ד"ר מיכאל בן ארי: "הערבים לא ציפו לזה"

"זהו הפרק המרומם ביותר בספר", אומר ד"ר מיכאל בן ארי בפרק נוסף בסדרה על פי ספרו "חזון ופגיון" בפודקאסט "זווית ישרה" עם אורנה ישר. מה הביא אותו, אם כן, לכדי דמעות?

כיצד הגיבו הערבים להחלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל?

"הערבים אמרו במשך כל השנים, גם כשהייתה ועדת פיל וגם ועידת השולחן העגול, לאו מוחלט. לשיטתם לא תהיה שום ישות ציונית, שום עצמאות ושום שיתוף פעולה עם המהלך הזה של התיישבות יהודית בארץ ישראל, בוודאי לא משהו ריבוני. היו דיבורים על קהילה יהודית שתוכל לחיות תחת חסות ערבית, גם שם הם לא היו מוכנים להבטיח את שלומם של היהודים".

מהם שני הגופים הערביים שפעלו באותה תקופה?

"היו שתי התארגנויות שצריך לדעת להבדיל ביניהם: הליגה הערבית שהיתה התאגדות של מדינות ערב שכבר היו עסוקות בהשמדתה של המדינה הציונית וראו עצמן כאפוטרופוסיות של ערביי ארץ ישראל. ערביי ארץ ישראל השתייכו כבר מתחילת שנות ה-30 לגוף שהקים חאג' אמין אל חוסייני שנקרא הועד הערבי העליון. שני הגופים האלה לכאורה חתרו לאותה מטרה – השמדת המדינה הציונית, אבל הועד הערבי העליון התכוון להקים פה מדינה לערביי ארץ ישראל ואילו הליגה הערבית התכוונה שלא תהיה פה ישות ציונית".

האם הארגונים הערביים התבטאו פומבית לגבי כוונותיהם?

"הם אמרו שירצחו, יהרסו ויחריבו כל דבר שיעמוד בדרכם – אנגלי, אמריקני או יהודי. איימו שהקו של תכנית החלוקה יהיה קו של אש ודם, שדם יישפך כמו מים במזרח התיכון. הם לא הסתירו לרגע אחד את הכוונה שלהם.

האם גם אז חטפו יהודים?

"הערבים חטפו יהודיות ודרשו תמורתן כופר כספי. אז לא היינו מדינה, לא היו בידינו מחבלים שהחזקנו בכלא. היהודים שילמו כופר כספי עבור יהודים ויהודיות שנחטפו. בדרך כלל יהודיות נחטפו ואם לא היו פודים אותן, הן היו הופכות להיות שפחות"

מה ניתן לומר על חאג' אמין אל חוסייני באותה תקופה?

"הוא בכלל לא רצה את המעורבות האקטיבית של מדינות ערב. הוא ביקש שיתנו לו נשק ולוחמים כדי לנהל את המלחמה שהיתה מלחמה שלו לשיטתו. הוא ראה את עצמו כמנהיג של פלסטין. היתה לו יומרה של מנהיג העולם הערבי שהמאיסה אותו על מנהיגים ערביים שראו בו מגלומן והזכירו לו שהוא פליט".

מה היו האינטרסים של מדינות ערב?

"האינטרס שלהן היה חלוקת עור הדב – למצרים היה אינטרס לקחת את חלק שמגיע עד תל אביב וירושלים. ירדן בוודאי רצתה את ירושלים. סוריה רצתה את הנמל ואת חיפה, גם עיראק. הכניסה של עיראק למלחמה הזאת הייתה אינטרסנטית. ירדן אכן הצליחה עם מזרח ירושלים ועם יהודה ושומרון".

האם מדינות ערב הצטרפו למלחמה?

"העולם הערבי מוסלמי התגייס, טורקיה ואיראן לא היו מעורבות במלחמה הזאת אבל מדינות צפון אפריקה שלחו לוחמים מתנדבים. אלג'יריה, לוב, מרוקו ותוניס שלחו מתנדבים שמילאו את רחובות העיר אך לא גויסו וחזרו לבתיהם. היו גם מתנדבים מאירופה, אחרי מלחמת העולם השניה האנטישמיות באירופה לא התאדתה. האנטישמים שונאי ישראל ראו שיש להם אפשרות להלחם ביהודים במקום אחר והתנדבו".

מתי פורצת המלחמה?

"ברגע שהמנדט הבריטי הסתיים, הערבים הרשו לעצמם לכבוש את המדינה הציונית. המטרות היו לפגוע בישובים מבודדים, לפגוע בדרכי התחבורה, לכבוש כל מה שאפשר, להחריב, להרוס, למחוק את הישוב היהודי, לפגוע בחקלאות, לפגוע במשאבים ובכל מה שאפשר כדי להשמיד את המדינה היהודית. אחד מכל 100 יהודים בארץ נפל במלחמה הזאת, לא רק לוחמים".

ד"ר בן ארי מבקש בשלב זה של השיחה לספר סיפור אישי: "גרתי במשך שנים ארוכות בשכונת בית ישראל בירושלים, שכונה גבוהה יחסית מעל השכונות התחתיות שמעון הצדיק ושייח' ג'ראח. גרתי בשכירות אצל אישה בשם צביה בצלאל, והיא הייתה כמו תהילה של עגנון. יום אחד ליוויתי אותה למועדון הקשישים ואז היא נעמדה באיזשהו מקום, הסתכלה וסיפרה לי מה הם ראו באותו יום של הטבח. היא איבדה את הבן הבכור שלה".

מדוע זהו הפרק המרומם ביותר של הספר?

"זה פרק שמראה איך יישוב קטן מול ים של ערבים, עומד איתן, נחוש, לא נכנע, לא מביע חולשה, אין הפגנות בקפלן של "בוא ניסוג". הערבים לא ציפו לזה והם חטפו מכה אחת אפיים".