראשונה עבירה של סחיטת דמי חסות, וכעת אפשר לגבש מסד נתונים אמין יותר בנושא. על פי נתונים שמסרה המשטרה למרכז המחקר של הכנסת, מאז כניסת החוק לתוקף ועד סוף שנת 2024 (שנה ו-5 חודשים) נפתחו במשטרה 160 תיקים בגין גביית דמי חסות.

כמה כתבי אישום הוגשו? לא מצאנו נתון סדור בנושא. בדיון בועדה לבטחון לאומי בספטמבר האחרון טען נציג המשטרה כי בשנת 2025 נרשמה עלייה של 47 אחוז בהגשת כתבי אישום בתיקים מסוג זה ביחס לשנה הקודמת, אבל לא מסר נתון מספרי. כך או כך, הטענה שבתקופת הממשלה הנוכחית ישנו רפיון בטיפול בנושא לא עומדת במבחן המציאות. להיפך, הטיפול בנושא נמשך במלוא עוז, הוגשו תיקונים לחוק והאכיפה נמשכת.

מאבק בראשי ארגוני הפשע וחילוט רכוש

תחום נוסף שבו התגאה בר-לב נוגע למבצעים מיוחדים שננקטו נגד אנשים וארגונים ספציפיים, מה שמכונה ״יעדי אדם״. על פי נתוניו, הוגדרו 1448 יעדים מסוג ״אדם״, והוגשו 333 כתבי אישום כנגד 440 אנשים. גם כאן, מקור הנתונים האלו לא ברור. על פי נתונים שמסרה המשטרה למרכז המידע של הכנסת, ״תיקי יעדים שהוגדרו במסגרת תכנית מסלול בטוח״ כללו בשנת 2021 בסך הכל 295 תיקים ובשנת 2022 אפילו פחות – 276 בלבד. בסך הכל במהלך ״מסלול בטוח״ המשטרה הגדירה רק 571 תיקים כיעדי אדם. שליש מהנתון שהופץ על ידי בר-לב.

לגבי כתבי אישום המשטרה מסרה את הנתונים הבאים: בשנת 2021 הוגשו 77 כתבי אישום, 26 אחוז מכלל התיקים; ובשנת 2022 הוגשו 96 כתבי אישום – 35 אחוז מכלל התיקים.

ומה קרה בהמשך? האם משטרת בן גביר הזניחה את הטיפול במחוללי הפשיעה במגזר הערבי? הנתונים מלמדים אחרת. באפריל 2023 יצאה המשטרה במבצע ״מסלול בטוח ירוק״ שהיה מעין המשך למבצע ״מסלול בטוח״ של הממשלה הקודמת. על פי הודעות המשטרה, עד סוף שנת 2023 ״פוצחו 108 יעדים מודיעיניים שהוגדרו כמחוללי פשיעה מרכזיים נגדם הגישו הפרקליטות והמשטרה כתבי אישום. 86 מהם נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם״.

באפריל 2024, שנה לאחר תחילת המבצע, הודיעה המשטרה כי סומנו 439 יעדים ״שהוגדרו מחוללי פשיעה מרכזיים ברחוב הערבי וכי והוגשו כתבי אישום כנגד 130 מתוכם, כאשר 107 מהם נעצרו עד תום ההליכים. באחוזים מדובר בכ-30 אחוז של כתבי אישום ביחס ליעדים. לא מאוד שונה מהתוצאות של בר-לב.

עוד נתון חשוב הוא נתוני תפיסות והחרמת רכוש במסגרת המאבק בארגוני הפשע. על פי הודעת הסיכום של בר-לב, במבצעי המשטרה בתקופתו נתפס סה״כ רכוש של ארגוני פשיעה ועבריינים בשווי 657 מיליון ש״ח. נתון נאה. בסיכום שנת 2023 הודיע המשרד לביטחון לאומי של בן גביר על יותר מהכפלה של הסכום: ״במסגרת המבצע נתפסו 205 כלי רכב לטובת הליך חילוט ומתחילת השנה נתפסו 1.3 מיליארד אף הם לשם חילוט״. 1.3 מיליארד ש״ח שנתפסו לחילוט, בתקופה של ״הזנחת המאבק״ בפשיעה הערבית. גם בנקודה הזו הטענות נגד הממשלה הנוכחית אינן מוצדקות.

