הסיפור המלא על המחאה, הסרבנות והחלטת חמאס לתקוף את ישראל

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מתנהל בשיח הציבורי ויכוח עקרוני סביב אחת השאלות הרגישות והמורכבות ביותר בחברה הישראלית: האם המחאה נגד הרפורמה המשפטית והקריאות לאי התייצבות לשירות המילואים ערב השבעה באוקטובר נתפסו בצד השני של הגבול כפגיעה בכשירותו המבצעית של צה״ל, והאם לתפיסה זו היה משקל בשיקוליו של חמאס בבחירת עיתוי המתקפה. עמדה נפוצה המוצגת על ידי עיתונאים ואישי ציבור, היא שהמחאה והקריאות לאי התייצבות (להלן, הסרבנות) לא פגעו בכשירות צה״ל ולא השפיעו כלל על תהליכי קבלת ההחלטות של חמאס. אחד הקולות הבולטים שמובילים קו זה הוא העיתונאי רונן ברגמן, הטוען כי עצם הקישור בין מחאת המילואימניקים, לבין ראיית האויב את ישראל כחלשה ועיתוי מתקפת השבעה באוקטובר – הינו בבחינת "שקר".
אלא שכאשר בוחנים את הסוגיה אל מול התיעוד המצטבר, מסמכי שלל של חמאס, פרסומים וניתוחים של חוקרים ובכירים המזוהים עם הארגון, חומרים שפורסמו בזמן אמת וכן פרסומים קודמים, לרבות של ברגמן עצמו – ומתייחסים אליהם כרצף כרונולוגי מתועד, מתברר כי הניסיון להפריד בין הסרבנות לבין אופן קבלת ההחלטות בצד השני אינו עומד במבחן העובדות.

״רעל וצלצולים״?

כדי לבחון את תקפותו של הטיעון הזה נשתמש בכתיבתו הרבה של רונן ברגמן בנושא, לפני פרוץ המלחמה ולאחריה, מכיוון שהוא מייצג היטב את הלך הרוח המדובר ועוסק בכך בעקביות במאמריו השונים וברשתות החברתיות. הטיעון המרכזי של ברגמן בשאלת העיתוי הוא שהחולשה שזיהה חמאס בישראל לא נוגעת לפגיעה בכשירות מערכיו של צה״ל, אלא למשבר הפוליטי שפגע בלכידות הפנימית. כך למשל, כתב במאמר שפורסם באוגוסט אשתקד תחת הכותרת "רעל וצלצולים״:

לא המחאה פגעה בכשירות, אלא ההפיכה פגעה בלכידות הציבור והעם וזו הביאה את חמאס לחשוב שהגיעה השעה״

אלא שטענות אלה של ברגמן מאוגוסט 2025 סותרות את דבריו של ברגמן עצמו מביולי 2023 בכתבה שפורסמה בניו-יורק טיימס:

החלטתם של הטייסים להימנע מאימונים ומשימות שאינן בעת מלחמה צפויה להחליש את יכולתה הצבאית של ישראל".

לא זו אף זו, הן גם סותרות את דבריו של ברגמן ביולי 2023 באתר Ynet:

ההודעות במהלך סוף השבוע על עוד ועוד אלפי חיילי מילואים שמפסיקים להתייצב הם סכנה ברורה ומיידית לבטחון המדינה, לא רק ללכידות הפנימית, כמו שבצדק צה"ל אומר, אלא לבטחון המיידי של כולנו, למוכנות למלחמה או ליכולת לערוך מבצע רחב היקף. ההודעות הללו גם מבשרות סכנה חריפה להתפרקות מערך המילואים, הוא-הוא צבא העם".

וב-6 בספטמבר 2023 כתב ברגמן באתר Ynet:

ההגדרה הזאת עומדת לצד "שעון הכשירות" – הניסיון של צה"ל להעריך עד כמה נפגעה כשירות הצבא מצורכי היומיום ועד למוכנות למלחמה רב-חזיתית כוללת, "שעון הלכידות" – שבודק את הפגיעה באחווה וברעות בין הלוחמים, "השעון המבצעי" – זה שבו בודקים את מצב האויבים של ישראל, התעוזה הגוברת שלהם והנכונות לקחת סיכונים עד כדי מלחמה כוללת, בין השאר בגלל מה שהם תופסים כחולשה ישראלית."

