ברגע האמת, מדינות המפרץ נשארות מאחור

אוי לשכנו – השיח המפרצי לנוכח התקיפות האיראניות חסרות התקדים באזור

אתרי זיקוק נפט, שדות גז, נמלים ונמלי תעופה, בנייני מגורים ובתי מלון – זוהי רשימה חלקית בלבד של המטרות האזרחיות ברחבי המפרץ שהותקפו בידי הרפובליקה האסלאמית ביממות האחרונות. המתקפה האיראנית חסרת התקדים ברחבי המזרח התיכון הפתיעה לגמרי את מדינות המפרץ, שעוד בשבוע שלפני המלחמה יצאו מגדרן כדי להבטיח לאיראן שלא ייעשה שימוש בשטחן כדי לתקוף אותה ותמכו ביוזמות דיפלומטיות להפחתת המתחים בין וושינגטון לטהרן.

ואכן, בעוד שבתחילת יום הקרב הראשון שידרו מדינות המפרץ אי-נחת מהפעולה האמריקנית-ישראלית ומתחו ביקורות בפומבי, הסטת האש האיראנית לעברן ולעבר מדינות ערביות נוספות עוררה גל של גינויים חריפים ויצר אצלן תחושת אחדות מחד ובהילות ביטחונית מאידך.

השיח הרשמי – מתמיכה באיראן לגינויים

השיח הדיפלומטי הרשמי החל בגינויים לישראל ולארה"ב ועבר לאט לאט לגינויים נגד איראן עצמה. ככל שהתקיפות הפכו עוצמתיות יותר ושרירותיות יותר – המדינות גם עברו לעמדה של תוקפנות ממשית.

ערב הסעודית התייצבה בחזית כהרגלה והוקיעה בחריפות את מה שהגדירה כ"תוקפנות איראנית בוטה". בהודעה רשמית הדגישה ריאד את ההזדהות המלאה שלה עם "המדינות האחיות" והצהירה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי היא "מעמידה לרשותן את כל יכולותיה לתמיכה בכל צעד שינקטו". בהמשך, ובייחוד לאחר התקיפה האיראנית במתקן הזיקוק של חברת ARAMCO בחוף המזרחי של סעודיה ותקיפת השגרירות האמריקנית בריאד, עלו דיווחים על כך שריאד שוקלת הצטרפות למאמץ המלחמתי בצורה כזאת או אחרת לו תתקוף איראן מחדש.

קטר, ששימשה לא פעם כמתווכת בין טהרן למערב, הביעה "זעזוע עמוק" מהפגיעה בריבונותה. בכירי הממשל הקטרי הבהירו כי הפגיעה "אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יחסי שכנות טובה" וכי המדינה שומרת לעצמה את "מלוא הזכות להגיב". לקטרים היה חשוב להוסיף קריאה לחזרה לשולחן המשא ומתן, שלא במפתיע. אך גם בדוחה עברו לעמדה תוקפנית יותר ומפתיעה יותר, כאשר הודיעו לאחרונה על הפלת מטוסי קרב איראניים מהאוויר בנוסף לדיווח על תקיפה קטרית באיראן. בנוסף משרד החוץ הקטרי פרסם תמלול חלקי של שיחת טלפון משפילה שבין שר החוץ האיראני לבין מקבילו הקטרי, ובה רמז השר הקטרי כי האיראני משקר באומרו שהמטרות האיראניות הן רק מטרות צבאיות אמריקניות ואיים כי התקיפות לא יעברו בשתיקה.

מדינות שונות גם נקטו צעדים דיפלומטיים חריפים. באיחוד האמירויות נשמעו תחילה קולות שדחו את התקיפה הישראלית-אמריקנית באיראן, למשל אנואר גרגאש, שר לשעבר ומקורבו של שר החוץ הנוכחי, שניסה להדגיש כמה ארצו פעלה כדי למנוע את המלחמה ואת השלכותיה ובכך רמז לאחריות של היוזמות. אלא שעם הזמן חטפה אבו דאבי מאות טילים וכטב"מים ושינתה את עמדתה, סגרה את השגרירות שלה בטהרן והחזירה את כלל צוות השגרירות הביתה, כולל השגריר עצמו. גם כווית, שחטפה עשרות טילים וכטב"מים משכנתה השיעית, זימנה את השגריר האיראני לשיחת נזיפה, והבהירה כי "תנקוט את כלל הצעדים הנדרשים להגנה על אדמתה ועמה".