פיענוח מקרי רצח

נקודה נוספת ואחרונה שנעסוק בה בניתוח הזה היא שיעור פיענוח מקרי הרצח. אחד הקשיים הגדולים באכיפת החוק במגזר הערבי הוא חוסר שיתוף הפעולה של האוכלוסיה עם המשטרה, מה שמקשה על גביית עדויות ופיענוח פשע, ובעיקר בתיקי רצח. דווקא תחת ממשלת בנט-לפיד ולמרות התכניות הגרנדיוזיות של עמר ברלב חלה ירידה משמעותית בתחום הזה. על פי הנתונים שמסרה המשטרה למרכז המידע של הכנסת, בשנים 2021-2022 חלה ירידה משמעותית בשיעור פיענוח מקרי הרצח בחברה הערבית, משיא של 42 אחוז בשנת 2019 ל-23 אחוזים בסיומה של שנת 2022.

שיעור הפיענוח המשיך לצנוח גם בשנים הבאות ועמד בשנת 2023 על 16 אחוז בלבד ובשנת 2024 על 18 אחוז. בתחום הזה חלה החמרה בתקופת הממשלה הנוכחית, אך זוהי כאמור מגמה שנמשכת בעקביות בשנים האחרונות. לשם ההשוואה, שיעור פיענוח מקרי הרצח במגזר היהודי עומד על כ-60-70 אחוז באופן עקבי (חריג נמוך הוא בשנת 2024 עם 50 אחוז בלבד).

פיענוח מקרי רצח תלוי באופן בלעדי כמעט בשיתוף פעולה של האוכלוסייה עם החקירה המשטרתית. ללא עדויות וראיות על ביצוע הפשע המשטרה מוגבלת מאוד ביכולת החקירה שלה. הנתונים מלמדים ששיתוף פעולה מסוג זה סבל מירידה מאז החלו במבצע ״מסלול בטוח״. האנטגוניזם כלפי המשטרה, האשמתה בגזענות והיחס אליה כמשטרת ״בן גביר״ רק החמירו את המצב.

זו לא המדיניות, טמבל

כפי שראינו קשה לתלות את הזינוק החד בשיעורי הרצח בשנת 2023 בשינוי מדיניות פתאומי שהוביל השר בן גביר. לא רק שהמאבק המשטרתי בפשיעה הערבית המשיך תחת בן גביר אלא שברוב המדדים התוצאות בקדנציה הזו היו אפילו טובות יותר מאשר אצל ברלב, ואף הושלמו תהליכי חקיקה חשובים בנושא.

יותר מזה, אפילו ביוזמות אברהם הודו כי חלקים גדולים מהתכנית הממשלתית לטיפול בפשיעה ובאלימות במגזר הערבי, בעיקר אלו שכללו מרכיבים חברתיים וחינוכיים וכדומה, לא יושמו גם בתקופת ברלב. בקיצור, הטענה שברלב ״חיסל את ארגוני הפשע״ ולעומתו בן גביר הפקיר את הזירה לא עומדת במבחן המציאות.

גם הטענה שהעלייה בפשע נגרמה בשל קיצוצים בתקציבי תכניות החומש למגזר הערבי לא באמת מסבירה את התופעה. שינויים בתשלומים ובהקצאת משאבים ממשלתיים הם תהליכים מורכבים שאינם מתקבלים באופן מידי. במהלך שנת 2023 ובמקרים רבים גם אחריה רבים מהתקציבים המשיכו לזרום מכוח תקנות והחלטות שהתקבלו בממשלה הקודמת. רוב הראיות לטענות הן אמירות מאמצע-סוף 2023, וגם שם מדובר על ״כוונה״ לשנות תקציבים או ״דרישה לדון מחדש״ בהקצאות משאבים. דו״ח של מרכז המחקר של הכנסת שבדק את ביצוע תכנית החומש 550 לשנת 2023 מצא כי רוב הסעיפים התקציביים בתכנית לא שונו בשנה זו. שינויים תקציביים בתכנית נכנסו בשלבים מאוחרים יותר בעיקר על רקע קיצוצי רוחב שנעשו בעקבות המלחמה. גם השינויים התקציבים שכן שונו לא יכולים להסביר זינוק ברציחות כבר ברבעונים השני והשלישי של 2023. ארגוני הפשע לא רוצחים יותר בגלל כוונה של ממשלה להקטין תקציבי חינוך או הצהרה על רצון לסגור תכנית ״ערים ללא אלימות״ ולדון מחדש במימון תנועות נוער.

מכיוון ששינויים במדיניות הממשלתית לא יכולים להסביר את העלייה הדרמטי ברציחות במגזר הערבי, ההסבר נמצא כנראה במחוזות אחרים כלומר בגורמים הקשורים בתהליכים פנימיים במגזר עצמו ובמאבקים בין ארגוני הפשיעה והחמולות השונות. ייתכן שחילופי הממשלה השפיעו על הפוליטיקה הפנים ערבית, וייתכן גם שעצם המלחמה בארגוני הפשע שהחלה אצל ברלב ונמשכה ביתר שאת תחת בן גביר יצרה מאבקי שליטה חדשים, והזינוק ברציחות הוא דווקא תוצאה של הצלחת המדיניות ולא עדות לכשלונה.