בזמן אמת ברגמן תיאר בעקביות את הסרבנות כמשתנה בטחוני מסוכן. בדיעבד, הוא מבקש לסגת ולטעון שהטענה שהסרבנות פגעה בכשירות צה"ל היא "שקר".

״הסרבנות מסכנת את הבטחון של כל אזרחי ישראל״

מעבר לסתירות בעמדותיו של ברגמן עצמו, טענתו שלפיה מחאת הסרבנות לא נתפסה בזמן אמת כפגיעה בכשירות המבצעית של צה"ל וכגורם מדרבן לתוקפנות אויב, אינה מתיישבת עם שורה ארוכה של הערכות פומביות של רה"מ וראשי מערכת הבטחון במהלך שנת 2023.

ב-12 ביולי 2023 אמר רה"מ בנימין נתניהו בהקלטה ששודרה בערוץ 13, כי על פי דוחות מודיעיניים, תופעת הסרבנות פוגעת בכשירות צה"ל ובהרתעה הישראלית. ימים ספורים לאחר מכן הזהיר כי "הסרבנות מסכנת את הבטחון של כל אזרחי ישראל", והוסיף כי היא "נותנת עידוד לאויבינו, שעלולים להתפתות למעשה תוקפנות מתוך אי הבנה שנתלכד ברגע האמת".

שר הבטחון דאז, יואב גלנט התריע באותה עת מפני חדירת המחאה לצה"ל והגדיר אותה "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לבטחון המדינה". גם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי הזהיר כי אויבי ישראל עלולים לנצל את המשבר הפנימי שחדר לצבא, וציין כי כאשר נשקל איום רב זירתי, שמירה על צה"ל חזק ומלוכד היא תנאי יסוד.

התרעות דומות נמסרו גם בדרג המודיעיני. תא"ל עמית סער, ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז, דיווח לדרג המדיני כי הנהגות איראן, חיזבאללה וחמאס סברו ש"צה"ל נחלש" – תפיסה שלדבריו נשענה, בין היתר, על תופעת הסרבנות.

ראש השב"כ רונן בר אישר כמצוטט בספרו של ניר דבורי "משדר מלחמה", כי המשבר הפנימי והקריאות להפסקת ההתנדבות הובילו לכך שחמאס זיהה חולשה וניסה לנצל אותה. גם ממצאי תחקיר צה"ל על מחדל ה-7 באוקטובר מצביעים על מסקנות דומות ונכתב בהם, כי  "במהלך שנת 2023 התריעו גורמים בכירים צבאיים על כך שאויבי ישראל מזהים תהליך היחלשות פנימית אשר פוגע בהרתעה הישראלית ומגביר את הסבירות להסלמה".

חמאס מזהה חולשה

הטענה כי אין קשר סיבתי בין מחאת הסרבנות לבין עיתוי מתקפת חמאס, נשללת גם משורה ארוכה של מסמכים ופרסומים רשמיים של חמאס עצמו, אשר מציירים תמונה עקבית. הנהגת הארגון עקבה מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, ובראשו גל הקריאות לאי התייצבות למילואים.

במאמרים באתר הרשמי של גדודי אל-קסאם לאחר השבעה באוקטובר, תוארה הפגיעה בכשירות צה"ל כגורם שנוצל במתקפה, ואף ככזה שצפוי להקשות על ישראל לבצע תמרון קרקעי רחב. הכשל המהותי בניתוח של ברגמן אינו במסמך כזה או אחר, אלא במחיקת ציר הזמן כולו.

חמאס לא פעל מתוך רגע ולא מתוך מסמך מנותק, אלא מתוך מעקב רציף ושיטתי אחר המתרחש בישראל – פוליטית, חברתית, צבאית ומתוך הבנה שהמשבר הוא תהליך שיש להמתין להבשלתו. גם ברגמן עצמו תיאר כיצד יחיא סינוואר, שידע עברית על בוריה, עקב באובססיביות אחרי השיח הציבורי בישראל. לדבריו סינוואר היה עוצר מדי ערב את שגרת יומו כדי לצפות במהדורת חדשות ערוץ 12, בהנחה שהיא משקפת את הקונצנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית שאותו עליו להבין. אם כך, השאלה המתבקשת איננה האם חמאס ידע, אלא מה הוא הבין. ומה בדיוק הבין סינוואר כאשר ישב וצפה במהדורה שבה נאמר בשידור חי, מפי מגיש חדשות מרכזי, כי "בעצם, אין לנו חיל האוויר עכשיו"?

