הרב יהושע פפר: הציבור החרדי עובר ישראליזציה

הרב יהושע פפר התארח לשיחת עומק נוקבת עם שניאור ובר באולפן 'כור ההיתוך' על הגשר בין עולם התורה לעולם המעשה, בין החברה החרדית למדינת ישראל, על גיוסו האישי לצה"ל, על אתגרי השילוב החרדי בצבא, ההתנגדות החריפה לפועלו ויחסיו עם ההנהגה החרדית ועל החזון שלו לעתיד הציבור החרדי.

הרב יהושע פפר, בן 49, רב קהילה בירושלים (קהילת "אור חדש" ברמות), ראש מכון "עיון" (המפעיל בין השאר את כתב העת "צריך עיון" להגות חרדית), יושב ראש עמותת נצח יהודה (התומכת בחיילים חרדים בצה"ל), ודמות בולטת בפעילות לשילוב חרדים בעולם המעשה, התייחס לאתגרים הכבדים שבין החברה החרדית לחברה הישראלית.

בשיחה פתוחה וישירה סיפר הרב פפר על מסעו האישי ועל תפיסת עולמו, תוך שהוא נוגע בנקודות רגישות בחברה החרדית: הגיוס לצה"ל, האחריות האזרחית, השינויים הפנימיים בציבור החרדי, והצורך בחיבור עמוק יותר למדינת ישראל.

הרב פפר חזר לאחרונה מביקור בארה"ב, שם השתתף באירוסין של בתו. הוא תיאר תחושת הכרת הטוב עמוקה כשחזר לארץ: "אני פשוט שמח להיות בארץ". הוא הזכיר את ילדותו בלונדון, שם למדו על נרות חנוכה שמדליקים בפנים בגלל הסכנה – ניגוד חריף למציאות בישראל כיום, שבה (למרות האתגרים) יהודים יכולים לחיות בביטחון יחסי.

אחת הנקודות המרכזיות בשיחה הייתה ההחלטה האישית של הרב פפר להתגייס לצה"ל במסגרת שלב ב' (מסלול לחרדים נשואים ומבוגרים יותר) בפיקוד העורף. הוא סיים לאחרונה טירונות של חודש (פרופיל מתאים, תהליך ארוך של מסמכים), והתכוון להמשיך במילואים.

הסיבה המרכזית, לדבריו: "אני מדבר כל כך הרבה על הצורך שלנו החרדים להיות חלק… אמרתי: די, אתה צריך להיות גם דורש וגם מקיים". הוא ציין שרבים מחברי קהילתו התגייסו, והוא הרגיש מחויבות אישית ומוסרית-דתית להצטרף. בנוסף, הדגיש את הצורך האמיתי של הצבא בכוח אדם בגדודי חילוץ והצלה – "אם אני יכול לתרום, זו חובתי".

הטירונות עצמה הייתה מאתגרת פיזית ונפשית (ללא טלפון, אימונים קשים, "אוכלים את העפר"), אך הוא תיאר אותה כ"זכות" וכחוויה מעצימה: "הייתי חלק לגמרי… ניצלתי את החודש עד תום". הוא למד על עצמו שהאדם מסוגל להרבה יותר ממה שהוא מדמיין, ועל החשיבות של שילוב חרדים בצבא – גם אם מדובר בחודש טירונות ואחר כך מילואים – כצעד משמעותי ללכידות חברתית.

הרב פפר הכיר בכך שהצבא אינו "בית מדרש", ויש בו "חספוס". עם זאת, בגילאי 30+ (כמו בקבוצתו) הרגישויות נמוכות יותר מאשר אצל בני 18. הוא הדגיש: מי שיוצא לעולם העבודה כבר אינו בחממה.

ביחס לשיח הציבורי סביב הגיוס, הוא הביע ביקורת חריפה על מסרים שליליים: "צריכים להגיד 'כן, אבל' – כן, אבל בתנאים". הוא טען שהמסר הנכון הוא השתדלות אקטיבית: לבדוק בסיסים, לדרוש התאמות (כשרות, הפרדה וכדומה), ולהגיע – במקום להתבצר ב"לא".

לדבריו, הפתרון יגיע מהשטח (שלב ב', נצח יהודה, חשמונאים וכדומה), ולא בכפייה מלמעלה. תמריצים יכולים לעזור, אך ההתעוררות כבר קיימת – במיוחד בקרב חרדים מחו"ל, שרואים את התמונה הגדולה של שיבת עם ישראל לארצו.

הרב פפר הגדיר את עצמו קודם כל כיהודי שומר מצוות, ורק אחר כך כחרדי-ליטאי או חוצניק. הנאמנות הבסיסית היא לעם ישראל ולברית עם ה'. הוא רואה בעשייתו (רבנות, מכון עיון, פעילות ציבורית) חיבור בין החרדים לעם ישראל, למדינה ולקדוש ברוך הוא – לא כעניין סוציולוגי בלבד, אלא דתי.

החברה החרדית משתנה

הרב פפר רואה שינויים דרמטיים בציבור החרדי (מאחוז קטן בקום המדינה ל-15% כיום, חדירת האינטרנט, חיים בישראל 80 שנה). השינויים קורים ממילא – "הישראליזציה" מתרחשת גם בבתי יעקב (מוזיקה ישראלית וכדומה). השאלה: האם נגררים אליה כ"גזירת שמיים" – או נכנסים אליה בכביש הגבוה, עם ערכי תורה, אחריות ואומץ להשפיע לטובה.

הוא דוגל במעורבות אקטיבית: אם רוצים שינוי (בצבא, במשפט, בחברה) – צריך לקחת אחריות, לא להישאר בצד. "אי אפשר שמלאכתנו תיעשה על ידי אחרים".

בעוד 20–30 שנה הוא מקווה שהחרדים יבנו תשתית שמאפשרת שילוב מלא – תוך שמירה על זהות תורנית – וישפיעו לטובה על המדינה. הוא אופטימי מתוך אמונה: "אמונה זה Trust – ביטחון בה' מוביל לעשייה, לא לשבת בחיבוק ידיים".