הודו היא הבשורה האסטרטגית החדשה של ישראל

היום נחת בישראל ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. בעוד שחלק מכלי התקשורת עשויים לעסוק בגינוני הטקס או בזוויות פוליטיות צרות ומקומיות, אסור לנו להחמיץ את התמונה הגיאופוליטית הרחבה: ביקורו של מודי אינו עוד "קפיצה דיפלומטית" שגרתית. זוהי עדות מוחשית להתגבשותה של הברית האסטרטגית מהחשובות שידענו במאה ה-21. בעולם שבו חלקים ניכרים בארצות הברית ומדינות מערב אירופה מפגינים לעיתים קרובות חולשה, ופייסנות כלפי ציר הרשע, הודו מציעה מודל אחר לחלוטין. זהו מודל של ריאל-פוליטיק טהור, המבוסס על אינטרסים לאומיים קשיחים, שותפות גורל, והבנה עמוקה של משמעות העוצמה במערכת הבינלאומית.

עלייתה של המעצמה ההינדית

כדי להבין את המשמעות העמוקה של הברית עם הודו, עלינו להכיר במעמדה הנוכחי ובכוחה בזירה הגלובלית. הודו של שנת 2026 אינה עוד מדינת עולם שלישי מתפתחת; היא המעצמה הדמוגרפית הגדולה בעולם והכלכלה הצומחת ביותר מבין הכלכלות הגדולות. אך מעבר לנתונים היבשים של תמ"ג ודמוגרפיה, הודו פועלת על פי דוקטרינה אסטרטגית שמרנית וברורה לחלוטין – "אוטונומיה אסטרטגית".

ניו דלהי אינה כפופה לתכתיבים של וושינגטון, אינה נכנעת ללחצים של פקידי האיחוד האירופי בבריסל, ואינה מהססת לנהל קשרים כלכליים ומסחריים ענפים עם רוסיה, תוך שהיא בולמת באסרטיביות את ההגמוניה הסינית באסיה. ההנהגה ההודית פועלת אך ורק לאור שאלה אחת: מה משרת את האינטרס הלאומי ההודי.

למדינת ישראל השקפת העולם הזו היא אוויר לנשימה. בניגוד לליברליזם המערבי הפרוגרסיבי, שנוטה לא פעם לראות סכסוכים דרך משקפיים של זכויות אדם תלושות וחלוקה פשטנית של מדכא ומדוכא, ההנהגה ההודית תחת מפלגת הBJP רואה את העולם כפי שהוא. הודו, בדומה לישראל, היא אומה עתיקת יומין שזכתה לעצמאותה המודרנית כמעט במקביל אלינו, מוקפת בשכנים עוינים, ומתמודדת במשך עשורים עם איום קיומי של טרור איסלאמי רצחני מבית ומבחוץ. ההבנה ההודית כי ריבונות שומרים באמצעות כוח צבאי נחרץ, גבולות קשיחים, ולאומיות תרבותית גאה, מייצרת שפה משותפת ששום בירה אירופית אינה מסוגלת להבין באמת.

חשיבות הקשר עם הודו

הנדבך המרכזי והדרמטי ביותר שקורם כיום עור וגידים בין המדינות הוא הנדבך הכלכלי-גיאוגרפי. אנו עדים ליצירתו של ציר ה־IEMC:. פרויקט אדיר ממדים שנועד לחבר את נמלי החוף המערבי של הודו, דרך מדינות מפרץ פרגמטיות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, אל ירדן וישראל – ומשם לאירופה.

בתוכנית האסטרטגית הזו, ישראל אינה עוד צופה מהצד או נספח שולי; היא חוליה קריטית שאין לה תחליף. נמל חיפה, שכבר כיום מופעל על ידי ענקית התשתיות ההודית אדאני הופך דה-פקטו לשער היציאה המערבי של הודו לים התיכון. זהו אינו רק עניין של שינוע מכולות סחורות; מדובר בציר אסטרטגי של העברת אנרגיה, כבלי תקשורת עולמיים, ופוטנציאל אדיר לצינורות יצוא של גז טבעי ובעתיד אולי אף של מימן.