בתוך ציר זמן שבו חמאס עוקב, מנתח וממתין, אמירות כאלה אינן רעש רקע – הן חלק מהמידע שעל בסיסו מתקבלות החלטות. ההתעלמות מההקשר הזה, ומהאופן שבו חמאס קרא בזמן אמת את המציאות הישראלית והונחה להמתין לפגיעה בצה״ל כדי לנצל את הפתח, מצמצמת את יכולת ההבנה של תהליך קבלת ההחלטות ומותירה את הקורא עם תמונה חלקית בלבד.

לו ראשי מערכת הבטחון בישראל, וקציני המודיעין באמ"ן ובשב"כ, היו נוהגים כמו יחיא סינוואר ומאזינים לערוצי התקשורת של חמאס, אפשר להעריך בסבירות גבוהה שצה"ל היה נערך בצורה אחרת וטובה יותר למתקפה.

"לאפשר למשבר להעמיק עוד יותר"

ברגמן קובע כי "חמאס לא אומר" שהסרבנות עודדה אותו לתקוף ושאין תימוכין לכך באף מסמך. הטיעון הזה מתבסס על סקירת מרכז המידע למודיעין ולטרור שפורסמה ב-12 ביוני 2025 ואשר מחבריה ד"ר יגאל שירי וד"ר חיים איסרוביץ שתרגמו קטעים מ-6 מסמכי שלל המתעדים את עמדת חמאס וגדודי אל-קסאם למשבר הפוליטי בישראל ומחאת אנשי המילואים. לדבריו של ברגמן הסקירה הציגה את המסמך "בשלמותו, כולל המקור בערבית", ולא עולה ממנה שחמאס התייחס למשבר הכשירות והסרבנות בצה״ל.

אלא שטענה הזו אינה עומדת במבחן בדיקה בסיסי. הסקירה של המל״מ כללה תרגום חלקי בלבד של מסמך המודיעין הצבאי של גדודי אל-קסאם, כאשר חסרים קטעים מהותיים המתייחסים במפורש לאישים ולארגונים ישראליים שזוהו על ידי חמאס כמרכיבים מרכזיים במחאה ובקריאות לאי התייצבות למילואים, ובראשם הארגון "אחים לנשק".

המסמך המלא, כפי שתורגם ונותח במחקר שפרסם סא״ל (במיל') יהונתן דחוח-הלוי במרכז הירושלמי לענייני חוץ ובטחון ב-13 באוגוסט 2025, מצייר תמונה שלמה יותר מזו שמציג רונן ברגמן. מדובר במסמך מודיעין צבאי של גדודי אל-קסאם, שנשלח ליחיא סינוואר ב-25 ביולי 2023 – שלושה ימים בלבד לאחר מסיבת העיתונאים של ארגון "אחים לנשק" וההכרזה הפומבית על אי-התייצבות לשירות מילואים ביחידות השונות בצה״ל.

המסמך עסק בניתוח רוחבי של השפעת מחאת המילואימניקים על תרחישי עימות שונים, מעימות מוגבל ועד עימות רב-חזיתי.

במסמך מתואר כי על פי הנתונים שנאספו, בחיל האוויר הישראלי פועלים כ-1,600 טייסים האחראים להפעלת מטוסי הקרב, ולמעלה מ-400 טייסים פעילים, בהם כ-235 טייסי קרב שהודיעו על הפסקת שירותם. המשמעות, על פי הנתונים שהציגו מחברי הדו"ח, היא פגיעה של כ-15% בכשירות הטייסים. מחברי המסמך קבעו כי סרבנות של כ-25% מטייסי המילואים תגרום נזק מהותי ליכולת ההתמודדות של צה"ל בעימות רב-חזיתי, וציינו כבר במבוא כי

צבא האויב חווה משבר של ביטויי מחאה חמור ומסלים בקרב חיילים וקצינים במילואים, המהווים עמוד תווך מרכזי בתפעול המבצעי של הצבא, במיוחד בחיל האוויר. הדבר משפיע לרעה על יכולתו המבצעית בתרחיש שבו ביטויי המחאה והסרבנות יחמירו משמעותית. כמו כן, הוא פוגע בגישתו ההתקפית ובמוכנותו להתמודד עם האתגרים הקיימים בחזיתות. עד כה, ביטויי המחאה התמקדו במספר מגזרים, ובראשם חיל האוויר והמודיעין הצבאי."