התגובה של עומאן ממחישה כנראה יותר מכל את האכזבה הדיפלומטית של מדינות האזור. עומאן, שאינה נמנית על הזרם השיעי או הסוני, משווה לעצמה תדמית של מדינה נייטרלית ובחודשים האחרונים ניסתה מספר פעמים לתווך בין וושינגטון לטהרן. ביום הראשון למתקפה הביע שר החוץ העומאני, בדר אלבוסעידי, "זעזוע" מהתקיפה על איראן, תוך שהוא מפציר בארה"ב: "זו לא המלחמה שלכם", באופן שמהדהד תפיסות בדלניות בבייס האמריקני של טראמפ. אולם, ככל שחלפו השעות והטילים האיראניים נחתו להפתעתה גם בשטחה שלה, נאלצה גם מסקט, "שוויץ של המזרח התיכון", לשנות טון ולגנות את התקיפות, גם אם בלי להזכיר את מקור המתקפות בתור התחלה.

תגובות אלה מלמדות על שקילה מחודשת של האסטרטגיה שהובילה עד כה את מדינות המפרץ ולפיה יש להכיל את האיום האיראני ולהימנע במידת האפשר מכל פעולה שתוביל להקרסתו.

העיתונות – מבקרים את התוקפנות, מהללים את "ההכלה"

אם הזירה הדיפלומטית התאפיינה בזהירות מתבקשת, הרי שמאמרי המערכת בעיתונים המשפיעים ביותר במפרץ ביטאו קו נחרץ, ולעיתים אף לוחמני, כלפי טהרן. הניתוח התקשורתי חושף חלוקה ברורה לסגנונות שיח, הנעים בין תפיסה אסטרטגית רחבה לבין זעם מקומי, והרבה טפיחה עצמית על השכם של מנהיגי האזור על גילויי "הבגרות" וההכלה.

העיתונות הקטרית גינתה בחריפות את מתקפות הטילים והכטב"מים האיראניות, שהוגדרו כ"טעות אסטרטגית חמורה" וכפגיעה בוטה בריבונות המדינה ובחוק הבינלאומי. העיתונים, ובראשם "אל-שרק" ו-"אל-ראיה", הדגישו כי המתקפה "חושפת את שקרי הטענות האיראניות" בדבר פגיעה בבסיסים אמריקניים בלבד, שכן קטר לא אפשרה שימוש בשטחה לתקיפה באיראן. מאמרי מערכת הביעו אכזבה עמוקה מכך שטהרן בחרה לפגוע דווקא במדינה ששימשה עבורה כגשר דיפלומטי ומתווכת מול המערב, קבעו כי המעשה סותר לחלוטין את עקרונות השכנות הטובה ומנסה לגרור מדינות שלמות לעימות לא להן.

לצד הגינוי, העיתונים העלו על נס את הצלחת ההגנ"א הקטרית ביירוט רוב האיומים והדגישו את היציבות של המדינה. עיתון "אל-ערב" ציין כי היעדר נפגעים בנפש באזורי מגורים מעיד על מוכנות מבצעית גבוהה וניהול סיכונים מדויק, בעוד "אל-וטן" הדגיש את "גל הסולידריות הבינלאומי" הרחב שקיבל האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני ממנהיגי העולם. המסר המשותף לכלל העיתונים הוא שקטר שומרת לעצמה את הזכות המלאה להגיב באופן פרופורציונלי להגנת ביטחונה, אך היא עדיין קוראת לקהילה הבינלאומית לפעול לבלימת ההסלמה ולחזרה למסלול של דיאלוג ופירוק נשק.

