הסמלים של "כוח הייצוב" ו"ממשלת עזה" אומרים הכל

בימים אלו שוקדים צוותים בינלאומיים בהובלת ארה"ב בהסדרת המצב ברצועת עזה והכנתה ליום שאחרי חמאס. ההסדרה המקווה תתבסס על שני ארגונים שבידם יופקד הכוח: האחד הוא הוועדה הלאומית לניהול עזה (NCAG – National Committee for the Administration of Gaza), שתנהל את ההיבטים האזרחיים, והשני הוא כוח הייצוב הבינלאומי (ISF – International Stabilization Force), שבידו יופקד הסדר והביטחון ציבורי.

כדרך העולם בחרו שני הארגונים האלו סמליל שמבטא את הרוח והחזון של הארגון. סמל NCAG כולל שני ענפי זית שחובקים מגן ובו סמלה של הרשות הפלסטינית כאשר שמה של הרשות מוחלף בשם הוועדה. סמל ISF כולל מגן ובו יונה נושאת ענף זית ותחת המגן שתי חרבות מעוקלות מוצלבות.

סמלים פוליטיים אינם רק עיטורים גרפיים. סמלים הם כלים לבניית זהות, לגיבוש נראטיב ולהעברת מסרים אידאולוגיים. במזרח התיכון, שבו ההיסטוריה, הדת והפוליטיקה שזורות זו בזו, סמלים משמשים כגשרים בין עבר מפואר, להווה מאתגר ולעתיד מקווה.

מה משמעותם של ענפי הזית, החרבות המעוקלות בסמליל USF והעיט בסמליל NCAG והרש"פ?

ענפי הזית – שלום שלא קיים באסלאם

אין ספק כי ענפי הזית בתחתית הסמלים, והיונה הנושאת ענף זית, מסמלים את הקשר לאו"ם ואת התקווה לשלום. היונה הנושאת בפיה עלה זית מסמלת את סיום הימים הסוערים וההגעה לשלווה המיוחלת עוד מימי נוח: "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח, יא). השלום הוא כמובן משאת נפש, אלא שהמילה שלום נושאת משמעות שונה בכל תרבות. בתרבות המערבית השלום הזה מסמל עתיד אוטופי נטול מלחמות, כאמור בפסוק שחרוט באולם הראשי של האו"ם: "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". אבל בשביל המוסלמי ענפי זית אינם מסמלים דבר. הוא יכול להסכים עם המערבי בתקווה לשלום, אבל אותו "שלום" אוטופי, ה"סלאם" שאליו המוסלמי מייחל, אינו אלא שלטון האסלאם.

החרבות – איחוד לא רצוי

החרב היא סמל רב משמעות. כמו בתרבות המערבית בתרבות הערבית חרב מסמלת כוח, צדק וכבוד. בתרבות המערבית אל החרב מצטרפות המאזניים, שמסמלות צדק. שני אלה, החרב והמאזניים, הם כליה של אלת הצדק היוונית.

החרבות המעוקלות שאולות מסמלה של ערב הסעודית. החרב המעוקלת היא סמלו של הלוחם המוסלמי, בניגוד לחרב הישרה, שמייצגת את האביר הנוצרי. אצל הסעודים שתי החרבות המוצלבות מסמלות את איחוד הסולטנות של נג'ד במזרח חצי האי ערב, ואת ממלכת חיג'אז במערב חצי האי ורצועת החוף שלו. החרבות מסמלות את האיחוד בזכות הכוח, החוסן וההקרבה, את נצחונו של בית סעוד על אויביו, ואיחוד הממלכה תחת שלטונו.

למה נבחרו החרבות המעוקלות כסמל לכוח הייצוב? חרבות מוצלבות אינן הדרך היחידה להביע אחדות. כמעט כל מדינות ערב בחרו לחרוט על דגלן את הצבעים של הפאן-ערביות שמסמלים את החליפות העבאסית, החליפות האומאיית, החליפות הפאטימית, והאסלאם: השחור, הלבן, האדום והירוק. הדגל והצבעים מסמלים עבורם את ההקשר הדתי וההיסטורי שמאחד את הערבים. אפשר לראות את הטוב בעולם והנאצל שבאדם, ולהאמין שגם בסמלו של ISF מסמלות החרבות את הצדק והכבוד, ואפשר להיות מעט מודאג, ולחשוש שהחרבות המוצלבות מסמלות את האיחוד בכוח הנשק. במקרה שלנו כנראה איחוד של עזה עם יהודה ושומרון תחת ממלכה אחת.

העיט של צלאח א־דין

העיט בסמלה של הרשות הפלסטינית ובסמלן של מצרים, עיראק ועוד מדינות ערביות, הוא העיט של המצביא המוסלמי צלאח א־דין אל איובי. דמותו של צלאח א־דין נצרבה במורשת הערבית בזכות ניצחונו בקרב חיטין (1187) שבו הביס את ממלכת ירושלים הצלבנית ושחרר את ירושלים. עד היום בעולם הערבי האירוע הזה מסמל את היכולת להתגבר על האימפריאליזם המערבי ובאופן רחב יותר את היכולת לנצח כוחות זרים בעלי עוצמה צבאית וטכנולוגית עדיפה. הניצחון בחיטין נתפס כתקדים היסטורי של שחרור מול כוח מערבי, והעיט שיוחס לצלאח א-דין הפך לסמל של עמידות, ריבונות והתנגדות לאימפריאליזם.

סמל העיט הוא סמל פלסטיני משותף. הרשות הפלסטינית עיטרה בו את סימלה, והחמאס מספר את סיפורו של צלאח א-דין באמנה שלו. בסמלה של הרשות הפלסטינית העיט מסמל את ניצחון האסלאם על האימפריאליזם המערבי, ובתוכו ישראל, ודגל ארבעת הצבעים את האחדות הערבית. שילוב הזרם המודרני השואף למדינת לאום חילונית עם הזרם המסורתי השואף לשלטון האסלאם, שילוב האידיאולוגיה של אש"פ וחמאס.

גם כאן אפשר לפרש את העיט כביטוי רודף שלום, סמל להתחדשות הכבוד הערבי, לכוח שבאחדות, ולמלחמה באימפריאליזם ובדיכוי.  אבל אפשר גם לחשוש שהעיט מסמל את החזון המשותף לגאול את המזרח התיכון מייסורי האימפריאליזם המערבי והצלבנים המודרנים, הלא הם הציונים ומדינת ישראל. בניגוד לסמל החרבות, שאותן אפשר לפרש כסמל של איחוד וצדק, סמל העיט משאיר מעט מקום לפרשנות.

סמלים אינם ניטרליים. הם משדרים מסרים, לעיתים מרומזים ולעיתים גלויים. לעיט של צלאח א‑דין ולשתי החרבות המוצלבות יש שורשים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים. העיט מייצג גאווה לאומית והמשכיות היסטורית, ואת עליונות האסלאם על המערב. החרבות מסמלות צדק ואחדות, ואת איחוד הממלכה הערבית בכוח הזרוע והמאבק המזוין.

אפשר להניח לערבים להיות ערבים, לחלום ולהאמין כרצונם, ולהשתמש בסמלים שמדברים אל ליבם. צריך רק לקרוא נכון את השפה שבה הם משתמשים.