מסר מכדור הארץ ליועמ"שית

אחרי אינספור מקרים שבהם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה נהגה באופן לעומתי כלפי הממשלה, התעוררו חברי הקואליציה והבינו שיועץ בהגדרה נועד לייעץ ותו לא. היוזמה האחרונה בנושא היא "חוק היועמ"שים" של ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, הלא הוא "חוק עצמאות היועץ המשפטי של משרד ממשלתי, מעמדו וסמכויותיו". לפני כשבועיים אושרה הצעת החוק בקריאה טרומית ברוב של 58 ח"כים תומכים מול 50 מתנגדים, והדרך להכפפת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה למנכ"לי המשרדים במקום ליועצת המשפטית לממשלה החלה. "יועצים משפטיים מוותרים מראש על הבעת דעתם הנרמסת על ידך", פנה ח"כ בוארון אל בהרב מיארה. עוד אמר שהיועמ"שית "לא תוכל עוד לקחת את שרי הממשלה כבני ערובה – ולא תוכל עוד לעכב תזכירי חוקים ממשלתיים מטעמם שיגיעו למליאת הכנסת".

מיארה התערבה במינויים, בפיטורים ובתיקוני חוקי יסוד. פעם אחר פעם נקטה עמדה שמנוגדת לממשלה, פעם אחר פעם לא אפשרה ייצוג נפרד לממשלה או לאחד משריה, פעם אחר פעם הביעה התנגדות ליוזמות שונות. תהליכים רבים מתעכבים בשל התנהלותה של מיארה ולא פעם היא גרמה לבג"ץ לקבל החלטות שמנוגדות לרצון הממשלה או להוציא צווי ביניים שמונעים ישום של החלטות.

בנוסף להכפפת יועצי המשרדים למנכ"לים, מבקשת הצעת החוק להפוך את היועץ המשפטי למשרת אמון. מתוך כך ייחלש מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה ואולי סוף סוף יגיע לכדי המימדים המתאימים לו. יוזמות דומות עלו כבר בעבר. איילת שקד ניסתה לעשות זאת בשנת 2018, אולם היועמ"ש דאז, אביחי מנדלבליט, התנגד למינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה על ידי שרים וטען שזו הצעה "גרועה" שתחליש את, איך לא, שומרי הסף. לא רחוק היום שבו יחוקק חוק שיגזור על אזרחי ישראל להזדקף ולהצדיע לשמע צמד המילים המקודש הזה. היה לו גם הומור למנדלבליט שאמר: "שירות המדינה מתאפיין בהיותו מקצועי ו…קחו נשימה… א-פוליטי".

ההצעה להפוך את תפקיד היועץ המשפטי במשרדי הממשלה למשרת אמון עלתה שוב בשנת 2022. ד"ר אביעד בקשי שכיהן אז כראש המחלקה המשפטית בפורום "קהלת" הסביר בפשטות: "יועץ משפטי אמור להיות עורך דינו של השר, הוא מי שמסייע לשר לקדם את מדיניותו, מייעץ בפניו על גבולות הדין ועל החלופות במסגרת הדין, לרבות האפשרות ליזום שינוי של הדין באמצעות חקיקה". היש מהלך טבעי יותר מאשר להפוך תפקיד כזה למשרת אמון? לא כך סבר עו"ד עומר מקייס, מנכ"ל התנועה לטוהר המידות, שטען שיועצים משפטיים במשרדי ממשלה הם, תזדקפו ותצדיעו, שומרי סף, ותפקידם לשים גבולות כשמדיניות המשרד מנוגדת לחוק. "התפיסה שהתפתחה לפיה היועץ המשפטי משמש כסוג של שופט (במסגרת הביטוי הבלתי ברור "שומר סף") היא שגויה" השיב לו אז ד"ר בקשי. "היועץ המשפטי אינו שופט שאמור לשמש גורם מפקח על השר. כמובן שחשוב מאוד שיהיה פיקוח שיפוטי על השרים אבל לשם כך קיים בית משפט". עוד הוסיף את המובן מאליו: "תפקידו של היועץ המשפטי, כמו של כל עורך דין, הוא לפעול במסגרת הדין לקידום מדיניות השר שהוא הלקוח שלו… לשם כך נדרשים יחסי אמון גבוהים בין השר לבין היועץ המשפטי הראשי של המשרד".

גם בשנת 2023 עלה נושא היועמ"שים על שולחן הדיונים. הצעת החוק של שר המשפטים יריב לוין דרשה את המובן מאליו: "עצה משפטית שתינתן לראש הממשלה, לממשלה או לשרים לא תחייב אותם". כשמה כן היא, עצה. "הזדעזענו לשמוע את התכנית", כתבו בתגובה יועצים משפטים לממשלה ופרקליטי מדינה לשעבר.