לצד סרבנות הטייסים, המסמך מתייחס גם ל"יחידות צבאיות אחרות״ ומפרט:

ארגון ׳אחים לנשק׳, אחד מארגוני המחאה נגד השינויים המשפטיים, הודיע כי כ-10,000 חיילי מילואים הכריזו שלא יתייצבו לשירות אם השינויים המשפטיים יושלמו."

בפרק "ההערכה" נכתב כי בשלב כתיבת הדוח "מספר החיילים והקצינים המסרבים עדיין אינו משפיע באופן משמעותי על הכשירות המבצעית", וכי "האויב עדיין מסוגל לנהל עימות ברמת כשירות רגילה", אך זאת כל עוד שיעור הסרבנות אינו חוצה את סף מחצית טייסי המילואים. לצד זאת הודגש כי למשבר צפויות "השפעות עמוקות" על לכידות הצבא, התוכנית הרב-שנתית, המוכנות והכשירות המבצעית, הנטייה ליוזמה התקפית והמוטיבציה ללחימה ולגיוס, וכי לא צפוי שישראל תפנה ליוזמות צבאיות אסטרטגיות כפתרון למשבר הפנימי.

להערכת מחברי הדוח, ישראל תעדיף להתמקד בטיפול במשבר הפנימי ובאיומים הקיימים בזירות השונות באופן שלא יוביל לעימות רחב, ותהיה רגישה יותר לכל פעולה יזומה מצד חמאס – רגישות שעשויה לדחוף אותה לתגובה צבאית חריפה. בהתאם לכך, בפרק ההמלצות קובע המודיעין הצבאי של חמאס כי יש "להימנע מכניסה לעימות צבאי" ולהניח למשבר הפנימי "להעמיק יותר", שכן ללא הפיכתו למשבר חריף, "התועלת מהמשבר הפנימי בכל התערבות צבאית לא תהיה מהותית".

במילים אחרות, כבר ב-25 ביולי 2023 זיהה המודיעין הצבאי של גדודי אל-קסאם את המשבר הפנימי בישראל ובמרכזו תופעת הסרבנות כגורם הפוגע בכשירות צה"ל, והמליץ להנהגת חמאס להמתין להעמקתו.

הטענה של ברגמן, שלפיו דוח המודיעין "לא מוכיח קשר בין המחאה לבין קבלת ההחלטות בחמאס", נשללת במלואה. אמנם, אין במסמך הזה התייחסות ישירה למתקפה ב-7 באוקטובר, אבל גם אין לצפות לכך ממסמך מודיעיני שגובש חודשיים וחצי לפני כן שעניינו הערכת מצב הכשירות בצה״ל ולא דיון אופרטיבי על תזמונה של המתקפה.

בנוסף, מחברי המחקר עבור מרכז המידע למודיעין ולטרור טענו, כי "בכירי חמאס נמנעו מלהגיב על המחאה בישראל באופן פומבי". ואולם, במחקר שפרסם המרכז הירושלמי לענייני חוץ ובטחון הובאו שורה של התבטאויות פומביות של מנהיגי חמאס שעסקו במשבר הפנימי בישראל ובהשלכותיו.

מרכז המידע למודיעין ולטרור, שפרסם את הסקירה החלקית שעליה התבסס ברגמן, מנוהל כיום על ידי אל״מ (במיל') שלמה מופז, אחיו של שאול מופז, ודודו של איתמר מופז – ממייסדי "אחים לנשק". אותו גוף שמוזכר במסמך המודיעין של חמאס כגורם המוביל קריאות לאי התייצבות של עשרת אלפים אנשי מילואים. נסיבות אלה מחייבות לכל הפחות גילוי נאות ומצדיקות בחינה ביקורתית של שיקול הדעת והיקף התרגום.