בעיתון הסעודי "עוכאז" קבע הפרשן חמוד אבו טאלב כי איראן כשלה בהבנת המציאות הגיאופוליטית תחת ממשל טראמפ, ובחרה בטקטיקות של השהיה ומשחקי זמן, שהובילו בסופו של דבר לחיסול המנהיג העליון וצמרת המשטר. הכותב הדגיש כי למרות "המאמצים הדיפלומטיים הכבירים" של ערב הסעודית למנוע מלחמה, טהרן בחרה בצעד פזיז של "ייצוא המשבר" – משחק מילים על אידיאולוגיית "ייצוא המהפכה" – באמצעות תקיפת שכנותיה המפרציות, צעד החושף את כישלונה המבני של פילוסופיית השלטון האיראנית "המקריבה את רווחת עמה". אבו טאלב הבהיר כי אף שריאד העדיפה עד כה להכיל את ההסלמה כדי להגן על יציבות הכלכלה והאנרגיה העולמית, יש לה היכולת והאמצעים לנטרל כל איום חיצוני ולהגן על ריבונותה בנחישות אם תיאלץ לעשות זאת.

בדומה לו, הפרשן הסעודי יוסף אל-דיני הדגיש בעיתון אל-שרק אל-אוסט כי התקיפות האיראניות על תשתיות במפרץ אינן אלא "כשל אסטרטגי" של טהרן, שחשף את חוסר יכולתה להבחין בין זירות העימות ובכך הפכה מדינות שדגלו בניטרליות לאויבות פוטנציאליות. אל-דיני הדגיש כי התפקיד הסעודי בעימות זה הוא להיות המבוגר האחראי; לא לפעול מתוך דחף רגעי של נקמה, אלא להפנים שהגנה על ריבונות ועל עורקי האנרגיה העולמיים (כמו מצרי הורמוז) הם אינטרס בינלאומי עליון. לשיטתו, סעודיה מוכיחה כי עוצמה אסטרטגית נמדדת ביכולת לספוג ולהכיל אירועים כדי למנוע שחיקה של "חזון 2030", אך בה בעת היא מבהירה שהסבלנות אינה צ'ק פתוח, וכי המשך הפגיעה באזרחים ובכלכלה יוביל לשינוי כללי המשחק ולהפעלת מלוא כובד המשקל הצבאי והמדיני של הממלכה.

מאמר המערכת בעיתון הכויתי אל–ג'רידה הטיל את האחריות להידרדרות הביטחונית על המדיניות האיראנית: שאיפות התפשטות, הקמת מיליציות במדינות ערב והתעקשות על פיתוח תוכנית הטילים. לפי המאמר, סבבי המשא ומתן האחרונים בין וושינגטון לטהרן היו מצג שווא שנועד לקנות זמן לשם הכנות למלחמה. מדינות המפרץ מוצאות עצמן במוקד העימות על אף ששמרו על מדיניות של שכנות טובה וניטרליות, והמאמר תהה מדוע על "מדינות שלום" אלו לשאת בתוצאות של עימותים שאין להן יד בהם, והזהיר כי הרחבת מעגל העוינות מצד טהרן תגרום לה לאבד את שכנותיה לצמיתות. הוא סיכם כי התוקפנות האיראנית המופקרת חייבת להפוך ל"מתנה מתוך משבר", שתדחוף את מדינות המפרץ להפעיל מחדש את מערך ההגנה המשותף כברירה אסטרטגית ארוכת טווח ולא רק כתגובה רגעית. המאמר גם ביקר את מועצת הביטחון ואת האו"ם על הסתפקותם בגינויים רפים, וקרא לקהילה הבינלאומית לנצל את רגע המשבר ליצירת יוזמה עולמית לפירוק מנשק גרעיני.

לעומתו, חבר הפרלמנט הכוויתי לשעבר מחמד חוסין אל-דלאל טען בעיתון "אל-קבס" האשים דווקא את ארה"ב וישראל בנזקי המלחמה הנוכחית, ואותה כינה "משוגעת וחסרת תוחלת", שבה נפגעים אזרחים חפים מפשע "משני צדי המתרס". אל-דלאל הזהיר כי המערכה האמריקנית-ציונית נגד איראן אינה מוגבלת רק לנטרול פרויקט הגרעין, אלאחלק מתוכנית אסטרטגית רחבה להשלטת הגמוניה זרה שתשנה את פני האזור ותפגע בריבונותן של המדינות הערביות. לשיטתו, על כווית ומדינות המפרץ לאמץ "סערת נפש חיובית" – דהיינו, התעוררות דחופה ובניית אסטרטגיית הגנה נוקשה ועצמאית כדי להבטיח את הישרדותן אל מול מאבקי הכוחות הגלובליים המאיימים להפוך את אדמותיהן לזירת לחימה קבועה.

