בתנאים הנכונים, החלשת כוחו של השלטון עשויה לעורר את הכוחות הבדלניים לפרק אותו מבפנים
בשיח הציבורי בישראל חוזרת שוב ושוב הטענה כי הפצצות לבדן אינן מפילות משטר אידאולוגי מבוצר. בדרך כלל שינוי משטר מתחיל מבפנים – לא מהאוויר. הטענה הזו נכונה. אך היא חלקית.
בהינתן מצב של עליונות אווירית מתמשכת מעל אזורים מסוימים באיראן, נוצר משתנה חדש במשוואה: שינוי מאזן הכוחות בין המרכז בטהרן לבין הפריפריה האתנו־אזורית. באיראן חיים מיליוני כורדים במערב המדינה – אזור שבו התקיימה בעבר הרפובליקה של מהאבאד. פועל שם ארגון PJAK (מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן). בדרום־מערב נמצאת חוזסתאן הערבית – אזור נפט אסטרטגי. בדרום־מזרח בלוצ'יסטן הסונית. בשני אזורים אלה פועלות תנועות בדלניות. בצפון־מערב נמצאת אזרבייג'ן האיראנית – המיעוט הלאומי הגדול במדינה, שב־1945 ניסה להקים ישות עצמאית אך ניגף מפני השלטון המרכזי בטהראן.
אלה אינם נתונים תאורטיים. אלה מוקדי חיכוך קיימים. במציאות של שליטה אווירית מתמשכת, גם כוח קרקע מקומי מוגבל עשוי להרחיב חופש תמרון, לשבש לוגיסטיקה שלטונית וליצור אפקט פסיכולוגי של היחלשות המרכז. עצם הידיעה שהמרכז מתקשה להשליט ריבונות מלאה בפריפריה עשוי לשנות את הדינמיקה פוליטית.
הניסיון שנצבר במאבק נגד דאע"ש הראה כי סינרגיה בין כוח אווירי מערבי לבין כוחות קרקע מקומיים יכולה לשנות מציאות טריטוריאלית. אך יש לזכור: איראן איננה ארגון טרור מבודד, אלא מדינה ריבונית עם צבא סדיר ועם אנשי משמרות המהפכה הפרוסים בכל רחבי המדינה. לכן השאלה איננה "האם להפיל את המשטר מהאוויר". עליונות אווירית יכולה לסייע לתנועות בדלניות באזורי הספר, ובתנאים מסויימים, אם תהיה תנועת התנגדות מוארגנת במרכז, הדבר יגרום לשינוי בשליטה המרכזית ויביא לערעור המשטר כולו
כדי שתרחיש כזה יהיה רלוונטי, נדרשים תנאי סף ברורים:
- עליונות אווירית יציבה ולא נקודתית, שתיצור מטרייה אווירית מתמשכת לכוחות המקומיים.
• פגיעה משמעותית בשרשרת הפיקוד האזורית של משמרות המהפכה.
• נכונות פוליטית של הנהגות מקומיות לפעול.
• הערכת תגובת טורקיה, רוסיה ושחקנים אזוריים נוספים.
לצד זאת קיימים סיכונים כבדים:
- איחוד הציבור הפרסי סביב המשטר מול איום חיצוני.
• הידרדרות למלחמת אזרחים ממושכת.
• אובדן שליטה על מתקנים רגישים.
היעד האסטרטגי איננו בהכרח פירוק איראן, אלא שינוי מאזן הכפייה הפנימי שמאפשר למשטר לשמור על שליטה מלאה בכל חלקי המדינה. אי־התייחסות לסיכונים תהיה חסרת אחריות. אך גם התעלמות מהאפשרויות תהיה טעות אסטרטגית.
המסקנה איננה קריאה להרפתקה צבאית. המסקנה היא שחובה לנתח ברצינות את חלון ההזדמנויות שנוצר ולבחון אותו בכלים מודיעיניים ואסטרטגיים, לא בסיסמאות. במדיניות ביטחון, לעיתים ההבדל בין קיפאון לבין שינוי היסטורי טמון ביכולת לזהות מתי משתנה אחד במשוואה כבר אינו כפי שהיה.
שכחת את מה שקרה בסורייה, מיליציה חמושה בנשק קל אך עם מזלטי תצפית ומזלטים מתאבדים הצליחה למוטט שלטון מרכזי. אל המיליציות המקומיות לא יקבלו מזלטי תצפית ומזלטים מתאבדים, הם לא יוכלו להתמודד עם הנשק של המשטר ושפע המזלטים שיש למשטר.
לא מדובר במזלטים. מדובר במטריית חיל האוויר האימתני הישראלי אשר לא יאפשר לכוחות העדיפים של איראנים לפעול נגד כוחות הכורדיים. לא שמת לב למה שקרה עם סורים כאשר ניסו לתקוף את הדרוזים? כעת זה עשוי להיות דוגמה לפיעולות של הכורדים במערב איראן ולא רק במטרייה האווירית הישראלית מעל כורדים, אלא גם האמריקאית שעשויה לפעול גם באזור דרום מזרח של בלוצ'ים.
הדוגמה שלך לא מתאימה לאיראן, ואתה מערבב בן מזלטיים מתאבדים טקטיים לטווח של עשרות קילומטרים ואולי רק מעבר לאופק שהם זולים ואמורים להנתן בכמויות ברמת הפלוגה הלוחמת ואפילו ברמת המחלקה לבין מזלטים אסטרטגיים עם טווח של מאות קילומטרים ויכולת שוטטות של שעות באוויר.
בגלל הגודל של איראן, ישראל לא מסוגלת לתת סיוע אווירי טקטי וזמין ברמה של כמה דקות מדרישת הסיוע.
נגיד שיש קבוצת מורדים על טנדרים עם מקלעים שנתקלת במחסום פתע של חיילי המשטר, היא זקוקה לסיוע שיגיע תוך דקות ספורות. הג'יהדיסטים בסורייה צויידו במזלטי תצפית של מעבר לאופק ובמזלטי תקיפה של מעבר לאופק בכמויות. גם מלחמת רוסיה-אוקראינה בקו החזית מתנהלת באמצעות מזלטים טקטיים, חלקם אפילו בקו ראייה של עד 2 קילומטר.
א) מדעי החברה הם לא בדיוק מדע. זה שהדעה הרווחת היא שחייב רגליים על הקרקע לא אומר שזה אכן נכון. נחיה ונראה.
ב) מסכים עם כל מילה – לא חייב להחליף אישית את השלטון, אלא לתת גיבוי אווירי, מודיעיני, ובציוד ואמל"ח לגורמים שעל הקרקע שמעוניינים לפגוע ב/ו/או להחליף את השלטון
ג) יש פה גיימצ'ינג'ר רציני בכך שארה"ב במצוהר מתעלמת מהשטות של דין בינלאומי שתקף רק בלהגביל דמוקרטיות במלחמתם בדיקטטורות. אחד השינויים הרציניים פה זה שצבא ארה"ב במכוון פוגע באספקה לאיראנים גם הרחק מגבולות המדינה ומרשה לעצמו לעשות פעולות חיוניות כמו להטביע ספינות אויב גם אם הם מרוחקות מזירת הלחימה. זה שינוי שיכול להיות קריטי – אחד הבעיות הקשות של אמריקה בוויטנאם לדוגמה היה שהם כמעט שלא פעלו בקמבודיה ובכך איפשרו לווייטקונג לתספק, לנו ולהתארגן כמעט ללא הפרעה.