מן הבמה בתל אביב, אל אתרי החדשות של חמאס

ערוצי התקשורת של חמאס ואתרים המזוהים עם הארגון, עקבו מקרוב אחר המחאה בצה״ל ודיווחו בזמן אמת על הטענות לפגיעה בכשירות הצבא. הדוגמאות לכך רבות, אך די בדוגמא אחת בולטת כדי להמחיש את האופן שבו נקלטו המסרים בצד השני.

ב-30 בספטמבר 2023, שישה ימים בלבד לפני מתקפת השבעה באוקטובר, אמר אלוף (במיל') דן הראל, לשעבר סגן הרמטכ״ל, בנאום בהפגנה המרכזית בתל אביב במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית:

הצעדים שבהם נקטה הממשלה להחלשת בג״צ כבר הביאו לפגיעה רחבה במערך המילואים של היחידות הכי חשובות ביותר בצה״ל, ולאובדן כשירות ויכולת מבצעית משמעותית".

למחרת, ב-1 באוקטובר 2023, פרסם אתר החדשות "פלסטין עכשיו", המזוהה עם חמאס, כתבה שציטטה בהרחבה את דברי הראל:

גנרל ישראלי: מעולם לא ראיתי את הבטחון הלאומי שלנו במצב גרוע יותר… סגן הרמטכ״ל לשעבר של צה״ל, אלוף (מיל') דן הראל, אמר כי מעולם לא ראה את בטחונה הלאומי של מדינתו במצב גרוע יותר, והצביע על כך שצה״ל עומד בפני איום קיומי אמיתי. לפי עיתון "הארץ", הדברים נאמרו בנאום שנשא במהלך הפגנה נגד הרפורמות המשפטיות בתל אביב, ביום שבת האחרון".

עוד צוטט הראל כאומר כי

הצעדים שנקטה הממשלה להחלשת בית המשפט העליון כבר גרמו נזק נרחב למערך המילואים של היחידות החשובות ביותר בצה״ל ולפגיעה בכשירות וביכולת המבצעית הקריטית". וסיכם: "זו למעשה סוף צבא העם והנס שיצרנו כאן".

מסרים בדבר פגיעה בכשירות צה״ל, שנאמרו בידי בכירים במחאה ובתנועת הסרבנות, נקלטו אפוא בתקשורת חמאס, וסביר שהובאו לידיעת יחיא סינוואר, מוחמד דף ובכירים נוספים בהנהגת הארגון, אשר קיבלו את ההחלטה לצאת למתקפה ב-7 באוקטובר 2023.

כאמור, אין מדובר באירוע נקודתי או בדוגמא חריגה. תיעוד רחב, שיטתי ומלא של התבטאויות פומביות מצד מובילי המחאה, קציני מילואים ובכירים לשעבר, אשר קשרו במפורש בין הקריאות לאי-התייצבות לבין פגיעה בכשירות המבצעית של צה״ל, רוכז במחקר מקיף שפורסם ב-23 בינואר 2026 על ידי המרכז הירושלמי לענייני חוץ ובטחון. המחקר כולל עשרות ציטוטים, נאומים, ראיונות ופרסומים, ומציג תמונה מצטברת ועקבית של האופן שבו המסרים הללו נאמרו, הופצו ונקלטו בזמן אמת – בישראל ומחוצה לה.

סינוואר עקב אחר השסע בצה"ל

התמונה הזו מתחזקת כאשר בוחנים את ההתבטאויות הפומביות של אבו-עוביידה, דובר גדודי אל-קסאם, בעיצומה של מתקפת השבעה באוקטובר, לצד עדויות של בכירי חמאס לאחריה. שעות ספורות לאחר תחילת המתקפה תיאר אבו-עוביידה את צה״ל כ"צבא שנפל כארבה מול המוג׳אהדין" ואת הפיקוד הצבאי כ"בלוי ועשוי מקרטון". הדברים לא נועדו רק להאדרה תעמולתית, אלא שיקפו את האופן שבו חמאס ביקש למסגר את מצבו של צה״ל ככוח שחוק ומוחלש מבפנים.

