את מקומו של הציר השיעי יורש ציר סוני חזק ומסוכן פי כמה
שעה שעיקר תשומת הלב העולמית מופנית לאיראן ולציר השיעי שלה, מתרחש במקביל מהלך גיאו־פוליטי אחר – שקט ומעשי יותר ואולי בעל השלכות מרחיקות לכת לא פחות עבור ארצות הברית, ישראל והמזרח התיכון.
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, פתח במתקפה דיפלומטית שאפתנית שמטרתה לאחד את העולם הסוני תחת הנהגת אנקרה. היעד אינו רק פיוס עם יריבים לשעבר, אלא בניית "חומה" או "טבעת חנק" דיפלומטית ואסטרטגית סונית סביב ישראל – כתחליף ל"טבעת החנק השיעית" האיראני, באמצעות קונפיגורציה חדשה של כוח סוני.
בתחילת פברואר 2026 יצא ארדואן לסיור במזרח התיכון שאותת על נקודת מפנה. ב־3 בפברואר ביקר בערב הסעודית, ב־4 בפברואר במצרים, וב־7 בפברואר התקבל מלך ירדן, עבדאללה השני, באיסטנבול. הפגישות לא היו סמליות בלבד. הן סימנו את שיאו של תהליך "נורמליזציה" שמתרחש מאז 2022, שבו טורקיה מתקנת את יחסי החוץ שלה שנפגעו בשל תמיכתה האידאולוגית המוקדמת באחים המוסלמים והעימותים עם המונרכיות במפרץ.
הפיוס הטורקי־סעודי משמעותי במיוחד. לאחר שנים של מתיחות בעקבות רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י באיסטנבול ב־2018, אנקרה וריאד פנו כעת לשיתוף פעולה אסטרטגי מובהק. שיחות עם יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הניבו הסכמים רחבי היקף, ובהם השקעה סעודית של 2 מיליארד דולר בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת בטורקיה, עם יעד של 5,000 מגה־ואט ייצור סולארי. שיתוף הפעולה הביטחוני הורחב להעברת טכנולוגיות למל"טים ולמערכות הגנה אווירית של טורקיה. היקף הסחר ההדדי צפוי להגיע ל־50 מיליארד דולר.
ארדואן הביע "אמון אסטרטגי גדל והולך" ביכולת להתמודד עם אי־יציבות אזורית – מסוריה ועד עזה. גורמים טורקים וסעודים מציגים יותר ויותר את ישראל כגורם מערער בזירות אלה. השותפות המתהווה אינה כלכלית בלבד; היא משקפת תיאום עמדות מול דברים הנתפסים כאיומים, כאשר ישראל מוזכרת במפורש.
מצרים מייצגת תפנית דרמטית אף יותר. לאחר עשור של עוינות בעקבות תמיכת טורקיה באחים המוסלמים לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי ב־2013 – ביקורו של ארדואן בקהיר סימן את סיום הקיפאון הארוך. טורקיה ומצרים חתמו על הסכם גג צבאי בהיקף 350 מיליון דולר הכולל ייצור נשק משותף, שיתוף מודיעיני ותרגילים צבאיים. מערכות הגנה אווירית ותחמושת טורקיות צפויות להימסר, והסחר ההדדי אמור להגיע ל־15 מיליארד דולר.
אסטרטגית, השתתפותה של מצרים מרחיבה את היקף הקואליציה. כמדינה שמופקדת על תעלת סואץ ושחקן דומיננטי בצפון אפריקה, מצרים מעניקה מנוף לוגיסטי שיכול להשפיע על נתיבי שיט קריטיים לכלכלת ישראל. דיונים בין ארדואן לנשיא עבד אל–פתאח א–סיסי כללו על פי הדיווחים את עזה, סוריה ואפריקה – אזורים שבהם לשתי המדינות חששות משותפים בנוגע להשפעת ישראל ואיחוד האמירויות.
ירדן, שותפה ביטחונית של ישראל לאורך שנים חרף עוינות פוליטית פנימית מתמשכת, מתקרבת אף היא לטורקיה. בהצהרות משותפות דובר על שלום בסוריה ובעזה ועל "דאגה משותפת" ליציבות האזורית. כעת מתוכנן ביקור עתידי של ארדואן בעמאן, דבר המדגיש את השתלבותה של ירדן בציר המתהווה בהובלת אנקרה.
ב־9 בפברואר 2026 פרסמו שרי החוץ של טורקיה, מצרים, אינדונזיה, ירדן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הודעה משותפת המגנה את "מדיניות ההתפשטות של ישראל בשטחים הכבושים" וקריאה לאחדות אסלאמית. כלי תקשורת בישראל כגון Ynet פירשו את ההצהרה הזו כעדות ל"קואליציית אינטרסים נגד ישראל" ורואים בטורקיה את הגורם המאחד.