מי שיודע את האמת הם הפעילים, המנהיגים והפוליטיקאים של הציבור הערבי בישראל שבמקום להתמקד בפתרון בעיות העומק של הציבור שלהם, עסוקים בניסיונות בלתי פוסקים להדוף את הביקורת ולהפנות אותה לאחרים. הממשלה אשמה, המשטרה אשמה, הציונות אשמה. כולם אשמים רק לא הם.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא מדוע שיעור גבוה כל כך מקרב הנפגעים הוא דווקא באוכלוסייה המוסלמית בישראל. כפי שהראיתי לעיל – 2,147 מתוך 2,250 נפגעי ירי בשנים 2020-2024, הגיעו מהאוכלוסייה המוסלמית והבדואית בישראל. הבעיה היא לא ב״מגזר הערבי״ אלא ספציפית בציבור המוסלמי. מדוע הבעיות הן דווקא שם?

מי שהציע באומץ הסבר לכך הוא ראש מועצת בעינה נוג׳יראת, איברהים חצארמה, בסרטון שהופץ על ידי ארגון רגבים:

"אני נגד לומר "ההרג במגזר הערבי". ההרג הזה נמצא רק באסלאם, רק אצל החבר'ה שלנו באסלאם למרבה הצער. אני לא רואה את ההרג הזה אצל הדרוזים ולא אצל הנוצרים… לא כמו אצל האסלאם, מדי שנה נהרגים קרוב ל 200. החינוך בבתים שלנו, למרבה הצער, אנחנו תמיד דוחקים זאת לשוליים ורק מאשימים את המדינה ואת המשטרה… הבעיה הבסיסית היא בתוכנו, זו מחלת סרטן שאנחנו סובלים ממנה.

הבעיה השניה היא בעיית הדת… היא בעיית נקמת הדם שהייתה בזמן הג'אהליה ונשארה בדם ובגנים שלנו ומהאבות שלנו עד היום. בדת זה בוטל אבל זה אצלנו בגנים ובדם שלנו. אנחנו עם לא מחונך ואנחנו לא מחנכים את הילדים שלנו. זה המצב שאנחנו חיים בו. תמיד מאשימים את המשטרה, ואת ההוא…
זו מחלה שאנחנו חיים אותה. לא יתכן שכל הזמן נערוך עוד ועוד פגישות ונדבר על אלימות בזמן שהמחלה נמצאת בתוכנו. אף אחד לא עצור במשטרה כי אנחנו מכירים את הרוצח ויודעים מי הפרחח ומי האדם המכובד, אבל ברגע האמת אף אחד לא מעז להגיד את האמת. וכולנו מתחבאים כשאנחנו יודעים מי הרג. אם כולנו נעמוד כיד אחת ונקבל החלטות ביחד, אף אחד לא יהרוג אותך או יתקוף אותך. אבל כולנו בורחים מאחריות, כל אחד אומר "אני לא קשור לסיפור, למה שאתערב?" וכך החברה שלנו התחילה עם כדור שלג קטן שהידרדר והידרדר והתפשט יותר ויותר והבעיה היום – אנחנו כבר לא יכולים לרפא אותה."

וזו בדיוק הבעיה. העניין הוא בעיקרו תרבותי. המגזר המוסלמי לא משתף פעולה עם המשטרה, לא מגיש תלונות, לא מספק עדויות ולא מסייעים באיסוף ראיות. הם רואים בזה פגיעה בכבוד ואף הכרה, חלילה, בריבונות היהודית. במקרים רבים מאוד הנרצחים ובני משפחותיהם יודעים בדיוק מי ירה בהם ומי העבריין אבל משיקולים חמולתיים ומתוך פחד איש לא מסייע בידי המשטרה. על פי נתונים שאוספים הערבים עצמם 77 אחוז מהרציחות נעשות במרחב הציבורי, רבות מהן לאור יום, כך שעדים לא אמורים להיות חסרים. ובכל זאת איש לא מעלה בדעתו להעיד במשטרה. שיעור הפיענוח הנמוך במגזר הוא התוצאה הישירה.

אם ארגוני השמאל והסיוע לערבים שמגישים כל יומיים עתירות לבג״צ על אפליה ושוויון ויודעים להטריף את המערכות בישראל בכל דבר שנוגע לפעילות צה״ל בעזה היו מקדישים חלק קטן מהמשאבים שלהם בסיוע אמיתי למשטרה בפיענוח פשע, המצב היה משתפר פלאים.