עלי עובייד אל-האמלי, פרשן אמירתי, ניתח בעיתון הממסדי "אל-ביאן" את התוקפנות האיראנית כמכוונת נגד ה"פילוסופיה המדינית" של איחוד האמירויות, שמטרתה לגרור את המדינה בכוח לזירת עימות לא לה ולערער את מודל הניטרליות והיציבות שהיא מייצגת. לדבריו, האמירויות מתמודדות עם איום זה בעוצמה טכנולוגית-הגנתית שהוכיחה כי ריבונותן אינה ניתנת להפקרות ובתגובה שקולה ונטולת אמוציונליות המדגישה כי "חוכמה אינה חולשה". לדברי אל האמלי מוקד ההתמודדות הוא החוסן החברתי והאמון המוחלט של הציבור בהנהגה, "נווה מדבר" אמירתי אל מול הניסיונות האיראניים להצית את האזור.

הרשתות החברתיות – גאווה לאומית

לצד הדיפלומטים והעיתונים הממסדיים, הרשתות החברתיות בעולם הערבי סערו גם הן. עד מהרה השיח הפך לזירה של הפגנת עוצמה, כאשר לצד פרץ של גאווה לאומית ופטריוטיות, הופצו אינספור סטטיסטיקות וסרטונים המציגים יירוטים מוצלחים של מערכות ההגנה האווירית, שהפכו לגאוות מדינות המפרץ. עבור יוזרים רבים במפרץ, הצלחות טכנולוגיות אלו נתפסו כהוכחה כהוכחה לעליונתן של המונרכיות המודרניות על פני ה"חלודה" הצבאית של המשטר בטהרן.

המשפיענים הבולטים, הנהנים ממאות אלפי עוקבים, לא הסתפקו בצהלולי היירוטים אלא פנו לניתוח פוליטי נוקב. האני מסהור, פרשן ועיתונאי אמירתי נוסף עם עוקבים רבים טען כי המלחמה והתקיפות האירניות במפרץ אינן אלא תוצאה של מדיניות הפייסנות העולמית מול איראן, שהתגלו ביתר שאת מול החות'ים בתימן. בהקשר דומה, עבד אל-ח'אלק עבדאללה, פרשן ואקדמאי אמירתי בעל השפעה רבה, ביטא את רוח השעה כשהתגאה בפומבי בהחלטת ארצו לסגור את השגרירות באיראן, צעד שנתפס ברחוב האמירתי כהחזרת הכבוד הלאומי.

אל שניהם חבר גם נדים קוטיש, המנהל לשעבר של "סקיי ניוז ערבייה" המזוהה עם איחוד האמירויות, אשר לא חסך את שבט הביקורת משר החוץ הקטארי לשעבר, חמד בן ג'אסם שקרא לשמור על יחסים תקינים עם טהרן גם לאחר התקיפה. קוטיש תהה בציניות האם מדינות המפרץ באמת ציפו לתוצאה אחרת, והאם מדיניות ה"הרגעת הרוחות" מול איראן לא הייתה למעשה טעות היסטורית שסללה את הדרך למתקפה הנוכחית.

פייסל אל-קאסם, פרשן סורי־דרוזי מפורסם מ"אל-ג'זירה" תרם את חלקו לשיח המושחז. אל-קאסם לגלג על אזלת היד של הקהילה הבינלאומית והמוסדות הערביים הרשמיים, כשתהה בלעג: "איפה האו"ם, מועצת הביטחון והאיחוד האירופי? האם כולם הצטרפו לליגה הערבית [המשותקת]?". בנימה מפוכחת יותר, הזהיר אל-קאסם את עוקביו מהתלהבות יתרה מנפילת המשטר הנוכחי באיראן. הוא אמנם הכיר בזכותם של אלו שנכוו מהאש האיראנית לשמוח על "נפילת ראש הרוע", אך הטיל ספק ביום שאחרי: "האם המשטר הבא בטהרן יהיה רחום יותר כלפי הסביבה הערבית? חסכו במידת האופטימיות שלכם כלפי הכנופיה הבאה".