אנליסטים אחדים מתארים "ציר סוני" מתהווה – מעין טבעת חנק – המושפע מאידאולוגיית האחים המוסלמים; מגובה בעוצמה צבאית טורקית, ממומן בידי קטאר וסעודיה המיועד לחנוק ולחסל את ישראל באמצעות התבססות בעזה. הצמד הטורקי־קטארי המבודד של 2017–2021 התפתח לכאורה לאסטרטגיה רחבה יותר של השפעה כלכלית ודיפלומטית, המונעת משאיפות נאו־עות'מאניות.
ובכל זאת נותרו כמה מגבלות מהותיות. סעודיה היא שומרת המקומות הקדושים של האסלאם הסוני, וסביר שלא תוותר על ההנהגה הדתית לאנקרה. מצרים שומרת על משקל דמוגרפי וצבאי שאין לו מתחרים בעולם הערבי.
איחוד האמירויות, בהנהגת השייח' מוחמד בן זאיד אאל נהיאן, מקדמת קו טכנוקרטי ואנטי־איסלאמי פוליטי המנוגד לגמרי לנטיותיו האידאולוגיות של ארדואן. זיקתה המתמשכת של טורקיה לאחים המוסלמים היא מקור חיכוך. התיאום עשוי להיות פרגמטי, אך עוד רחוק היום ממיזוג אידאולוגי מלא. אף על פי כן, מלבד האמירויות, דומה כי יעדה האולטימטיבי של הקואליציה הוא "כיתורה" של מדינת ישראל.
יחסי טורקיה–ישראל נעים בין רטוריקה חריפה לשיתוף פעולה פרגמטי. ארדואן השווה פומבית את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיטלר והאשים את ישראל במדיניות נאצית. עם זאת, קשרים כלכליים נמשכים, ואינטרסים אנרגטיים במזרח הים התיכון לעתים מתלכדים. ארדואן משתמש בסוגיה הפלסטינית כדי לחזק את מעמדו כמנהיג אסלאמי, תוך הימנעות מעימות צבאי ישיר עם ישראל.
הקואליציה הרחבה מציבה דינמיקות מורכבות יותר. סעודיה ניהלה שיחות מתקדמות עם וושינגטון על נורמליזציה מותנית עם ישראל – שיחות שכרגע נתקעו וקרוב לוודאי קרסו לחלוטין. לאחרונה הופיעו בתקשורת הסעודית כותרות אנטי־ישראליות ואנטישמיות שלא נראו מזה שנים. הממלכה נראית כמתיישרת לחלוטין עם מדינות אנטי־ישראליות כגון קטאר וטורקיה, בעוד שהמתחים עם האמירויות מחריפים.
מצרים, שותפת השלום הקרירה של ישראל מאז 1979, הרחיבה לפי הדיווחים תשתיות צבאיות בסיני באופן שמעורר שאלות נוכח הסכם השלום. ירדן ממשיכה בתיאום ביטחוני הדוק עם ישראל, אף שהעוינות הפוליטית הפנימית נותרת עזה.
האם מדינות אלו יסכנו עצמן ביישור קו צבאי גלוי נגד ישראל? ייתכן שלא מיידית, אך האסטרטגיה של ארדואן אינה מחייבת מלחמה מיידית – אלא הקפה הדרגתית. הדבר בולט במיוחד באפריקה, ובעיקר לאורך חופי הים האדום. מלוב ועד סודאן וסומליה, שירותי מודיעין טורקיים ומצריים מתאמים, לפי הדיווחים, מאמצים לבלימת השפעות מתחרות ולהגבלת הגישה האסטרטגית של ישראל.
בלוב, שבעבר הייתה מחולקת בין טריפולי הנתמכת בידי טורקיה לבין כוחות המרשל ח'ליפה חפתר שנתמכו בידי מצרים, אנקרה וקהיר מיישרות כעת קו לייצוב המדינה ולבלימת מיליציות הנתמכות בידי האמירויות, הנתפסת כקרובה לישראל. בסודאן, סמוך לגבולה הדרום־מערבי של מצרים, נמשכת מלחמת האזרחים. טורקיה מספקת תמיכה לוגיסטית ומודיעינית ומתיישרת עם סעודיה באופן שעלול לאיים על גישת ישראל לים האדום.
בסומליה הגדילה מצרים את נוכחותה הצבאית לכ־10,000 חיילים לאחר ההכרה בסומלילנד בדצמבר 2025. הבסיס הצבאי הגדול ביותר של טורקיה מעבר לים נמצא במוגדישו, בירת סומליה, וטורקיה מאמנת כוחות סומליים ומפתחת שם תשתיות צבאיות. הסכם ההגנה הסעודי־סומלי מחזק את הציר הזה, הממוקם סמוך למצר באב אל־מנדב – צוואר בקבוק קריטי לסחר עולמי ולספנות הישראלית. המטרה המוצהרת היא אבטחת הים האדום מפני "נוכחות צבאית זרה"; הרמיזה הלא מוצהרת היא כיתור מדינת ישראל.