עתה משאושרה הצעת החוק הנוכחית בקריאה טרומית, הגיע תורה של גלי בהרב מיארה להזדעזע. הזעזוע של היועמ"שית התפרש על פני 12 עמודים ששוגרו אל השר לוין. בין היתר, נאמר בהם שהשינויים שמבקש החוק לעשות במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ובמעמדם של היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה יפגעו "פגיעה קשה בציבור" ויפתחו "פתח רחב מאוד לפעולה בלתי חוקית של הממשלה, לניצול לרעה של כוחה השלטוני של הממשלה ולשימוש שלא כדין בתקציבי הממשלה". כל התסריט המופרך הזה נובע מהבהלה של מיארה מכך שהיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, שהם עדיין אנשי חוק ומשפט, לא יהיו כפופים אליה. היא גם לא פסחה כמובן על הטיעון הרווח כעת במקומותינו "בהתקרב תקופת בחירות". עוד המשיכה היועמ"שית וטענה את הטיעון שגם קריאה שלישית ורביעית בו לא מצליחה לצקת איזשהו הגיון: "השלכתה (של ההצעה) משקפת ומובילה להתנערות של הממשלה מחובתה לפעול על פי חוק ודין". ושוב, מדובר ביועצים משפטיים מקצועיים לכל דבר ועניין. ואז שלפה מיארה את הנשק הסודי "יש מניעה משפטית". סעיף אחרי סעיף היא מביעה את תדהמתה מכך שיהיו רכיבים מסוימים בעבודת היועמ"ש שיהיו אופציונליים. במילים אחרות: לא הכל יישק על פיה. עוד הזדעזעה היועמ"שית לגלות שההצעה תאשר לפעול בלי הייעוץ המשפטי לממשלה או להגדיר את ייעוצו כהמלצה בלבד. שומו שמיים. איך ייתכן? מזדעקת היועמ"שית, הרי "חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה כלפי הממשלה – מבטאת עבור הממשלה את הדין". בהמשך מכריזה מיארה שהצעת החוק "מנוגדת לדין". שלל התרעמויות יש לה ליועמ"שית כלפי הצעת החוק, אחת מהן, כיאה למי שמקפידה להגיש את מסמכיה באיחור רב תוך אינספור בקשות של ארכה, היא כלפי הדרישה לגבש חוות דעת משפטית תוך שבעה ימים. באופן מרשים למדי מסבירה היועמ"שית בתגובתה כיצד הצעת החוק שלמעשה מאיצה את עבודת הממשלה – אינה מקצרת תהליכים אלא להיפך. לבסוף, כאמור, טוענת בהרב מיארה שיש "מניעה משפטית בקידומה של הצעת החלטה זו" ושהיא "מנוגדת לדין ופוגעת באופן קשה בעבודת הממשלה ובציבור".

גם פרופ' סוזי נבות, סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הזדעזעה מהצעת החוק בציוץ שפרסמה:

https://x.com/suzienavot/status/2008902889637355720?s=20

אבל עוד נותרו קולות שפויים במחוזותינו. כך למשל התנועה למשילות ודמוקרטיה, שציינה בחוות הדעת שלה על החוק את הנקודות הבאות:

1. יש להסדיר את מעמד היעוץ המשפטי לממשלה כך שחוות הדעת של היועץ לממשלה או לשר בממשלה תהווה יעוץ בלבד ולא תחייב את הממשלה או את השר מבחינה משפטית.
2. יש לחתור להפרדת היצוג המשפטי מהיעוץ, עד אז היועץ המשפטי ייצג את עמדת הממשלה ו/או השר בלבד.
3. במקרה של חילוקי דעות בין משרדי הממשלה, ייוצג כל משרד בהתאם לעמדת השר על ידי היעוץ המשפטי שלו.
4. יצוג חיצוני צריך להתאפשר במקרים חריגים בלבד בהם היועץ המשפטי הודיע שלא יוכל לייצג את עמדת הממשלה או השר והגיש את התפטרותו במועד שלא מאפשר מינוי יועץ משפטי טרם הצורך ביצוג.

האם החוק יעבור את מבחן בג"צ? בימינו קשה לדעת. על פי דיווח ב"הארץ", השר בן גביר, יריבה המושבע של היועמ"שית, מתכוון למנות יועץ משפטי למשטרה מטעמו ולהכפיף אליו את חטיבת התביעות, ואם נכונים הדברים הרי שזוהי סנונית ראשונה של התנתקות מעשית של משרד ממשלתי מן היועמ"שית. ייתכן מאוד שבקרוב נראה עוד כאלה.