הפרשן מוחמד אל-רומייחי מכווית בחר להתמקד בציניות שמאחורי המטרות האיראניות. בציוץ ויראלי הוא תהה: "אם איראן טוענת שהיא פוגעת בבסיסים אמריקניים – מדוע היא מוציאה מכלל כך את הבסיסים הגדולים באזרבייג'אן ובטורקיה? והאם תחנות חשמל ובתי אזרחים הם בגדר בסיס צבאי?!". דבריו הדהדו את התחושה בקרב הציבור הכוויתי והקטארי, שהפכו למטרה ללא הצדקה צבאית של ממש, בעוד מדינות אחרות זוכות לחסינות.

גם הקריקטורות בעולם הערבי, הידועות בשנינותן, לא פסחו על האירועים. בעיתון "אינדפנדנט" בגרסתו הערבית, המוחזק בידיים סעודיות, הופיעה קריקטורה המראה את איראן כאדם ללא ראש שיורה לכל עבר. העיתון בבעלות סעודית אל-שקר אל-אוסט פרסם גם הוא קריקטורה המראה את איראן כמעין רולטה רוסית היורה לכל הכיוונים. החשבון הסעודי "קריקטורת היום" פרסם קריקטורה פטריוטית מלאת פאתוס המראה חיילים ומטוסי קרב סעודיים המוכנים לקרב מול כל איום שלא יבוא, והדגים בכך את פרץ הפטריוטיות המפרצית.

אף מילה על ישראל

רוב מדינות המפרץ כמעט ואינן מורגלות במלחמות ותושביהן טרם פיתחו את מנגנוני החוסן הנפשיים שמתפתחים באזורים מוכי קרבות. המדינות הללו מסתכלות על תמונות ההרס מטהרן ועד צנעאא ומבירות ועד עזה, ומודעות לשבריריותם של גורדי השחקים הנוצצים שלהן. הן מכירות בייחודיות של הרכבי האוכלוסייה החיים בהן ובתלות הגדולה של ההצלחה הכלכלית שלהן בשקט וברגיעה. זו אחת הסיבות שהעדיפו שקט תעשייתי גם מול איראן וגם מול שלוחיה, שכן שקט משמעו המשך החוזה החברתי שחתמו עם הסביבה, הקהילה הבין-לאומית, ותושביהן פנימה. בנוסף, מדינות המפרץ יודעות כי היחלשות משמעותית של הרפובליקה האסלאמית תפנה מקום להגמוניה אחרת באזור, תורכית או ישראלית. לאור עשורים ארוכים של אינדוקטרינציה והתחנכות על ברכי תאוריות קונספירציה שכאילו נלקחו מדפי הפרוטוקולים של זקני ציון עצם המחשבה על ישראל מעוררת רגשי סלידה עזים, ואכן בשיח שלהן אפשר לשמוע הרבה מאוד גאווה לאומית והאשמת איראן אבל לא שמץ של הזדהות עם ישראל וארה"ב או הצדקה לתקיפה שלהן באיראן.

לאורך השנים חששו מדינות המפרץ כי כל סכסוך עם איראן יגלוש גם אל שטחן שלהן – בין אם בדמות התפרעויות כמו אלה המתרחשות בימים אלה בבחריין, ובין אם בדמות תקיפות בעומק השטח שלהן. מסיבה זו ניסו להתחבב על הרפובליקה האסלאמית במידת האפשר ולייצר מולה יחסים תקינים. כעת נראה שהנבואות הגשימו את עצמן.

הכותב הוא חוקר תוכנית המזרח התיכון ב"מיינד ישראל" ומנהל הערוץ "מרלין מעדכן" בטלגרם.