באותו יום טען בכיר בחזית העממית כי יכולת התגובה הצבאית של ישראל מוגבלת, בין היתר בשל "הפגיעה בכשירות בעקבות המשבר הפנימי, סירובם של אלפי קצינים וחיילים לשרת במילואים, והעיתוי הרגיש שבו הכיבוש והקואליציה הממשלתית סובלים ממשברים מורכבים והחרפת המשבר הכלכלי". גם כאן, הסרבנות והפגיעה בכשירות הוצגו כגורמים רלוונטיים בהערכת המצב הצבאי.

את הממד האסטרטגי של תפיסה זו חיזק ד״ר באסם נעים, ראש המחלקה המדינית וליחסי החוץ של חמאס, בראיון מ-12 במרץ 2025 עם העיתונאי אחמד מנסור. נעים העיד, כי  יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, עקב מקרוב אחר המשבר הפנימי בישראל, כולל השסע בצה"ל, במערכת הבטחון, ברחוב הישראלי ובערים השונות, והנחה לאתר את הרגע המתאים כדי ליזום מתקפה שתסייע למיטוטה של ישראל. מדבריו משתמע כי השחיקה הפנימית בצבא, ובכלל זה הפגיעה בלכידות ובנכונות לשירות, נתפסה כתנאי מקדים למהלך אסטרטגי.

נתניהו "נכס" או איום?

ברגמן קובע במאמרו כי "לאורך ולרוחב המסמכים הסודיים ביותר של חמאס, ניכר יחס שוויוני והדדי: כמו שנתניהו וסמוטריץ' רואים בחמאס נכס, חמאס רואה בנתניהו ובממשלתו נכס עצום". אלא שהקביעה הזו אינה מתיישבת עם האופן שבו חמאס עצמו מנתח, במסמכים פנימיים, את מדיניות ממשלת נתניהו.

כך למשל, במסמך בן 11 עמודים שנמצא בשלל המלחמה ופורסם ב-29 בדצמבר 2025 על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור, נכתב במפורש כי ממשלת נתניהו "מאמצת גישה קיצונית יותר ותוקפנית כלפי הזירה הפלסטינית בירושלים, בפנים ובגדה, ודוחפת לכיוון של 'הכרעת הסכסוך' יותר מאשר מדיניות של 'ניהול הסכסוך'". עוד צוין כי הממשלה "אינה מייחסת חשיבות רבה לתדמיתה הבינלאומית", ומתמקדת בקידום סוגיות זהות, התנחלות, מסגד אל-אקצא והאסירים, תוך שמירה על מדיניות הפרדה בין זירת עזה לשאר הזירות כדי למנוע עימות רחב היקף.

במילים אחרות, באותו מקור מודיעיני שממנו מבקש ברגמן לגזור את טענותיו, חמאס מתאר ממשלה הנתפסת בעיניו כיריב אידיאולוגי תקיף נחוש ואויב מר ומסוכן, בעל נטייה להסלמה אסטרטגית ול"הכרעת הסכסוך" – לא כשותף נוח או כמשאב שיש לשמר. הפער בין הציטוטים אינו סמנטי אלא מהותי, ומציב סימן שאלה על עצם הטענה שלפיה חמאס ראה בממשלת נתניהו "נכס עצום", כפי שמוצג במאמר.

לא רעל וצלצולים, אלא עובדות

רונן ברגמן טוען כי "הכשירות לא נפגעה בגלל המחאה ולא הייתה הסיבה או הובילה לכשלים הקשים של קהילת המודיעין וצה״ל, שנבעו מבעיות אחרות לגמרי", וכי "לא המחאה פגעה בכשירות, אלא ההפיכה פגעה בלכידות הציבור והעם, וזו הביאה את חמאס לחשוב שהגיעה השעה". המסמכים מוכיחים אחרת. כאשר מתקבלות החלטות מבצעיות בצד השני של הגבול, השיקול המכריע אינו טיבה של המחלוקת הפוליטית או עומק השסע החברתי, אלא מצבו של הכוח הצבאי שאמור לעמוד בחזית ולבלום באפקטיביות את המתקפה כחומת מגן – צבא ההגנה לישראל וכשירותו המבצעית ברגע האמת.

החומר המצטבר מלמד כי הקריאות לאי התייצבות למילואים והפגיעה הנתפסת בכשירות הצבאית לא נותרו בגדר שיח פנימי בישראל, אלא היו חלק מהערכת המצב האסטרטגית של חמאס. זו אינה מסקנה נוחה – אך היא נגזרת מן העובדות.