כאשר הודו, המעצמה העולה של המאה ה-21, מעבירה את נתיבי הסחר והאנרגיה המרכזיים שלה דרך מדינת ישראל, היא למעשה קושרת את הביטחון הכלכלי שלה ביציבותה ושגשוגה של ישראל. במזרח התיכון, כפי שאנו יודעים, בריתות אמת אינן נבנות על ניירות החלטה חסרי ערך באו"ם או על הבטחות מעורפלות, אלא על אינטרסים כלכליים, ביטחוניים ואנרגטיים שזורים זה בזה. מסגרות כמו I2U2 הופכות את מדינת ישראל חלק מארכיטקטורה אזורית חסינה ועוצמתית.

השותפות האסטרטגית בין ירושלים לניו דלהי מקבלת ביטוי מעשי ודרמטי בתחום הביטחוני וההרתעתי. בעשורים האחרונים, הפכה ישראל לאחת מספקיות הנשק והטכנולוגיה הצבאית הגדולות והחשובות ביותר של צבא הודו. ממערכות הגנה אווירית מתקדמות, דרך מל"טים וטילים מדויקים, ועד לטכנולוגיות סייבר ומודיעין פורצות דרך – התעשייה הביטחונית הישראלית היא מכפיל כוח קריטי עבור הודו בהתמודדותה מול האיומים מצד פקיסטן וההתעצמות של סין בגבולותיה.

מנגד, הקשר העמוק עם הודו מספק לישראל עורף אסטרטגי פוליטי חסר תקדים בגודלו. בפורומים בינלאומיים שבהם ישראל מוצאת את עצמה מותקפת ומבודדת על ידי רוב אוטומטי ועוין, היכולת להישען על מעצמה עולמית אדירה, המייצגת הלכה למעשה את "הדרום הגלובלי" ואינה סופרת את תכתיבי האמברגו וה BDS-היא נכס שלא יסולא בפז. כאשר ראש ממשלת הודו עומד היום בירושלים ומחבק את ההנהגה הישראלית, הוא מעביר מסר ברור ומהדהד לא רק לטהרן, אנקרה או ביירות, אלא גם לוושינגטון, לונדון ופריז: לישראל יש בריתות חזקות, יש לה אלטרנטיבות, והיא איננה מדינת חסות שתלויה בחסדיו של איש.

מבט מזרחה

ביקורו של נרנדרה מודי בישראל חייב להזכיר לנו אמת בסיסית וברורה בתורת היחסים הבינלאומיים: עוצמה נמשכת לעוצמה, וחולשה מזמינה תוקפנות. כדי לשמר את הברית ההיסטורית הזו ולמנף אותה לביצורה של ישראל, על מקבלי ההחלטות בירושלים לאמץ אסטרטגיה מקיפה ופרו-אקטיבית של "מבט מזרחה". עלינו לצמצם את התלות ואת ניסיונות ההתרפסות בפני בירות אירופיות שאיבדו את דרכן, ולרכז את המאמצים הדיפלומטיים והכלכליים שלנו בחיזוק ובביסוס ציר הפלדה עם ניו דלהי.

ברית ירושלים-ניו דלהי היא מופת מובהק של ריאל-פוליטיק בריא וחיוני. זוהי שותפות אסטרטגית בין שתי אומות גאות, המכבדות את עברן המפואר ואת זהותן, אך מביטות בפיכחון מוחלט אל עתיד עולמי רווי סכנות והזדמנויות. פיתוח וטיפוח הברית הזו אינו עוד "בונוס" דיפלומטי או אינטרס כלכלי צר, זו חובה אסטרטגית מן המעלה הראשונה לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל בעשורים הבאים.

שי רוזנגרטן הוא יו"ר תנועת אם תרצו, רס"ן במילואים ובעל תואר שני במדיניות ציבורית.