הקונפיגורציה המתפתחת הזו מייצגת טרנספורמציה של מה שכונה בעבר "המחנה הסוני המתון" – מחנה שהיה מזוהה עם ארצות הברית והיה סובלני, אם לא ידידותי, כלפי ישראל – לכדי קואליציה אסלאמית רחבה המסוגלת להפעיל לחץ דיפלומטי, כלכלי וצבאי. אנליסטים בישראל מתארים זאת כתחליף לציר השיעי של איראן, הפעם כגוש סוני המושפע מהאחים המוסלמים.
נראה שהיעד הסופי שלה כפול: בידוד דיפלומטי באמצעות פורומים דוגמת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, שבו טורקיה מקדמת סנקציות כלכליות, ומנוף כלכלי באמצעות שליטה בנתיבי אנרגיה ומסדרונות ימיים. הקואליציה מציגה עצמה כמקדמת שלום אזורי. אך "שלום" עלול להתפרש כהתאיידותה של ישראל – במיוחד אם תקום בעתיד ממשלה ישראלית גמישה יותר.
על רקע התפתחויות אלה נקט ראש הממשלה בנימין נתניהו עמדה נחרצת. ב־19 בינואר 2026, בנאום בכנסת, הצהיר חד־משמעית כי "לא יהיו חיילים טורקים או קטארים ברצועת עזה". הווטו הגיע ימים ספורים לאחר שהבית הלבן הכריז על הקמת "מועצת השלום" בפיקוח אמריקאי לשיקום עזה, שלפי הדיווחים אמורה הייתה לכלול נציגים טורקים וקטארים, ובהם שר החוץ הטורקי הקאן פידאן.
נתניהו לא היסס להתעמת פומבית עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בנושא. הוא הנחה את שר החוץ גדעון סער להעביר את הסתייגויות ישראל ישירות למזכיר המדינה מרקו רוביו. המחלוקת הדגישה קו אדום: ישראל תקבע אילו גורמים בינלאומיים, אם בכלל, יפעלו בעזה.
הסירוב הזה הוא המשך של התנגדויות ישראליות קודמות למעורבות צבאית טורקית בתכנון עזה לאחר המלחמה. השתתפותו של ארדואן במאמצי "הייצוב" תרחיב משמעותית את השפעת טורקיה בתוך הטבעת הסונית המתהווה. תמיכתה המתועדת של אנקרה ברשתות האחים המוסלמים – פטרוניהם האידאולוגיים והפיננסיים של חמאס – אמורה לעורר חששות ברורים. התעקשותו של נתניהו שישראל תקבע מי יפעל בעזה משרתת כמה יעדים אסטרטגיים: מניעת התבססות טורקית בעזה, שמירה על שליטה ישראלית בהסדרים שלאחר המלחמה, ואיתות לוושינגטון כי ישראל רואה בהתפשטות הטורקית איום ארוך טווח החורג מיחסים אישיים או פוליטיים.
במקביל, עמדת האמירויות בעד נורמליזציה עם ישראל עשויה לסתור את השאיפה הטורקית להגמוניה. מצרים, שחוותה תקופה קצרה של שלטון האחים המוסלמים לאחר הפלת הנשיא חוסני מובארכ ב־2011, נותרת חשדנית עמוקות כלפי תחיית הארגון. שאיפותיה של ריאד להנהגה סונית מתחרות בחזון הנאו־עות'מאני של אנקרה.
חרף המכשולים, כיוונו של ארדואן ברור: יישור קו סוני מעוגן צבאית וכלכלית שיצמצם את מרחב התמרון האסטרטגי של ישראל. בעוד שהציר האיראני נחלש תחת סנקציות ולחצים פנימיים, מבנה אחר קם במקומו. המבנה החדש אינו מצהיר בגלוי על עצמו כברית נגד ישראל. אך באמצעות הסכמי אנרגיה, הסכמי הגנה, תיאום מודיעיני והצהרות רב־צדדיות, הוא שואף לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
השנים הקרובות יקבעו אם החומה הסונית תתלכד לחזית מאוחדת או תיחלש תחת שאיפות מתחרות. מדינת ישראל לא יכולה להיות שאננה. הכיתור הבא עשוי לא להיות שיעי אלא סוני ויחל בדיפלומטיה לפני לוחמה. בגיאופוליטיקה, ההשפעה המצטברת של הלחץ חשובה יותר מן האופן שבו אתה לוחץ.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר מכון גייטסון ואנו מודים לו על הרשות לפרסמו כאן.
